עריכת הדף "רש"י/בראשית/א" (פסקה)

== יא ==

'''תדשא הארץ דשא עשב.''' לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני דשאים מחלקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון למדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים:

'''תדשא הארץ.''' תתמלא ותתכסה לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא ארבריץ, כלן בערבוביא, וכל שרש לעצמו נקרא עשב:

'''מזריע זרע.''' שיגדל בו זרעו לזרע ממנו במקום אחר:

'''עץ פרי.''' שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה{{הערה|ב{{ממק|דברי דוד}} לט"ז הקשה וכי הארץ יש לה יצר הרע לעבור על מצות ה'. ויישב, שהארץ חטא מצד השכל שלה דהיינו כח הארץ למעלה, שחשבה שהש"י אמר תחלה עץ פרי, ואחר כך עץ עושה פרי, הוה תרי לישנא דסתרי אהדדי, וסברה היא תפוס לשון אחרון כדקיימא לן בפרק המקבל לענין דיני ממונות, והאמת אינו כן ד'עושה פרי' צריך לגופיה דהיינו למינו דוקא. ואף על פי שהיה בטעות מ"מ שגגת תלמוד עולה זדון, וע"כ נפקד חטא שלה אח"כ. וב{{ממק|גור אריה}} יישב שחטא מלשון חסרון שהיה לארץ חסרון ולא יכלה לקיים ציווי בוראה. וע"ע {{ממק|עמר נקא}} וב{{ממק|נחלת יעקב}}.}}.

'''אשר זרעו בו.''' הן גרעיני כל פרי שמהן האילן צומח כשנוטעין אותו: