עריכת הדף "מעשה רקח/עבודה זרה/ח" (פסקה)

== י ==

'''או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה.''' קצת קשה דבגמ' דף כ"ג לא חילקו בין מכרה למשכנה ובמשנה קתני מכרה או משכנה בחדא מחתא וא"כ כשחילקו בין צורף ישראל לצורף גוי קאי אכולה מתני' ורבינו נראה שחילק בין צורף ישראל לבין צורף גוי. או ישראל שאינו צורף במשכנה לעולם לא ביטל: ואפשר דרבינו בעוצם חכמתו דדייק טפי בדבריו העלים תיבת משכנה ברישא כי היכי דלא נטעי דכיון שהוא מפרש משכנה דמתניתין דר"ל בכל גווני ואפי' אם הזכיר זמן ולא בא לפדותה וכמ"ש מרן בשם הר"ן ז"ל בסיפא דפסיקא ליה דבכל גווני לא בטלה נקט משכנה אבל ברישא דלא פסיקא ליה דעל כרחך היינו דוקא הרהינה דהיינו בזמן דהוי דומיא דמכרה דאלו לא הרהינה אלא משכנה סתם פשיטא דלא בטלה משום דאכתי דעתיה עילוה להכי לא נקט הך לישנא דהוה דחיקא טפי לפרש משכנה דרישא בחד גוונא דוקא וסיפא בכל גווני אבל השתא שכתב משכנה בסיפא על כרחך לומר דהרהינה הוי דומיא דמכרה דאל"כ אמאי הזכיר משכנה כלל והשתא על כרחך לומר דכל החידוש הוא בהרהינה דאילו לא הרהינה פשיטא ויצא לנו גם כן דברישא נמי היכא דהוי דומיא דמכרה כי הך הוא הדין והוא הטעם ועיין להתוס' יו"ט ז"ל.

 ''' ועיין ''' מ"ש מרן דרבינו מפרש ברייתא דקתני לוה עליה וכו' דאתיא כרבנן וכו' ולכאורה קשה דאי כרבנן אתיא אמאי תלי טעמא בעתידים לחזור דמשמע הא אם אינם עתידים לחזור בטלה ואמאי כיון דאינהו ס"ל דאפילו במכרה לא בטלה גם באינם עתידים לחזור לא בטלוה דלא עדיף ממכרה וכמ"ש התוספות שם ובדברי התוס' אלה דבור המתחיל דאי תנא נמי איכא למידק וזה לשונם משמע דאתיא (כרבנן) [כרבי] דאי לרבנן אפילו זבנה לא בטלה ועוד מדתלי טעמא בעתידים לחזור דאי לרבנן אפילו אינם עתידים לחזור לא עדיף ממכרה וכו' ע"כ וקשה דלמ"ד דבצורף גוי פליגי אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל מצי אתיא אף כרבנן דמוקמינן לה בצורף ישראל ודברי הכל בטל וי"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו לעיל ד"ה או דלמא דפשיטות דלעיל מוכחא דבין בזה ובין בזה מחלוקת ושכן עיקר ולא נדחה זה כלל וא"כ בדיבור זה נמשכו אחר שיטתם דבין בזה ובין בזה מחלוקת וקאמרי בעצם דעל כרחך לרבנן לא מצי אתיא הך ברייתא דכיון דס"ל דבין כשמכרה לצורף ישראל בין לצורף גוי לעולם לא בטל ופשיטא דלא עדיף אינם עתידים לחזור ממכרה לצורף ישראל דס"ל דלא ביטל אמנם לרבינו דפסק כמ"ד דמחלוקת בצורף גוי אבל בצורף ישראל אף רבנן מודו דביטל והך ברייתא אתיא כרבנן ליכא למיפרך תו דאינם עתידים לחזור לא עדיף ממכרה דכיון דעל כרחך מוקמינן לברייתא בצורף ישראל דוקא ולהכי אם מכרה לו בטלה גם באינם עתידים לחזור דיינינן ליה כמכרה לצורף ישראל ודו"ק.

 ''' ומ"ש ''' מרן בשם הר"ן ז"ל ולא כדברי רש"י שכתב צורף לאו דוקא ע"כ בנוסחאות שלפנינו אינו ואדרבא מפירושו מוכח להיפך שכתב דסתם לוקחי מתכות צורפים הם וכלומר דלהכי מוקמינן למתני' בצורף דוקא וא"כ גם בברייתא דלקמן דהלוקח גרוטאות מסתמא בצורף דוקא איירי ולהכי פריך מינה בפשיטות ודלא כהתוספות ז"ל שכתבו דצורף לאו דוקא וראיתי להר"ן ז"ל שנראה מדבריו שכן היתה בנוסחתו גם בפי' רש"י ז"ל ויש ליישב ודו"ק: