עריכת הדף "אלשיך/משלי/לא" (פסקה)

== י ==

'''הנה''' ידוע כי עיקר פרשה זו הוא על הנפש או על התורה וענין האשה הוא משל ומליצה ואף על פי כן לא נמיש ראשונה מדרוך בה על כף רגל פשוטה כאשר דרכו המפרשים ז"ל ואחר כך אבואה אליה בדרכה האמתי הוא על הנפש אשר האלהים נתנה לאיש הזה החומרי לאשה להוליד בנים ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים כאשר יבא בס"ד.

'''והנה''' לבא אל הביאור נקדים ענין הנראה מספר הזוהר על דבר זווגי אשה לאיש ויהיה הדבר ההוא ענין מאמר רבותינו ז"ל בגמרא כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני כי כפשוטו הוא דבר בלתי צודק לומר שאם ישא איש ב' נשים שהראשונה תהיה מפאת גזרה והב' לפי מעשיו ובכמה וכמה יתהפך הדבר מהנראה בחוש ומה גם כי לפעמים אין אדם לוקח בת זוגו בפעם הראשונה ועוד כי אחר שאין דבר שלא בהשגחה למה יגרע הזוג הראשון מהיות גם הוא לפי מעשיו היתכן תהיה גזרת אלוה ממעל דבר בלתי מתוקן ומה גם דבר גדול כזה שיהיה לפי ההזדמן ולא לפי מעשיו והלא אין זווגו של איש אלא מהקב"ה וידוע כי לא יעשה ה' אלהים דבר אך במשפט אך הענין הוא כי טרם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני והוא לפי יחס נפש הפלוני ההוא מזווגין לו אשה שתתייחס נפשה עם נפשו נאצלת גם היא מאז נאצלה נפשו מתחת כסא הכבוד כי אין לך דבר שאין לו בן זוג שיהיה זה לעומת זה שופע ונשפע ועל כן מי שאין לו אשה אינו שלם שיחסר מנפשו הבת זוג שלה מעין מקורו ועל ידי כן כשנושא אדם את בת זוגו בהזדווג חומרו עם חומרה לבשר אחד גם נפשותיהם שלו ושלה אשר הם כאחדים ביחס מקורם יזדווגו ויתאחדו גם המה ומה גם ע"י טוב הכוונה ויתהוה מהם כח נפשיי בנער היולד כי בהשפיע בשר בבשר ישפיע נפש בנפש כנודע ליודעים חן ועל ידי כן לא יצא דבר בלתי מתוקן כי אם בן ראוי והגון מורם מהם כיוצא בהם לפי ערך נשמותיהם כי א' המה מיחוס ומקום א' משא"כ אם היתה נפש האיש מגזע בחינה א' מבחינות יחוסיהם ונפש האשה מסוג אחר שלא יתאחדו הנפשות בעצם על הפרש התיחסותם ופרי בל יעשון מתוקן כראוי לכן יזדוגו מלמעלה קודם יצירת הולו בת פלוני לפלוני שהוא הזווג האמתי לפי יחם הנפש הניתן לפלוני יזווגו וייחדו אשה שנפשה מקבלת אל נפשו בסוג ומקור א' וזהו הנקרא זווג ראשון אך להיות שהבחירה חפשית ביד האדם יקרה שיתפרדו במעשיהם כאשר יגדלו הנערים הוא והיא כי אפשר זה יפנה דרך לא טוב ויעקש דרכיו והיא תהיה אשת חיל והנה אלהי משפט ה' לא ימהרנה לו כי לא ינוח שבט הרשע על הצדקת במעשיה לכן יתננה לרעו הטוב ממנו והאיש אשר אבדה אחרת יקח לו לפי מעשיו וזהו הזווג הב' אשר הוא לפי מעשיו שהוא בהגיע עת נשואים אחרי גדלם שלא יזווגם רק לפי מעשיו וע"י כן יקרה שאת בת זוגו יסירו ממנו כאמור ועל כן יתכן כוונו רז"ל זה במתק לשונם באמרם דרך איש לחזר אחר אבדתו והוא כי לא תקרא אבדה רק דבר שהיה לו לאדם ואבדו אך בזה יצדק כי בזווג הראשון מתנה לו ואחר הולדתו היא כאבודה ממנו עד יזכה על פי מעשיו.

'''והנה''' להיות שלא יבצר מהיות קשר מה לאשת חיל עם האיש אשר הוא בן זוגה והסירה ממנו לפי מעשיו לכן יתעתד האיש ההוא שאם ישוב ויתקן מעשיו גם ה' ישיב לו אבדתו אשר נתנה למרעהו וימות האיש אשר לרוחה ויקחנה בן זוגה אשר אבד אותה מתחלה ולא שיעשה עול חלילה להמית איש בישראל למען השב אשת האיש אל אישה הראשון כי אם שאלהי עולם ה' לא יבצר ממנו להיות צופה ומביט כל מעשה איש ואיש טרם יעשון כי עם שהבחירה חפשית הוא יתברך צופה ויודע אשר יבחר כל איש ובחכמתו יתברך הבלתי בעלת תכלית ידע לאדם ההוא את עתו אשר ישוב יכשר מעשיו באופן שתהיה ראויה להשיב לו האשה אשר יסירו ממנו ומהר ימהרנה הוא יתברך לאיש אחר המעותד לפי מעשיו או לפי קצבת ימיו מאתו יתברך למות בימים ההם בזמן ההוא אשר ישוב ירחץ יטהר בעלה הראשון בן זוגה ותהיה ראויה אליו ויסתלק האחרון וישיב לראשון הוא יתברך את נדחו על דרך מאמרם ז"ל שבעון האב בנים מתים כשהם קטנים והלא רשב"י וחכמי האמת למדונו ענין הגלגולים כי הקנימם הנכרתים באו להכרת קטנים מעת לידתם לסיבות ובחינות שונות כנודע מדבריהם ואם כן איך ימותו בעון האב הזה אם הם מתים על דבר נפש הילד על מעשיו הראשונים בגלגול הראשון אך הוא כי הוא יתברך ידע אשר יבחר האיש הזה במעשיו ומאז נולד לו הבן זרק בו נשמה העתידה ליכרת בעת יעות מעשיו וידאג עליו ויכופר עונו באופן שיוצאות ב' הכוונות אל הפועל במשפט וצדק ולא שהידיעה מכרחת חלילה רק שגלוי לפניו יתברך אשר יבחר האדם בחפשיות בחירתו כנודע.

'''כלל''' הדברים כי האיש אשר האשה הכשרה היא בת זוגו צריך זכות רב לשימהרנה לו הוא ית' כי בהעותו יסירוהו ממנו והיתה לאיש אחר הטוב ממנו שיקנה אותה כעת במעשיו הטובים וזה יתכן הוא ענין הכתוב אשת חיל שהיא אבדתו של בן זוגה מהזווג הראשון מי ימצא אבדתו שלא יגרום החטא ותנתן לזולתו וז"א ימצא הצודק באבדה והוא כענין רז"ל דרך איש לחזר אחר אבדתו שאבדה תקרא מצד עצמם כמפורש מכרם תנתן לזולתו וזהו מי ימצא שיזכה גם הוא להיות בן חיל ותנתן לו מיד וגם לא יאמר איש אני אתכשר במעשי ויאבדנה בן זוגה ואקנה אותה במעשי הטובים ותהיה לי לעולם כמכורה אלי בדמי מעשי כי הלא ורחוק מהרחק מציאות הפנינים הוא מכרה שתשאר מכורה ביד הקונה אותה בדמי מעשיו רק שאולה אליו עד שוב בן זוגה לתקן מעשיו או בדרכים אחרים אשר יעשה הוא יתברך לבלתי ידח מבן זוגו נדח באופן שאשת חיל קשה למצאה בחנם מפאת הזווג הא' וגם רחוק להיות מכורה בדמים הם דמי מעשים טובים לזולת בן זוגה: