עריכת הדף "אבן האזל/אישות/ה" (פסקה)

== טז ==

'''אמר לה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו ובחוב שיש לי אצלך הרי זו מקודשת. וכן אם אמר לה במלוה שיש לי אצלך ובפרוטה זו הרי זו מקודשת.''' 

''' בפרוטה ''' זו ובחוב, בגמ' דף מ"ו וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה והא"מ בסי' כ"ח הביא ד' הרשב"א בתשובה שכתב דלמ"ד דעתה אמלוה היינו אף אמלוה ואינה מקודשת לפי שדעתה אף על דבר שאין ראוי להתקדש בו וממנו נשמע דכל מקדש בדבר ראוי לקדושין ובאינו ראוי דאינה מקודשת דע"כ לא פליגי במלוה ופרוטה וקיי"ל כמ"ד מקודשת אלא משום דאמרינן דעתה אפרוטה לבד שהוא בעין ולא על המלוה שאינה בעין אלא שמקבלת הפרוטה לקדושין וע"מ שתהא מחולה המלוה ומבואר בד' הרשב"א דלמ"ד מקודשת היינו משום דדעתה אפרוטה לחוד, ולמ"ד אינה מקודשת הוא משום דדעתה אף על המלוה ומקדש בדבר ראוי ובאינו ראוי אינה מקודשת.

''' ובטעם ''' הדבר כתב הא"מ מהא דקני את וחמור דסובר רב קנה מחצה ור"ש אמר קנה הכל ואמר ר"ש מנא אמינא לה דתניא ר"י אומר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם ואמאי את וחמור הוא, ופי' הרשב"ם כיון שיש בה מר ומתוק כי היכי דמר לא חייל בה תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט ה"נ המתוק לא יחול עליו שם תרומה ע"כ, ומוכח מזה דבתרומה ג"כ שייך גדר קני את וחמור שלא יחול התרומה על המתוק בשביל המר שתלאן זה בזה, וא"כ לדידן דקיי"ל קנה מחצה בקידושין בכה"ג דקדשה בדבר הראוי ואינו ראוי אי נימא דעתה אתרוייהו לקדושין הו"ל קני את וחמור ולא קנה בפרוטה אלא מחצה דלא מהני בקדושין חצי אשה, ושוב העלה דלפ"מ שכ' התוס' בהא דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה דהיכא דדעתה להתקדש בכולה אמרינן פשטה ורק הכא מבע"ל משום דלא אמר בלשון קדושין וא"כ גם במקדש בדבר ראוי עם דבר שאינו ראוי למאי דקיי"ל קנה מחצה מקודשת כולה משום דפשטה קדושין בכולה, והא דאמרינן בסנהדרין דף י"ט בקדושי מירב לדוד במלוה ופרוטה וסבר שאולי דעתיה אמלוה ולפמש"כ מאי איכפת לן דדעתיה אמלוה כיון שדעתיה נמי אפרוטה א"כ פשטו קדושין בכולה ואולי דוד לא אמר בלשון קדושין אלא בשאר לשונות דאף דהם לשונות של קדושין לא אמרינן בהן פשטה וכמש"כ התוס' בסוגיא שם. ושוב הקשה דא"כ מה מוכיח רבא מדר' אמי דהא משנתנו מיירי בלשון קדושין דתנן התקדשי לי בזה ובזו וא"כ בזה גם דעתה אמלוה מקודשת מדין פשטה ועמש"כ שם עוד בזה.

''' ונראה ''' דלא דמי ולא תלי כלל בדינא דקני את וחמור דהכא באשה כיון שהוא כסף קנין והוא עשה את כל הכסף לקנין ונתקדשה אדעתא דכל הכסף א"כ הכא דקידשה בכסף דבמקצתו אינו מועיל אינה מתקדשת כלל דמהיכי תיתי נימא דחצי הכסף סגי למיהוי כסף קדושין לקדש חצי גופה כיון שכל הכסף הוא מעות קנין ואינו דומה לקישות דשם ודאי כל חלק הוא תרומה על שיעור כנגדו ושייך שפיר לומר דאיברא דעל המר אינו חל חל הוא על המתוק אבל בקדושי אשה כיון שאי אפשר לקדש חצי אשה, ובכל קדושי פרוטה ודאי אין הביאור דחצי אשה מתקדשת בחצי פרוטה והחצי השני בחציה השני, ובכה"ג אם יקדש חציה בחצי פרוטה ודאי לא מהני כלל, ולכן כשקדשה בדבר הראוי ובדבר שא"ר כיון דבכל הכסף קדשה ואין כל הכסף ראוי לעשות קדושין לא נימא דתתקדש כנגד אותו שיעור הראוי לקדושין, ואף לפמש"כ בא"מ בסי' כ"ט דכסף קדושין הוא ג"כ כסף שיווי מ"מ אינו משל לתורם קישות דגבי תרומה כיון דאמרינן בקדושין דף נ"א שאני מעשר דאיתא לחצאין ושייך תרומה על כל חלק וחלק לכן כשחסר חלק מהתרומה חל עכ"פ על השאר שיש כנגדו תרומה, אכן בקידושין כיון שאין קדושין לחצאין לא נימא לכתחלה דכל חצי פרוטה שייך לחצי גופה, ואף לפ"מ שכתב הא"מ דיהי' פשטה על השאר, מ"מ זה אינו דבאמת אין שייך מעיקר הדין לומר קדושין לחצי גוף, אלא דאמרי' במקדש חציה בפרוטה דמדין פשטה הוי קדושין על כל הגוף, אבל עכ"פ כשמקדש כולה דנאמר דהועיל עכ"פ לחצי גופה זה לא נימא כיון דמעיקר הדין אין קדושין לחצי גוף.

''' ועוד ''' נראה דדברי האבני מלואים אינם נכונים בזה דבאמת צריך לומר בד' התוס' דמה דתופסין קדושין בכולה כשאומר בל' הקדש היינו משום דדעתו שיתפסו הקידושין כדיני הקדש ולכן נימא דאף שאמר חצייך מקודשת לי מ"מ כיון דדעתו להתפיסה כדיני הקדש ולאוסרה אכו"ע כהקדש א"כ כוונתו על כולה אבל הכא מה שנאמר שקנה חציה הוא משום דעל החצי השני אין במה לקנות וא"כ מה יועיל דין פשטה כיון דאין קדושין נתפסין בלא כסף קדושין, ועוד נראה דכל זה דאמר בסוגיא דשייך פשטה בקדושין הוא דוקא לפני דאיבע"ל בשני חצייך בפרוטה אבל בתר דאיבע"ל בשני חצייך דדילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל אלמא דאף אם קדש ביחד שני חצאים אין קדושין נתפסין כלל, א"כ לא עדיף פשטה משני חצייך ובגמ' לא איבע"ל אלא משום דאיכא למימר מונה והולך, אבל בדין פשטה ע"כ יהי' קדושין לחצאין ואין קדושין לחצאין.

''' אכן ''' נראה דאי אפשר לומר דסוגיא דפשטה לא קאי אלא לפני האיבעיא דשני חצייך, וע"כ דאם נימא דפשטה קדושין לא הוי דין קדושין לחצאין, ולשי' התוס' דכשאמר בל' הקדש הכונה להתפיסו בדיני הקדש וא"כ בשעה שקידש דעתו לקדש כולה, אלא אף לשי' הראשונים שאין מחלקים בזה ע"כ נצטרך לומר דזה לא איכפת לן אם חלות הקדושין יהי' מקודם על חצי ויתפשט על כולה ושתי חצייך בפרוטה היינו משום דהקדושין אינם אלא על חצי והחצי השני הוא מקדושין אחרים שקדש גם חציה השני [ומזה קשה קצת במה שכ' התוס' דבשני חצייך אם יאמר בל' הקדש יפשטו הקידושין בכולה, והא כיון דאמר שני חצייך ודאי שאינו סבור להתפיסה בדיני הקדש], עכ"פ לשי' הראשונים הא לא שייך כל הנדון של הא"מ כיון דלא אמרינן כלל בדיני קדושין פשטה, משום דאיכא דעת אחרת, והיינו דאין לו רשות לקדשה בלא רצונה שנאמר שהקדושין יפשטו בהחצי השני ונילף מהקדש בהמה דשם הוא בעלים על הבהמה ושייך שיפשטו ההקדש על כולה אבל בקדושין דבעי רצונה א"כ אף שהיא רוצית להתקדש מ"מ ע"כ דאנו צריכים לצרף רצונה שמזה יתפשטו הקדושין למעשה קדושין דידי' ובזה הוי כי תלקח, זהו הנראה בביאור ד' הרשב"א והמהרי"ט שכ' דהוי כי תלקח, ובא"מ פקפק בזה דהא בכל קדושין בעי רצונה והוכיח מד' התוס' דלא אמרי' כן וכבר בארנו הסברא דהכא שאני כיון שהקדושין צריכים להתפשט מכח זה שנתרצית לחצייה ושוב נאמר דיתפשטו הקדושין דידי' ושיהי' מרצונה, וא"א למילף מהקדש דבהמה, ובדעת התוס' הוא משום דלפי דבריהם היינו שהוא רוצה לקדשה בדיני הקדש ולדידהו ע"כ ההסבר דדעת אחרת הוא משום דהיא לא נתרצית להתקדש אלא חצי', ובאמת צריך ביאור קצת דאמאי לא נימא שגם היא רוצה להתקדש בדיני הקדש.