עריכת הדף "תיבת גמא/פרשת נח" (פסקה)

=א=
בפסוק אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. נסתפקתי אבר מן החי שנתבטל חד בתרי אי שרי להושיט לב"נ לישראל בא בקבלה ומאחרי רבים להטות דבטל ברוב ולב"נ לא וליכא מידי דלישראל שרי לא נאמר אלא בגוף הדבר להדיא הא ע"י ביטול איכא או דלמא ליכא מידי כלל. ואבר מן החי בריה מדרבנן ולב"נ ל"ש זה או בשר מהחי להר"ם ז"ל פ"ט מהלכות מלכים דאסור לב"כ יצויר בפשיטות גם לדידיה סברא דלב"נ אסור ולישראל שרי דפוסק שם מפרכסת לישראל שרי ולב"נ אסור יע"ש. ופשיטנא לכאורה מהלא לבכורות וי"ו ב׳ חלב טהורה שריא לישראל וכתב הש"ך ז"ל בי"ד פ"א אות י"ב דגלי קרא דאבר מן החי דווקא אבר או בשר לא מיץ החלב יע"ש ולרחב"ג סנהדרין נ"ט א' ב"נ מצווה על דם מהחי ולא ישראל (יע"ש יש גירסאות קשה לא לשתמיט בחד דוכתא בש"ס לומר לרחב"ג חלב טהורה אסור לב"נ משום דם מהחי דם נעכר ונעשה חלב ובתר השתא לא אזלינן כמבואר שם בבכורות לכאורה וכמ"ש המ"א א"ח רי"ו במוס"ק יע"ש וכ"ת רחב"ג סובר איבריה מתפרקין כו' אכתי קשה מיץ החלב מכל האיברי"ם בא גם מדם וכמ"ש הגאון ז"ל בספר כרתי ופלתי ובשלמא בישראל בטל ברוב משא"כ לב"נ ש"מ דלב"נ נמי שייך ביטול ברוב ועי' מ"ל פ"א מהלכות משכב ומושב הי"ד ומרדכי סוף חולין בשם רבינו משולם דבר הבא לעולם ע"י תערובת אי שייך ביטול פריי לי"ד מזה. וי"ל דאדרבה רחב"ג סובר דם נעכר וליכא מידי. או דמקרא מפורש ויקח חמאה וחלב באברהם והא דלא מייתי בבכורות ההוא קרא לרבי יוחנן בפרק גיד הנשה דבשר מהחי מבשדה טריפה נפקא וב"נ שריא כקושית הכ"מ פ"ט מהלכות מלכים משא"כ לרח"ג דם מהחי אסור נפיק היתר חלב מקרא מקרא דאברהם כדאמרן: