עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כג" (פסקה)

== ב ==

'''דבר אל בני ישראל. ''' כאן מדבר בעבור שנה ולמטה מדבר בקידוש החודש {{תוספת|א|ר"ל מכאן עד פסוק ד' איירי בעבור השנה, ובפסוק ד' דכתיב ג"כ כלשון פסוק זה, אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם, איירי בעבור החודש, ופרטי ענין עבור השנה והחודש בארנו די צרכו בפ' בא בראש פרשה החודש הזה לכם, יעו"ש וצרף הדברים לכאן, כי ראוים הם להעתק לפרשה זו.}}. (תו"כ פסוק ד').

'''דבר אל בני ישראל. ''' תניא, מניין שמעברין את השנה על בני הגליות שיצאו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים, ת"ל דבר אל בני ישראל מועדי ה', עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל {{תוספת|ב|בריש פרשה בא בארנו, כי מפני כמה דברים מעברין את השנה, כלומר שמוסיפין חודש אחד [אדר], כמו מפני הדרכים שאינם מתוקנים ואין העם יכולים לעלות לרגל לירושלים מעברין חודש אחד כדי שיפסקו הגשמים ויתוקנו הדרכים, ועוד כמה פרטים כאלה, וזהו שאמר כאן מניין שמעברין גם מפני בני הגליות [בני חו"ל] שנעקרו ממקומותיהם לצאת לירושלים ועדיין לא הגיעו ת"ל בני ישראל מועדי ה' – שיעשו אותן כל ישראל וכדמפרש.}}. (ירושלמי שביעית פ"י ה"א).

'''אשר תקראו אותם. ''' תניא, כיצד מקדשין את החודש, ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש, מנלן, אמר רב פפא, דכתיב אשר תקראו אתם קרי ביה אתם {{תוספת|ג|כפי הנראה מפרש לשון תקראו מלשון הכרזה ופרסום, כמו ויקרא בשם ה' (פ' לך) ע"פ הדרשה בשם, וכן ויקראו לפניו אברך, וקראתם דרור בארץ, כי קרא ה' לרעב, וכדומה, והיינו שצריך להכריז ולהודיע דבר קידוש החודש. ומ"ש קרי ביה אתם, נראה דאין הכונה משום דכתיב אתם חסר ו', דהא בכ"מ כתיב כן, וע' בסמוך, אלא מדייק מדלא כתיב אשר תקראו להם, וכמו ויקרא אלהים לאור יום, ואביו קרא לו בנימין, ויקרא להם שמות, יקראו להם אימים, וכהנה הרבה.

ודעת רש"י בסוגיא כ"ה א דכונת הדרשה לדרוש מקרא ומסורת, אבל קשה לי ע"ז מהא דאיתא שם דר"ע דריש כן מלת אותם כמו אתם, וא"כ ס"ל יש אם למסורת, ובאמת קי"ל בסנהדרין דף ד' ובכ"מ דר"ע ס"ל יש אם למקרא, וצ"ע.}}, ורב נחמן בר יצחק אמר, אלה הם מועדי, הם יאמרו מועדי {{תוספת|ד|ע"ד אסמכתא ורמז דריש כן מיתור לשון הם.}}, ולמה אומרים מקודש מקודש תרי זימני, דכתיב מקראי קודש {{תוספת|ה|משמע שני מקראות.}}. (ר"ה כ"ד א').

'''מקראי קודש. ''' עיין לקמן פסוק ל"ה.

'''מקראי קודש. ''' ת"ר, זכור את יום השבת לקדשו(פ' יתרו), מהו לקדשו – לקדשו בברכה, מכאן אמרו, מקדשין על היין בכניסתו, ואין לי אלא שבת, יו"ט מניין, ת"ל אלה מועדי ה' וגו' {{תוספת|ו|נראה דסמיך אסיפא דקרא, אשר תקראו אותם מקראי קודש, וכמו דדרשינן כאן קודש דשבת לענין התקדשות בכניסתו כך דרשינן קודש דיו"ט.

ועיין במגיד משנה פכ"ט הי"ח משבת כתב בפשיטות שאין קידוש יו"ט [בכלל, ואף שלא על היין] דבר תורה, ואחריו תפסו כן בפשיטות הלח"מ פי"ג ה"ג מעבודת כוכבים ומג"א ריש סי' רע"א, וכולם לא כתבו כל מקור וראיה. ותמיהני שלא העירו מדרשה זו דדריש חיוב קידוש ביו"ט עפ"י דרשה גמורה, ואין כל סבה שנאמר דדרשה זו אסמכתא, ובודאי אין כונתם קידוש על היין, יען דאפי' בשבת דעת הרמב"ם דעל היין הוי מדרבנן.

וגם נראה ראיה מפורשת לחיוב זה ביו"ט מה"ת מסוגיא דר"ה ל"ב א', ר"א אומר, שבתון זכרון תרועה מקרא קודש, שבתון זה קדושת היום, מקרא קודש קדשהו בעשיית מלאכה, ר"ע אומר, שבתון קדשהו בעשיית מלאכה, מקרא קודש זה קדושת היום, הרי דלא פליגי רק במקור הדרשה לקדוש היום בר"ה, אבל שניהם מודים דקדושת היום של ר"ה הוי מדאורייתא, והוא הדין של שאר יו"נו. ולכן לדעתי נראה ברור דחיוב קידוש היום ביו"ט הוי מדאורייתא כמו של שבת, ובפרט כי המ"מ לא הביא כל מקור לדבריו, והלח"מ ומג"א סמכו על דבריו ולא בקרום.}} [מכילתא פ' יתרו].

'''אלה הם מועדי. ''' תניא, יכול קדשו את החורש קודם זמנו או אחר עבורו יום אחד יהיה מעובר, ת"ל אשר תקראו אותם אלה הם מועדי, בזמנו – הם מועדי, לפני זמנו אין אלה הם מועדי {{תוספת|ז|נתבאר לפנינו ר"פ בא בענין עבור החודש שאם תראה הלבנה ביום שלשים יהיה יום שלשים ר"ח ואם לא יראה עד ליל ל"א יהיה ר"ח יום ל"א, יעו"ש, ועל זה אמר כאן, שאם קדשו את החודש לפני זמנו היינו ביום כ"ט או לאחר עבורו ביום ל"ב אינו מעובר, ומסמיך זה על הלשון אותם, דמשמע אותם בשעה שהם ראוים לזה, וע"ע לקמן אות י"ט.}}. (ירושלמי שביעית פ"י ה"א).