עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/טו" (פסקה)

== ב ==

'''דברו אל בני ישראל. ''' בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה {{תוספת|א|דייק מזה שכמה פרשיות אין מתחילין בלשון דבר אל בני ישראל. והנה מבואר בגמרא כ"פ ולפנינו בפ' חקת בפסוק והזה הטהור על הטמא דבכלל אין העובד כוכבים מקבל כל מיני טומאה, שאם נגע במת או נשאו או האהיל עליו הוי כמו שלא נגע וכו', וכן בכל הטומאות, ועיין ברמב"ם פ"א הי"ג מטומאת מת, ולפי"ז קשה לכאורה ל"ל לאשמעינן זה ביחוד בזב, ונראה דפירש כן מפני שרוצה לסיים בזה דאע"פ כן חכמים גזרו עליהם שיהיו כזבים לכל דבריהם, כמבואר בסוגיא.}}. (נדה ל"ד א').

'''ואמרתם אלהם. ''' לרבות את הגרים ואת העבדים {{תוספת|ב|כהאי גונא דריש כ"פ בתו"כ ולא נתבאר טעם הדרשה. ויתכן לומר ע"פ המבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים דדבור הוי לשון קשה ואמירה לשון רכה [ע' מכות י"א א'], והנה בעוד שעם ישראל אפשר לדבר רכות וקשות, אבל עם גרים ועבדים צריך לדבר ולהורות בלשון רכה, הראשונים מפני שאך זה באו להסתפח אל קהל ישראל וצריך שיתקבלו עליהם דיני התורה באהבה, והאחרונים מפני שהרגשתם בכלל פשוטה וצריך להרבות ולהסביר ולבאר להם הדברים עד שיבינו ויקבלו, ולכן דריש מדהוסיף על לשון דבר אל בני ישראל [שהוא לשון קשה] עוד כפל לשון ואמרת אליהם [רכות] שבא לרבות גרים ועבדים, ודו"ק.}}. (תו"כ).

'''איש איש. ''' מה ת"ל איש איש, לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה {{תוספת|ג|יתכן דמרבה קטן מכפל לשון איש איש, משום דבעלמא מורה שם איש על הבא בשנים לא פחות מי"ג שנה ויום אחד כמש"כ רש"י בנזיר כ"ע ב' ולפנינו בפ' וישלח, וכאן כתיב שתי פעמים איש, והוו שני מיעוטים לקטן, וע"פ הכלל המקובל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות מרבינן אפילו קטן.}}. (נדה מ"ד א').

'''כי יהיה זב מבשרו. ''' מבשרו ולא מחמת אונסו {{תוספת|ד|ר"ל מטבע הבשר לבד ולא מחמת אונס מן הצד, כגון מחמת חולי או מחמת קפיצה ומשא כבידה וכדומה כפי שנתבאר בפרטיות בפ"ב מ"ב דמס' זבים. ודרשה זו באה בגמרא גם בלשון מבשרו ולא מחמת דבר אחר, והכונה אחת היא. ויתכן דמדייק זה מדכתיב בזב מבשרו ובזבה כתיב (פ' י"ט) זבה בבשרה, והיא באמת מטמאה גם באונס, כפי שיתבאר לקמן פ' כ"ה, וכאן מדכתיב מבשרו דריש כמו מחמת בשרו, וכמו הלשון ולא יספר מרוב, שבאורו מחמת הרוב. ואמנם זה הוא רק בראיה שניה הגורמת לו להיות זב לטמא משכב ומושב ולספור שבעה נקיים, כמבואר בפ' הסמוך, אבל ראיה ראשונה אפילו ראה באונס או ע"י אחד מכל הדברים האונסים מטמא טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת עם ראיה שניה, ויתבאר לקמן בפ' ל"ב, וכן מטמא באונס גם בראיה שלישית, כיון שע"י ב' ראיות הקודמות כבר נזקק לטומאת שבעה, וכפי שיתבאר לקמן בפ' ל"ג.}}. (כריתות ח' ב').

'''כי יהיה זב מבשרו. ''' אין הזב מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ, שנאמר כי יהיה זב מבשרו, עד שיצא זובו מבשרו {{תוספת|ה|ר"ל ולא כמו זבה שמטמאה בפנים. ויליף כן מדכתב כאן מבשרו ובזבה כתיב (פ' י"ט) בבשרה. וכתבו התוס' אע"פ דמבשרו אצטריך לדרוש ולא מחמת אונסו, כבדרשה הקודמת, אך תרתי ש"מ, ונראה כונתם דהמ' מן מבשרו מורה על כונת שתי הדרשות.}}. (נדה מ"ג א').

'''זובו טמא. ''' לימד על הזוב שהוא עצמו טמא {{תוספת|ו|ר"ל לא רק האיש טמא אלא גם הזיבה עצמה. ויתכן דמדייק מדהו"ל לכתוב כי זב זובו מבשרו, ומדסירס הלשון והסמיך הלשון זובו לטמא בא להורות שהזיבה בעצמה טמאה. ואע"פ דגם מצד הסברא היינו יודעין זה, דאחרי שהיא מטמא את הזב כש"כ שהיא עצמה טמאה, אך באמת אין זה הכרח, דמצינו בשעיר המשתלח שגורם טומאה למשלחו והוא עצמו טהור. ותשלום דין זה שלפנינו עיין לקמן בפ' ל"ג בדרשה והזב את זובו.}}. (שם נ"ה א').

'''טמא הוא. ''' הוא טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור {{תוספת|ז|ואע"פ דקיי"ל ביבמות ק"ה א' יבמה שרקקה דם תחלוץ מפני שאי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק, ולפי מה דקיי"ל דרוקו של זב מטמא כפי שיתבאר לקמן בפ' ח' וכי ירוק הזב בטהור וגו', א"כ היה צריך גם בזב לטמא דם היוצא מפיו, אך התם ביבמות איירי במוצצת הדם מפיה, דרק אז א"א בלא צחצוחי רוק, וכאן איירי בשותת דבאופן כזה אפשר בלא צחצוחי רוק, אבל במוצץ באמת טמא משום הרוק.}}. (שם נ"ו א').