עריכת הדף "תורה תמימה/איכה/ד" (פסקה)

== א ==

'''איכה יועם זהב.'''  מהו יועם, ר' שמואל אומר, יכוסה, כמה שנאמר (יחזקאל כ״ח:ג׳) כל סתום לא עממוך<sup>א)|ודכותה אמרו בספרי נשא על הכתוב ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעלה רואה ומעמעם כלומר מכסה על עונה (וכעין מ"ש בגיטין י"ז משום ב"א ופי' בערוך שמא יחפה עליה) ובאופן זה א"א לו עוד להשקותה.}}, ורבנן אמרי, כהה, ודכותה גחלים עוממות<sup>א*)|כהות וכבויות, היפך לוחשות.}}[מ"ר].

'''איכה יועם זהב וגו׳.'''  דבר אחר איכה יועם זהב – ביאשיהו המלך הכתוב מדבר<sup>ב)|ר"ל בעת שנהרג יאשיהו ויקונן עליו ירמיהו כמבואר בד"ה ב' ל"ה, ורמז קינתו כאן משום דקשה סלוקן של צדיקים מחורבן ביהמ"ק כמבואר במ"ר לעיל פרשה א' פסוק ט'.}}, איכה יועם זהב – שהיה דומה לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב, שהיה גופו דומה לאבן טובה ומרגליות<sup>ג)|דכתם היינו קבוצת אבנים טובות ומרגליות או כלי נוי זהב שהם לעדי ותכשיט, וכפירש"י כאן.}}, תשתפכנה אבני קודש – זה כל רביעית דם שהיה ירמיה נוטלו וקוברו<sup>ד)|כי כמבואר בד"ה שם ירו בו הרבה חצים, וכל דם שהיה יוצא ממנו לאחר יריה היה ירמיה נוטלו וקוברו. ובמ"ר מסמיך זה על הפסוק בד"ה ב' ל"ה ויקבר בקברות אבותיו וכי בכמה קברות נקבר, אלא מפני שהיה קובר כל רביעית דם לעצמה, ואע"פ שירמיה היה כהן, אך זה הדם היה יוצא ממנו בעודו בין החיים והמות, או משום דאחר שנבלע בקרקע שוב אינו מטמא, כמבואר בפ"ג דאהלות, דכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור.}}[שם].

'''איכה יועם זהב וגו׳.'''  דבר אחר איכה יועם זהב – באנשי ירושלים הכתוב מדבר, איכה יועם זהב – שהיו דומין לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב – שהיה גופן דומה לאבן טובה ומרגליות<sup>ה)|עיין משכ"ל אות ג'.}}, ואם יאמר לך אדם אין הכתוב מדבר באנשי ירושלים אמור לו, כבר כתיב (פסוק ב׳) בני ציון היקרים<sup>ו)|ונסמך על הדרשה שבתחלת פסוק הבא, ומה היתה יקרותן, עירוני [בן המדינה] שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב, וזה היה מפני שהיו יפים ביותר, וא"כ מבואר דהלשון איכה יועם זהב אבני ירושלים קאי.}}[שם].

'''תשתפכנה אבני קודש.'''  כשהיו החכמים יוצאין לבקש מזונותיהם<sup>ז)|מפני דוחק השעה.}}היו קורין עליהם תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות<sup>ח)|ואבנים כנוי לתלמידי חכמים כמבואר בב"ב קמ"ב ב' עה"פ מסיע אבנים אלו בעלי משנה, ובמ"ר פ' ויצא והאבן גדולה ב"ד הגדול שבלשכת הגזית, ובזוהר [תקונים ס"א ב'] ודברתם אל הסלע אלו בני נשא שמשתדלין באורייתא, ושם קמ"ג ב' אבן מאסו הבונים אנון מארי מתניתין, ובתענית ד' א' עה"פ ארץ אשר אבניה ברזל כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, וקרוב לומר שכינו כן את הת"ח על שם הכתוב (איוב י״ד:י״ט) אבנים שחקו מים, דכמו שהאבנים שוחקים [מזקקים] המים כך תלמידי חכמים מזקקים דברי תורה, ועיין באדר"ן פ"ו. וגם י"ל כי נקראו אבן להיותם יסוד האומה.}}[שם].