עריכת הדף "תולדות יצחק/ויקרא/טז" (פסקה)

== א ==

'''אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ''' בזה יש ספקות: <br>''' הספק הא' ''' מהו מה שדיבר ה' אל משה אחרי מות שלא מצינו שדיבר לו שום דיבור. וא"ת שהדיבור שדיבר לו הוא דבר אל אהרן אחיך זה א"א שהרי חזר לומר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקדש א"כ הדיבור הראשון לבטלה בא. וחז"ל אמר משל לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר וא"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מהראשון לכך כשאמר אחרי מות הכוונה שמה שאמר הקב"ה למשה הוא אלו המלות אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו פירוש ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן אלו המלות ומה הם המלות שתאמר לו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אל יבוא בכל עת אל הקדש והרי תשובה לזה הספק שהדיבור שדיבר לו בדיבור הראשון אינו אלא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש והפסוק לא אמר הרופא הראשון אלא הרופא השני ומה שאמר אחרי מות אינו אלא שאמר לנו התורה אימתי דיבר הקב"ה זה הדיבור למשה אחרי מות ועכשיו שפירשו כן הנה שהשיבו לספק זה אבל יש ספק אחר א"כ שהכוונה היא זאת היה ראוי שיאמר הכתוב וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך אחרי מות שני בניו בקרבתם לפני ה' וימותו אל יבוא בכל עת אל הקדש למה חזר לומר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה מה צורך בו: <br>''' הספק הב' ''' הכוונה במלת בקרבתם ר"ל בהקריבם אש זרה וכן תרגם אונקלוס בקרוביהון אישתא נוכראה קדם ה' וא"כ היה ראוי שהאזהרה שלא יחטא יהיה מעין החטא שנענשו בניו עליו וא"כ היה ראוי שיאמר וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אל יקריב אש זרה לפני ה' או יאמר אחרי מות שני בני אהרן בבואם אל הקדש דבר אל אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש מה טעם אחרי מות שני בני אהרן בהקריבם אש זרה אמור אל אהרן אל יבוא בכל עת אל הקדש וזה הספק הוא בין לפשט הפסוק שאחרי מות בא לומר זמן הדיבור בין לרז"ל שפירשו שאחרי מות ר"ל שידבר אלו המלות שהן אחרי מות: <br>''' הספק הג' ''' שרז"ל נחלקו בחטאם י"א שתויי יין נכנסו למקדש. וי"א שהציצו בשכינה ועוונות אחרו'. ויש להקשות הרי הפסוק אמר ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם ולמה רז"ל הוסיפו על חטאתם פשע. היתר הספק הראשון שהוא שלא מצינו בדיבור הראשון שאמר לו שום דבר: <br>''' התשובה ''' שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד. ונראה שזה לשלשה טעמים אחד לפי שהצדיקים לפניו תמיד ומשגיח בהם תמיד לכן כל חטא שיחטא אפילו הוא קטן מאד מענישו מיד ומי שהוא רחוק מהשי"ת אינו חושש כל כך לחטאתו וכאלו אינו רואהו. השני שלא יעשה משא גדולה של עונות להאבידו אלא לנקותו מעט מעט כאז"ל על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם שאמרו משל לעשיר שיש לו לווים הרבה מאוהבו לוקח מעט מעט הלואתו ולשונאו אינו חפץ אלא הכל בפעם אחד ואין לו ובסוף משליכו בבית האסורים ויהיה שם כל ימיו. השלישי לפי שהחטא הקטן הוא גדול למי שהוא ירא אלהים וסר מרע ולפי שהקב"ה מנחם אבלים לכן סמוך למיתתם א"ל הקב"ה דרך נחמה דע שלפי שהם קרובים מאד אלי והם לפני תמיד ואני משגיח עליהם מאד מתו בחטא קטן שאם לא היו קרובים אלי לא היו מתים בחטא קטן כזה ואולי זהו מה שאמר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דיבר אלא ודאי זהו שאמר לו הקב"ה למשה בקרבתם לפני ה' כנ"ל. ובזה הותר הספק השני גם כן שאם פירוש בקרבתם הוא בהקריבם אש זרה קשה שהיה לו לצאת באותה שנכנס שהוא אש זרה ויאמר דבר אל אהרן ואל יקריב אש זרה אבל אחר שפי' בקרבתם אינו זה אלא בהיותם קרובים אלי אינו קשה שלא היה לו להזהיר שלא יהיה אהרן קרוב אל ה' אלא שיהיה יותר קרוב כי מלאך ה' צבאות הוא. ובזה הותר הספק השלישי ג"כ שלזה אמר שהציצו בשכינה במתן תורה וכדי שלא לערבב השמחה לא המיתם אז שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וזה לפי שהוקשה להם אלו הקושיות שהקשיתי שהיה ראוי שיצא הפסוק במה שנכנס וכן לשון בקרבתם שהיה ראוי שיאמר בהקריבם אש זרה או היה ראוי שיאמר בהקריבם ואני הייתי מבין שהקריבו אש זרה ואונקלוס שתרגם בקרוביהון אישתא נוכראה העיקר חסר מן הספר לכן פירשו שהציצו בשכינה והכוונה לפי שאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונדב ואביהוא הציצו בשכינה והרסו אל ה' לראות יותר ממה שדעתם משגת ולזה אמר בקרבתם ר"ל בשקרבו גופם או שכלם יותר ממה שהיה ראוי הנה שפי' בקרבתם אינו שהקריבו אש זרה אלא בקרבתם הם עצמם אל ה' ולא הכחיש שהם קרבו אש זרה שהפסוק אמר זה מבואר אלא שבהקריבם אש זרה אולי היה מוחל הקב"ה להם אבל בחטא שהציצו בשכינה לא מחל חטא אש זרה ומי שאמר שתויי יין לפי שהוקשה לו בהקריבם אש זרה אם ממיעוט ידיעת חכמים היו וכל שכן שראו בעיניהם שהקב"ה הוריד אש מן השמים שאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא העם וירונו ויפלו על פניהם וא"כ כל שכן שירד לקטרת וא"ת שחטאו מצד יצר הרע אין זאת מן העבירות שיצר הרע מלהיב את האדם לחטוא אלא ודאי היו שכורים או שתויי יין ולכן חטאו בהקריבם אש זרה תיקן הענין ולא הלשון ולא שהוסיפו על חטאתם פשע אלא שהיין סבת חטאתם והראיה שעדיין לא הזהיר אותם ביין ושכר אל תשת וכן מי שאמר שהורו הוראה לומר שהיה ראוי שישאלו מאת משה אם יקריבו אש זרה ובמה שלא עשו כן חטאו בהקריבם אש זרה אבל לא שהוסיף פשע עליהם: