עריכת הדף "תולדות יצחק/בראשית/א" (פסקה)

== א ==

'''כל ''' חכמה יש לה נושא שעליו תסוב כל אותה החכמה כמו שחכמת הרפואה נושא שלה האיברים והרוחות. וחכמת הטבע נושאה נמצא משתנה מצד שהוא משתנה. וחכמת האלהות נושא שלה הוא הנמצא במה שהוא נמצא במוחלט. וראוי שתורתנו הקדושה יהיה לה נושא שעליו תסוב וצריך לדעת מה הוא. התשובה הוא חדוש העולם והטעם שמי שמאמין בחדוש העולם יאמין בכל התורה כלה ובכל האותות והמופתים וכל הנסים שהם הפך הטבע הנסים שנעשו במצרים וקריעת הים ונסי המדבר והמכחיש החדוש יכחיש כל התורה והנסים שבה וכמו שכתב הרב המורה ולפי שהחידוש הוא נושא לכל התורה וכל התורה נשוא והנושא קודם לנשוא לכן התחילה התורה בפסוק בראשית ברא אלהים ובזה הותרה קושיית ר' יצחק שהקשה לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים שראוי שקודם שנדע התורה נדע נושא שלה ואם כן צורך גדול להתחיל התורה בפסוק בראשית והנמשך אליו שכל הפרשה עד ויכלו הוא חדוש העולם וגם הנמשך לזה כל עניני נח כאלו הוא אדם הראשון אחר שמתו כלם במבול ואבותינו הקדושים הם אבות העולם ומהם התחיל העולם וכל עניני פרעה להודיעו שהקב"ה ברא העולם שהיה כופר בבריאתו וכמו שאמר למען תדע כי לה' הארץ ולזה הטעם סיימה התורה לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים ולכל היד החזקה ולכל המור' הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל לפי שכל התורה נחלקה לשני חלקים הא' שהקב"ה ברא העולם והב' עשה כל הנסים הכתובים בתורה והאחד נושא והשני נשוא ולפי שהמאמין בחדוש יוכל להאמין בתורה ובנסים שבה ואם לא יאמין בחדוש לא יאמין בנסים לכן התחילה התורה בחדוש וסיימה בנסים וגם כל התורה נסים שגם המצות שכרם דרך נס שדרך נס הוא אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ולכן רגילין כשיסיימו לעיני כל ישראל להתחיל מיד בראשית ביום שמחת תורה זה מסיים וזה מתחיל לפי שזה תלוי בזה וזה הוא השטן שמקטרג לומר כבר סיימו התורה ואינם רוצים לקרות עוד לומר שהתורה סיימה בנסים וא"א להאמין בם אלא אם יאמינו בבראשית ופתחון פה השטן הוא שאינם רוצים להביא ראיה לנסים ואין רוצים להאמין בם שהסבה שיאמינו בנסים שסיימה תורה לכל האותות היא בראשית ברא אלהים שאח' שבראו יוכל לבטלו ולעשות הנסים שהם הפך הטבע: 

'''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ''' אלו הפסוקים הם קשי ההבנה שאין אנו יודעים מה הוא תהו ובהו ומה הוא חשך על פני תהום וגם אומרו היתה נראה שהיתה ארץ קודם שברא הקב"ה העולם ושהיתה הרוח מרחפת על המים וא"כ קודם חדוש העולם היו נמצאים ארץ ורוח ומים אם כן העולם קדמון חלילה וגם אלו הדברים סותרין אלו לאלו. והרמב"ן כתב הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת יש מאין אלא לשון ברא וזה הנברא שברא מאפיסה מוחלטת הוא החומר הראשון נקרא ליונים היולי והוא יסוד דק אין בו ממש אבל הוא כח מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל ואחר ההיולי לא ברא דבר אבל יצר ועשה ממנו כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע כי השמים וכל אשר בם חומר א' וכל הארץ וכל אשר בה חומר אחר והקב"ה ברא אלו השנים מאין ושניהם לבדם נבראים והכל נעשים מהם והחומר הזה שנקרא היולי נקרא בלשון הקדש תהו והמלה נגזרת מלשונם בתוהה על הראשונות מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר כי לא תפס צורה שיתפס בה השם כלל והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש בהו והמלה מורכבת כלומר בו הוא כמלת לא תוכל עשוהו א"כ יהיה פשט הכתובים בתחלה ברא אלהים את השמים כי הוציא חומר שלהם מאין ואת הארץ שהוציא החומר שלה מאין והארץ תכלול ד' היסודות כלם שהוא כל הכדור התחתון והנה בבריאה הזאת שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ ומלת את דרשו בה שהיא לרבות שהיא נגזרת מן אתא בקר וכן ארז"ל את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ואת הארץ לרבות אילנות דשאים וגן עדן ואלו כלל כל הנבראים בעלי הגוף ואחר שאמר כי בתחלה במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם חזר ופירש כי הארץ היתה תהו כלומר חומר אין בו ממש והיתה בהו כי הלביש אותה צורה ופירש שבצורה הזו צורת ד היסודות שהם האש. והמים. והעפר. והאויר. ומלת הארץ תכלול ארבעה אלה. והאש נקרא חשך מפני שהאש היסודית חשוכה ואלו היתה אדומה היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא תהום ולכן יקראו מי הים תהומות כדכתיב קפאו תהומות בלב ים ויקרא קרקע הים תהום והאויר יקרא רוח וכבר נודע כי היסודות הארבעה מקשה אחת והיסוד התחתון הארץ והמים מקיפים על הארץ והאויר מקיף על המים והאש מקיף על האויר ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבי והרוח מנשבת ותכנס בין האש והמים ותרחף על המים ויראה לי שהנקוד הזאת בלבשה הצורה והיתה בהו היא שחכמים קורין אותה אבן שתיה שממנה הושתת העולם. והנה שיעור הכתובים בתחלה ברא אלהים מאין את השמים וברא מאין את הארץ והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו ובהם חשך ומים ועפר ורוח נושבת על המים וסמך הרוח לאלהים בעבור שהיא דקה מכלם עכ"ד. וא"ת למה אמר הכתוב ביסוד הארץ שברא חומר ונתן בו צורה בשאמר והארץ היתה תהו ובהו ולא אמר כן בשאר היסודות. התשובה שמה שאמר הרמב"ן שהארץ ארבע יסודות אינו לבד במה שאמר הכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אלא גם במה שאמר הכתוב והארץ היתה תהו ובהו שהיה חומר שאין בו ממש והיתה בהו שהלביש אותה צורה ואח"כ חזר ופירש הכתוב ומה היא הצורה הזאת שהלביש בחומר הזה חשך שהוא האש ומים ועפר ואויר שהחומר חלק אותו לארבעה חלקים ונתן לאחד צורת אש ולאחד צורת אויר ולאחד צורת מים ולאחד צורת ארץ. הכלל אלו השני פסוקים אמרו ארבעה דברים האחד שהקב"ה ברא חומר אחד לשמים וחומר אחד לארץ וזהו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. השני שאחר שברא החומר נתן בו הצורה וזהו והארץ היתה תהו ובהו. השלישי שפירש הכתוב ואמר איך נתן הצורה בחומר הזה שהוא חומר לארבעה יסודות שחלקו לארבעה חלקים ובכל אחד מהם נתן לו צורה מוחלפת מהצורות האחרות. הרביעי שנתן גדר לאלו הארבע יסודות מצד מקומם והוא שהאש נתן על המים והעפר שהוא תהום והרוח תכנס בין האש והמים ואלו השתים אחרונות פירש הכתוב באמרו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהרוח נכנס בין האש והמים ובזה יובן כוונת הרמב"ן היטב. ואחר שנתברר לנו כוונתו בשני הפסוקים האלה אומר שיש לי ספקות על דבריו: <br>''' הספק הא''''  במה שאמר שזו ההתחלה הוציאה מן האפס הגמור והוא יסוד דק שאין בו ממש אבל הוא כח מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל ולא תפס צורה שיתפס בה השם כלל ואם כן לפי דבריו נמצא היולי ראשון בלי צורה ואח"כ נתן בו הצורה ואינו כן שההיולי אם אין בו צורה הוא העדר שההיולי מגביל אותו הצורה ואם אין בו צורה אינו נמצא ועוד שאמר שהוא כח מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והנה הכח בעודו כח הוא העדר כמו שנתבאר כל זה במקומו ואם הוא העדר מה זה שאמר בראשית ברא ועדיין אין שם בריאה ואם בראו מאין עדיין הוא אין. ועוד שכל כח צריך נושא שבו יהיה הכח וא"כ אותו הנושא הוא ההיולי ראשון ולא הכח וגם אותו ההיולי ראשון אם הוא כח צריך נושא וכן לבלתי תכלית וזה בטל. ולכן נראה לי שפי' הפסוק בראשונה ברא הקב"ה מאפס הגמור חומר השמים וחומר הארץ והפסוק הבא אחריו ביאר איך ברא חומר לבדו שא"א חומר בלא צורה ואי איפשר לצייר אותו לזה אמר והארץ היתה תהו ובהו כלומר ברא תהו שהוא חומר ראשון וברא בו הצורה וזהו בהו ולא ברא החומר לבדו אלא זה עם זה ואחר שעשה צורה בחומר מזה עשה כל הנבראים שעשה הארבע יסודות כפירוש הרמב"ן במ"ש וחשך על פני תהום וגו'. וא"ת מה היא הצורה שברא הקב"ה באותו החומר הראשון. התשובה אחר שהיסודות מתהוים אלו מאלו נאמר שברא הקב"ה אחד מהם היותר מוכן לשיתהוו ממנו שאר היסודות ונניח שהוא המים שממנו מתהוה הרוח שאינם הפכים אלא באיכות אחד וכן מן הרוח אש וכן הארץ נתהוה מן המים שאינם הפכים אלא באיכות אחד וזהו שאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים בה"א הידיעה לפי שהמים בראם הקב"ה מאפס המוחלט וממנו עשה היסודות האחרים ולפי שהוא היסוד שהקב"ה עשה מאין אמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים עליונים למים התחתונים ומהם עשה השמים כמו שאמרו בב"ר. או נאמר שבתחלה ברא השי"ת מאפס המוחלט יסוד אחד שברא היולי ראשון ובו צורה גרועה יותר מכל צורת היסודות ואחר כך עשה ממנו ד' יסודות ונשארה אותה הצורה אחר כך במדרגת החומר לצורת ד' יסודות כמו שנפש הצומחת נשארה במדרגת החומר לנפש המרגשת בבעל חי וכמו שנשארה נפש המרגשת במדרגת החומר לנפש המשכלת באדם או שפשט ההיולי הראשון אותה הצורה הגרועה ולבש צורת כל אחד מהד' יסודות. זהו דעתי בפירוש אלו הפסוקים בהקדמת הרמב"ן בפירוש תהו ובהו ובפירוש וחשך על פני תהום ואולי זו כוונת הרב אף על פי שאין משמע כן מדבריו: <br>''' הספק השני'''  שיש לי בדברי הרמב"ן אם אמת היה הדבר הזה שפירוש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ הוא שהקב"ה הוציא חומר השמים מאין והוציא חומר הארץ מאין כמו שאמר הכתוב שאחר זה הלביש חומר הארץ בצורה כשאמר והארץ היתה תהו ובהו למה לא אמר גם כן והשמים היו תהו ובהו לומר שהלביש חומר השמים בצורה ונראה שהרב הרגיש זה במה שאמר יהי רקיע בתוך המים החומר ההוא שבראו בתחלה מאין אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ע"כ. ועדיין הקושיא במקומה עומדת שכמו שאמר בארץ תהו ובהו היה ראוי יותר שיאמר כן בשמים בפירוש שצורתם מעולה מצורת הארץ. ועוד שכמו שאמר בשמים יהי רקיע בתוך המים ג"כ אמר בארץ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וכמו שאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים גם כן אמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ א"כ אין אמרו יהי רקיע לומר שיעשה צורת השמים אלא שהרקיע שעשה כבר יהיה בתוך המים כמו שיקוו המים הכוונה בו המים שעשה כבר יקוו אל מקום אחד. ואיפשר לדחוק ולומר שבעבור שההיולי של ארבע יסודות פושט צורה ולובש צורה וכאלו ההיולי וצורתו הם שני דברים נפרדים זה מזה לכך הוצרך לבאר שהלביש זה החומר בצורה אבל חומר השמים הוא כל כך דבוק ומחובר עם צורתו והיו לא' וכאלו כולו צורה שאין היולי השמים פושט צורה ולובש צורה לכן יספיק באמרו ברא אלהים את השמים שבזה נכלל הצורה שעשה אחר כך בהיולי שלהם: <br>''' הספק הג''''  שיש לי בדבריו איך אמר שהאש נקרא חשך מפני שהאש חשוך שהדבר ידוע שהיסודות כל מה שיתקרבו יותר לשמים הם יותר בהירים וספיריים וכשיתרחקו יותר מן השמים יוסיפו עוביו' ולכן הארץ עבה וחשוכה לפי שהוא רחוקה מאד מן השמים והמים ספיריים לפי שאינם כל כך רחוקים מן השמים והאויר יותר ספיריי לפי שמתקרב לשמים והאש ספיריי ובהיר וזך יותר מכלם וא"כ איך אמר שהוא חשוך. ואולי הכוונה בחשוך שאינו מאיר וזהו שאמר אלו היתה אדומה היתה מאדימה לנו הלילה ועם כל זה קשה למה קראו חשך שגם המים והאויר אינם מאירים ולא קראם חשך: <br>''' הספק הד''''  שיש לי בדבריו שכתב וסמך הרוח לאלהים בעבור שהיא דקה מכלם שהרי היסודות כל מה שמתקרבים יותר לשמים הם יותר דקים ולכך הארץ גסה והמים אינן כל כך גסים והאויר דק א"כ האש דקה מן האויר וכן נתבאר במקומו. וגם לזה הפירוש צריך לדחוק ולפרש שמה שאמר בסמוך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך אינו האש היסודי שאמר עליו וחשך על פני תהום אלא הוא העדר האור וכן ולחשך קרא לילה. ויש מי שפירש באלו הפסוקים פירוש אחר ואין בו קושיא מאלו הקושיות ואבאר דעתו שדבריו סתומים ומבולבלים ואינם מובנים והוא שהקב"ה ברא בראשונה מאין חומר אחד כולל לשמיס ולארץ לא חומר אחד לשמים וחומר אחד לארץ ומהו זה החומר הוא חומר עם צורת כל היסודות אלא שלא היה כל יסוד מאלו הארבעה יסודות נפרד בפני עצמו אלא היו כלם מעורבבים אלו עם אלו כעיסה שמעורבות בה מינים רבים מקמח חטים וקמח שעורים וקמח פולים ועדשים כלם מעורבים עם מים ועשוי עיסה מכלם. וגם חומר השמים וצורתם גם כן היו מעורבים עם זה החומר ועשוי מן הכל עיסה אחת ואחר כך הכין הקב"ה זאת העיסה בכללה להבדיל צורות מחולפות זו מזו עם חומר לכל אחד ואחד כמו העוף שמרחפת על ביציה להכינם לשיצאו לפועל אפרוחים וזאת העיסה שהיו בה כל הדברים בכח היה לה יותר נטיה להיותה ארץ מלהיותה שמים לפי שמעשה בראשית היו מוסיפים שלימות כל מה שהזמן נמשך יותר שהרי ביום ראשון אמר והארץ היתה תהו ובהו ביום שני אמר יהי רקיע לפי שהמתהוה מזה החומר קבל שלימות ביום שני יותר ממה שנתהווה ממנו יום ראשון והכוונה שביום השני הבדיל הקב"ה קצת מזאת העיסה ועשה ממנה שמים ואלו השמים אחר שהיו בשלימותם היו סבה להכין שארית העיסה לשיובדלו היסודות וצורתם כל אחד בפני עצמו שהארץ ושאר היסודות לא קבלו שלימותם עד יום השני שאז קבלו שלימותם באמצעות הרקיע. זה הוא ענין זה הפירוש. ועכשיו צריך ליישב כל זה בפסוקים אמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ רוצה לומר אלו השמים והארץ שאתה רואה בעיניך עכשיו בשלימותם דע לך שלא היו כן בראשית הבריאה אלא מעט מעט נעשו כן והוא שבראשית הזמן ברא הקב"ה בריאה חדשה מאין וזה נכלל בלשון ברא שלשון ברא עניינו יש מאין ומזה יש מאין עשה הקב"ה אח"כ אלו השמים והארץ שאתה רואה או נכלל במלת את שמרבה לזה החומר ועם היות שמזה החומר נתהוו כל הנמצאים כלם ג"כ אבל השמים והארץ נתהוו ראשונה מזה החומר ובאמצעות השמים נתהוו כל הנמצאים. ואמר והארץ היתה תהו ובהו רצונו לומר חרבן ושממון וכן תרגום אונקלוס וארעא הות צדיא ורקניא לפי שהיה ערבוביא רבה ותערובות גמור ומצד זה היה חשך על פני תהום שהוא עפר ומים מעורבים שהדברים המעורבים זה עם זה אין צורת כל אחת ניכרת והם כמו חשך שבחשך אין אדם מבדיל בין התמונות והגוונים ולזה המשיל זאת העיסה לחשך לפי שזה הנמצא לא נפרדו חלקיו עדיין אבל היה מעורב ומבולבל והיה חשך על פניו שכל פרטי ההויות שנתהוו אחר כך היו מעורבות בזה החומר בלתי נבדלת ונפרדת אחת מזולתה. ולפי האמת גם כן עדיין לא היה אור בעולם אלא חשך שגם כן זה עוזר לשלא יבדלו הדברים והאור באופן מה מבדיל הדברים וזאת הערבוביא מכל היסודות והשמים היו מים עליה ורצון אלהי היה מכין זאת הערבוביא כצפור מרחף על ביציו להכין אותה וזה הוא שאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים שרצון אלהים היה מכין זה החומר להוציאו לפועל ולפי שצפו מים על הערבוביא הזאת אמר שרוח אלהים מרחפת על המים אבל הכוונה שרוח אלהים מרחפת על הערבוביא שהיא תחת המים. ומה שאמר רוח רוצה לומר רצון ומרחפת רוצה לומר מכין ואמר בזה הלשון לפי שהוא משל להמשילו לציפור שמרחפת על הביצים להכינם להוציא לפועל האפרוחים שהיו בכח בביצים. וביום השני הבדיל הקב"ה חומר הרקיע מן העיסה הזאת ואותו הרקיע אחר שנבדל מן העיסה הזאת נשלם ונתחזק וקבל שלימותו ואז הרקיע עצמו הבדיל המים מעל הרקיע והמים שתחת הרקיע רצוני לומר הבדיל בעצם וצורה ועשה היסודות למטה ונתן שלימות למים של מעלה וזהו שאמר ויבדל ואינו הבדלה במקום שידוע הוא שאחר שיהיה רקיע בתוך המים שיבדיל בין מים למים אלא גם בצורה הבדיל הרקיע בין מים עליונים למים תחתונים שהצורה שנתן רקיע במים העליונים אינה כצורה שנתן במים התחתונים שהרקיע נתן שלימות לארבע יסודות של מטה כשנתן להם צורת ארבע יסודות ונתן שלימות למים העליונים ונתן להם צורה שטבע זה הרקיע חדש והבדיל בעצם וצורה בין המים שתחתיו למים שעליו והקנה לכל אחד מהם צורה מיוחדת ואמנם הצורה שהקנה למים אשר תחתיו ידענוה והוא שהלביש לקצת זה החומר צורת אש ולקצתו צורת אויר ולקצתו צורת מים ולקצתו צורת ארץ וכל זה חייב הגלגל כפי קרבתו ורחקו. וכן אמרו חכמי הטבע שהגלגל עושה היסודות בתנועתו. ואמנם אשר חייב למים שעליו נודע לשם ית' ואינם כמים היסודיים אלא נבדלים מהם אבל דומים להם בתכונה מה. ואלו המים שאמר עליהם ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהיו מקיפין לאותו החומר והעיסה עליהם אמר יהי רקיע בתוך אלו המים ועשה מאמצעיתם שמים ואלו השמים אחר שנעשו נתנו שלימות לחלק המים שנפרדו למעלה ושלימות לחלק המים שנפרדו למטה וזהו אמרם בבראשית רבה בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים רב אמר לחים היו שמים ביום ראשון ובשני נקרשו יהי רקיע יחזק הרקיע ר' יוחנן אמר יעשה מטלית הרקיע כמה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב הנה מבואר שכונתם שמחלק האמצעי מן המים המקיפים בערבוביא הנברא מאין ביום הראשון נתהוו בשני השמים עד כאן. ודע שאלו הפירושים הם על הנחה שמלת בראשית הוא מוכרת והוא כמו בראשונה אבל לדעת האומרים שהוא סמוך כרש"י ומפרשים אחרים יהיה פירוש אלו הפסוקים באופן אחר והוא שרש"י כתב ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ויאמר אלהים יהי אור ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו שאם כן היה לו לומר בראשונה שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו וא"ת להורות בא שאלו בתחלה נבראו ופירושו בראשית הכל ברא אלו א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים ועדיין לא גלה בריאת המים מתי היתה הא למדת שהמים קדמו לארץ ועוד שהשמים מאש ומים נבראו אלא על כרחך לא למד הכתוב על סדר הקודמים והמאוחרים כלום עד כאן. וכתב הרמב"ן ולדעתו לא נברא ביום ראשון רק האור ויש ספק על זה איך פירש הרמב"ן על רש"י כך שהרי רש"י אמר בפירוש שהמים קדמו לבריאת שמים וארץ וא"כ על כרחך נבראו ביום ראשון שהרי לא נברא שום דבר קודם יום הראשון וא"ת שנבראו ביום שני אינו כן שהרי ביום שני אמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים א"כ קודם יום שני נבראו. ועוד שרש"י כתב זה לשונו יהי מאורות ביום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע וכן כל תולדות השמים והארץ נבראו ביום ראשון וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב את השמים ואת הארץ את השמים לרבות תולדותיהן ואת הארץ לרבות תולדותיה. ולכן אני מתמיה על הרמב"ן איך פירש על רש"י שלא נברא ביום ראשון רק האור. וא"ת הרי רש"י אמר כן באמרו שגזרת הכתוב ויאמר אלהים יהי אור אינו כן שגזרת הכתוב לרש"י אינה אלא בוהארץ היתה תהו ובהו כלומר בראשית בריאת שמים וארץ ותולדותיה בזה השלימות שאתה רואה עתה דע שבתחלת בריאת הארץ היתה תהו ובהו שממון וריקות וגם השמים בתחלת בריאתם לא היו עדיין מאירים וזה הוא וחשך על פני תהום ואחר שהיו השמים והארץ חסרים היצירה שכל הדברים נבראו בערבוביא אז קודם שנבדלו הדברים אלו מאלו אמר אלהים יהי אור להבדיל הדברים כל אחד בפני עצמו ולעשות ימים וכל אלו הדברים נבראו ביום ראשון בזה הסדר בתחלה ערבוביא השמים והיסודות ואח"כ האור ואח"כ הבדיל הערבוביא הזאת ועשה את השמים ותולדותיהם בשלימותם והארץ ותולדותיה בשלימותה שנבדלו היסודות כל אחד ואחד בפני עצמו. ואומר עוד שאלו הונח שלרש"י יהיה הגזירה לויאמר אלהים יהי אור עם כל זה לא ימשך מזה שלא נברא ביום ראשון אלא האור שכוונת הכתוב הוא קודם שברא הקב"ה השמים והארץ בשלימותם כמו שהם עתה וגם קודם שהיו בערבוביא שהארץ היתה שממון וריקות וקודם שיהיה השמים בשלימותם שלא היו מאירים אלא חשך על פני תהום וקודם שהרוח מרחפת על פני המים שלא היה עדיין שלימות לרוח ולמים קודם כל אלו הדברים אמר אלהים יהי אור ויהי אור ואחר האור ברא הבריאה חסרה ואחר כך ברא השלימה. ולזה הפירוש סדר הבריאה בראשונה ברא האור ואח"כ בריאה חסרה ואח"כ בריאה שלימה וכל זה נברא ביום ראשון שאם נאמר ראובן בא ביום הזה לבהכ"נ קודם שבא שמעון לא יובן מזה שלא בא שמעון לבהכ"נ היום אבל אדרבה יובן שבא אלא שבא ראובן ואח"כ בא שמעון זהו דעתי בכוונת רש"י ז"ל והוא אמת:

'''ברא אלהים ''' ראוי היה שבתחלת התורה יזכיר שם יי' ואמר אלהים לפי ששם העצם של הקב"ה הוא יי' אבל אלהים הוא שם התאר לפי שהוא תקיף ובעל היכולת כמו ואת אילי הארץ לקח ולפי שהקב"ה ברא העולם אחר האפס המוחלט וזהו מצד יכלתו הגדולה לזה הזכיר שם אלהים. והיה ראוי שיתחיל התורה בשם אלהים ושיאמר אלהים ברא בראשית אחר שבזה הפסוק נזכר שם הקב"ה והוא ברא העולם והוא צורת העולם ותכלית העולם וסיבת התורה הוא אלהי האלהים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא לכן יש אומרים שהכוונה בראשית ברא הבורא לאלהים שהוא עולם המלאכים. את השמים הוא עולם הגלגלים. ואת הארץ הוא עולם השפל. ואינו נכון שבפסוק הראשון יהיה חסר ממנו שם הבורא. ונראה לי שהטעם לפי שלא ידענו מציאות השם מצד מהותו אלא מצד פעולותיו והוא העולם שברא לפיכך התחיל בבראשית ברא שמצד שברא העולם ידענו שיש אלהים ואיך יתחיל אלהים ברא בראשית ועדיין לא ידענו אלהים: