עריכת הדף "
שפת אמת/חנוכה/תרסד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרס"ד'''}}}}=== ב"ה איתא בגמרא עדות הוא לישראל ששכינה שורה בישראל בנר מערבי שממנה מתחיל ובה היה מסיים. זה העדות שגילוי שכינה בעולם הוא רק ע"י הכנת בני ישראל שהם פנימיות הבריאה. ובאמת זה העדות הוא גם בגלות כמ"ש משכן העדות שנתמשכן בית המקדש בשני חרבנות בשביל עונות בנ"י. זה עצמו העדות גם עתה שכשאין בני ישראל מתוקנים כראוי א"א להיות גילוי שכינה בעולם. וכאשר מתוקנים נפשות בני ישראל נבנה המשכן והמקדש והאיר לכל העולם. וגם זה אמת כשנבנה ביהמ"ק בזה מתחזק נפשות בנ"י. שהמקדש ובנ"י עדים זה על זה. ולכן קורין בחנוכה פרשת הנשיאים דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים כו' ויקריבו נשיאי ישראל כשנגמר כל הקמת המשכן כמו כן נתרוממו נשיאי בני ישראל וכוונו לדעת עליון. כמ"ש במדרש קח מאתם מאתם היה. פירוש קח הוא תורה כמ"ש לקח טוב נתתי. והם תיקנו סדר והוראת שעה מה שלא נתגלה למרע"ה. כמ"ש שם במדרש שחשש משה רע"ה שנסתלקה ממנו הנבואה ע"ש. ובאמת בנס דחנוכה נשאר קצת זכר מבית המקדש לזמן הגלות האחרון כמ"ש דורש אין לה דבעיא דרישה. וצריך האדם לזכור בימים הללו כי בנין ביהמ"ק תלוי בתיקון נפשות בני ישראל. ביהמ"ק הוא שורש כל העולם שקדם לכל הבריאה כמ"ש מרום מראשון מקום מקדשינו. וכמו כן בנ"י עלו במחשבה קודם הבריאה. וזה עצמו הרמז ממנה מתחיל ובה היה מסיים. שבנ"י הם הראשונים ואחרונים לכל הבריאה והם קיום כל הבריאה. והוא בחי' הש"ק שבו נגמר הבריאה. וסוף מעשה במחשבה תחלה. וכל אלה בחי' אור הגנוז שמאיר מסוף העולם ועד סופו שהוא קודם לכל הבריאה וסוף כל הבריאה. ומעין זה באדם עצמו בחי' ברית מילה שהוא שורש כל האדם. ממנה מתחיל ובה מסיים שהוא מושך הארה מן המוח לעשות תולדות בעולם וכל הציור בגוף הוא רמז אל הפנימיות: וחנוכה מהימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. כי הלל יש בו מכל הזמנים. עבר והוה ועתיד. ולכן אין יכולין לומר ההלל בכל עת. ואיתא האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף. והטעם כי הזמן והטבע מכחיש דבריו. אבל כשנפתח הארה מלמעלה מן הזמן. יש הלל. ובחנוכה שנעשה בו נסים ונס הוא פתיחת שער מלמעלה. לכן רמזו המצוה על הפתח. ופרסומי ניסא הוא דבר גדול. כי הנס מעולם הנסתר. רק הקב"ה עשה זכר לנפלאותיו גם בעוה"ז. וזה תליא במעשה האדם לפרסם הנס ולגלות אור הנס גם בעוה"ז. כמ"ש נתת כו' נס להתנוסס. וכל איש ישראל שמתפעל נפשו בחנוכה ע"י הנס ומתעורר לעבודת השי"ת ומשתוקק לבנין ביהמ"ק. הרי זה מפרסם הנס. ובאמת עיקר הישועה הי' באיבוד הרשעים היונים וגזירותיהם. רק הקב"ה עשה נס בנרות שישאר זכר מזו הישועה ובני בינה הבינו זאת וקבעו המצוה לדורות: <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף