עריכת הדף "
שער המלך/יום טוב/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''ואיסור זה מד"ס כדי שלא לבשל בי"ט לחול כו'.''' פסק רבינו כרב אשי שהוא בתרא כמ"ש ה"ה ובגמ' אמרי' בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו כו' היינו דמעי"ט אין בי"ט לא אלא לרבא כו' אה"נ אלא גזירה שמא יפשע הנה לכאורה נראה דלפי טעם רבא אם שכח ולא ערב מעי"ט יכול לערב בי"ט דכיון דטעמא דאין מערבין בי"ט היינו משום גזירה שמא יפשע האי טעמא ניחא לומר דאין מערבין לכתחילה בי"ט אמנם בעבר ושכח דליכא גזירה ש"ד האמנם מדברי הרא"ש ז"ל לא משמע הכי שכתב וז"ל ויראה דנ"מ בין אלו ב' הטעמים דלרבא צריך לערב דוקא בעי"ט כו' ולרב אשי יכול לערב אפי' קודם עי"ט כו' ע"ש ומדלא כתב הך נפקותא נמי משמע דס"ל דלרבא נמי אם עבר ושכח ולא עירב מעי"ט אינו יכול לערב בי"ט דגזרינן שוגג אטו מזיד ושוב ראיתי למרן הב"י ז"ל בס"ס תקכ"ז שכתב משם המרדכי שהורה הר"ש מבונבורג לעשות ע"ת ביט"ב ופוסק בד"ס הלך אחר המיקל והלכתא כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ופריך א"ה אפילו בי"ט נמי ומשני שמא יפשע משמע הא לא"ה יכול להניח אפילו בי"ט עצמו וכיון ששכח דאין כאן פשיעה יניח בי"ט עצמו וכתב מרן הב"י ז"ל דאין נראה שיהא כן דעת הפוסקים שהרי לא התירו אלא לערב מיום טוב לחבירו כו' ויש לדקדק לכאורה דאי ממה שלא התירו הפוסקים אלא לערב מיום טוב לחבירו מוכח שלא כדעת הר"ש ז"ל א"כ תיקשי ליה להר"ש ז"ל דרבא אדרבא דהא רבא קאמר הכא דטעמא דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ואיהו גופיה קאמר לקמן מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה משמע דלא התיר לערב אלא מי"ט לחבירו אבל ביט"ב עצמו לא ובפ"ק ד"ו אמרינן ולותיב מר האידנא מי לא אמר רבא מניח אדם ע"ת כו' אימר דא' רב' בבי"ט של גליו' בבי"ט של ר"ה מי אמר משמע דבשני י"ט של ר"ה לרבא אסור לערב הן אמת שמדברי הרא"ש והר"ן נראה דהוו גרסי בשמעתין רב' בה' ולא בא' מ"מ המרדכי גריס רבא כגירסתינו ואפשר לומר דמההיא דרבא ל"ק להר"ש דאיכא למי' דמ"ש מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו דמשמע אבל ביט"ב עצמו לא אמנם בעבר ושכח אפי' ביט"ב עצמו ה"נ דס"ל לרבא דמותר להניחו כיון שאין כאן גזירה שמא יפשע והא דאמרינן לעיל אימור דאמר רבא בב' י"ט של גליות אבל בב' י"ט של ר"ה מי אמר דמשמע דבב' י"ט של ר"ה אסור להניח בי"ט לרבא ואפילו בשכח שהרי ההיא דרב אשי שוכח היה ואפי"ה קאמר אימור דאמר רבא כו' לא קשיא כלל משום דרב אשי לטעמיה דסבירא ליה דטעמא דע"ת כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול ואם כן לדידיה אפי' בשכח נמי אין להניח אלא דרבינא קאמר ליה דאפילו לדידיה ביט"א יכול להניח ומהא אהדר ליה דאסור דאמר רבא דיכול לערב ע"ת בב' י"ט של גליות בב' י"ט של ר"ה מי אמר דמהני תנאי כדי לערב ואפי' בפושע וכיון דלא מהני תנאי א"כ לדידיה אפי' בשכח נמי אין להניח אמנם מדברי הפוסקים ז"ל שכתבו דין זה דמניח אדם עירובו מי"ט לחבירו ומתנה בעבר ושכח כמ"ש הרי"ף ורבי' והטור ז"ל משמע דס"ל דאפי' בעבר ושכח לא התירו לערב אלא מיום טוב לחבירו הן אמת שזה שכתבנו דיכול לערב ע"ת על תנאי אפי' בפשע ולא הניח יש להסתפק לענין דין זה אלא בשכח ולא הניח משמע שפושע לא מהני לערב על תנאי וא"כ דוחק לומר דמוהר"ש ז"ל ס"ל דאפילו בפושע מהני לערב על תנאי ולכן נראה דאי מדרבא ל"ק דאיכא למימר דמאי דקאמר רבא מניח אדם כו' ומתנה לאו למימרא דדוקא מי"ט לחבירו יכול לערב אבל לא בי"ט ב' אלא ה"ק אם שכח ולא הניח ע"ת מעי"ט לא יניחנו לערב בי"ט אלא מניח אדם ע"ת מיום טוב לחבירו ומתנה וכיון דיכול לעשותו ביט"א וע"י תנאי לא שרינן ליה להניחו ביט"ב ומאי דאמרינן לעיל ע"כ לא קאמר רבא אלא בב' י"ט של גליות אבל גבי י"ט של ר"ה מי אמר לאו למימרא דבב' י"ט של ר"ה אסור לערב לרבא דהא כיון דבב' י"ט של ר"ה אינו יכול לערב ע"ת הו"ל כאלו נזכר בי"ט ב' דשרינן ליה לערב אליבא דרבא לפ"ד הר"ש אלא ה"ק ע"כ לא קאמר רבא דיכול להתנות אלא בשני י"ט של גליות אבל בב' י"ט של ר"ה מי אמר דמערב על תנאי הא כיון דקדושה אחת היא אין כאן תנאי ואם כן נהי דלרבא יכול לערב משום דס"ל דטעמא דע"ת הוא משום כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' מכל מקום רב אשי ס"ל דהיינו טעמא כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת כו' וא"כ לדידיה אפי' עבר ושכח אינו יכול לערב בי"ט:<br>''' אמנם ''' מדברי הפוסקים ז"ל מוכח בהדיא שלא כדעת הר"ש שהרי לא התירו אלא לערב מי"ט לחבירו אבל בי"טב משמע דס"ל דאסור שהרי בב' י"ט של ר"ה אסרו להניח ואפי' בב' י"ט של גליות כתב רבינו דבזמן הזה אין מערבין לא ע"ת ולא ע"ח אלא הכל מעי"ט ואי ס"ל כדעת הר"ש הא כיון דבזמן הזה אינו יכול לערב על תנאי הו"ל כאלו נזכר בי"טב דיכול לערב לדעת הר"ש ובהא ניחא לי מ"ש מרן ז"ל סמוך ונר' וז"ל כתב הרוקח שכח ולא עירב בעי"ט כצ"ל (וכן הוא ברוקח) ונזכר בי"ט בלילה אין להניח ואם הניח מה שעשה עשוי דדמי להא דאמרי' אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט ובשילהי המביא אמרינן טבל מוכן ואם עבר ותיקנו מתוקן ע"כ ואיני יודע אם הנחה זו לומר שהוא מערב על תנאי או אם הוא סובר שאם הניח העירוב בי"ט עצמו בלא תנאי מהני וכדברי הר"ש וזה נראה יותר דדין מניח אדם ע"ת בי"ט ומתנה אח"כ כתבו מפורש מיהו כבר כתבתי שאין לסמוך על דברי הר"ש עכ"ל והנה מ"ש מרן ז"ל ואיני יודע אם הנחה זו לומר שהוא מערב על תנאי הם דברים תמוהים דאיך איפשר לומר דמ"ש הרוקח ואם הניח מה שעשה עשוי איירי במערב על תנאי דא"כ איך כתב הרוקח אין להניח הא במערב על תנאי אפי' לכתחילה יכול להניח כדאמרינן מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחבירו ומתנה וצ"ל דכונת מרן ז"ל לומר דאם הניח שכתב הרוקח מיירי במערב על תנאי ואפי"ה כתב דאין להניח דחשש לסברת רבינו דס"ל דבזמן הזה אין לערב על תנאי וזהו שדחה מרן ז"ל אח"כ וכתב וזה נראה יותר דדין מניח אדם כו' אח"כ כתבו מפורש ולא חילק לומר דבזמן הזה אין לערב על תנאי מיהו מ"ש או אם הוא סובר שאם הניח כו' כדברי הר"ש הוא תמוה לכאורה שהרי לדברי הר"ש מותר להניח בי"ט אפי' לכתחילה ואדרבא מדאסר הרוקח להניח העירוב לכתחילה משמע שדעתו ז"ל כדעת הפוסקים החולקים על הר"ש דאף החולקים על הר"ש איכא למימר דלא אסרו אלא שלא להניח לכתחילה ולא התירו אלא לערב על תנאי ומי"ט לחבירו אבל בדיעבד אם הניח אף החולקים על הר"ש ז"ל מודו לדברי הרוקח דמה שעשה עשוי וכמו שהביא ראיה מההי' דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט אכן לפי מ"ש יש ליישב דבריו דמה שהתיר הר"ש ז"ל להניח לכתחילה בעבר ושכח היינו דוקא בנזכר בי"ט שני אמנם ביום טוב ראשון אף הר"ש מודה דיערב ביום טוב ראשון על תנאי כיון דיכול לעשותו בהיתר ולא יניחנו עד יום טוב שני ומשום הכי הרוקח דמיירי בנזכר בליל יום טוב ראשון כתב דלכתחילה אין להניח העירוב בלא תנאי אלא צריך להתנות בפי' ולומר אם היום חול כו' אלא דאפ"ה כתב דאם עבר והניח בלא תנאי מהני וס"ל למרן דהיינו משום דס"ל כדעת הר"ש דבנזכר ביט"ב יכול להניח לכתחילה דהלכה כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ומש"ה כתב הרוקח דאע"ג דחכמים אסרו להניח העירוב בי"ט משום גזירה שמא יפשע מ"מ אם עבר והניח ביום טוב מה שעשה עשוי שהרי אם נזכר ביום טוב קודם סעודת שחרית ועירב מעתה הרי הוא בורר מנה יפה לשבת ומנה יפה לי"ט ואי משום דעבר אד"ס שתיקנו לערב מעי"ט ולא ביום טוב אפ"ה מה שעשה עשוי והיינו דמייתי ראיה שפיר מההיא דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט דאע"ג דאסרו חכמים להפריש תרומות בי"ט אפ"ה מה שעשה עשוי אמנם אי הוה ס"ל להרוקח כדעת החולקים על הר"ש דהיינו משום דס"ל דהלכה כרב אשי דבתראה הוא וכדעת רבי' והרא"ש והטור דס"ל דנקטינן כרב אשי כמ"ש מרן בד"ה ויכול להניח משמע ודאי דאפילו אם עבר והניח מה שעשה אינו עשוי שהרי כיון דקי"ל כרב אשי דטעמא דע"ת כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת אלא א"כ התחיל מבע"י ק"ו מיום טוב לחול ומש"ה אין מניחין ע"ת בי"ט משום דאתו למיטעי לאפות מיום טוב לחול וא"כ מה"ט נמי אפילו אם עבר והניח ביום טוב אין עירובו עירוב דכיון דאפילו עבר ושכח ולא עירב מעי"ט אין אופין בי"ט לדעת רב אשי משום גזירה שמא יבא לאפות מיום טוב לחול אם כן כי הניח עירוב מאי הוי הא אכתי איכא למיחש שיאמר דכי היכי דשרי לאפות מיום טוב לשבת אפילו אם לא התחיל מבע"י ה"נ שרי לאפות מי"ט לחול ומאי ראיה מייתי מההיא דאין מגביהין תרומות ביום טוב התם שאני דכיון דכבר תקנו כראוי וליכא למיחש למידי לא קנסו לו חכמים משום דעבר אד"ס אמנם הכא גבי עירוב אע"ג דעבר והניח אפ"ה אם נאמר דהוי עירוב א"כ איכא למיחש עדיין שיאמרו אופין מיום טוב לשבת ק"ו מי"ט לחול כדרך שאסרו לאפות בלתי עירוב דהנחה בי"ט אינו מעלה ומוריד כלל לרב אשי דסוף סוף החששא במקומה עומדת כנ"ל ליישב דעת מרן ז"ל מיהו אכתי קשה דאיך אפשר לומר שדעת הרוקח כדעת הר"ש דאם נזכר ביט"ב מניח עירוב שהרי סמוך ונר' כשהביא הא דמניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה כתב וז"ל בב' י"ט של גליות ולא בב' י"ט של ר"ה והשתא אי ס"ל כדעת הר"ש בבי"ט של ראש השנה אמאי אין מערבין הא כיון דאינו יכול לערב על תנאי הו"ל כנזכר בי"ט שני לדעת הר"ש דיכול להניח לכתחילה ויש ליישב בדוחק דמ"ש הרוקח ולא בב' י"ט של ר"ה היינו לומר דאינו מערב בתנאי משום דקדושה אחת היא אבל מודה הוא דיכול לערב בסתמא ודוק:<br>''' מעשה חושב''' ''' (קכב) ''' שהורה הר"ש מבונבורג לעשות עירובי תבשילין ביט"ב כו'. א"כ תקשי לי' להר"ש ז"ל דרבא אדרבא כו'. איני יודע לפום ריהטא מאי קא קשיא לי' דעד כאן לא ס"ל להר"ש דעושה עירוב תבשילין ביו"ט ב' אלא היכא דשכח ולא פשע ורבא אצטריך למימר דמניח אדם ע"ת מיו"ט לחבירו ומתנה היכא דפשע. ומהא דאמר ליה רבינא לרב אשי ולותיב מר האידנא מי לא אמר רבא כו'. נמי לק"מ אע"ג דלא שייך לומר דרב אשי פשע מ"מ י"ל דמיירי דשכח ג"כ בעיו"ט אחר להניח ע"ת. ושכח נמי עכשיו דבכה"ג מקרי פושע אע"ג דשכח כההוא דסמיא בדף ט"ז ע"ב. ואפשר לומר לכאורה דמוכח הכי שם והוא דהא רבנן מערבי אכולה מתא וא"כ הרי רבינא נמי מסתמא עירב כן וא"כ ניהו דרב אשי שכח ולא עירב מ"מ אמאי לא אמר לי' רבינא סמוך אדידי אע"כ דמדעציב רב אשי הבין רבינא דשני פעמים שכח והו"ל כפושע. דלא מצי למסמך אעירוב דאחר המזכה לכל בני מתא ולהר"ש דפוסק כרבא צ"ל דהא דמבעי בש"ס אי קמחו נאסר נמי מיירי בפושע. דבשכח אין איסור לא על הקמח ולא על עצמו ודו"ק:<br>''' (קכג) ''' דרב אשי לטעמי' כו'. לפנינו הגרסא רב אסי אלא דגרסת הרי"ף והרא"ש הוא רב אשי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף