עריכת הדף "שער המלך/אישות/ז" (פסקה)

== א ==

'''האומר ''' 

''' לאשה כו' ע"מ שירצה אבא רצה האב מקו' לא רצה או ששתק כו' אינה מקודשת.'''  עיין בהשגת הראב"ד ז"ל ומרן כ"מ ז"ל רצה ליישב דעת רבינו דס"ל דע"מ שיאמר אבא אין וע"מ שלא ימחה בשעת שמיעה משמע וסיפא דקתני מלמדין את האב בשמיחה תוך כדי דיבור או בשעת שעסוקין באותו ענין דבע"מ שלא ימחה מהני ובע"מ שישתוק צריך שימחה תיכף ומיד בשעת שמיעה יע"ש ודבריו סתומים דא"כ ק' דאמאי לא אוקמוה לכולה מתניתין בחד טעמא בע"מ שלא ימחה וכבר הוקשה לו להרב ל"מ כן ותי' דלא מוקי לה תלמודא בהכי משום דע"מ שירצה לא משמע אלא ע"מ שישתוק או שיאמר אין שהוא קיום מעשה אבל ע"מ שלא ימחה שהוא שב וא"ת לא משמע כלל ומשו"ה לא אוקמוה לרישא בע"מ שלא ימחה משום דקתני ע"מ שירצה אלא בסיפא ומציעתא דלא קתני בה ע"מ שירצה ורב יוסף דקאמר מאי ע"מ שירצה שלא ימחה מפרש רבי' שלא כפי' הרמב"ן ז"ל דלאו למימרא דע"מ שירצה דקתני מתני' משמעות' ע"מ שלא ימחה אלא ה"ק מאי ע"מ שירצה שלא ימחה כלומר דקאמר בהדיא שלא ימחה ומתניתין לא נקט לשון המקדש אלא הכונה ור' ינאי דחיקא ליה לאוקמא בהכי דפשטיה משמע דלשון המקדש הוא ומש"ה אוקמא רישא בחד טעמא כו' את"ד יע"ש ודבריו תמוהים דאכתי קשה לרב יוסף דאוקמא למתניתין דע"מ שירצה באומר בהדיא ע"מ שלא ימחה א"כ אמאי הוצרך לאוקמ' באומר על מנת שלא ימחה מכאן ועד שלשים יום לוקמי כפשטיה באומר שלא ימחה סתמא ואתי' כולה מתני' כפשטא כיון דשלא ימחה בשעת שמיעה משמע לדעת רבינו ולכן נראה דרב יוסף דמוקי למתני' בע"מ שלא ימחה מכאן ועד ל' יום לאו למימרא דקאמר בהדיא שלא ימחה כמ"ש הרב ל"מ אלא ה"ק דמתני' מיירי באומר ע"מ שירצה מכאן ועד ל' יום דהתם ודאי משמעותו שלא ימחה דאי ע"מ שיאמר אבא אין קאמר איך אפשר שלא יפסיק מלומר אין כל ל' יום ועיין בחי' הריטב"א ז"ל אמנם בע"מ שירצה סתמא מודה רב יוסף דמשמעותו ע"מ שיאמר אבא אין ומש"ה לא אוקמ' למתני' בע"מ שלא ימחה ומ"מ דברי מרן ז"ל אכתי יש בהן מן הקושי דכיון דלרבינו ז"ל ע"כ מתני' דמת הבן מיירי בשמת הבן ואח"כ שמע ומלמדין תוך כ"ד קאמר א"כ מאי פריך בגמ' בע"מ שישתוק והרי שתק לימא דעדיין לא שמע אלא אחר מיתת הבן מלמדין אותו כשישמע לא ירצה וכבר הוקשה לו להרב ל"מ יע"ש מה שתירץ בדוחק ולכ"נ כותיה דמרן ז"ל ולא מטעמיה דס"ל לרבינו ז"ל כדעת הראב"ד שכתב הרב החי' דבע"מ שישתוק כל שמת האב קודם ששמע אינה מקודשת משום דע"מ שישמע וישתוק משמע ומתני' דקתני מת האב מקו' למאי דמוקמי' לה בגמ' בע"מ שישתוק בשמת האב אחר ששמע מיירי משום הכי לא מוקמי לסיפא דמתני' דמלמדין את האב לכשישמע קאמר משום דדומיא דמציעתא קתני דמיירי בששמע ואחר כך מת אמנם כי מוקמינן למתניתין בע"מ שלא ימחה לא קשיא לן סיפא דקתני מלמדין משום דבע"מ שלא ימחה אף הראב"ד ז"ל מודה דאם מת האב קודם ששמע מקודשת שלא נתכוון זה אלא שלא ימחה ואם כן מציעתא דקתני מת האב מקודשת בשמת קודם ששמע מוקמינן לה ודומיא דהכי קתני סיפא מלמדין כו' כלומר דמלמדין דכשישמע יאמר איני רוצה כנ"ל:<br>'''  עוד '''  הקש' הרב ל"מ לדעת הרמב"ן והרשב"א דע"מ שיאמר אבא אין לעולם משמע ואפי' אם אמר בתחילה איני רוצה כל שחזר ואמר אין מקודשת דא"כ כי הוי בעי תלמוד' למימר מאי ע"מ שירצה אילימא ע"מ שיאמר אבא אין אימ' סיפ' כו' ואמאי ל"ק ליה מרישא דקתני אינה מקודשת דאמאי הא בספיקא היא דילמא ירצה אח"כ דמטעם זה לא מוקמינן לרישא דמתני' בע"מ שלא ימחה משום דקתני רצה האב מקודשת ובשלא ימחה היכי קתני מקודשת הא לעולם בספיקא קאי שמא ימחה אחר כך ותירץ דאינה מקודשת מצינו למימר דאינה מקודשת ודאית קאמר אבל מקודשת ודאי משמע יעויין שם וקשיא לי עליו אדרבא נהפוך הוא דאינה מקו' אינה מקו' כלל משמע אבל מקו' מצינו למימר מקוד' מספק קאמר וזה מבואר מסוגיא דפ' הא"מ ד"ן גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י דבעי למפשט רב יוסף דדברים שבלב אינן דברים ממתני' דקתני המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת ה"ז מקודשת ודחה אביי שאני התם דלחומרא כלומר דמקודשת מס' קאמר ובתר הכי פשיט אביי ממתני' דקתני ובכולם אע"פ שאמרה בלבי היתה להתקדש לו אינה מקודשת הרי מבואר דלישנא דאינה מקודשת אינה מקודשת כלל משמע דאל"כ קשה דאמאי לא דחי אביי דמאי אינה מקודשת אינה מקודשת גמורה ולחומרא כדדחי אביי גופיה למתני' דכסבור הייתי שהיא כהנת דמאי מקודשת לחומרא אלא משמע דאינה מקודשת אינה מקודשת כלל משמע אבל מקודשת מצינן למימר דמקודשת מס' קאמר ולכן נראה דמאי דלא מוקמינן רישא דמתני' בשלא ימחה לאו היינו משום דלישנא דמקודשת מקודשת ודאי משמע דהא ליתא כמ"ש אלא היינו משום דדומיא דמקוד' דסיפא קתני דהיינו אינה מקודשת ודאית וכ"כ הרב ח"ה ז"ל אבל אינה מקודשת מצינן למימר דאינה מקודשת גמורה קאמר וההיא דפרק הא"מ דמשמע דלישנא דאינה מקודשת כלל משמע י"ל דהתם ה"ט משום דלא קתני ברישא דמתניתין מקודשת ולהכי ודאי אינה מקודשת כלל במשמע אבל הכא דקתני ברישא דמתני' מקודשת איכא למימר דכי קתני אינה מקו' כלפי מאי דקתני רישא מקו' ודאית קתני דבהא אינה מקודשת ודאית כנ"ל ועוד יש ליישב דברי הרב ל"מ ע"פ מה שאכתוב לקמן בההיא דע"מ שיש לי במקום פ' יע"ש ודו"ק והתוספות שם ד"ה אלא על מנת שישתוק כו' כתבו וזה לשונם ואין לפרש שישתוק לעולם דא"כ היינו שלא ימחה כו' רצה האב מקודשת כו' ודבריהם צריכים ביאור דהיכי הו"מ למימר דשישתוק לעולם קאמר דא"כ מאי פריך בגמרא אימא סיפא כו' והא שתק ומאי קו' הא כיון דישתוק לעולם קאמר שפיר קתני במתני' מלמדין כו' ואי כונתם ז"ל להקשות לתלמודא גופיה דמנ"ל לו' דשישתוק בשעת שמיעה קאמר אדתיקשי ליה מסיפא א"כ מה תירצו בזה באומרם דא"כ היכי קתני רצה האב מקודשת הא אכתי תיקשי לתלמודא גופא דאמאי לא מוקי לה רישא בע"מ שיאמר אבא אין וסיפא בע"מ שישתוק ואמאי נייד מחלוקת שישתוק והצריך לאוקמ' בע"מ שלא ימחה ואפשר לומר דודאי ע"מ שישתוק טפי משמע בשעת שמיעה מדאפקיה בלשון עשה וכמ"ש הר"ן יע"ש אלא דקשיא להו דאדדחיק תלמודא לאוקמא למתני' רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא טפי הוה ניחא לן לאוקמי בחד טעמא בע"מ שישתוק ולומר דשישתוק לעולם קאמר דמהשתא לא תקשי לן מסיפא דקתני מלמדין ואהא תי' דא"כ היינו שלא ימחה וקשיא רישא דקתני רצה האב מקו' וכיון דע"כ לאוקמא למתני' בתרי טעמי טפי ניחא ליה לתלמודא לאוקמא בע"מ שלא ימחה מלאוקמא בע"מ שישתוק דפשטא משמע בשעת שמיעה כנ"ל ודו"ק: