עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קכד" (פסקה)

==א==

'''א. בשר עוף בחלב''' לדעת התוס' חשיב יש לו עיקר מן התורה ודעת הרמב"ם לפי דברי ההגהו"ת מרדכי בפרק כל הבשר היא דחשיב אין לו עיקר מן התורה ומפני זה הוא שסובר דמותר להוסיף כשנפל חלב על בשר עוף ואין בו כדי לבטל הטעם דמרבה עליו מבשר עוף אחר כדי לבטלו כן כתב מרן הב"י ביו"ד סי' צ"ט {{ממ|בד"ה כתב הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות}} ומדברי מרן בב"י נראה דאינו מוכרח שסובר הרמב"ם דיש לחלק בביטול איסורין דרבנן בין אין לו עיקר ליש לו עיקר אלא כל דרבנן מותר להרבות עליו וכן מפורש בדברי מרן כסף משנה בפרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות דין כ"ו שאחר שכתב על דברי ההגמ"ר דאפילו נפרש כן דברי הרמב"ם מכל מקום אינם שוים לגמרי עם התוס' וכו' כמו שכתב בב"י סיים ומיהו לפי האמת מפשט דברי רבינו נראה שכל שאינם איסורי תורה ממש מותר לבטל לכתחלה עכ"ל ואם כן יתכן דגם להרמב"ם בשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר מן התורה אלא שסובר דגם ביש לו עיקר מבטלין {{ממ|ודברי ההגמ"ר במ"ש ואי משום הלכתא נקט הכי מ"מ הו"ל הא ריבותא טפי צריכים ביאור וכבר עמדו על דבריו רבני האחרונים ופירש דבריו הרב צרור החיים דף צ"ט דכונתו דכיון שהוא חצי שיעור על ידי תערובת סובר ההגמ"ר דלכ"ע חצי שיעור דרבנן ואם כן הוה ליה למינקט דינו בחצי שיעור עי"ש והביא דבריו הרב יד דוד בהגב"י אות מ' ולא נתקררה דעתי בזה וקשה להעמיס כונה זו בסיגנון דברי המרדכי כמו שיראה הרואה}}. הן אמת דרבין חסידא בס' ארעא דרבנן במערכת המ"ם סוף אות תי"ד כתב דמרן כסף משנה בפרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות הי"ד {{ממ|ט"ס הוא וצ"ל כ"ו}} עלה בהסכמה דלדעת הרמב"ם בשר עוף בחלב לא מיקרי עיקרו מן התורה ולדעת התוס' מיקרי עיקרו מן התורה וצ"ע כל הני סוגיי שהוכיחו התוס' מהן דעיקרו מן התורה מיקרי בשם בעלמא ועיין מ"ש באות ברירה בשם מרן עכ"ל. אמנם לענ"ד אחרי מחכת"ר אין דבריו מוכרחים דמאחר שכתב מרן דלדעת הרמב"ם גם ביש לו עיקר מבטלין שלא כיסוד ההגמר' אם כן היכא תיתי לומר דהרמב"ם סובר דבשר עוף בחלב לא מקרי עיקרו מן התורה וכן ראיתי להרב שביתת יום טוב בנימוקיו ללשונות הרמב"ם בפ"ז מהלכות תרומות שהביא בדף צ"ז ע"א {{ממ|בד"ה ובהיותי}} דברי הרב אד"ר הנ"ל ותמה עליו דאדרבא מדברי מרן כ"מ מוכח בהיפך שהרי כתב דמלשון הרמב"ם משמע דאין חילוק בין אין לו עיקר ליש לו עיקר כלומר דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר ואפילו הכי סבירא ליה דמבטלין וכן מצא בשלטי הגבורים פרק השוכר את הפועל {{ממ|אמתניתין דיין נסך אסור ואוסר בכל שהוא שהביאה הרי"ף שם}} שהביא דברי הרמב"ם שבהלכות מא"ס פט"ו הנז"ל וכתב שנראה מדבריו דאפילו באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה מותר לבטל על ידי ריבוי ולכן תמה על מה שנסתפק הרב מוהראנ"ח בדעת הרמב"ם באיסור דרבנן שיש לו עיקר אי מבטלין דשמא בשר עוף בחלב לא חשיב עיקרו מן התורה וכן תמה על מה שכתב הרב בשיטה מקובצת בפרק קמא דביצה {{ממ|אההיא דעצים שנשרו מן הדקל}} דלדעת הרמב"ם בשר עוף בחלב לא חשיב עיקרו מן התורה שדבריהם צ"ת עי"ש והנה שו"ת מוהראנ"ח ח"א אין אצלי ועיינתי בדברי השטמ"ק ולפי דעתי העניה אין נראה מדבריו שהבין מדברי הרמב"ם דבשר עוף בחלב חשיב אין לו עיקר מן התורה שהרי זה לשונו שם וי"מ דדוקא באיסורא דרבנן דלית לה עיקר מדאורייתא אבל חצי זית של חלב כיון דאית ליה עיקר מן התורה לא מבטלין כדמוכח בפ' גיד הנשה {{ממ|כונתו למאי דאמרינן בדף צ"ח ע"א ההוא פלגא דזיתא דנפל בדיקולא דבשרא אמר ליה וכו' לא תזלזל בשיעורין ועוד דאמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה עיין במה שכתבתי במערכת החי"ת אות ט"ו}} והרמב"ם שכתב דמבטלין בשר עוף בחלב אמרו בתוס' דלא נהיר דהא מכל מקום אית ליה עיקר מן התורה שהרי {{ממ|שהוא}} בשר בחלב דכל {{ממ|וכל}} דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון עכ"ל ומשמע לי דאין כונתו לומר דהרמב"ם מפני שסובר דחשיב אין לו עיקר הוא דאמר דמבטלין ופליגי התוס' עליה וסברי דחשיב יש לו עיקר אלא תמיהתם היא דכיון דאית ליה עיקר הדין נותן שלא לבטל שלא כדעת הרמב"ם דאף דגם הוא מודה שיש לו עיקר סובר דמבטלין כן נראה לי לפרש כונת דבריו והוא מסכים למה שכתב מרן כ"מ בדעת הרמב"ם דגם באית ליה עיקר בתורה סובר דמבטלין ועל כל פנים לפי מה שהבין הרב שביתת יו"ט שפיר קא מתמה דודאי דעת הרמב"ם דגם באית ליה עיקר מבטלין:

'''וכן''' יש לתמוה על הרב פרי חדש בסי' צ"ב ס"ק י"ז שרצה להוכיח מדברי הרמב"ם בפט"ו מהלכות מא"ס הנ"ל דלא אמרינן בדרבנן חתיכה נעשית נבילה וכתב שיש לדחות דשאני בשר עוף בחלב דלית ליה עיקר מן התורה עי"ש איך לא ראה דברי מרן כ"מ באותו פרק באותו מקום דמתבאר דסובר דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר שאם לא כן מנא ליה למרן להבין בדעת הרמב"ם דכל שאיסורו מדרבנן אף אם יש לו עיקר מבטלין דילמא דוקא בבשר עוף בחלב וכדומה לו הוא דאמר דמבטלין {{ממ|ועיין לקמן בד"ה ומצאתי}} וכן ראיתי להרב ערך השלחן ביו"ד סי' צ"ב אות ג' שרצה להוכיח מדברי הרמב"ם הנז"ל דגם באיסורין דרבנן בעינן ששים ולא סגי ברוב ודחה לזה דבשר עוף בחלב יש לו עיקר מדאורייתא אבל איסור דרבנן שאין לו עיקר אפשר שסובר דסגי ברוב וכו' גם בסי' צ"ט סוף אות י"ד כתב דבשר עוף בחלב הוי יש לו עיקר מן התורה ואפילו הכי סובר הרמב"ם דמותר להוסיף על תערובתו וכן כתב בשה"ג פ' השוכר שכן דעת הרמב"ם ועיין דברי אמת בקונטריס ט' סי' ב'. שוב ראיתי להש"ך בס' הארוך שכתב כן עכ"ל הרי דנקיט בפשיטות כן בדעת הרמב"ם והביא שכן כתבו השה"ג והש"ך ומה שציין לס' דברי אמת נראה שט"ס יש וצ"ל קונטריס ט' סי' ד' {{ממ|דף קי"ג ע"ב מדפוס אשכנז}} ששם כתב דמוהראנ"ח בח"א סי' קי"ב כתב דהמרדכי בפרק כל הבשר סובר דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מן התורה ושהתוס' בפ"ק דביצה סברי דהוי עיקרו מן התורה וכנראה שהם דברי ריא"ז בשלטי הגבורים ומסוגיא דפרק בכל מערבין דף ל"ו שטומאת אוכלין יש לה עיקר בתורה עי"ש בפירש"י קשה על דברי המרדכי וסיעתא לריא"ז וכן ראיתי בשטמ"ק למס' יו"ט כתב שהתוס' חולקים על הרמב"ם וסברי דבשר עוף בחלב חשיב דבר שיש לו עיקר בתורה דהיינו בשר בחלב וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וסוגייא דעירובין סיעתא לדברי התום וריא"ז ובעל השיטה וקשה להמרדכי עכ"ל ולכאורה משמע שגם הוא הבין מדברי השטמ"ק כמו שהבין הרב שביתת יו"ט דהרמב"ם שכתב שמבטלין בשר עוף בחלב הוא משום שסובר דהוי אין לו עיקר והתוס' חולקים עליו משום שסוברים דחשיב יש לו עיקר אלא דאם כן היה לו לכלול בדבריו דמהסוגיא דעירובין קשה גם להרמב"ם ולמה כתב רק דקשה להמרדכי לכן נכון בעיני לומר דכונתו כאילו כתב שהתוס' חולקים עליו וסברי דבשר עוף בחלב דחשיב וכו' {{ממ|במקו' חשיב}} כל דתקון וכו' {{ממ|במקום וכל}} וק"ל:

'''ומה''' שכתב הגאון דברי אמת וכנראה שהן דברי ריא"ז בשה"ג וכונתו שגם ריא"ז סובר דבשר עוף בחלב הוי עיקרו מן התורה כמו שכתב לקמיה דסוגיא דעירובין מסייעא להתוס' והא"ז וכו' הנה לשון ריא"ז שבשה"ג הוא זה בפירקין ובריש אין צדין עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן לפי שאיסור מוקצה מדברי סופרים הוא ומותר לבטלו לכתחלה ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא באיסור מוקצה שאינו דומה לאיסור תורה אבל בשאר איסורין של סופרין הדומין לאיסור תורה כגון בשר עוף בחלב אין מבטלין לכתחלה שמא יקלו אף בבשר בחלב של תורה כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל. ולפום ריהטא משמע שסובר ריא"ז דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה וכדעת התוס' אלא דקשה על זה דבהג"א פרק כל הבשר {{ממ|על דברי הרא"ש סי' ד' בהגה"ה שניה}} כתב בשם הא"ז דבשר עוף בחלב בטל ברובא ולא בעינן ששים וכן כתב בס' אור זרוע הגדול בח"א סי' תט"ן וכן ייחסו הפוסקים בדעת ריא"ז על פי דברי ההג"א הללו {{ממ|עיין למרן הב"י בסי' צ"ב בד"ה כתב בהג"א ובדברי המפרשים שם}} ואי סבירא ליה דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה היכי סגי ליה ברובא הא מסקינן בפרק גיד הנשה ש צ"ח ע"א גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא ואמר ליה רב אשי לבריה לא תזלזל בשיעורין וכו' דלכל הפחות מוכח מינה דאיסור שיש לו עיקר מן התורה אינו בטל אלא בששים וכן כתב מפורש בס' א"ז בהלכות גיד הנשה סי' תנ"ה שאחר שהביא כל מה שאמרו בש"ס דף צ"ח הנ"ל סיים ודוקא דומיא דחלב ונבלה דעיקריהו דאורייתא אבל כל דבר דעיקר שיעורא דידיה דרבנן ולית בה איסורא דאורייתא אפילו טפי מכזית בטל ברוב בעלמא ומבטלין אותו לכתחלה כדפי' בפב"ת דע"ז עכ"ל הרי שכתב מפורש דבאיסור שעיקרו מן התורה בעינן ששים ואם כן מה שכתב בשמו בהג"א וכן כתב בא"ז סי' תט"ן דבשר עוף בחלב בטל ברובא בהכרח לומר דהוא משום שסובר דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מדרבנן ואי הכי הני מילי דמר סתראי נינהו ועלה בדעתי לומר שמה שכתב ריא"ז שבשה"ג לא משום שבשר עוף בחלב חשיב ליה עיקרו מן התורה קאמר דאין מבטלין אותו לכתחלה אלא אף דהוא איסור שעיקרו מדרבנן מכל מקום לפי שדומה לאיסור תורה דזה וזה בשר הן מחמירינן שלא לבטל לכתחלה {{ממ|כן מורה סיגנון הלשון דומה לאיסור תורה אינו דומה לאיסור תורה ולא הוזכר בדבריו עיקרו מן התורה אין עיקרו מה"ת ואולי מפני זה כתב הרב דב"א בלשון כנראה וכו' ולא החליט שריא"ז והתוס' שוים}} אלא דלא מצאתי בעניותי טעם נכון וברור לחלק בין ביטול איסור לכתחלה לגוף שיעור הביטול אם בששים או ברובא ומאחר דלביטול ברובא חשיב ליה אין עיקרו מן התורה כמו שכתבתי בשמו הכי נמי לענין ביטול איסור לכתחלה היה לנו לומר כן או בהיפך וצ"ע:

'''ומצאתי''' לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו ב[[עמודי אש/יג#ו|סי' י"ג אות ו']] שכתב שדעת הא"ז דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מן התורה משום דהבשר משונה מבשר בהמה והביא דברי ס' הא"ז שהבאתי למעלה וכתב שכן היא דעת המרדכי בפ' כל הבשר דלא נחשב עיקרו דאורייתא וכן היא דעת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ בפ' ט"ז מהמ"א היו"ד עכ"ד ותמיהני עליו איך כתב כן בדעת הרמב"ם ונעלם ממנו דשרים רבים ונכבדים סוברים שדעת הרמב"ם דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה ובפרט מה שכתב שכן כתב מרן כ"מ {{ממ|ויש ט"ס בהמראה מקום בעמודי אש}} תמוה ביותר דלא לבד שלא כ"כ בפירוש בדעת הרמב"ם בסברא דנפשיה רק הביא מה שכתב בהגהות מרדכי שדעת הרמב"ם דלא הוי עיקרו מן התורה ואדרבא מדמסיק שדעת הרמב"ם דגם בעיקרו מן התורה סובר דמותר לבטלו מוכח שסובר שדעת הרמב"ם דחשיב יש לו עיקר מן התורה שאם לא כן מנא ליה דהרמב"ם מיקל ביש לו עיקר דילמא דוקא בבשר עוף בחלב דעיקרו דרבנן סובר כן אלא ודאי צריך לומר לדעתו דחשיב יש לו עיקר וכמו שכתבתי למעלה:

'''ועל''' כל פנים מתבאר מדברי הרב דברי אמת הנז"ל שלדעתו העיקר הוא שיטת הסוברים דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה גם הרב באר מים חיים {{ממ|מוצירי}} בחיו"ד סי' יו"ד בנדונו כתב מפורש דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר בתורה והבין כן גם מדברי הרמב"ם הנז"ל עי"ש {{ממ|הבאתי תורף דבריו בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות מ"ח בד"ה ובעיקר עי"ש}} והרב תפארת אדם בחיו"ד סי' כ"א נמשך אחר הוראתו ולא רפרף על מה שכתב דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר בתורה עי"ש וראיתי בס' יד דוד סי' צ"ב הגב"י אות ח"י הן לו הובא שם דברי הרב מוהר"ם אלגאבא בכת"י שכתב על דברי הרב באמ"ח הנ"ל דזה אינו ולא דק דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מן התורה וכמ"ש הפר"ח וכו' עי"ש ולי הדל במתכ"ת נראה דאף שהאמת כן שדעת הרב פרי חדש דחשיב אין לו עיקר כבר כתבתי שיש לתמוה על דבריו ואי אפשר לתפוס כשיטתו והעיקר נראה כדעת הסוברים דבשר עוף בחלב הוי יש לו עיקר מן התורה וכן כתב בפשיטות הרב פני משה במראה הפנים על דברי הירושלמי בפרק י"א ממס' תרומות הלכה ד' {{ממ|בד"ה קדרה}} שהביא מה שכתב הרשב"א בתורת הבית הארוך שער ד' פרק ד' שממה שאמרו בירושמי דכלי חרס הבלוע מתרומה מהני ביה הגעלה ג' פעמים למד לשאר איסורין דרבנן דמהני להו ג' פעמים הגעלה בכלי חרס וכתב על דבריו ולא מצאנו לו חבר לאחד מהפוסקים דאם כן קדרה שבשלו בה בשר עוף בחלב שהוא מדרבנן תסגי ליה בהגעלה אלא דשאני הכא דתרומה בזמן הזה אין לה עיקר מדאורייתא וכו' וכן כתב הוא ז"ל וכו' עי"ש {{ממ|ובקונטריס אסיפת דינים במערכת הה' בדיני הכשר כלים באות י"ט כתבתי דנמצא חבר לדעת הרשב"א בזה עי"ש בתחלת האות}} הרי שכתב דבבשר עוף בחלב לא סגי בהגעלת ג' פעמים משום דהוי עיקרו מן התורה וכן כתב הגאון פרי מגדים במשבצות סי' צ"ט סקי"ב דבשר עוף בחלב הוי יש לו עיקר מן התורה וכתב כן {{ממ|שם בסמוך לאחריו}} גם בשם הגאון מוהרש"ל בים של שלמה לביצה סי' ז' דיש לו עיקר מן התורה כיון דאסרוהו כדי שלא יקלו באיסור תורה דבשר בהמה בחלב {{ממ|אלא שנראה דמיחלפא שיטת הגאון פרי מגדים בזה עיין לקמן סוף ד"ה וראיתי עוד}}:

'''וראיתי''' עוד בס' יד דוד סי' צ"ט הגב"י אות מ"א שעל השגת השביתת יו"ט על הארעא דרבנן הנ"ל השיב הרב המגיה זה דודי יצ"ו דגם הרב אד"ר ידע שדעת הרמב"ם {{ממ|לדעת מרן כ"מ}} היא דגם באיסור דרבנן דיש לו עיקר מבטלין כמו שכתב מפורש באד"ר במערכת האל"ף אות ט"ץ אלא שסובר דבשר עוף לא הוי עיקרו מן התורה ולכן כתב באות תי"ד דמרן כ"מ בהסכמה עלה דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מה"ת אלו תורף דבריו וכבר כתבתי למעלה דשניהם לא יכונו דאם נאמר שדעת הרמב"ם דבשר עוף בחלב הוי אין לו עיקר שוב אין לנו הכרח שסובר הרמב"ם דבאיסורין דרבנן שיש להם עיקר גם כן סובר דמותר לבטל דהא נקט לדוגמא בשר עוף בחלב ודילמא דוקא בזה וכיוצא לו שאין לו עיקר וילמד סתום מן המפורש וכן ראיתי ביד דוד שם אות מ"ז שהביא דברי הרב מקום שמואל בחי' דינים ליו"ד שכתב המחבר נמשך אחר דעת הרמב"ם שהביא בב"י דאפי' בדבר שעיקרו מן התורה כגון חלב שנפל לבשר עוף מרבה עליו ומבטלו ועי"ש ביד דוד באות מ"ח מאי דשקיל וטרי בזה וכתב בשם ס' עפרא דרבנן {{ממ|לא ידעתי ולא שמעתי מספר זה ואין לתלות בט"ס וצ"ל עפרא דארעא כי עיינתי שם ולא מצאתי שדבר מזה}} לחלק בין מצות עשה לאיסורין ובשם הרב מוהר"ם אלגאבא כתב דמסוגיית הש"ס בחולין דף ק"ד ע"א מדאסור להעלות בשר עוף בחלב על השלחן שמעינן דבשר עוף בחלב דאורייתא דאי מדרבנן היא גופא גזרה וכו' עי"ש ואם איתא דהוי עיקרו מה"ת הא קים לן כל דתיקון רבנן וכו' עיי"ש. ולפי מה שכתבתי במערכת הגימ"ל אות ו' {{ממ|בשדי חמד ח"א}} דכי אמור רבנן גזרה לגזרה לא גזרינן היינו אפילו בדבר שעיקרו מן התורה אין מזה ראיה כמובן וממה שמתבאר מתוך כל הרשום למעלה דגדולים רבים נקטי דבשר עוף בחלב הוי עיקרו מן התורה לפי דרכנו למדנו דגם בדבר שעיקרו מה"ת לא גזרינן גזרה לגזירה ומיסתייעא מילתיה דרב מטה אהרן שהבאתי במערכת הגימ"ל הנ"ל ובאמת דהא דלא גזרינן גזרלג"ז לא תלי באין לו עיקר או יש לו שהרי מוקצה דאין לו עיקר וכמ"ש מרן הב"י בסי' צ"ט {{ממ|בד"ה כתב הרמב"ם והתוס' בביצה דף ד' ד"ה ותנן}} ויש סוברים דגזרינן ביה גזל"ג כמו שהבאתי שם במערכת הגימ"ל אות ג' שמעת מינה דלאו הא בהא תלי ועיי"ש באות ב' לענין כיבוי. וראיתי עתה בס' כלילת המנורה {{ממ|המוזכר לקמן באות קטן י"ד בד"ה עתה}} בד' י"ב ע"ב שכתב שהרבה ראשונים סוברים דבשר עוף בחלב הוי אין לו עיקר ושכן כתב בפשיטות הרב פרי מגדים במשבצות ריש סי' פ"ז עי"ש ולא פניתי לעיין בזה ולדעתי העניה אינו נכון לתפוש כן בפשיטות דאדרבא העיקר נראה דהוי יש לו עיקר בתורה ועל כל פנים אי אפשר להחליט בפשיטות בהיפך ומה גם שהוא עצמו כתב בפשיטות בסי' צ"ט סקי"ב דהוי עיקרו מן התורה וכתב ק גם בשם הים של שלמה כמו שכתבתי למעלה {{ממ|בסוף ד"ה ועל כ פנים}} ועיין להרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכת הבי"ת אות ד' שלא ראה סתירת דברי הפרי מגדים בזה {{ממ|נחזור לדאתאן עלה איזה דברים מיקרו יש להם עיקר מן התורה}}: