עריכת הדף "רמב"ן/במדבר/ח" (פסקה)

==ב==

'''בהעלתך.''' למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב. לשון רש"י ממדרש אגדה.

ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#י|דברים לג י]]}} ישימו קטורה באפך. ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו ונכנס לפני ולפנים ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו ושבטו כלו משרתי אלהינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו והלא קרבנו גדול משל נשיאים שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנכת המזבח. גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה.

אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו ר"ל כי הם חשמונאי ובניו וכלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם והיא חנכת בני חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל.

וראיתי עוד בילמדנו {{ממ|[[מדרש תנחומא/בהעלותך/ה|בהעלותך ה]]}} וכן במדרש רבה {{ממ|[[במדבר רבה/טו/ו|טו ו]]}} אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא. לגדולה מזאת אתה מוכן. הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם.

והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות. אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.

ו[[אבן עזרא/{{כאן}}#|ר"א]] אמר כי נסמכה זאת הפרשה להודיע כי הדבור יהיה גם בלילה כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה. וזה איננו ככה על דעת רבותינו שאמרו והלא לא נדבר עמו אלא ביום ואלו ידע ר"א מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים לא חשב כן. והוא מה שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יב#ו|במדבר יב ו]]}} במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה שאין נבואתו בחלום כי החלום בלילה ממש.

אבל הסדור בפרשיות האלה הוא כאשר פירשתי כי בא הכתוב בספר הזה להשלים תורת הקרבנות וכל המחויב לעשות באהל מועד.

והנה אמר מתחלה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כז#כ|פ' תצוה]]}} ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד ולא הזכיר שם המנורה והיה במשמע שידליקו במנורה בהמצאה כמו שאמר בעשייתה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#לז|שמות כה לז]]}} והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה אבל אם אולי תאבד או תשבר ידליקו בלתי מנורה ואין מנורה מעכב ההדלקה כי המצוה להעלות נר תמיד לעולם. ואח"כ הוסיף וצוה מיד ולדורות {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#ב|ויקרא כד ב]]}} צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך ואמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#ד|שם שם ד]]}} על המנורה הטהורה יערוך את הנרות שלא יערוך אלא במנורה הטהורה.

ובכאן כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן השלים עוד כל דיני הנרות וצוה שיהיו שבעת הנרות כולן דולקות לדורות אל מול פני המנורה כאשר הזכיר במעשה המנורה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה לא בלתי מנורה ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה.

ולא הזכיר בפרשה הזאת באהל מועד ללמד שיהיה גם כן במקדש. אולי יחשב כי בעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת אבל במקדש שיהיו שם חלוני שקופים לא יצטרך כן לפיכך לא הזכיר בכאן באהל מועד: