עריכת הדף "קרית ספר/חגיגה/א" (פסקה)

== א ==

'''מצות קנה ''' להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

'''מצות קנו ''' לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:

'''מצות קנז ''' לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:

'''אזהרת רסו ''' שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי.