עריכת הדף "קצות החושן/חושן משפט/קה" (פסקה)

== א ==

{{עוגןד|ואפי' עשאו שליח|'''ואפי'''' עשאו שליח}} וז"ל רש"י בפ"ק דמציע' הו' תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם עד שלא יתפסנו בע"ח אחר ונמצ' תופס זה לא קנה כדאמ' בכתובות דלאו כל כמיני' להיות קופץ וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנוש' שליח לתפוס ע"כ אבל כבר הקשו תו' והמפרשים מפ' הכותב גבי עובד' דיימר בר חשו וע' בתוס' פ"ק דף י"א וז"ל התופס לבע"ח אפי' עשאו שליח כו' דלא כפירש"י דפי' בפ"ק ב"מ דבעשאו שליח לכ"ע קנה דאין חילוק דאפי' לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכי' מטעם שליחות הוא כדמוכח בפ"ק דמציע' ובפ' אין בין המודר עכ"ל. אמנם התוס' לשיטתם דסברי דזכי' מדין שליחות וכ"כ בפ"ק דכתובות דף י"א וז"ל דזכי' מדין שליחות הוא דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח וכ"כ ברא"ש פ"ק דגיטין: אמנם כבר נתקשיתי בזה דאיך נימא זכי' מדין שליחות דהא בפ' אלו מציאות דף כ"ב בפלוגת' דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת דרבא סבר כיון דכי ידע מיאש השת' נמי הוי יאוש ואביי סבר השת' מיהו לא ידע ואמרינן עלה ת"ש כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומ' הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומ' ואם לאו תרומתו תרומ' ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו הרי שבא בעה"ב ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצ' יפות מהן תרומתו תרומ' ואם לאו אין תרומתו תרומ' וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומ' אמאי בעידנ' דתרם הא לא הוי ידע תרגמ' רבא אליב' דאביי בעשאו שליח ומוכח דלאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש שליחות שלא מדעת נמי לא הוי שליח אע"ג דלכי ידע ניח' ליה מ"מ השת' מיהו לא ידע ולכן נרא' דאפשר דזה דעת כמה ראשונים שאמרו דזכי' מתורת יד אמרו ולא מתורת שליחות ואפי' למ"ד דזכי' מתורת שליחות לאו משום אנן סהדי דעשאו שליח אלא דגזירת הכתוב שיהא הזוכ' לאחר מהני כדיליף מאיש זוכה אבל הך זכיה לא הוי כיד ממש אלא כמו שליחות אבל לא משום אנן סהדי דעשאו שליח ונפק' מינה לענין נכרי דלא יהי' בתורת זכי' כיון דזכי' אינו אלא מתורת שליחות אבל לעולם לאו מתורת אנן סהדי הוי כמו השליח המקבל אלא דכן גזירת הכתוב דאע"ג דלא עשאו מקבל שליח דהא לא ידע מהני מדין זכיה וכבר הארכנו בזה בסי' רמ"ב סעיף י"ח ע"ש ולפי"ז ניח' דהיכא דלא עשאו שליח דלא הוי שליח המקבל דהא לא ידע אלא מצד גזירת הכתוב בזכי' דמהני כמו עשאו שליח וא"כ היכ' דחב לאחרים אין זה נקר' זכי' ממש דזוכה לזה וחב לזה לכן לא מקני מדין זכי' ומדין שליחות ליכ' דלא ידע אבל עשאו שליח בפירוש נהי דלא מהני מצד זכי' מהני עכ"פ מתורת שליחות ושליח של אדם כמותו אע"ג דחב לדידי' וכ"ש בחב לאחרים ודו"ק. ובזה יש מקום לתרץ מה שהקש' הרא"ש בפ"ק דב"מ על דעת רש"י וק"ל ובחדושי פ"י בפ' הכותב כת' בטעמ' דלא מהני שליח היכ' דחב לאחרים משום דאין שליח לדבר עביר' וכיון דחב לאחרים עבירה הוי לגבי' ע"ש וסברתו לא נהיר' וגם אפי' אם הי' עושה שליח עביר' בשליחותו כיון דלמשלח אינו עביר' אינו ענין שליח לדבר עביר' דלא אמרי' אין שליח לדבר עביר' אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דעביר' הוא למשלח וראי' לזה מדברי התוס' בפ"ק דגיטין דף י"ב גבי פלוגת' דר"א ורבנן במי שליקט את הפיאה ואמר זו לפ' עני דר"א אמר זכה וחכ"א יתננה לעני הנמצ' ראשון ואמרי' שם בטעמי' דרבנן משום דכתיב לא תלקט לעני לא תלקוט לעני והקשו בתוס' למ"ד בפ"ק דתמור' כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ ליקני העני וע"ש. ואע"ג דהשליח עבר אמימרא דרחמנ' וא"כ נימא אשלד"ע אלא ודאי היכא דאין העביר' למשלח אלא לשליח בענין כזה הוי שליחות וז"ב: