עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/פד" (פסקה)

== א ==

'''בטור''' כתב וז"ל בורות שיחין חריצים ונעיצים מותרים והרמב"ם לא התיר אלא בורות אבל חריצין המושכין אף שאין נובעין אסורין וא"א הרא"ש לא כ"כ וז"ל הר"ם בפ"ב ממ"א הל' ח"י שרצים הגדילים בבורות שיחין ומערות הואיל ואין נובעין והרי הם עצורים הרי הם ככלים ומותר וכתב המ"מ דהר"מ סובר דהלכתא כתנא דבי ר' ישמעאל חולין ס"ו א' דדריש בריבוי ומיעוטי וכפירוש התוס' שם ואוסר חריצין ונעיצין שאין נובעין והרא"ש פסק כתנא דבי רב דדריש כללי ופרטי וכל שאין נובעין חריצין נמי שרי. וקשיא טובא חדא מ"ש הטור תחלה חריצין ונעיצין מותרין היה לו לכתוב אח"כ אבל הרמב"ם אוסר. ב' היה לו לומר וא"א הרא"ש הסכים לסברא א' דחריצין מותרין. ג' לא היה להזכיר כלל תחלה חריצין אלא הכי הול"ל בורות שיחין ומערות מותר חריצין יש מחלוקת (ולזה י"ל תחלה כתב דעתו להתיר ואח"כ פי' שיש בו מחלוקת וכהנה יש בטור ודוחק). ד' לשון הר"מ כפול בורות שאין נובעים ועצורים היה די לומר עצורים לחוד. ה' אמאי פסק הר"מ כתנא דבי ר"י ולא כת"ק דהלכה כת"ק בכ"מ כמ"ש היש"ש בפא"ט סימן קכ"ב אלא שפסק כהר"מ והרשב"א דתנא דבי מתתיה דאמר מרבה כו' חריצין שאין עצורים ככלים מסייע לתנא דבי ר"י יע"ש. ו' קשיא על הרא"ש אמאי פסק כת"ק כיון דב' ברייתות תדר"י ותנא דב"מ מייתי להיפוך. ולתרץ כ"ז כתב הט"ז בצחות לשונו דהעיקר הוא שיש ב' מיני חריצין שאין נובעין א' שהן נמשכין וזוחלין (היינו שיש להם מוצא ובא) כמ"ש הש"ך אות ב' וירצה בזה שהן מי גשמים וזוחלין ממקום גבוה ובשעה שהגשמים מתרבין בא לחריצין מים ויש מקום שיוצא מחריצין למקום אחר ובזה דומין לנהרות הנובעים שיש להם ג"כ מוצא ובא. הב' שאין להם מוצא ובא כלל אלא שהם חפירה גדולה מאד ומתמלאין ממי גשמים היורדין לתוכן ומ"מ אין דומין לבורות וכלים שהן קטנים והן גדולים. ודכ"ע ת"ק ודבי ר"י סוברים חריצין המושכין וזוחלין שיש להם מוצא ובא אסור אף לת"ק והא דאמרינן התם לת"ק מה הפרט מפורש מים נובעין הוא לאו דווקא דזוחלין כנובעין לענין זה דהא סיים ומה מיעט בורות משמע הא חריצין אסור אלא בהא פליגי בחריצין שאין זוחלין לת"ק שרי ולתדר"י אסור כיון שהם גדולים מאד ואין דומין לכלי ופסק הר"מ כת"ק ותנא דבי מתתיה אין הכרע במה שאמר שהם עצורים ככלים אי כת"ק דה"ק בורות עצורים שאין זוחלים משא"כ חריצין הזוחלין או כתנא דבי ר"י דעצורים היינו שאין גדולים כ"כ וקצת דוחק ויותר. נראה דתנא דבי מתתיה כת"ק (ויש לעיין שם בגמ') וא"כ הר"מ פסק ג"כ כת"ק ואף שלא הזכיר הר"מ אלא בורות שיחין ומערות משמע הא חריצין אף שאין מושכין אסור כיון שהם גדולים לאו דווקא אלא אורחא דמלתא נקיט בורות דוודאי אין זוחלין וכ"ת א"כ מנא ליה להטור דהר"מ פוסק דחריצין הזוחלין אסור והא דלא אמר חריצין אורחא דמלתא נקיט דסתם בורות אין נובעין י"ל מדכתב הר"מ שאין נובעין ועצורים דמיותר אלא הטיל עוד תנאי שאין די באין נובעין אלא בעינן עצורים הא זוחלין אסור ולא היה די לומר שעצורים דהייתי אומר עצורים היינו כלי קטן לאפוקי חריצין גדולים אף שאין מושכין ל"א שאין נובעין ועצורים לומר עצורים היינו שאין זוחלין דדומה לנובעין שיש להם מוצא ובא. והשתא א"ש דחריצין גדולים שאין זוחלין גם הר"מ מודה דשרי וז"ש המחבר ס"ב חריצים שהן מושכין יש אוסרים היינו זוחלין. וא"ש לשון הטור מתחלה כתב חריצין ונעיצין מותר לכ"ע אף להר"מ ולא הזכיר מושכין דהיינו זוחלין אח"כ כתב שהר"מ הטיל תנאי בזוחלין שהם מושכים אסור וא"א הרא"ש לא כ"כ ולא כתב שהסכים לסברא א' שגם הר"מ יודה באין זוחלין גם לא כתב שהרא"ש חולק על הר"מ שאין מפורש כן ברא"ש אלא כתב פי' התוס' דלת"ק דווקא נובעין אסור משמע הא זוחלין מותר. ולפ"ז שלש פירושים בגמרא פירש"י דת"ק ודבי ר"י אין מחולקין כלל אלא מר דריש כללי פרטי ומר ריבוי ומיעוטי ופי' התוס' והרא"ש לת"ק חריצין שאין נובעין אף שזוחלין מותרין ולתדר"י אסור ותנא דבי מתתיה אתא רק כדר"י ולהר"מ כל שזוחלין לת"ק אסור אף שאין נובעין ופסק כת"ק ודבי מתתיה יראה קצת כת"ק ודר"י אף שאין זוחלין אלא גדולים מאד ואין דומין לכלים אסור ובזה כ"ע מודים דהלכה כת"ק זהו הנראה לי בכוונת הט"ז שכל דבריו בהשכל:

'''אע"פ.''' עט"ז וזה יצדק לפירש"י חולין ס"ז א' אבל לפי' התוס' משמע אף לת"ק מתאכלו דסיפיה דקרא דריש להתיר אלו ועיין בר"ן והלבוש ס"א כתב אין לומר בכלי אף דאית ליה לא תאכלו שאין דרך ליגדל סנפיר בכלים וזה הפך ממ"ש בגמ' דמקשה זה ותי' דמתאכלו קמרבי ועיין דרישה אות ט' בשם מהרר"א פול"ק הביא דברי הגמרא חולין: