עריכת הדף "ערך/שומע כעונה" (פסקה)

== גדרו ==
יש שכתבו שנחלקו ראשונים בדין שומע כעונה, אם דין 'שומע' לו או דין 'עונה' - ונפק"מ בשומע קדושה באמצע שמונה עשרה אם יפסיק לשמיעת הקדושה, או שכל כמה שישמע הקדושה מדין שומע כעונה נמצא שמספיק באמצע תפילה העמידה{{הערה|נחלקו בכך רש"י ותוספות {{ממ|סוכה לח:}}.}}

'''הדעות שנראה מהם שהוא כעונה:''' התוס' בברכות {{ממ|ברכות כא: ד"ה עד}} וסוכה {{ממ|סוכה לח: ד"ה שמע}} כתבו דאם מפסיק בשמונה עשרה לשמוע קדושה חשיב הפסק, וכן נראה משאילתות {{ממ|בראשית}} ורשב"א {{ממ|חלק ה יג}} ואגור {{ממ|סימן קמט}}, ומנהיג {{ממ|תפילה ב}} בשם רב האיי ורב נטרונאי ורבי יעקב. ובברכות {{ממ|ברכות כ:}} כתבו תוס' והרא"ש (ד"ה כדאשכחן) דבעל קרי מותר להרהר בדברי תורה אפילו הרהור כדיבור, אבל שומע כעונה אסור. והרא"ש {{ממ|מגילה פ"ק סימן ד}} כתב לענין שמיעת מגילה מנשים "דאין שמיעתן מנשים חשובה כאילו הן עצמן קורין", הרי ששמיעה מאנשים "שמיעתן חשובה כאילו הן עצמן קורין". וכך נראה משאג"א (סי' ו') בית שלמה (ח"א יז) ביה"ל (עה"ת, סוף קונט' חנוכה).

'''הדעות שנראה שרק 'מועיל' כדיבור:''' רש"י בסוכה (לח:) סובר דשמיעת קדושה באמצע התפילה אינה הפסק, והר"ן שם (יט: ברי"ף סוד"ה וכתב) כ' "ופי' דברי רש"י ז"ל עיקר". {{הערה|וראה עוד בדעת רש"י בס' האורה (סי' כ', עמ' 11) ומחזור ויטרי (סי' לד) וסידור רש"י (סי' מו)}}.   והרמב"ן (פסחים ז. סוד"ה ובתקיעת) והר"ן (שם ד. ברי"ף ד"ה ותו) והריטב"א (ר"ה לד.) כתבו שברכת מגילה היא "על מקרא מגילה" כיון דקריאה אפשר ע"י אחרים, הרי שלא נחשב לכל השומעים שכל אחד קורא לעצמו. ובסדר תפילות לר"י בר יקר (ח"ב עמ' סא) כתב: "וכן מברכין על מקרא מגילה אע"פ שיוצאין בשמיעה", ובתשובת רבינו יוסף בן פלט שבס' הפרדס לרש"י (סי' מג) כתב, "שמע ולא קרא או קרא ולא שמע יצא, והואיל ונפק איניש בעלמא בשמיעה בלא קריאה ובקריאה בלא שמיעה אי"מ לשמוע", וגם מדברים אלו נשמע דשמיעה אינה קריאה. וכן נמצא לרבינו דוד אבודרהם ז"ל שכ' לענין ברכות קריא"ש (סדר שחרית של חול): "מברכת קריא"ש יכול ש"ץ לפטור את מי שאינו יודע, מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה". ועוד שם: "וקריאת מגילה ותקיעת שופר ותפלה מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה" אזי ג"כ ש"ץ פוטר. אכן בקהילות יעקב (ברכות י' סק"ב) והר צבי (שם, סי' מב ד"ה עכ"פ) דנו בדעת התוס' דשמיעה היא ממיני הדיבור לכן היא הפסק בתפילה. ובדליות דוד (סי' ב') [נמצא בסוף ספר 'הלכות הרי"ף' עמ"ס מגילה] כתב דהרמב"ן ור"י ב"ר יקר ס"ל דבקריאת המגילה אי"צ לקריאה כלל רק סגי בשמיעה, ולא מפני ששומע כעונה לא נחשב כקורא.

ובעמק ברכה (קריאת התורה א' ד"ה שוב) הוכיח מהריטב"א (רפ"ג דמגילה) ומרדכי (פ' כיסוה"ד) בשם רבינו שמחה ובעל העיטור (הל' מגילה) דשומע כעונה אינו כעונה ממש, מדאוקמו להירושלמי (רפ"ד דמגילה) בר"מ שקרא המגילה ונתנה לאחר ובירך עליה, בברכה שלאחריה ברכת הרב את ריבנו. [ונמצא דהריטב"א לשיטתו]. אכן בהג"א (פ"ג דמגילה) כתב בשם או"ז דמיירי בברכה שלפניה. [ולכאורה הוא לשיטתו בכ"מ דשייך שאחד יברך ואחר יעשה המצוה].

אלא שהתוס' כתבו שלמסקנה נוהגים כרש"י. ועיין בהערות לתוס' רא"ש (ברכות שם) מה שציין בזה חבל גאונים וראשונים לכאן ולכאן. ובתלמידי ר"י עמ"ס ברכות (רי"ף יג: סוד"ה ויש) סיים עלה: "ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כח להכריע ביניהם, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, ובלבד שיכוין לבו לשמים".

'''דעה שלישית ששומע 'מצטרף' לעונה:''' החזו"א במערכתו הידועה בנידון (או"ח כט סק"ג).

ובמנחת אשר (במדבר סי' יג) הביא ל"ו ראיות לכאן ולכאן בנידון זה.

====אם לשומע כעונה צריך להיות 'ראוי לבילה' - שיכול לדבר====
לשבלי הלקט (סימן כ') צריך ראוי לדיבור, וכך נראית נוטה דעת הריטב"א בסוכה (לח: ד"ה הוא אומר ברוך הבא) אף שלבסוף מסיק דלא כן, ועי' ר"ן שם. והשאג"א (סי' ו') הביא דברי שבלי הלקט וסובר שאי"צ ראוי לדיבור. ובהגהות אשרי הסתפק אם שייך שומע כעונה באילם כיון שאינו ראוי. ובפרי מגדים (א"א קצט סק"ח) הסתפק אם אמרינן הרהור כדיבור באילם מטעם הנ"ל. ועי' טוב טעם ודעת.