עריכת הדף "ערך/יהרג ואל יעבור" (פסקה)

== שלש עבירות חמורות ==
למרות שלגבי כלל המצוות אנו נוקטים ש"וחי בהם - ולא שימות בהם", עם זאת לגבי שלש עבירות חמורות אנו אומרים "יהרג ואל יעבור", והם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

בגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עד/א|עד.]]}} "א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק, נימנו וגמרו{{הערה|לשון "נימנו וגמרו" משמע שהיה ויכוחים בדינים אלו, וצ"ע מה בדיוק היתה המחלוקת קודם שהכריעו על פי רוב מנין החכמים את הדינים האלו. ועיין בהמשך הערך שיטות רבי ישמעאל, רבי אליעזר, ורבי.}} בעליית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים".

וכך נאמר גם לגבי התר התרפאות באיסורי הנאה {{ממ|[[בבלי/פסחים/כה/א|פסחים כה.]]}} כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.

=== מקור ===
הגמרא בפסחים ובסנהדרין מביאה מקור לדין זה בכל אחד משלש העבירות:

עבודה זרה - מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#ה|דברים ו ה]]}} "ואהבת את ה' אלקיך בכל ללבך ובכל נפשך". למדנו, שיש למסור את הנפש על אמונת השם.

שפיכות דמים - סברא, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי [- מה ראית שדמך אדום יותר, שמא דמו של אותו אדם אדום יותר].

גילוי עריות - שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#כו|שם כב כו]]}}: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה [- נערה המאורסה, עריות]". הרי שדין גילוי עריות כדין שפיכות דמים{{הערה|הגמרא בסנהדרין מביאה מקור זה גם כמקור ל"דין רודף".}}.

=== בעבודה זרה ===
כמבואר לעיל, "עבודה זרה" היא אחת מהעבירות עליהן נימנו וגמרו חז"ל בעליית בית נתזה בלוד שדינן "יהרג ואל יעבור". אך דין זה אינו מוסכם על כל התנאים, שרבי ישמעאל היה דורש "מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים{{הערה|צ"ע לפי שיטה זו אם כן הדין גם בגילוי עריות (ואולי אפילו בשפיכות דמים).}} ואל תהרג, מנין שיעבוד ואל יהרג, ת"ל [[תנ"ך/ויקרא/יח#ה|וחי בהם]], ולא שימות בהם"{{הערה|והמשך דבריו "יכול אפילו בפרהסיא, תלמוד לומר [[תנ"ך/ויקרא/כב#לב|ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי]]".}}. אבל הכרעת חז"ל בעליית בית נתזה בלוד היתה על פי שיטת רבי אליעזר שדרש כך "[[תנ"ך/דברים/ו#ה|ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך]]. אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך. אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך".

=== בגילוי עריות ===
מקור "דין יהרג ואל יעבור" בגילוי עריות, הוא על פי דרשתו של רבי בלשון הפסוק שבפרשת נערה המאורסה, "דתניא רבי אומר{{הערה|לשון "רבי אומר" (ולא "אמר רבי") משמע שבא לחלוק, ועיין לעיל שיטות רבי ישמעאל ורבי אליעזר.}} [[תנ"ך/דברים/כב#כו|כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה]], מה רוצח יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור"{{הערה|מקוצר. לשון הברייתא המקורית (כולל דין רודף) "רבי אומר [[תנ"ך/דברים/כב#כו|כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה]], וכי מה למדנו מרוצח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור".}}.

הגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עה/א|עה.]]}} מביאה מעשה בו בא איסור זה למעשה: אמר רב יהודה אמר רב, מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא, ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל, אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר, ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני, חד אמר אשת איש היתה, וחד אמר פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי, רב פפא אמר משום פגם משפחה, רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות{{הערה|וראה שם המשך הדיון במעשה זה.}}.

=== בשפיכות דמים ===
הגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עד/א|עד.]]}} מבארת שאין צריך מקור לדין זה, ד[[ערך/סברא|סברא]] הוא, למה שתהיה אתה עדיף עליו. "דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך. אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול, מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי".

==== כשאין סברת מאי חזית ====
דעת הכסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/יסודי התורה/ה|יסודי התורה פ"ה]]}} שאף שבגמרא מבואר שהטעם שיהרג ואל יהרוג הוא משום סברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי, מכל מקום אף במקום שאין טעם זה{{הערה|דרוש הבהרה (דוגמא).}} מכל מקום הדין הוא שיהרג ואל יעבור.

ובקובץ שיעורים {{ממ|פסחים אות ד}} הקשה{{הערה|ולכאורה יש ליישב בפשיטות, שאין קשר בין דין הבא במחתרת לדין יהרג ואל יעבור בשפיכות דמים, דדין מחתרת הוא כדין הבא להרגך השכם להורגו שאין טעם להיכנע לכל רוצח, דודאי הרוצח ראוי להירצח יותר מן הנרצח (ועוד דבאמת רוצח חייב מיתה), וכאן אין הנידון אלא לבחור את מי ירצח הרוצח, אותו או את חבירו, ובזה לעולם שייך הסברא שאין לך עדיפות עליו.}} על שיטתו מדין בא במחתרת שהתירה התורה לרצוח משום פיקוח נפש, והטעם הוא שגלי רחמנא שנפשו של בעל הבית חביבה יותר מנפשו של הגנב, ומוכח שבמקום שאין את הסברא דמאי חזית לא אמרינן יהרג ואל יעבור ברציחה.