עריכת הדף "ערך/אין שליח לדבר עבירה" (פסקה)

==בשוגג==
תוספות בקידושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/מב/ב#אמאי|מב: ד"ה אמאי]]}} ובבא קמא {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/עט/א#נתנו|עט. ד"ה נתנו]]}} כנקטו שאין שליח לדבר עבירה במקום שהשליח שוגג. 

וטעמם, לפי שטעם הדין שאין שליח לדבר עבירה, מפורש בגמרא {{ממ|[[בבלי/קידושין/מב/ב|קידושין שם]]}} דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, וטעם זה אינו שייך במקום שהשליח שוגג. 

מאידך, דעת הריטב"א בקידושין {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/מב/ב#שאני|שם ד"ה שאני]]}} ובבא מציעא {{ממ|[[ריטב"א/בבא מציעא/י/ב|י: ד"ה ומכאן]]}} והנמוק"י {{ממ|[[נמוקי יוסף/בבא קמא/כט/א|ב"ק כט. מדפה"ר ד"ה ומת]]}} שאף במקום שהשליח שוגג אמרינן אין שליח לדבר עבירה. וכן דעת הש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/שמח#ו|חו"מ סימן שמח סק"ו]]}}.

ובטעם הדבר כתב הריטב"א {{ממ|קידושין וב"מ}} שאף שמפורש בגמרא שטעם הדין שאין שליח לדבר עבירה, משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, אך אין זו סברא בעלמא אלא גזירת הכתוב היא ולא חילק הכתוב בין שהשליח שוגג או מזיד.

ובקידושין הוסיף עוד שאף בשוגג שייך לומר שאם היה יודע השליח שאיסור יש בדבר לא היה נעשה שליח והוה ליה שליח בטעות ובטל שליחותו וחשוב כעושה מעצמו בשוגג.

===ראיות לנדון זה===
א] הריטב"א בבבא מציעא {{ממ|[[ריטב"א/בבא מציעא/י/ב|י:]]}} הוכיח כן מסוגית הגמרא [[בבלי/בבא מציעא/י/ב|שם]].

ב] הנמוקי יוסף {{ממ|[[נמוקי יוסף/בבא קמא/כט/א|ב"ק כט. מדפה"ר ד"ה ומת]]}} הקשה דבגמ' ב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/י/ב|י:]]}} אמרינן דאי חצר משום שליחות איתרבאי האיך מהני בגניבה הא אין שליח לדבר עבירה, ולכאו' הרי חצר לא גרע משוגג שאינה יודעת כלום. ועיין בים של שלמה בב"ק {{ממ|שם}}{{דיוק מקור}} שתירץ שזה גופא תירוץ הגמ' שם. [ובפשוטו זה כוונת התוס' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/עט/א#נתנו|עט. ד"ה נתנו]]}} דכתבו דמבואר בגמ' דבין למ"ד משום דלאו בר חיובא ובין למ"ד משום דאי בעי' עביד], ובש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/שמח#ו|חו"מ סימן שמח סק"ו]]}} הצדיק דברי הנמוק"י, דמאי דמשני בגמ' לאו בר חיובא משמע דהגברא לאו בר חיובא, והרי בשוגג הגברא שפיר בר חיובא וכו'.

ג] הנמוק"י {{ממ|שם}} הביא ראיה מסוגיית הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/מג/א|מג.]]}} גבי יואב דהתם לכאורה היה בשוגג, וביש"ש{{דיוק מקור}} השיג עליו דברים חריפים דבודאי היה במזיד, ובש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/שמח#ו|חו"מ סימן שמח סק"ו]]}} הצדיק דברי הנמוק"י.

ד] הקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/שמח|סימן שמח]]}} הקשה על דעת התוס' מהא דאמרינן בהמניח{{דיוק מקור}} דאם שליח בי"ד הוסיף לו רצועה אחת הרי זה גולה, ולכאורה להתוס' אמאי גולה הא הוי שליח של בי"ד דהרי היכא דהשליח שוגג יש שליח לדבר עבירה. ועי' בנתיבות המשפט {{ממ|[[נתיבות המשפט/חושן משפט/שמח|שם]]}} שתירץ ע"פ דעת הש"ך דס"ל דאף היכא דאיתרבי שליח לדבר עבירה היינו רק לחייב המשלח אבל השליח ודאי חייב. [וצ"ע גדול דהרי התם איכא להך סברא דדברי הרב וכמוש"כ הש"ך שם, אבל הכא כ' התוס' דאין כלל את הסברא והוי כמו כל שליחות] ובס' פרי יצחק ח"ב סי' סו כ' ליישב דבי"ד אינם יכולים להתחייב דהוי כמו הכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות עיי"ש, והביא בשם רבו הגר"י סאלנטע'ר ליישב דההכאה אינה כלל דין על בי"ד, והשליח בי"ד אינו כלל שלוחו של בי"ד, [ורה"י בשיעו"כ הוסיף להביא בזה בשם הגר"י מסלנט, דכ' שופטים ושוטרים, ולכאו' מדוע בעי' מינוי של שוטרים הרי זה דין של בי"ד ואם ירצו יקחו שוטרים ואם לאו יכו בעצמם, ומוכרח דאי"ז כלל דין על בי"ד], ובשיעו"כ רה"י אמר ליישב טענה זו, ועי' בשי' הגרש"ר.

ה] בנודב"י [קמא עח] הקשה ע"ד התוס' מהא דאמר רבא להלן [מג א] מודה שמאי באומר לחבירו צא ובעול את הערוה, ואמאי קאמר לשיטת שמאי, ולא לדידן היכא דהשליח שוגג, ובאמת בנתיה"מ סי' שמח נקט דבמיתה אף בשוגג אין שלדב"ע, ובפרי יצחק ח"ב סי' סו' תי' עפי"ז קושי' הנודב"י הנ"ל.

ו] הנודב"י [קמא עה] הקשה משמאי הזקן דס"ל דצא והרוג את הנפש המשלח חייב, ולכאו' הא הוי התראת ספק דהרי המשלח אינו יודע אם השליח יקיים דבריו, אלא בע"כ דמיירי בשוגג, ונמצא מבו דרק לשמאי בכה"ג איכא שליח לדב"ע, ועי' בפרי יצחק שם דהאריך להוכיח דל"ח כה"ג התראת ספק וממילא ליכא ראיה.

ז] ע"ע בנוב"י עח דהקשה מהא דאמרי' בגמ' דלא משכח"ל בור של ב' שותפין ואמרי' דבשליח לא מהני דאשלדב"ע, וצ"ע אמאי לא מוקמי' דאיירי היכא דהשליח שוגג דבהא יש שליח לדב"ע.

ח] עי' בקצוה"ח סי' שמח סק"ד דדקדק מרש"י להלן ד"נ דפליג על תוס' גבי נזכר בעה"ב, ועיי"ש דתמה על תוס' האיך יפרש הדין של נזכר בעה"ב דקתני דבעה"ב מעל אע"פ דהשליח הי בשוגג, ותי' עפי"ד רש"י חגיגה ד"י ע"ב דאנן סהדי דבטלי' לשליחותי' עיי"ש.