עריכת הדף "
סדר משנה/שבת/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה וכו'.''' עכ"ל. ''' א) כבר''' כתבתי בס"ד והוכחתי בראיות ברורות לעיל בהלכות עכו"ם פרק י"ב הל' ג' בד"ה וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן וכו'. אות ראשון דנשים חייבות במצות עשין הללו של שביתת שבתות וימים טובים נוסף על הלא תעשה שמוזהרות עליהן. כי הנשים והאנשים הם שוים לענין שביתת שבתות וימים טובים ואין שום הבדל ביניהם כלל. ואעפ"י שהמצות עשה של שביתת שבתות וימים טובים הם מצות עשין שהזמן גרמא יע"ש שהוכחתי בס"ד כן מדברי רבינו ז"ל עצמן המה יתנו עדיהן. אבל טעמא בעי מהיכן למד רבינו ז"ל לומר כך שהנשים יהיו חייבות אף בעשין הללו ושנשתנו משאר מ"ע גרמא וצ"ע לכאורה. ''' ולכאורה ''' השבתי בס"ד ליישב זה. עפ"י דברי התוס' במגילה דף ד' ע"א בד"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' שהקשו דלמה לי היקשא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות וכו' לחייב נשים באכילת מצה דתיפוק ליה דבלאו הכי יהיו חייבים אף שאכילת מצה הוא מ"ע שהזמן גרמא. מ"מ מכח הסברא של שאף הן היו באותו הנס נדע שהם חייבים. ותירצו לחד תירוצא דהוי אמינא דנילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות לאיפטורי נשים מאכילת מצה לפיכך איצטרך ההיקש לחייב נשים באכילת מצה יע"ש בתוס'. (ועיין לקמן בהלכות חמץ ומצה פרק ששי הל' א' בד"ה מ"ע מן התורה לאכול מצה וכו' אות ראשון מה שכתבתי בס"ד בדברי התוס' הללו). ''' ומעתה ''' אף אנן בדידן נמי נימא הכי. דהא גם העשה דשביתת שבת הוא מטעם הזכרת הנס של יציאת מצרים וכמבואר בקרא בעשרת הדברות שבפ' ואתחנן מקרא מלא דיבר הכתוב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ד' אלקיך משם וכו' על כן צוך ה' לעשות את יום השבת וכו' וא"כ אף הנשים היו בכלל אותו הנס של יציאת מצרים. וכמו כן לפי הנאמר בעשרת הדברות שבפרשת יתרו שהוא מטעם הנס והפלא היותר גדול שבכל הנסים והנפלאות. והוא חידוש העולם ובריאתו יש מאין המוחלט והאפס הגמור ועיין בטור א"ח סימן רע"א מה שכתב בשם הרמב"ם ז"ל הנה אף הנשים היו בכלל אותו הנס הגדול והמופלא הזה. ואף הם היו בכלל אותה הטובה הגדולה שהטיב השם יתברך עמנו בבריאת העולם על צד החסד הגמור. (ועיין בתוספות דמגילה הנ"ל שחלקו שם על הרשב"ם ז"ל במה שהוא רוצה לפרש מה דקאמר הגמרא התם שאף הן היו באותו הנס הכוונה בו הוא דוקא לפי שנעשה הנס על ידן ע"ש בתוספות). וכן שביתת כל הימים טובים כולם אחת מהם לא נעדרה שנוסדו הכל על יסוד זה של זכר ליציאת מצרים וכמו שאנו אומרים כן מפורש בברכת קידוש היום ובתפלותינו בימים טובים. ממילא הנה כי כן אף הנשים הן חייבות במצות עשין של שביתת שבתות וימים טובים אף עפ"י שהן מצות עשין שהזמן גרמא וכאמור. ''' וכדמות ''' ראיה וזכר לדבר מצאתי און לי בס"ד במרדכי בשבת בפרק כל כתבי ובמגילה בפרק ראשון בהגה שם שכתב בשם רבינו תם ז"ל שאף הנשים הן חייבות בסעודה שלישית בשבת והוא בנותן טעם הואיל ואף הנשים היו באותו הנס של ירידת המן יע"ש במרדכי. אף אנו נאמר כן לענין הנס של יציאת מצרים ושל בריאת העולם שאף הנשים היו בכלל הנסים והנפלאות הללו והן חייבות מטעם זה במצות עשה של שביתת שבתות וימים טובים אף שהוא מצות עשה שהזמן גרמא וק"ל. ''' וליכא ''' לאקשויי לפי דברינו הנתנים למעלה מזה. דאם כן למה הוצרך רבא בברכות דף כ' ע"ב לומר דנשים חייבות בקידוש היום מדאורייתא מכח ההיקש דאיתקש זכות לשמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה יע"ש בגמרא למה לא קאמר הטעם מכח הך סברא החיצונה דאמרינן והוא שאף הן היו באותו הנס. דיש לומר לענ"ד בס"ד עפ"י מה שהבעל הלכות גדולות ז"ל פסק דאף דנשים חייבות במקרא מגלה אבל מכל מקום אינן מוציאות את האנשים ידי חובתן בקריאתן המגילה שהנשים אינן חייבות בקריאת המגילה אלא חיובן הוא רק בשמיעת קריאת המגילה. לא כן האנשים שהם חייבים אף בקריאת המגילה יכול האיש להוציא בקריאתו לאיש אחר. והיינו דבה"ג ז"ל הי' גורס בגמ' דילן אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בשמיעת המגלה עיין במרדכי בפרק קמא דמגילה שכתב כן להדיא. וגם מרן ז"ל בספרו הארוך בית יוסף א"ח בסימן תרפ"ט הביאו ועיין בהרא"ש בפרק קמא דמגילה סימן ד' ובתוספות שם בד"ה נשים חייבות במקרא מגילה וכו' מה שכתבו בזה. ועיין עוד בשאר ספרן של צדיקים גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל מה שכתבו בזה. ''' והמורם ''' מן האמור הוא דלפי דעת בעל הלכות גדולות ז"ל הך סברא של שאף הן היו באותו הנס לא אלים כל כך לחייב הנשים אף בקריאת המגלה אלא זה כחו של הך סברא לחייבן רק בשמיעת המגלה ולפיכך אינן מוציאות את האנשים בקריאתן המגלה ידי חובתן וכאמור ואם כן דון מנה ואוקי באתרין דאם לא היו הנשים חייבות בקידוש היום רק מכח הך סברא לחוד של שאף הן היו באותו הנס וכקושיתינו האמורה לעיל לא היו הנשים חייבות בקידוש היום לקדש בעצמן אלא היו חייבות רק לשמע אזן לשמוע קידוש היום ולא היו מוציאות את הנשים ידי חובתן בהיות הן מקדשות קידוש היום. אבל רב אדא בר אהבה ההוא אמר נשים חייבות בקידוש היום דאורייתא וכו' ולא אמר נשים חייבות לשמוע קידוש היום דאורייתא וכו' כלישנא דאמר ר' יהושע בן לוי במסכתא מגילה התם שאמר נשים חייבות בשמיעת מקרא מגלה וכאמור לעיל גירסת בעל הל"ג ז"ל בשם המרדכי ויתר הפוסקים ז"ל. דמזה מוכח דרב אדא בר אהבה סבירא ליה דהנשים לא בלבד שהן חייבות לשמוע קידוש היום אלא אף זו שהן מחויבות מדאורייתא בקידוש היום לאמרו בפיהן כמו האנשים. ובאמת סבירא ליה לרב אדא בר אהבה דהנשים מוציאות את האנשים ידי חובתן בקידוש היום שלהן. ולפיכך שפיר הוכרח רבא לומר שם הטעם של רבא אדא בר אהבה שהוא מכח ההיקש דאיתקש זכור לשמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה גם כן. ולא היה יכול לומר הטעם מכח הסברא של שאף הן היו באותו הנס. והא תינח בהך דקידוש היום. אבל הא מיהא רבינו ז"ל שפיר עביד במה שפסק דנשים חייבות בהך עשה דשביתת שבתות וימים טובים מכח הך סברא של שאף הן היו באותו הנס. (ועיין לקמן אות חמישי סתירה לטעם הזה לרבינו ז"ל לשיטתי'. אבל יתבאר בס"ד שם טעם אחר טעם כעיקר) ודוק. ''' ומכאן ''' יש סמוכים דאורייתא להבה"ג ז"ל הנאמר לעיל במה שפ' דבשביל הך סברא של שאף הן היו באותו הנס אינן מוציאות את האנשים ידי חובתן בקריאתן וקראו אחריו מלא הרבה מגדולי הראשונים ז"ל עי' בר"ן במס' מגילה התם. ואעפ"י שכבר כתבנו לעיל בשם המרדכי שהבה"ג ז"ל היתה לו הגי' בגמ' כך אר"י בן לוי נשים חייבות בשמיעת המגלה וכדלעיל. מ"מ עדיין הדבר קשה קצת אף לפי גירסתו מנ"ל להבה"ג ז"ל להמציא סברא זו שמי שאינו מחייב רק בשמיעה שאינו מוציא אחרים י"ח הואיל והן חייבות בקריאה. דהא סוף סוף גם האנשים יוצאים בשמיעת קריאת המגלה ואינן צריכין דוקא לקראה כל אחד בפני עצמו ושומע הוא כעונה. והוה לי' כאילו הוא קורא בעצמו. וקריאת האשה סו"ס קריאה מעלייתא היא וחיובית כדי שתהא היא עצמה שומעת קריאת המגלה ותהי' יוצאת י"ח בזה. ואין זה דומה לשומע קריאת המגלה ממי שהוא פטור לגמרי מהמגלה הן מקריאתה והן משמיעתה. דקריאתו של זה שהוא פטור לגמרי כמאן דליתא דמי וכיון שבקריאתו אינו עושה שום תועלת אצל עצמו. היאך יהי' עושה תועלת עצום ורב אצל אחרים להוציאן י"ח בקריאתו. מה שא"כ אשה שהיא עצמה יוצאת בקריאתה וכנ"ל. ואם היתה הסברא של הבה"ג ז"ל מה שהוא סובר דהואיל ואין נשים חייבות בקריאה רק שהן חייבות בשמיעה לחוד אינן מוציאות למי שחיובו יותר חזק שהוא חייב אף בקריאה. היתה מבוארת או מוכרחת כן מהגמ'. היינו צריכים לכוף ראשינו תחת רגלי קדושתם של חכמי התלמוד נ"ע ולקבל סברתם בסבר פנים יפות ולבלתי נטה ממנה ימין ושמאל. אבל להמציא סברא זאת הבה"ג ז"ל מדעתו היפה הדבר הקשה לאמרו. ''' וליכא ''' למימר ג"כ דהבה"ג ז"ל הוכיח דינו וסברתו הנ"ל דאל"כ תקשה מאי אשמעי' ר"י בן לוי גבי מקרא מגלה דנשים חייבות בשמיעתה אבל לא בקריאתה דמה לי בכך כיון דליכא מזה נפקותא לדינא. דז"א. דהא איכא נפקותות טובא. כגון אם האשה היא חרשת שאינה שומעת כלל וקראה את המגלה. מעתה אם היא חייבת בקריאתה יכולה האשה החרשת ההיא להוציא את האיש בקריאתה. עי' בש"ע א"ח בסי' תרפ"ט סעי' ב' בהמחבר ובהגה ובמג"א שם ס"ק ג' מש"כ בשם הב"ח. שהרי אף היא היתה יוצאת בקריאתה אף שאינה שומעת דהא היא חייבת בקריאה. אבל אם היא אינה יוצאת בקריאה שאינה חייבת אלא רק בשמיעה ושמע אין לה ומעתה קריאתה היא לבטלה. ואינה מוציאה בקריאתה לאחרים. ועוד יש נפקותות טובא ודעת לנבון נקל. ועי' בש"ע א"ח סי' תר"ץ סעי' י"ב ובב"ח סי' תרפ"ט אות ה' מעתה שפיר קשיא קושיתינו מנא לי' להבה"ג ז"ל להמציא דין חדש הנ"ל והוא דאשה אינה יכולה להוציא את האיש הואיל והיא אינה חייבת בשמיע' לחוד לא בקריא' המגלה וכדלעיל וצ"ע לכאו'. ''' אמנם ''' כן לפי האמור בס"ד לעיל יש ראי' להבה"ג ז"ל מהך סוגי' דברכות דקידוש היום שכתבתי לעיל דהך סברא של אף הן היו באותו הנס אין בו כח להיותן מחויבות באמירתן ולהוציא אחרים י"ח. והוא דקשיא ליה להבה"ג ז"ל קושיתינו האמורה לעיל דלמה ליה לרבא למימר מכח ההיקש של זכור ושמור דאיתקיש זכירה לשמירה לחייב נשים בקידוש היום ולמה לא קאמר הטעם שהן חייבות מכח הסברא ואדרבא קשיא למה לי ההיקש דכיון דידעינן ליה מכח הסברא וכל היכא דאיכא סברא גמורה פריך הגמ' בכל מקום ל"ל קרא סברא הוא והכא הא איכא סברא גמורה ובא האות שהרי גם מקרא מגלה דליכא שום קרא ואפילו הכי מחייבין את הנשים בקריאתן מכח הך סברא לחוד של אף הן היו באותו הנס ועי' בכתובות דף ק"ב ע"א ובבבא קמא דף מ"ו ע"ב ובתוס' דשבועו' דף ק"ב סוף ע"ב בד"ה אבעי"א קרא וכו' מה שכתבו ולפי מה שכתבנו בס"ד לא שייך תירוצם דהתם הכא. אלא ודאי צ"ל כתירוצינו האמור לעיל והיינו לחלק יצאת בין מי שהוא מחויב בחיוב גמור מכח הקרא לבין מי שאינו מחויב אלא רק מכח הסברא של שאף הן היו באותו הנס וכדינו של בה"ג ז"ל הנ"ל. ומתוך האמור בין תבין דברי הט"ז בש"ע א"ח סי' רע"א סעי' ב' סק"ב על מש"כ הש"ע שם וז"ל נשים חייבות בקידוש וכו' ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התור' כמותם עכ"ל השו"ע וכ' הט"ז על זה וז"ל אע"ג דבסי' תרפ"ט פסק וכו' לא דמי לכאן דבמגלה יש דיעות וכו' משמע מגלה וכו' עכ"ל הט"ז. וכוונתו למה שכתבתי בס"ד דהתם גבי מגלה יש דיעות שאינן חייבות בקריאת המגלה רק בשמיעתה ולכן לא יברכו הנשים רק על משמע המגלה והיינו דבמגלה לא נפקא חיוב הנשים אלא מכח הסברא של שאף הן היו באותו הנס וכנ"ל. ואין בכח אותה הסברא אלא רק לחייבם בשמיעה לא בקריאה (לפי דעת בה"ג וסייעתו ז"ל) ולפיכך אינן יכולות להוציא את האנשים מה שא"כ קידוש היום חיוב הנשים בו נפקא מקרא מכח ההיקש דאיתקש זכור לשמור ממילא כ"ע מודים אף הבה"ג וסייעתו ז"ל דאין חילוק בין נשים לאנשים שגם הנשים חייבות באמירת הקידוש בפיהן לא רק בשמיעה לחוד ממילא שפיר יכולות הנשים להוציא אנשים י"ח בקידוש היום לכו"ע וליכא מאן דפליג בהא (רק שהט"ז שם קיצר ביותר אבל הדבר ברור בס"ד לענ"ד שזה הוא כוונתו) ודלא כהמהרש"א והב"ח והמג"א שם ס"ק ב' ודוק. ''' ב) זאת ''' ועוד אחרת אני אומר בס"ד דלפי שיטתו של בעה"ג ז"ל שהבאתי לעיל אות הקודם דסובר דכל היכא דאין הנשים חייבות אלא רק מכח הסברא שאף הן היו באותו הנס אינן מחויבות אלא רק בשמיעת הדבר ההוא אבל אינן חייבות באמירתו ולפיכך אינן מוציאות את האנשים י"ח הנה מיושב לשיטתו בס"ד ג"כ קושית התוס' במס' מגלה ד"ד ע"א בד"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' מה שהקשו שם דלמה לו ההיקש דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. לחייב נשים באכילת מצה. דהא גם בלאו הכי הן מחויבות בכך מכח הסברא שאף הן היו באותו הנס יע"ש בתוס' ועיין לעיל אות הקודם. ''' ולבה"ג ''' ז"ל לשיטתי' אפשר ליישב קושי' זו. והוא דכבר כתבנו בס"ד לעיל בהלכו' עכו"ם פרק י"ב הל' ג' בד"ה וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן וכו' אות ראשון ואות שלישי בסופו דאף נשים חייבות במ"ע זו של סיפור יציאת מצרים בליל פסח. אבל העירותי שם דמנ"ל באמת דנשים חייבות במצוה זו כיון שהיא מ"ע שהזמן גרמא. ועיין מה שכתבתי בס"ד שם. ''' ואחרי ''' כי כן הנה הבה"ג ז"ל אפשר דקשי' לי' קושייתינו האמורה מנל"ן באמת דנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ותירץ הוא ז"ל כך. והוא דמצות סיפור יציאת מצרים בליל פסח הוא נמשך למצות אכילת מצה שהרי המצוה של סיפור יצ"מ עיקרה אינה אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וכמו שדרשו כן במכילתא סדר בא פ' טו"ב מפסוק בעבור זה. והביאה רבינו ז"ל להך מכילתא לקמן בהל' חמץ ומצה פרק ז' הל' א' יע"ש. ואע"פ דבס' בית שערים שער שני דלת ששי הוכחתי בס"ד דזה ליתא דאין מצות סיפור יציאת מצרים נמשך אחר מצות אכילת מצה ומרור. דאם לא כן היה מצות סיפור יצ"מ רק חלק ממצות אכילת מצה ולא הי' ראוי לרבינו ז"ל למנותו מצוה בפ"ע במנין המצות וכמו שלא חשב מהאי טעמא מצות אכילת מרור למצוה בפ"ע הואיל והוא רק חלק ממצות הפסח יע"ש בס' בית שערים באר היטב. הנה הבה"ג ז"ל לשיטתי' בודאי אין זה ראיה שהרי הוא חשב ומנה במספר התרי"ג מצות שלו הרבה פעמים חלקי המצות למצוה בפ"ע וכמו שקרא אחריו מלא רבינו ז"ל בזה בספרו הנכבד שרשי המצות בשרש י"א וביתר מקומות שם ובספרו הנכבד מנין המצות כמה פעמים. ממילא כיון שנתחייבו הנשים באכילת מצה מכח ההיקש נתחייבו נמי הנשים במצוה זו של סיפור יציאת מצרים בליל פסח. ''' אלא ''' שלפי זה היה יוצא לנו מזה דין מחודש לדעת בעל הלכות גדולות ז"ל הנ"ל והוא דלפי האמור אם אירע שלא היה לו מצה ומרור בליל פסח כגון שהיה אסור בבית האסורים וכדומה שלפי דעת בעל הלכות גדולות ז"ל הנ"ל דהעשה של סיפור יציאת מצרים בליל פסח נתלה בהמצוה של אכילת מצה והיא חלק ממנה אם כן היה זה פטור גם כן ממצוה זו של סיפור יציאת מצרים וכמו שהוא כן גבי מרור שאינו בזמן הזה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא הוא פטור הואיל ומצות מרור הוא רק חלק ממצות אכילת הפסח ממילא בזמן דליכא פסח ליכא נמי מרור מדאורייתא. והנה הוא הדין נמי הכא גבי סיפור יציאת מצרים הואיל ומצותו הוא רק חלק ממצות אכילת מצה בזמן דליכא מצה ליכא נמי מצות סיפור יציאת מצרים ולא מיבעיא דליכא חיוב דאורייתא בסיפור יציאת מצרים. אלא אף זו הדברים מטין דאפילו מדרבנן גם כן ליכא חיוב בסיפור יציאת מצרים ואינו דומה למרור שהוא חלק ממצות הפסח ואפילו הכי אף בזמן דליכא פסח נהי דפטור מאכילת מרור מדאורייתא אבל הא מיהא מדרבנן חייב באכילת מרור. דזה אינו דרב המרחק בין הך דקמן לבין הך דמרור דבשלמא גבי מרור דהוא דבר הנמשך כל זמן הגלות החל הזה בעוה"ר ברבות השנים וגם אם כן יפטרו כל ישראל כל זמן הגלות ממצוה זו של אכילת מרור ותשתכח לגמרי חס ושלום מישראל מצוה זו של אכילת מרור לפיכך ראו החכמים לתקן תקנה שאף בזמן דליכא פסח שיאכלו מרור כמו שעשו כן בכל שארי מצות דאורייתא שאינן נוהגין בזמן הגלות ותקנו אותן החכמים שינהגו במצות ההם לפחות מדרבנן כדי שלא תשתכח ח"ו המצוה ההיא וכמפורסם בכולהו תלמודא הא דידן והא דידהו בבלי והירושלמי וכל המשניות והברייתות מלאות מזה. מה שאין כן בהך דמצה שאינו אלא מקרה שקרה לו שנה זו שנות מספר וגם אינו אלא באיש ההוא לא בכל ישראל אוכלים ושמחים ויעלצו לפני אלקים ויספרו מעשיו ברנה מעשי ה' סיפור יציאת מצרים ותגל נפשם במצות זו של אכילת מצה ולא ישתכח על ידי זה האיש לא מצות אכילת מצה ולא מצות סיפור יציאת מצרים לא חשו חכמים לתקן בשבילו תקנה חדשה וביותר שהוא מילתא דלא שכיח ובשביל מילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ולא מתקנים תקנה. ''' אבל ''' הדבר הקשה בעיני לחדש דין מה שלא מצאתי לי באחד מספרן של גדולי הראשונים ז"ל ראיה ברורה לזה וביותר שהוא להקל. ולפיכך אני בעניי אומר אני בס"ד דאף הבעל הלכות גדולות סבירא ליה כרבינו ז"ל דאין מצות סיפור יציאת מצרים חלק מחלקי המצוה של אכילת מצה. ואפי' הכי יש לו הוכחה וטעם לבעל הלכות גדולות ז"ל וכמו כן לרבינו ז"ל דנשים חייבות במצות סיפור יציאת מצרים בליל פסח. והוא דכיון דנשים הן חייבות במצות אכילת מצה מכח ההיקש וכנ"ל אף שסיפור יציאת מצרים אינה חלק מצוה ממצות אכילת מצה אלא היא מצוה בפני עצמה (וממילא אף אם אינו יכול לאכול כזית מצה כגון שהוא חבוש בבית האסורים או שהוא חולה ואינו יכול לאכול. מכל מקום צריך לעשות לפחות מצוה זו של סיפור יציאת מצרים מדאוריי') מכל מקום נודע דנשים וכל מי שהוא חייב באכילת מצה דהוא חייב נמי במצות סיפור יציאת מצרים דהא עיקר מצות אכילת מצה הוא בשביל זכרון של יציאת מצרים והראיה לזה דהא אמרינן בפסחים דף קט"ו סוף ע"ב וז"ל אבל הכא וכו' מאי לכתוב אלא בעבור מצה ומרור הוא דאתא וכו' עכ"ל הגמרא. ופירשב"ם ז"ל שם בד"ה בעבור מצה ומרור וכו' וז"ל לכך אני אוכל מצה ומרור זכר למה שעשה לי בצאתי ממצרים וכו' עכ"ל הרשב"ם ז"ל. הרי שלך לפניך דעיקר מצות אכילת מצה הוא כדי לזכור חסדי ה' ורב טוב לבית ישראל כעל כל אשר גמלנו וכי הוציא את בני ישראל ממצרים. ממילא ידעינן מזה כיון שחזינן שהתורה עשה כל זה בשביל יציאת מצרים והנשים חייבות באכילת מצה גם כן למען יהיה להם לזכרון על יציאת מצרים כמו האנשים הוא הדין נמי דהנשים צריכין להזכיר בפה יציאת מצרים ולספר בו ככל ההמון האנשים. וא"כ שפיר ידעינן מכח הך היקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דנשים חייבות ג"כ במצות סיפור יציאת מצרים ועיין בספר בית שערים שער שני דלת ששי מה שכתבתי בס"ד פעמים אחרים דאף לרבינו ז"ל יש שייכות לאמירת הגדה סיפור יציאת מצרים עם אכילת מצה ודו"ק. ''' מעתה ''' אי לא הוי כתוב הך היקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחייב נשים באכילת מצה רק מכח הסברא לחוד של שאף הן היו באותו הנס היינו מחייבין אותן באכילת מצה בליל פסח וכקושית התוספות במסכתא מגילה הנ"ל ונהי דיציבא מילתא דגם מכח הך סברא היינו מחייבין אותן גם במצות סיפור יציאת מצרים הלילה הזה. אבל הייתי אומר דאינן הנשים חייבות אלא רק לשמוע סיפור יציאת מצרים. אבל אינן מחויבות לומר בעצמן סיפור יציאת מצרים. ממילא הן אינן יכולות להוציא ידי חובתן לאנשים בסיפור יציאת מצרים אם הן מספרות והאנשים באו לשמוע וכמו שהוא כן גבי מקרא מגלה לפי שיטת בעל הלכות גדולות ז"ל. וגם עוד נפקותות שיש בין מי שחייב באמירתו לבין מי שחייב רק בשמיעתו וכאמור לעיל קרוב לסוף אות הקודם. איפו זאת איצטריך ההיקש האמור לחייב נשים במצות אכילת מצה כמו האנשים שהלילה הזה ליל התקדש חג הפסח לכל מצותיו וחקיו ומשפטיו אנשים ונשים שוים הם תורה אחת ומשפט השוה לכולם. וממילא נמי דהדין הוא כן לענין מצות סיפור יציאת מצרים שאף הנשים חייבות באמירתו כמו האנשים לא מחייבות רק בשמיעתן לחוד ודו"ק. ''' ג) ועוד ''' מצאתי און לו להבעל הלכות גדולות בס"ד ראיה מברכות דף כ' ע"ב והוא דאמרינן התם וז"ל אמר ליה רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן. אי אמרת בשלמא דאורייתא אתא דאורייתא ומפיק דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן הוי ליה שאינו מחויב בדבר וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וכו' עכ"ל הגמרא. ''' ובספר ''' מעדני מלך שם תמה למה לא קאמר הגמרא נפקא מינה אחרינא. והוא אם האשה היא מסופקת בברכת המזון אם בירכה או לא דאם נאמר דהנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא הוה ליה ספק דאוריי' וצריכה לחזור ולברך מספק. ואם נאמר דנשים אינן חייבות בברהמ"ז אלא מדרבנן הוה ליה ספק דרבנן והוא לקולא. ואינה צריכה לחזור ולברך מספק (ועיין בספר בית שערים שער שני דלת שמנה עשר. ולעיל בהלכות ברכות פרק חמישי הלכה א' בד"ה נשים ועבדים חייבים וכו' אות חמישי מה שכתבתי בס"ד בישוב קושיא זו של ס' מעדני מלך) והנה בספר הנ"ל תירץ דבאמת היה יכול רבינא לומר הך נפקותא אלא דעדיפא מניה נקט יע"ש בס' מעד"מ. ''' ומלבד ''' שהתירוץ האמור בעצמותו הוא דחוק. אף זו קשה לענ"ד על תירוצו לפי מה שכתב הרא"ש ז"ל בברכות שם באיש שאכל שיעור דרבנן שפיר יכול להוציא לאיש אף שאכל הוא שיעור דאורייתא ומטעם ערבות דכל ישראל ערבים זה בזה יע"ש בהרא"ש וכן כתבו שם התוספות בדף מ"ה ע"א ד"ה שיאכל עד כזית דגן וכו' ועיין ברש"י שם בד"ה עד שיאכל כזית דגן וכו' וכבר נתפרסם בשם הגאון המחבר ספר בית שמואל על ש"ע אה"ע ליישב בזה קושית התוספות שם בדף כ' ע"ב בד"ה נשים בברכת המזון וכו' מה שהקשה על רש"י ז"ל (וכן פירש שם הרא"ש ז"ל) שפירש דהספק של רבינא גבי נשים הוא הואיל ולא נטלו חלק בארץ לפיכך נסתפק אם הן חייבות בברכת המזון מדאורייתא או לא והקשו התוס' דא"כ היה לו לרבינא למיבעי אבעיתו גם על כהנים ולוים אם גם הם חייבים בברכת המזון מדאור' או רק מדרבנן יע"ש בתוס'. ואמר הגאון ז"ל הנ"ל דלפי דברי הרא"ש והתוס' הנ"ל אזדא לה קושית התוס' האמורה דהא כהנים ולוים שהם בכלל ערבות וליכא שום נפקותא אם הם מחויבים מדאוריי' בברכת המזון או שהם מחויבים רק מדרבנן מקרה אחד לשניהם דבין כך ובין כך יכולים להוציא אחרים י"ח מטעם הערבות. כך שמעתי (ועיין לעיל בהל' ברכות פרק ה' הל' א' בד"ה נשים ועבדים חייבים וכו' אות רביעי מה שפלפלתי בס"ד בדברי הגאון ז"ל הנ"ל זיל גמור משם). והנה לפי תירוצו של ס' מעדני מלך האמור לעיל עדיין קושית התוס' בד"ה נשים בברהמ"ז וכו' הנ"ל במקומה עומדת על רש"י והרא"ש ז"ל דהיה לו לרבינא למיבעי איבעיתו בכהנים ולוים אם הם מחויבים בבהמ"ז מדאורי' או רק מדרבנן ונ"מ לענין ספק אם בירך בהמ"ז או לא. אם הכהן והלוי או האשה צריכים לחזור ולברך מספק או לא וכקושית ס' מעדני מלך הנ"ל. ''' איברא ''' דהמעדני מלך לשיטתיה הוא דשייט דהוא תירץ לקושית התוס' בד"ה נשים בבהמ"ז וכו' הנ"ל מה שהקשו מכהנים ולוים דשאני כהנים ולוים שנטלו מ"ח עיר ערי מגרש בארץ יע"ש בס' מעדני מלך וכוונתו למה דתנינן במסכת' מעשר שני פרק חמישי משנה י"ד וז"ל מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים וכו' ר"מ אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש עכ"ל המשנה וכן פסק רבינו ז"ל לקמן בסוף הל' מעשר שני ובהל' בכורים פרק ד' הל' ג' כר' יוסי ולזה כוון המעדני מלך. ''' אבל ''' הן כל אלה אין תירוצו של ס' מעדני מלך מחוור אחרי העתרת המחילה מכבוד תורתו. ויפה הקשו התוספות דהוי ליה לרבינא למיבעי איבעיתו בכהנים ולוים. דהא לפי תירוצו של המעדני מלך הנ"ל דהוא מדמה הך דברכת המזון להך דינא דקריאת בכורים ולהך דינא דוידוי מעשר שני דכחדא אזלין וכחדא שריין. יאמר נא המעדני מלך א"כ כשם בוידוי מעשר שני ובקריאת בכורים אם לא היה לו קרקע. שמכר הקרקע שלו וכדומה והרי אינו קורא ולא מתודה. שהרי אינו יכול לומר בוידוי מעשר שני ואת האדמה אשר נתת לנו וכו' וכן אינו יכול לומר בקריאת בכורים ראשית פרי האדמה אשר נתת לי וכו' וכמבואר לקמן בהלכות בכורים פ"ד הל' ד'. ועיין בכ"מ שם בד"ה וכן כהנים ולוים וכו' מה שכתב (ודלא כהרשב"ם ז"ל בבבא בתרא דף ק"ן ע"א בסוף ד"ה ואיידי דקתני רישא וכו' יע"ש היטב). וא"כ מי שאין לו קרקע בא"י אף אם הוא אינו משבט לוי אלא שהוא מאחד משבטי ישראל. או עתה בעוה"ר בזמן גלותינו כי נתרחקנו מעל אדמתנו. הנה לפי איבעיתו של רבינא וספיקו דנשים אינן חייבו' בברכת המזון מדאוריי'. הנה כל האנשים בהנך גווני האמורי' ג"כ לא יהיו חייבים בברכת המזון מדאוריי'. וא"כ תקשה על רבינא טפי דהוי ליה למיבעי איבעיתו בכל הנך גווני דאמרי' גם גבי אנשים. וגם מה פשיט ליה רבא מהך ברייתא דבן מברך לאביו ואשה לבעלה יע"ש בגמרא. ומה זו סמיכה ופשיטות יש מזה דלמא מיירי בכל הנך גווני טובא דכתבינן דשכיחי טובא וביותר דהך ברייתא נשנית בזמן הגלות. וצ"ע לענ"ד. ''' ושניות ''' לדברי סופרים קשיא לענ"ד על תירוצו של המעדני מלך הנ"ל דהיאך אפשר לומר דאותן מ"ח ערי המגרש היו של הלוים שלהם ממש והנה בירושלמי במס' מעשר שני פרק ומשנה הנ"ל אמרי' דהוא תלוי בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה במשנה דמס' מכות דף י"ג ריש ע"א דפליגי אם היו הרוצחים שגלו לשם מעלים שכר ללוים או לא יע"ש בירושלמי. והנה בגמ' דילן שם מסיק דבשש ערי מקלט בודאי לא היו מעלים שכר ללוים ולא פליגי ר"י ור"מ אלא בארבעים ושתים ערי מגרש וע"ש בגמ'. ''' (ומכאן ''' הנה בודאי יש השגה על לשונו של המעד"מ במש"כ מ"ח עיירות יע"ש בס' מעד"מ. ובמכ"ת זהו טעות של מהירת הקולמס שבשביל אותן השש ערים שהיו להם בארץ לא היו יכולים לומר לא וידוי מעשר ולא קריאת ביכורים אף לר' יוסי דסובר דמתודין וידוי מעשר וממילא דאין חייבי' מדאו' בשבילם בברה"מ. דהא לפי הירוש' הנ"ל כל עיקר טעמו של ר"י במשנה דמס' מע"ש הנ"ל דסובר דהם מתודים וידוי מעשר כהנים ולוים לא היה אלא בשביל שמעלה להם שכר שמזה מוכח שהערים של הלוים היו יע"ש בירושל' הנ"ל. וא"כ אדרבא מוכח מזה שאותן הו' ערים בודאי לא היו של הלוים שהרי לא היו מעלין לו שכר ולא הי' לו לבעל המעד"מ ז"ל לומר אלא מ"ב עיירות. אם רוצה להוציא במספר צבאם. אבל המשנה דמס' מע"ש הנ"ל ורבינו ז"ל נזהרו מזה. שלא כתבו אלא סתם ערי מגרש. ולגודל צדקתו של הג' בעל מעד"מ ז"ל שקיל למטרפסיה בזה מיד על אתר. שהוא ז"ל כ' על התוס' הלשון דל"ק כלל יע"ש בס' מעד"מ. וגם בתי' פשוט וקל כזה חשב לרבותינו בעלי התוס' ז"ל שיטעו בפשוטות כאלה ושנעלם מהם משנה ערוכה דמס' מע"ש הנ"ל אשר לא כדת וחק המוסר שהורגל בו הג' בעל מעד"מ ז"ל. ודע דהירוש' התם במס' מע"ש הנ"ל בודאי דאינו סובר כרב כהנא בגמ' דילן במס' מכות דף הנ"ל. וכן אנן קיי"ל כרבא התם וכמו שפסק רבינו ז"ל לקמן בהל' רוצח פ"ח הל' יו"ד ועי' בירוש' דמס' מכות סוף פ' אלו הן הגולין ובירוש' דמס' סוטה פ"ט בסוף הל"ב מה דאיתמר התם ודוק). ''' אבל ''' אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה תמה אני לכאו' וכי בשביל זה שהיו מעלים להם שכר היו גוף הערים האלו ללוים. דא"כ הרי היו אותן המ"ב עיירות של הלוים כמו שהיו כל העיירו' שבא"י שהיו לכל קהל עדת ב"י. וא"כ היו להם ללוים חלק ונחלה בקרב אחיהם כל בנ"י. והנה הם מוזהרים בהיפוך מזה שלא ינחלו נחלה בארץ כנען. והמקרא צווח בארצם לא תנחל וכו' לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וכו'. וכ"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' שמטה ויובל פי"ג הל' יו"ד. אלא ששם ה"א כ' וז"ל שבט לוי אעפ"י שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי מבואר מדבריו שישראל הם שנצטוו על כך שיתנו להם ערים לשבת. אבל לא שהקב"ה נתן להם הערים האלה מכח השבועה שנשבע לאבותינו על נתינת הארץ לזרעם אחריהם. אלא שישראל יתנו להם הערים האלה כמו שנצטוו ליתן להם התרו"מ מפרי תבואתם ועץ עושה פרי לדעת רבינו ז"ל לקמן בהל' תרו' ריש פ"ב ובהל' מעש' פ"א ה"ט. ועי' לעיל בהל' עכו"ם פ"ד ה"ד בד"ה אין אחת מערי מקלט וכו' ומה שפלפלתי עוד בס"ד בדברי הירושלמי דמס' מעשר שני וסוטה הנ"ל. ''' אלא ''' ודאי צריכין לומר לענ"ד בס"ד דרב המרחק בין הך דוידוי מעשר וקריאת בכורים לבין הך דבהמ"ז ולא דמיין להדדי אלא כעוכלא לדנא והוא דשם גבי קריאת בכורים עיקר הקפידא לקרות ושלא לקרות הוא על מה שאומר ראשית פרי האדמה אשר נתת לי וכו' וכמו כן גבי וידוי מעשר עיקר הקפידא הוא מה שהוא אומ' בתוך הוידוי האדמה אשר נתת לנו וכו' וכמבואר כן להדיא בדברי רבינו ז"ל לקמן בסוף הל' מע"ש ובהל' בכורים פ"ד ה"ב. והנה בשתי אלה אם יש לו קרקע מה באיזה אופן שיש לו. הנה לא גרע ממה שאמר רב יהודא אמר שמואל בב"ב דף פ"א ע"א וז"ל. אשר נתת לי דיהבית לי זוזי וזבנית בהו וכו' יע"ש בגמ' והיינו דהוא היה סובר דתיבות אשר נתת לי וכו' קאי על הפרי לא דקאי על האדמה שמזכיר. אלא דהגמ' שם אותיב תיובתא על מימרא דר"י אמר שמואל הנ"ל והוכיח דאשר נתת לי דקא' קאי על האדמה שהוא מזכיר וא"כ בעינן הנתינה שתהיה קרקע גופא דוקא לא נתינת מעות דזבנית בהו יע"ש בגמ'. וא"כ הנך מ"ב עיירות שניתן להם הקרקע גופא מבנ"י עפ"י מאמר וצווי של הקב"ה כי הוא צוה ויהי כן ליתן להם הערים האלה להלוים להיות להם לאחוזה כבר יכולים להתודות במעשר ולקרות קריאת הבכורים דלא גרעי הלוים בערים הנ"ל מאילו קנה קרקע בא"י בזמן שאין היובל נוהג דהוא מביא וקורא. הואיל וגוף הקרקע היא עכשיו שלו וכדאמרינן בגיטין דף מ"ח ריש ע"א. ה"ה נמי הנך מ"ב עיירות אף שישראל נתנו להם הערים כיון שעכשיו היא שלהם ואינן חוזרות ביובל שפיר שייך לומר ראשית פרי האדמ' אשר נתת לי וכו' וכמו כן גבי וידוי מעשר יכול לומר האדמ' אשר נתת לנו וכו'. ''' ואולם ''' הא תינח גבי וידוי מעשר ומקרא בכורים ומטעם שכתבנו בס"ד אבל לא כן הכא גבי איבעיתו של רבינא שהיא גבי ברה"מ דבזה הא קאמר קרא להדיא וזה תארו וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך וכו' דהיינו דהברכה היא על מה שהוא נתן לך מן הארץ בעת צאת ישראל ממצרים שאז זכו בה הם לפי שהיו בשיעבוד ולא זרעו של עשו לפי שלא היו בשיעבוד. וגם זכו בו ע"י מה שיצאו ממצרים על דעת כך לקבל את התורה וע"ז אנו מברכים. וכן תיקן לנו יהושע בברכת הארץ שהוא תיקן וז"ל על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו' ולא תיקן בהברכה ההיא שנאמר על שנתת לנו או על שנתת לי ארץ חמדה וכו'. אלא שנצטוינו שלאחר אכילתנו כשנודה להשי"ת על המזונות שהזמין לנו הוא יתברך נודה לו אז ג"כ על הטובה ההיא שהטיב עמנו השי"ת שזיכה לנו ארץ טובה לעת זו יפה כי יצאנו ממצרים שאז זכינו בה וכאמור ועל הטובה ההיא אנו משבחים לו ית' מה שא"כ בוידוי מעשר ובמקרא בכורים שהוא משבח לו ית' על הטובה ההיא שהשפיע לו אז בשעה ההיא שעומד בה. שלפחות אף לדעת הרשב"ם ז"ל שהבאתי לעיל התבואה והפירות הם של א"י מדחייב במעשר ובבכורים. אבל בהמ"ז שהוא חייב נמי על האכילה שהוא אוכל בחו"ל ומתבואת חו"ל מה שייטיה דהברכה של א"י לזה אם נאמר שמברך על הטובה שמקבל מא"י אז בשעה ההיא שהוא עומד בה ומברך. אם לא שהוא משבח אז על הטובה שעשה עמנו בשכבר וכמו שכתבנו בס"ד לעיל מזה שע"ז אנו מברכים לשם ה' כי טוב. והרי בשעת יציאתן ממצרים עדיין לא הובטחו בני לוי על הערי מקלט של מ"ב עיירות עד סוף הארבעים שנה לצאתם ממצרים. ''' ותדע ''' שהרי גם נשים כ' רש"י ז"ל בעצמו הטעם הזה שלא נטלו בנות צלפחד חלק בארץ מחמת שהם היו מיוצאי מצרים אלא שנטלו מחמת אביהם שהוא הי' מיוצאי מצרים. וא"כ גם הלוים לא נטלו אלו מ"ב עיירות מכח עצמן אלא מכח ישראל יוצאי מצרים וכאמור. ושפיר הק' התוס' דליבעי רבינא איבעיתו נמי על כהנים ולוים ולפיכך הביאו התוס' שם בד"ה נשים בבהמ"ז וכו' הנ"ל כל דברי רש"י ז"ל גם מה שכ' בהך דבנות צלפחד שלכאו' הוא אך למותר בתוס'. אמנם כוונתם בזה להראות דגם רש"י ז"ל סובר כמו שהוא האמת דבברכת המזון אינו משבח על טובת הארץ שהגיע לו עתה אלא על הטובה שעשה עמנו הוא ית' בצאתנו ממצרי' שזכינו בה אז וכנ"ל ודוק היטב. ''' ונחזור ''' לעיקר קושית המעדני מלך הנ"ל מה שהקשה דלמה לא אמר רבינא נפקא מיניה באיבעיתו באם הוא ספק שמסתפקת בברכת המזון אם כבר בירכה או לא וכדבר האמור לעיל. אמנם לפי דעת בעל הלכות גדולות ז"ל גבי חיוב נשים לענין מקרא מגלה שהבאתי לעיל ריש האות הזה ובשתי אותות הקודמות הוא נכון בס"ד ואזדא לה קושית ס' מעדני מלך הנ"ל וכמו שאבאר בס"ד לפנינו. ''' דלכאורה ''' בלאו הכי קשה לענ"ד טובא על הך איבעיא דרבינא מאי קמספקא ליה כלל אם נשים חייבות בברכת המזון דאורייתא או רק מדרבנן וכנ"ל דהיאך אפשר לומר כלל דנשים לא יהיו חייבות מדאורייתא בברכת המזון דהא כשם שהן חייבות במקרא מגלה מטעם שאף הן היו באותו הנס וכן לדעת התוספות במגילה דף ד' ע"א בד"ה שאף הן היו וכו' היו הנשים חייבות בכל שארי המצות עשין דאורייתא דשייך בהן הסברא של שאף הן היו באותו הנס אף שהיו מצות עשה שהזמן גרמא. (ודלא כתירוצם הראשון שם ובתוספות דפסחים דף ק"ח ע"ב בד"ה היו באותו הנס וכו'). הנה הסברא הזאת הלא היא שייכא גם כן לענין ברכת המזון שהרי הן נהנות גם כן מהאכילה ההיא שאכלו וגם הן נהנים ממה שנחלו אביהם ובעליהם הישראלים ארץ ישראל וכי לא היו הנשים נהנות בכל אותן הטובות של טובות הארץ ההיא. הלא פה להם אכלו מפריה ושבעו מטובה והתענגו על רוב טוב ולמה יגרע סברא זו במה שהיו נהנין מטובות הארץ מהסברא שאף הן היו באותו הנס שנהנו מטובות הנס ההוא וצ"ל לכאורה. ''' וכבר ''' עלה במחשבה לפני לומר בס"ד דאיבעיתו של רבינא לא היתה אלא על ברכת הארץ אם הנשים חייבות בה מדאורייתא או לא אבל על ברכת הזן באמת לא מיבעיא ליה לרבינא כלל שאף הנשים הן חייבות מדאורי'. ובזה היה מקום אתי בס"ד ליישב קושית ס' מעדני מלך הנ"ל מה שהקשה דלמה לא קאמר רבינא נ"מ לענין אם נסתפקה האשה אם בירכה ברכת המזון או לא אם היא צריכה לחזור ולברך מספק או לא וכנ"ל. דז"א דכיון דהיא חייבת לברך מספק לפחות הברכה הראשו' שהיא בודאי דאורי' שוב צריכה לחזור ולברך מס' אפי' שאר הברכות שעמה אף שהן רק מדרבנן וכמו שפ' כן רבינו ז"ל לעיל בהל' ק"ש פ"ב הי"ג וז"ל ספ' קרא ק"ש ס' לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחרי' וכו' עכ"ל ועי' בכ"מ שם מש"כ בשם הרשב"א ז"ל בשם רבו רבינו יונה ז"ל וה"ה נמי הכא גבי ברכת המזון. ''' וליכא ''' למימר דמכל מקום היה לו לרבינא למימר נפקא מיניה אם האשה היא יודעת שברכת הזן ברכה בודאי רק שהיא מסופקת על שאר השלש ברכות אם בירכה אותן אם לא אם צריכה לחזור ולברך אותן מספק. דזה אינו דאפ"ל בס"ד לענ"ד דגם על ברכת בנין ירושלם ג"כ רבינא לא נסתפק אם נשים חייבות בה מדאוריי' או רק מדרבנן דהא ברכת בנין ירושלם אינה מכח הטובות הגופניות שנהנו ממנה שזהו כבר בכלל ברכת הארץ אבל עיקר ברכת בנין ירושלם הנה היא בשביל טובות הנפשיות שמגיע לנו מירושלם והוא שבה ביהמ"ק להקריב בו קרבנות לכלות פשע ולהתם חטאות ולכפר עון והנה בזה הנשים שוות להאנשים ומשפט השוה לכולם וממילא בזה ג"כ חייבות מדאוריי' דשייך בזה ג"כ הסברא שאף הן היו באותו הנס והטובה וכאמור והספק של רבינא לא היתה כ"א על ברכת הארץ לחוד. וא"כ ממ"נ אף אם היא יודעת בבירור שברכת הזן כבר בירכה רק שמסתפקת על ברכת הארץ. היאך הוא הספק שלה אם היא מסופקת גם על ברכת בנין ירושלם אם אמרה אותו או לא הרי היא צריכה לחזור ולברך מספק לפחות ברכת בנין ירושלם שהוא ספק דאוריי' אפי' לנשים וכאמור וממילא היא צריכה לחזור ולברך מספק גם ברכת הארץ כמו גבי דין ספק קרא ק"ש עם ברכותיה הנ"ל דכל ספק דאוריי' צריך לחזור ולעשותה עם כל טכסיסיה. ואם ברור לה שבירכה ג"כ ברכת בנין ירושלם שוב אף אם ברכת הארץ הוא דאוריי' מ"מ אינה צריכה לחזור ולברך דכיון דבודאי אמרה הברכה שלפני ברכת הארץ שהיא ברכת הזן וגם הברכה שלאחריה שהיא ברכת בנין ירושלם אמרה בודאי וממילא ליכא ספיקא שאמרה ג"כ בודאי ברכת הארץ דסירכא נקט ואזלה וכמו שכתבו התוס' סברא זו בברכות דף כ"א ע"א בד"ה ספק לא אמר וכו' לענין אמת ויציב וכ"כ כל גדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל סברא זו לענין קריאת שמע ושאר דברים ודו"ק. ''' ברם ''' כל ישר הולך האדם יראה לעינים כי אין זה כוונת רבינא באיבעיתו אלא דאיבעיתו הוא גבי נשים אם הן חייבות בכל השלש ברכות מדאורייתא או שכולן אינן חייבות אלא רק מדרבנן כיון דהקרא כדכתיב וברכת וכו' על הארץ הטובה אשר נתן לך לא שייך גבי נשים אפשר דגם המצוה של וברכת לא קאי גם כן על הנשים ואין הנשים חייבות מדאורייתא בברכת המזון כלל וכן לשון המפרשים והפוסקים ז"ל כולם דבריהם מטין והם המורים והם המלמדים דאיבעיתו של רבינא היתה על ברכת המזון כולה על כל השלש ברכות שבכללן הוא ג"כ ברכת הזן שגם בזה נסתפק רבינא ועוד דהא כבר כתבתי בס"ד לעיל בקושיתנו דאף גם בברכת הארץ שייך הך סברא של שאף הן היו באותו הנס דהיינו שאף הן הנשים היו בכלל אותה הטובה מה שניתן לנו ארץ זבת חלב ודבש וכדבר שנאמר לעיל בס"ד וא"כ קמה גם נצבה קושיתינו הנ"ל דמאי מספקא ליה לרבינא וכנ"ל וצ"ע לכאורה. ''' ויציבא ''' מילתא דבזה מקום יש בראש בס"ד לענ"ד ליישב קושית התוספות בברכות שם בד"ה נשים בברכת המזון וכו' מה שהקשו על רש"י ז"ל מכהנים ולוים וכדלעיל. והוא דרש"י ז"ל קשיא ליה ג"כ קושיתינו האמורה לעיל דמאי קמיבעיא ליה לרבינא כלל דהא אף נשים היו בכלל הטובה ההיא של נתינת הארץ לנו וכנ"ל ותירץ רש"י ז"ל באחד משני אופנים וכמו שאבאר בס"ד לפנינו. ''' וביאור ''' זה האופן האחד אפשר לומר בס"ד לענ"ד דרש"י ז"ל פה לשיטתיה שייט. והוא שרש"י ז"ל בפסחים דף ק"ח ריש ע"ב בד"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' פירש שעל ידן נעשה הנס במצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובמקרא מגלה ובחנוכה נעשה הנס על ידן יע"ש ברש"י וא"כ הא תינח ביציאת מצרים לענין ארבעה כוסות וכדומה ובמקרא מגלה ובחנוכה וכפירש"י ז"ל שם. אבל לא כן טובת הנחלת הארץ לא בא כלל בזכות הנשים אלא רק בזכות האנשים לחוד הוא שזכו לנחול את הארץ כי נעמה. שהרי על מה דקאמרינן בברכות דף מ"ח סוף ע"ב וז"ל נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית וכו' ר' יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה וכו' כתב רש"י ז"ל שם בד"ה וצריך שיזכור ברית וכו' וז"ל שעל ידי ברית נתנה וכו' ונתתי לך ולזרעך וכו' יע"ש ברש"י. ושם בד"ה וצריך שיזכור בה תורה וכו' כתב רש"י ז"ל עוד וז"ל שאף בזכות התורה והמצות
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף