עריכת הדף "סדר משנה/שביתת עשור/א" (פסקה)

== א ==

'''הגהה בס' מנין המצות לרבינו ז"ל חלק העשין מנין קס"ה.'''{{ש}}'''מצות עשה לשבות ממלאכה וכו' שנאמר שבת שבתון וכו'.''' עכ"ל.

''' (א) וכן''' כתב עוד בספרו הנכבד מנין המצות, חלק עשין מנין קס"ה וז"ל הוא שצונו לשבות ביוה"כ מהמלאכות והמעשים. והוא אמרו יתעלה שבת שבתון וכו' פעמים (מנין קנ"ט וקס"ג) אמנם האי שבתון עשה הוא וכו' עכ"ל וכן צריך להיות, ודלא כמו שנדפס בטעות שם כך וכבר בארנו פעמיים האי שבת עשה הוא, כי זה טעות המדפיס או המעתיק. אלא העיקר הוא כמו שכתבתי והגהתי. כי כן אמרו להדי' בסוגי' דשבת דף כ"ד סוף ע"ב וריש דף כ"ה ושם דף קל"ג ע"א וביתר מקומות בש"ס וז"ל רב אשי אמר שבתון עשה והוה לי' יום טוב עשה ולא תעשה וכו' ע"ש בגמרא, וכן העתיק רבינו ז"ל בעצמו ובכבודו שם לעיל מנין קנ"ט וקס"ג. וכן כתב לקמן בהלכות שביתת יו"ט פרק ראשון הלכה ב' וז"ל כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות כו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי שלך לפניך דבכל מקום אומר הגמרא וגם רבינו ז"ל דעשה של שביתה ממלאכה נפקא לן מתיבת שבתון ולא מתיבת שבת. ועיין בשבת דף קי"ד ע"ב וז"ל שאסור בקניבת ירק ת"ל שבת שבתון כו' ופירש"י ז"ל שם בד"ה ת"ל, בשבת בראשית כו' וז"ל ושבתון משמע שבות יע"ש בגמרא וברש"י ועוד דחוץ משבת ויום הכפורים (עיין ביומא דף פ"א ע"ב בגמ' וברש"י שם בד"ה תשבתו שבתכם כו') לא נאמר בשום חג מאלה מועדי ה' מקראי קדש תיבת שבת שבתון כי אם תיבת שבתון לחוד הוא שנאמר, והרי גבי העשה דיום הכפורים הוא מסתייע ממה שכתב זה פעמיים לעיל גבי שארי ימים טובים וכנ"ל. ואם כן גם פה כוונתו לתיבת שבתון כמו בשארי ימים טובים וזה פשוט.

'''ביאור שם מנין קנ"ט וק"פ.'''{{ש}}'''איברא ''' מה שיש לעיין בזה לענ"ד דהא גם תיבת שבתון לא נאמר אלא ביום טוב של ראש השנה וביום ראשון של חג הסוכות וביום השמיני עצרת וכמבואר בסד' אמור פרשה כ"ג פסוק כ"ד ששם נזכר השביתה של ראש השנה. ושם פסוק ל"ט נזכר שביתה של יום ראשון של חג הסוכות ושל יום השמיני עצרת אבל בפסח ובעצרת לא נאמר בהם כלל תיבת שבתון. ויציבא מילתא כי רבינו ז"ל בספרו הנכבד מנין המצות ההוא לא אמר כלל שהעשה של שביתה ממלאכה בימים טובים אלה שהוא מכח תיבת שבתון, אלא רק גבי העשה של שביתה בראש השנה לחוד אבל גבי אינך רגלים אמר שהעשה שבהם הוא נפקא מתיבת מקראי קדש הנאמר בהם וכמבואר שם במנין קנ"ט וק"ס וקס"ב וקס"ו וקס"ז יע"ש.

'''קושיא שם מנין קס"ב, קס"ג, קס"ו וקס"ז.'''{{ש}}'''אמנם ''' גם שם בספרו מנין המצות דברי רבינו ז"ל תמוהים לענ"ד לכאורה והוא שהרי במנין קנ"ט כתב וז"ל מצוה קנ"ט היא, שצונו לשבות ביום ראשון של פסח, והוא אמרו יתעלה ביום הראשון מקרא קדש בא בפירושו קדשהו והוא שלא תעשה בו מלאכה אלא מה שמיוחד באכילה בלבד כו' וכבר קדם לשון אמרם האי שבתון עשה כלומר כל יום טוב שאמר השם בו שבתון הוא כאילו אמר שבות אות שבות כו' עכ"ל רבינו ז"ל. ובמנין קס"ו וקס"ז כתב וז"ל מצוה קס"ו היא, שצונו לשבות ממלאכה ביום ראשון של סוכות והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ביום הראשון מקרא קדש. מצוה קס"ז היא, לשבות ממלאכה ביום השמיני מחג הסוכות והוא אמרו יתעלה וביום השמיני מקרא קדש כו' עכ"ל רבינו ז"ל. והנה במנין קנ"ט וק"ס שפיר עביד במה שכתב העשה מכח הקרא של מקראי קדש שהרי בהם לא נאמר תיבת שבתון וכן במנין קס"ב גבי עצרת שפיר עביד שהביא קרא של מקרא קדש שגם בו לא נאמר לשון שבתון, אבל במנין קס"ו וקס"ז שתי אלה יום הראשון של חג הסוכות ויום השמיני שלו, מהצורך לו לרבינו ז"ל להביא תלמודו בידו והראיה שיש בהן בהשביתה מהמלאכה גם כן עשה ממה שנאמר בהן מקרא קדש וכאמור לעיל מזה. והרי בשתי אלה נאמר בהו להדיא תיבת שבתון, והיה לו להביא ראי' עליהן שהשביתה מהמלאכ' בהם הוא מכח תיבת שבתון הנאמר בהם להדיא, וכמו שעשה כן במנין קס"ג גבי ראש השנה יע"ש וצ"ע לכאורה.

'''ביאור בסמ"ג חלק העשין מנין ל"ג עד בכלל מנין ל"ח.'''{{ש}}'''ולא ''' זו בלבד שאני תמה על רבינו ז"ל אלא אף זו שאני בעניי תמה אני על גדול אדוננו הסמ"ג ז"ל בחלק העשין מנין ל"ג עד בכלל מנין ל"ח, שהוא כתב שמצות עשה היא לשבות בשתי ימים אלו יום ראשון ושביעי של פסח, ויום חג השבועות וראש השנה ויום ראשון ואחרון של חג הסוכות, ובכולם טעמא טעים ואמר כי מכח תיבות מקרא קדש נפקא לן העשה בשביתת מלאכה בהן, ואחר כך במנין ל"ח ההוא אמר וז"ל שביתת ששה ימים טובים הללו שוה שמצוה לשבות בהן כו' שנאמר בהן שבתון כלומר שבות כו' עכ"ל הסמ"ג.

''' ודבריו ''' לכאורה הם בעניותי תמוהים מאד, והוא דהנה בכל ששת ימים טובים הללו אמר שהמצוה בהם הוא תיבות מקרא קדש שנאמר בהם ואחר כך אמר שנאמר בהם שבתון ושבתון הוא מורה על השביתה ממלאכה, והנה הם תרתי דסתרי אהדדי, ואף גם זאת קשה על הסמ"ג מה שהוא קשה על רבינו ז"ל והקשינו אותו לעיל מזה, והוא שהאיך אמר שנאמר בהן שבתון שזה הוא מורה ובא שנאמר בכל הששה ימים טובים הללו תיבת שבתון והרי באמת לא נאמר תיבת שבתון אלא בשלשה ימים טובים מאותן הששה ימים הנ"ל ואין עוד דהיינו ביום טוב של ר"ה וביו"ט הראשון של חג הסכות וביום האחרון שלו וכמו שכתבנו בס"ד לעיל וגם זה צ"ע לכאורה.

''' והנראה ''' לענ"ד בס"ד בישוב דעת קדושים וכוונת רבינו והסמ"ג ז"ל הוא עפימ"ש הרמב"ן ז"ל בנמוקיו על התורה בסדר אמור פ' כ"ג פסוק כ"ד וז"ל יהיה לכם שבתון שיהיה יום שביתה לנוח בו, ואמרו רבותנו שבתון עשה. והנה העושה מלאכה ביום טוב עובר בלאו ועשה והשובת בו (כצ"ל) מקיים העשה, ועל דעתם (ר"ל לפי דעת רבותנו האמור שבכל יו"ט העשה הוא מכח תיבת שבתון) המועדות כולם הוקשו זה לזה כי לא נאמר שבתון בחג המצות ולא בעצרת כו' עכ"ל הרמב"ן ז"ל.

'''ביאור ברמב"ן סדר אמור פ' כ"ג פסוק כ"ד.'''{{ש}}'''ודבר ''' זה שכתב הרמב"ן שהוקשו כל המועדות זה לזה כאמור, הנה לענ"ד בס"ד מלבד ראיתו של הרמב"ן הנ"ל הדבר ההוא מוכרח בלאו הכי מהא דאמרי' בחגיגה י"ח ע"א דר' יאשיה יליף איסור עשיית מלאכ' בחוה"מ ממקרא דאת חג המצות תשמור שבעת ימים כו' הנאמר בחג הפסח. ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא התם ילפי להו מהקרא הנאמר גבי חג הסוכות וע"ש הסוגיא באריכות קצת. וא"כ בין למר ובין למר קשה מנא לן לומר עדיין בתרווייהו אסירין חוה"מ דפסח וחוה"מ דסוכות דלמ' לכל מר ומר לא אסרה תור' עשיית מלאכ' בחוה"מ אלא בחדא מהנך תרתי או בחוה"מ דפסח או דסוכות. דלא שייך למימר דכל מר ומר סמך עצמו על אידך דרשה גם כן דדבר זה לא שייך למימר אלא כשח"א דרש' היא לפחות דרש' פשוטה יותר מאידך דרשא, הוא דאיכא למימר שזה שאמר הדרשא ההיא שאינה פשוטה כל כך שסמך עצמו אאידך דרשא שהוא פשוטה יותר לרוב פשיטותה בעיניו ולא הוצרך להזכירה. אבל הכא מאי פשיטותא איכא בחדא דרשא יותר ממה שיש באידך דרשא שהוצרך להביא לדרשא זאת ולא הוצרך להביא להדרשא האחרת לרוב פשיטותו ובאמת כל הדרשות הללו אינן דרשות פשוטות וגלויות לכל לולי כי הם ברוח מבינתם גילו לנו הוראות הדרשות ההם.

''' ולומר ''' דנילף במה מצינו פסח מסוכות או סוכות מפסח לענין איסור עשיית מלאכה בחוה"מ מלבד דאיכא למיפרך טובא. דאיכא כמה וכמה חומרות בסוכות מה שאין בפסח ואיכא כמה וכמה חומרות בפסח מה שאינן בסוכות. אף זו דהא אמרינן להדיא ביומא דף ב ע"ב וז"ל אי חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחילה כו' אי חג הסוכות הואיל ומרובה מצותו כו' ע"ש בגמרא ועי' רש"י בד"ה אי חג המצות כו'. אלא ודאי צריכין לומר דיש לנו שום היקש בקרא שהוא מקיש המועדות כולן זה לזה, ושוב לא שייך שום פירכא דאין משיבין על ההיקש, וכדברי הרמב"ן ז"ל האמורין לעיל. ואם כן שפיר אפשר לומר שגם רבינו ז"ל והסמ"ג סבירא להו כהרמב"ן ז"ל דהוקשו כל המועדות זה לזה.

''' ולדעתי ''' נ' בס"ד דההיקש בקרא הוא בהך סדר ופרשה הנ"ל פסוק ד' וזה תוארו אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם כו' דהך קרא הוא לכאורה קרא מיותר לגמרי שהרי כבר התחיל בזה הפרשה שם פסוק ב' וז"ל אשר תקראו אותם מקראי קדש אלו הם מועדי כו' והנה הרמב"ן ז"ל בביאורו שם עמד בזה ותירצו. אבל תירוצו שם נראה דחוק.

''' ויציבא ''' מלתא כי רש"י בפירוש החומש שם רוצה לפרשו דקאי על עיבור החדש ע"ש ברש"י אם אמת נכון הדבר כי לא מלבו ענה כן אלא ממקדש מלך מהתורת כהנים ס' אמור פרק י' היא שיצא לו לרש"י ז"ל אלה הדברים שכתב וע' בביאורי הגאון מהר"א מזרחי ז"ל שם, אבל הנה לזה לא היה צריך הקרא להאריך כל כך. כי היה די אם היה כתוב בקרא כך אלה אשר תקראו אותם במועדם ותו לא. מאי מועדי ה' מקראי קודש אשר אמרו לא לחנם מזורה ארשת חו"ש בקרא אלא ודאי דבא להורות בזה הכתוב דמקשינן להדדי כל מועדי ה' שבכולן נאמר מקראי קדש וע' בפסחים דף צ"ד ע"א דאמרי' התם וז"ל ת"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, הכתוב קבעו מועד אחד לכולן כו' ע"ש בגמ'. אלא שמכאן ליכא ראיה מוכרחת דאפשר לדחות ולומר דדוקא לענין הזמן לחוד שהוא הנכלל בתיבת מועד הוא דאקשינהו להדדי ונשתוו כולם לא לענין אחר דאמרי' למועד הקשתיו ולא לדבר אחר. וכדאמרינן בב"ק דף נד ע"ב להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר כו' ובזבחים דף כב ע"א ועשית כיור נחושת כו' לנחושת הקשתיו ולא לדבר אחר כו' ובבכורות י"ב קרוב לסוף ע"ב אך פדה תפדה לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר כו' יע"ש.

''' ורבנו ''' והסמ"ג ז"ל סוברים גם כן כהרמב"ן הנ"ל, אך לא כפי הנראה לכאורה מובן מפשטות דברי הרמב"ן האמורים, והוא דמכח ההיקש לחוד ידעינן ליה אלא דההיקש מגלה לן דמקרא קדש הנאמר בראשון ושמיני של חג הסוכות, פירושו הוא לקדשו במה שהוא מתפרש מן עשיית המלאכה והמעשים של ימות החול. שהרי בשתי אלה נאמר ג"כ בפירוש תיבת שבתון שהוא מורה על מקרא קדש הנאמר בהם שפירושו הוא הפרישה מן עשיית מלאכה. וה"ה בכל הימים טובים שנאמר בהם תיבות מקרא קדש שפי' הוא הפרישה מעשיית המלאכה. ממילא השובת בו' ימים הללו מעשיית מלאכה קיים בזה מצות עשה.

'''ביאור בת"כ שם פרשה י"ב פיסקא ד':'''{{ש}}'''ולא ''' כהרמב"ן ז"ל בנמוקיו שם על התורה שפי' שם פסוק ד' על ההוא קרא דמקראי קדש שפירושו הוא קדשהו במאכל ומשתה ובכסות נקיה יע"ש בפירוש הרמב"ן ז"ל. ואם כי אמת נכון הדבר שבתורת כהנים בסדר אמור פרשת י"ב פיסקא ד' פי' כן לתיבות הללו של מקראי קדש וז"ל הת"כ ביום הראשון מקרא קדש קדשהו, וביום השמיני מקרא קדש קדשהו. במה אתה מקדשו במאכל ומשתה ובכסות נקיה כו' עכ"ל הת"כ. הנה רבינו והסמ"ג ז"ל סבירא להו דהך ת"כ אדחיה לה מהלכה מכח הך ברייתא שהובאה בגמר' דילן בפסחים דף ס"ח ע"ב ובביצה דף טו ע"ב דנפקא לן כל זה מתיבת לכם יע"ש בגמרא. והרי ר' אליעזר בר"ה דף לב ע"א דורש אפילו הך מקרא קדש הנאמר גבי ר"ה לעשה דשביתת מלאכה ע"ש ואף ר' עקיבא דפליג שם עליה לא פליג אלא מטעם שנכתוב בס"ד בסמוך לפנינו. וכיון דגמרא דילן לא סברת להך ת"כ האמור (כי הם היו בקיאים בו ביותר ולא נעלם מהם דבר) הנה הגמרא דילן עיקר.

''' וליכא ''' לאקשויי דאם כן לפי האמור תקשה למה זה נאמר תיבת שבתון ביום ראשון וגם ביום שמיני של חג הסוכות ולא היה די באחד מהן לכתוב בו שבתון לגלות פירושו של מקרא שהוא הפרישה מן המלאכות וממילא נדע גם באידך דהא בשתיהן כתיב תיבות מקרא קדש. דזה אינו דבא הכתוב להורות בזה למעט חוה"מ שהרי גם בחוה"מ נאמר גם כן מקראי קדש וכמו שכתב רבינו ז"ל לקמן בהלכות שביתת יו"ט ריש פרק שביעי. והוי אמינא דגם הך מקרא קדש הנאמר בחוה"מ הוא לענין איסור מלאכה שיהיה אסור כמו ביו"ט עצמו. (וע' מה שאכתוב בזה באות שלאחר זה) לפיכך נאמר ביום הראשון וביום השמיני תיבת שבתון להורות דדוקא בהם שהם יום הראשון ויום השמיני הוא דאיכא מצות שביתה גמורה אבל לא בשאר ששה ימים שבינתיים דהיינו ימי חוה"מ שאין בהן מצוות שבית' גמורה וממילא נשמע מזה ג"כ לחוה"מ של פסח דג"כ הדין כן הוא. אבל לפחות ידעינן מהך תיבת שבתון הנאמר בסוכות ביום הראשון וביום השמיני דהך מקראי קדש הנאמר ביום ראשון ושביעי של פסח ובעצרת שפירושו הוא כמו שבתון שהוא שביתה גמורה.

'''ביאור לקמן בהל' שביתת יו"ט פרק א' הלכה ז'.'''{{ש}}'''ואחרי ''' כי כן שפיר עביד רבינו ז"ל במה שכתב לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק ראשון הלכה ב' דהשובת בי"ט מקיים עשה דשבתון וכדבר האמור לעיל. כי בחיבור הזה הנה בא רבינו ז"ל לקצר בשרשי המצות מאין מוצאם מהקרא כי אין זה מכוונת החיבור הזה. לפיכך כתב רבינו ז"ל דהעשה הוא תיבת שבתון. והיינו דהך תיבת שבתון הוא מגלה לן על כל מקרא קדש הנאמר בכל הימים גם כולם (חוץ מימי חוה"מ) שהכל הוא כדי ליתן בהם עשה נוסף על הלא תעשה שבהם וגם הוקשו להדדי לענין העשה דשבתון וכאמור.

'''ביאור במנין קנ"ט הנ"ל.'''{{ש}}'''אמנם ''' שם בספרו מנין המצות, שעיקר כוונת החיבור הוא שם לענין לבאר כל מצוה ומצוה מאין תבא ומהיכן יוצאת מן המקר' איה מקום משכן כבודו של מקור המצוה ההוא בקרא. לזה במנין קנ"ט שם גבי שביתה של יום ראשון של פסח כתב וז"ל, הוא שצונו לשבות ביום ראשון של פסח והוא אמרו יתעלה ביום הראשון בא בפירושו קדשיהו והוא שלא תעשה בו כל מלאכה אלא כו' וכבר קדם לעיל אמרם האי שבתון עשה כו' כאילו אמר שבות או תשבות כו' י"ט עשה ולא תעשה כו' יע"ש שהאריך בזה. וכוונתו בזה הוא דהעשה היא תיבת מקרא קדש שנאמר בו, ובא בו הפירוש שהוא לעשה נוסף על הלא תעשה על הפרישה מן עשיית המלאכה וכמו שהזכרנו לעיל משמיה דגמרא דר"ה דף ל"ב ע"א דר' אליעזר דרש כן. ואף ר' עקיבא שם לא היה פליג בזה על ר' אליעזר אלא משום דמקרא קדש דכתיב גבי ר"ה לבתר דכתיב זכרון תרועה הוא דכתיב. וסובר ר' עקיבא כיון דזכרון תרועה קאי לענין להזכיר זכרונות בתפילה, מסתמא גם תיבות מקרא קדש דכתיב אבתריה, קאי גם כן אתפלה דהיינו לענין להזכיר קדושת היום בתפלה ור' אליעזר יצא לו זה דמזכירין קדושת היום בתפלה מתיבת שבתון. ור' עקיבא סובר דיותר ראוי לאוקמי תיבת שבתון לעשה על שביתת המלאכה נוסף על הלא תעשה, שהרי בו פתח הכתוב תחלה וכמוזכר בסוגיא דהתם.

''' וביאר ''' רבינו ז"ל עוד בספר מנין המצות שם מהיכן יצא להם דתיבת מקרא קדש קאי לעשה על שביתת מלאכה. לזה אמר שם עוד וז"ל וכבר קדם לשון אמרם האי שבתון עשה וכו' ואמרו כן על דרך השילוח וההתפשטות אף על אותן ימים טובים שלא נאמר בהם שבתון. והיינו על כרחין דהגמרא סובר דימים טובים אלו שנאמר בהם שבתון להא יש בהם בודאי עשה בשביתתן מלבד הלא תעשה שבהן. וממילא דהוא הדין נמי לאינך ימים טובים שלא נאמר בהם שבתון גלוי הך קרא דשבתון של סוכות דגם מקרא קדש שנאמר גבי אינך ימים טובים דקאי הכל לעשה על השביתה מהמלאכה.

'''ביאור שם במנין ק"ס קס"ב קס"ג הנ"ל.'''{{ש}}'''וכמו ''' כן התם במנין ק"ס העתיק קרא דמקרא קדש גבי שביעי של פסח שגם בו לא נאמר תיבת שבתון. וכמו כן במנין ק"סב התם גבי עצרת שגם בו לא נאמר תיבת שבתון, לפיכך העתיק גם שם דהעשה נפקא מכח תיבות מקראי קדש. אבל לא כן התם במנין ק"סג גבי ר"ה העתיק דהעשה נפקא מתיבת שבתון ולא העתיק מתיבות מקרא קדש, היינו טעמו ונמוקו מפני שרבינו ז"ל פסק כר' עקיבא נגד ר' אליעזר בהך סוגיא דר"ה דף ל"ב הנ"ל דר' עקיבא הוא דאמר בתיבת שבתון דכתיב גבי ר"ה קאי לענין שביתת מלאכה ותיבת מקרא קדש דגבי ר"ה קאי לענין שצריך להזכיר קדושת היום בתפלה וכדבר האמור לעיל. וכמו שהוא כן ברוב המקומות בש"ס דהלכה כר' עקיבא מדר' אליעזר.

'''ביאור שם במנין קס"ה הנ"ל.'''{{ש}}'''אבל ''' לא כן במנין קס"ה התם לענין יום הכפורים העתיק רבינו ז"ל הקרא דשבתון הנאמר בו דמיני' מפיק העשה לשביתת מלאכה, ולא הוצרך להעתיק מכח תיבות מקרא קדש הנאמר בו אף ע"פ דתיבות מקרא קדש הנאמר בו, הוא נאמר בפסוק קודם לתיבת שבתון, הוא משום דראה רבינו ז"ל דהגמרא דילן תפסו לפירושו של תיבת מקרא קדש הנאמר גבי יום הכפורים לענין אחר. וכמו שנאמר בס"ד לפנינו, ולא פירש דקאי לענין לעבור בעשה נוסף על הלא תעשה מי שאינו שובת בו ממלאכה. (ועיין ברש"י בפירושו על התורה בסדר אמור פרשה כ"ג פסוק ל"ה מה שפירש בתיבות מקרא קדש וע"ש בביאורי הג' מהר"א מזרחי ז"ל מה שפירש בדברי רש"י הנ"ל).

''' וחילא ''' דילי בס"ד הוא דאמרינן בשבועות דף י"ג ע"א ובכריתות דף ז' ע"א וז"ל יכול לא יהיה יום הכפורים מכפר אלא על שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה וקראו מקרא קדש, לא נתענה בו ועשה בו מלאכה ולא קראו מקרא קדש יכול לא תהא יום הכפורים מכפר ת"ל יום הכפורים הוא כו' עכ"ל הגמרא. והנה רש"י ז"ל בכריתות התם בד"ה מקרא קדש כו' כתב וז"ל בתיקון סדר התפלה עכ"ל. ובשבועות התם בד"ה לא קרא מקרא קדש וכו' כתב וז"ל לא קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויום הכפורים עכ"ל. והתוספות ישנים בכריתות התם פירשו דלא קראו מקרא קדש לכבדו בכסות נקיה ללבשו לכבוד היום יע"ש בתוספות ישנים (ורבינו ז"ל נלע"ד בס"ד דלא סבירא ליה כפירושו של התוספות ישנים האמור לפי מה שאכתוב בס"ד לקמן פרק שלישי הלכה י' בד"ה יש מקומות שנהגו כו' דרבינו ז"ל לא מוקי לקרא לקדש ה' מכובד דקאי על יום הכפורים יע"ש היטב). וע' בתו' דשבועות בד"ה לא קראו מקרא כו' מה שפירשו בשם ר"ח ז"ל והוא שהמצו' של השביתה ביום הכפורים היא שיהיה שובת לשם קדושת לא שתהיה השביתה ממלאכה על צד העצלות או ע"צ שאין לו מלאכה ואם שבת על דעת כך זה מקרי לא קראו מקרא קדש ע"ש בתו' וע' בחידושי הריטב"א ז"ל שם בד"ה ורמי סתם ספרא כו'.

''' ורבינו ''' ז"ל או דפירש להך קריאת מקרא קדש פירושו של רש"י ז"ל הנ"ל. או שפירש כפירושו של ר"ח ז"ל האמור. אבל לא כן במנין קס"ו וקס"ז גבי העשה של השביתה של יום ראשון וח' של סוכות הביא הקרא של מקרא קדש שהוא מורה על העשה של השביתה ממלאכה שבהם, היינו משום דהך קרא של מקרא קדש הוא מוקדם להקרא של שבתון וגם תיבת מקרא קדש הרי הוא מורה על עשה וכמו שכתבנו לעיל. ומעתה הנה לפי האמור גם דברי הסמ"ג האמורים לעיל הם מיושבים ונכונים דבור דבור על אופניו. אבל דברי רבינו ז"ל הם מדוקדקים ביותר הדק היטב כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו. ודו"ק היטב.

'''לשון רבינו ז"ל לקמן בהל' שביתת י"ט ריש פרק ז' הלכה א'.'''{{ש}}'''(ב) ''' 

''' ומתוך ''' האמור בס"ד באות הקודם הנה מלבד מה שאפשר להביא ראיה מזה לדברי רבינו ז"ל למה שפסק לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק שביעי הלכה א', והוא באיסור מלאכה בחוה"מ אינו אסור מדאורייתא וכמו שאכתוב בס"ד לפנינו בסמוך. אף זו דעם האמור יתיישבו בס"ד דברי רבינו ז"ל שם מהרבה קושיות שיש להקשות לכאורה בדברות קדשו שם.

''' והוא ''' שכתב שם וז"ל חוה"מ אע"פ שלא נאמר בו שבתון הואיל ונקרא מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהי' כשאר ימי החול כו' והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכות מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים וכו' שסוף הענין בדברים שנאמרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר לפיכך יש מלאכות אסורות בו וכו' עכ"ל רבינו ז"ל.

'''קושיות בדברי רבינו ז"ל הנ"ל:'''{{ש}}'''ולכאורה ''' דבריו תמוהים הרבה, פתח ואמר חוה"מ אע"פ שלא נאמר בו שבתון כו' מה בכך במה שלא נקרא שבתון ומה ראיה הוא זה עדיין להתירו במלאכה. והרי בראשון ושביעי של פסח וגם בעצרת זה שלש רגלים לא נאמר בהם תיבת שבתון ואפילו הכי הם אסורים מדאור' בעשיית מלאכה. וזאת שנית, קשה מה שכתב הואיל ונקרא מקרא קדש וכו' וכדלעיל. והנה לפ"ז היה ראוי שיהיה אסור בעשיית מלאכה מדאורייתא בחוה"מ, שהרי בכל הימים טובים שנאמר בהם מקרא קדש אסורים בעשיית מלאכה, ומה נשתנה חוה"מ שיהיה מדאורייתא מותר בעשיית מלאכה. ועוד בה שלישיה קשה לכאורה איה איפו הוא בקרא שימי חוה"מ נקראים בשם מקרא קדש, ועינינו לא ראו כן בשום מקום לכאורה.

'''קצת ביאור בחגיגה דף ח"י ע"א.'''{{ש}}'''ולומר ''' דרבינו ז"ל פסק כר' עקיבא דהוא אמר בחגיגה דף ח"י ע"א וז"ל הרי הוא אומר אלה מועדי ה' (ושם נאמר תיבות הללו מקראי קדש) במה הכתוב מדבר. אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון. ואם בשמיני הרי כבר נאמר שבתון (כצ"ל ולא כגירסת הספרים ואם בשביעי דבשביעי של פסח לא נאמר תיבת שבתון) הא אין הכתוב מדבר אלא בחוה"מ ללמדך שאסור בעשיית מלאכה וכו' עכ"ל הסוגיא ע"ש הסוגי' יותר באריכות וגם לזה כיון ר' יונתן שם לעיל מינה שאמר שם וז"ל תאמר בחוה"מ שקרוי מקרא קדש וכו' יע"ש בגמרא והיינו מכח קרא האמור. אבל אם כן היה ראוי לאסרו מדאורייתא לעשיית מלאכה בחוה"מ שהרי לר"ע ולר' יונתן חוה"מ אסור מדאורייתא בעשיית מלאכה והיאך כתב רבינו ז"ל בהיפוך שאינו אסור מדאורייתא כי אם מדברי סופרים. ואם סובר רבינו ז"ל דדרשת ר' עקיבא הנ"ל אינו אלא על דרך האסמכתא וכמו שכתבו כן התוספות שם בד"ה חוה"מ וכו'. ע"ש בתוספות. אבל כיון שכן שהוא רק על צד האסמכתא ממילא לא קאי הך קרא כלל על חוה"מ והדרא הקושיא לדוכתיה. היכן נקרא באמת חוה"מ מקרא קדש וכמו כן קשה על ר' יונתן שם שאמר דחוה"מ נקרא מקרא קדש אם נאמר דאיסור מלאכה דקאמר אינו אלא על דרך האסמכתא איה איפו נקרא מקרא קדש. אך בדברי ר' יונתן אפשר ליישבו על צד הדוחק שגם זה שאמר שחוה"מ נקרא מקרא קדש אמרו רק על דרך האסמכתא. אבל להלום דבר זה ברבינו ז"ל הוא דבר קשה לאמרו.

''' ורביעים ''' ישובו הנה במה שכתב רבינו ז"ל וז"ל ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כי"ט שסוף הענין וכו' כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר וכו' וי"ל שלכאורה נראים דברים אלו חו"ש כדבר שפתים אך למותר וכבדים מאד על הלשון והדבר ידוע כי רבינו ז"ל דובר צחות והוצק חן בשפתותיו שפתי דעת. וביותר קשה מה שרבינו הוא בנותן טעם באיסור עשיית מלאכה בחוה"מ וז"ל כדי שלא יהא כיום חול וכו' וכאמור. מה צורך יש בטעם זה הלא יש די בהטעם הזה שהתחיל בו הואיל ונקרא מקרא קדש והוא זמן חגיגה וכל זה צריך ביאור לע"ד.

''' וחמישיתו ''' יוסיף עליו כי גם הרב המגיד ז"ל תמה שם על רבינו ז"ל, מכח הסוגיא דחגיגה האמורה לעיל דמשם משמע דאיסור עשיית מלאכה בחוה"מ הוא דאורייתא. ושלא כדעת רבינו ז"ל. וכמו כן במועד קטן י"א ע"א דאמרינן התם וז"ל ר' אשי אמר לא מיבעיא כו' בימי אבילו וכו' אפילו במועד דאיסור מלאכה דאורייתא וכו' יע"ש בהסוגיא. הרי דקאמר ר' אשי להדיא דאיסור עשיית מלאכה בחוה"מ הוא דאורייתא ומה שהרב המגיד ז"ל רוצה להליץ בעד רבינו ז"ל ולומר דכוונתו דעיקרו של האיסור ומסרה התורה דבר זה לחכמים וכמו שאמרו כן בגמרא דחגיגה שם יע"ש במגיד משנה. הנה דברים הדברים אלה הדברים לכאורה הם עומדים צפופים וכמו שנראה מלשון הרב המגיד גם מרן ז"ל בספרו הארוך בית יוסף או"ח בס' תק"ל כתב כדברים האלה. אבל דבר ה' אמת בפיהם אך שצריכים ביאור ומיתוק ותבלין.

'''ישוב לכל הקושיות על רבינו ז"ל הנ"ל:'''{{ש}}'''אבל ''' הט אזניך ושמע ביאור דברי רבינו ז"ל כפי מה שנראה לפ"עד בס"ד (ומטין הדברים שהרב המגיד ומרן ז"ל כיוונו לרוב דברינו אלה, אלא שקיצרו ביותר. ויהי' איך שיהיה כוונו לכך או לא כוונו לכך לענ"ד כנים אנחנו בדברינו אלה וכקטן כגדול תשמעו). כבר כתבנו בס"ד באות הקודם דתיבת מקרא קדש, פירושו הוא לקדשו בפרישה מעשיית מלאכה. וגם כתבנו שם דלכך אתיא תיבת שבתון בכפילא ביום הראשון של סוכות וגם בשמיני בו, שהוא כדי למעט חוה"מ מאיסר עשיית מלאכה תדרשנו משם מאות הקודם.

''' ואחרי ''' כי כן הנה לכאורה קשה דהנהו תרתי קראי סתראי נינהו שסותרים זה את זה. שהקרא של מקרא קדש אוסר לחוה"מ בעשיית מלאכה ומתיבת שבתון מוכח דחוה"מ מותר בעשיית מלאכה, והאיך יתקיימו שני המקראות הללו. ולפיכך צריכין לומר בזה לע"ד בס"ד פשר דבר ואז צדקו יחדיו שני המקראות הללו. והנה מה שקרא הכתוב חוה"מ מקרא קדש, הנה כבר אפשר לפרשו שהכוונה בו רק שיקדשם שיהיו יותר מקודשים מימות החול בענין זה שיתקדש בו בפרישה מעשיית מלאכה. אבל לא שצריך שיפרוש מכל המלאכות כמו בי"ט עצמו. אלא שיפרוש רק במקצת מלאכות, ובזה כבר הובדל והוקדש ימי חוה"מ משאר ימי החול. וכמו שהובדל קדושת שבת מקדושת י"ט שבשבת אסור בעשיית מלאכה אפילו מלאכת אוכל נפש, לא כן בי"ט שהותרו מלאכת אוכל נפש ואינן אסורות אלא מלאכות שאין בהם צורך אוכל נפש. כך נמי הובדל קדושת י"ט מקדושת חוה"מ, שבחוה"מ אינו פורש אפילו מכל המלאכות שהן שלא לצורך אוכל נפש, כבר קדשו ליום ההוא של ח"המ במה שפירש מלעשות מקצת מהמלאכות אחרות. ועיין ברש"י ביבמות דף ו' ע"ב בד"ה לחלק שלא תאמר וכו', והתורה לא גילה לן הגבול בפרישה מן המלאכות והיה די מן התורה אם היה פורש אפילו מעשיית מלאכה אחת מכל הל"ט מלאכות שבזה כבר קדשוהו ליום ההוא והבדילו מימות החול. שבהן הותרו כל המלאכות ככל אשר תאוה נפשו. ומדלא גילה לן התורה מכמה מלאכות ומאיזה מלאכות יפרוש מעשייתן בחוה"מ, שמע מינה שהתורה מסרה דבר זה לחכמים המה יביטו ויראו בעין שכלם במה יתקדשו אותן הימים של חוה"מ. והתורה לא צותה בו בפירוש אלא זה בלבד שיקדשהו לחוה"מ. ואם כן קדש ימי חוה"מ זה הוא מדאורייתא. אבל במה יקדשהו זה הוא מדברי סופרים.

'''מה שהוא בחוה"מ מדאורייתא ומה שהוא רק מדרבנן:'''{{ש}}'''ובאמת ''' אף אם עשה מלאכה בחוה"מ אם רק לא עשה כל הל"ט מלאכות כולן כבר קיים בזה המצוה דאורייתא הנאמרה בפירוש בתורה שיקדש את ימי חוה"מ. וכן לדעת הרמב"ן ז"ל שהבאתי באות הקודם שפי' לתיבות מקרא קדש, שפירושם הוא לקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, או בהודות והלל לשם ה' וכפירש רש"י ז"ל בשבועות ובמסכת כריתות ובנמוקו על התורה סדר אמור פרשה כ"ג פסוק ל"ה שהבאתי באות הקודם אם כבדו במאכל ומשתה ובכסות נקיה או בהודות והלל להשם יתברך, כבר קיים מצות מקרא קדש דהיינו המצוה דאורייתא שאין כוונת הפסוק במה שקרא ימי חוה"מ מקראי קדש אלא רק להבדיל הימים האלו משאר ימי החול הגמורים. והרי זה כבר הבדילם, אך החכמים הם שצוו אותנו והזהרנו שאף אם נכבד ימי חוה"מ במאכל ומשתה ובכסות נקיה ונקרא אותו יום קדוש כי קדוש היום לאדונינו בתפלתינו ובברכות' וגם נפרוש מעשיית מקצת מן המלאכות והנה בכל זה אין די אלא הם אסרו לנו אותן המלאכות הפרטיות שאסרו עשייתן בימי חוה"מ. ואין כח בידינו להחליפן בפרישה מעשיית מלאכות אחרות. אלא בעל כרחינו שלא בטובתינו צריכים אנו לפרוש דוקא מעשיית אותן המלאכות הפרטיות שאסרו לנו החכמים וצוו אותנו לפרוש מעשייתן.

'''התכת דברי רבינו ז"ל לקמן בהלכות שביתת י"ט הנ"ל:'''{{ש}}'''ומעתה ''' הלא הדבר אשר דיבר רבינו ז"ל לקמן בהלכות שביתת י"ט שהבאתי לעיל ריש האות הזה. אמרו ז"ל חוה"מ אע"פ שלא נאמר בו שבתון וכו' דבשלמא בשארי ימים טובים שלא נאמר בהם תיבת שבתון כגון יום ראשון ושביעי של פסח ועצרת כבר בא המלך מלכו של עולם יתברך בתורתו וגלה לן ע"י ההיקש שכל מועדי ה' שכל הימים טובים הוקשו להדדי ותורה אחת להם ומשפט השוה לכולם שגם על שארי ימים טובים נאמר בהו שבתון ע"י תיבות הללו מקרא קדש הנאמר בהן. וכדבר האמור לעיל באות הקודם בשם הרמב"ן ז"ל וכפי מה שפירשנו בס"ד דבריו שם. מה שא"כן ימי חוה"מ שלא הוקשו לימים טובים ממילא לא נאמר בהו שבתון ולעשותן ולהשוותן כשארי ימי החול הגמורים והיו כאחד מהם. גם כן אי אפשר לאמרו, שהרי סוף סוף אל הימי חוה"מ קראתן התורה לפחות בשם מקרא קדש, שזה מורה ובא שצריך אתה לקדשן ולהבדילן משאר ימי החול הגמורים. ולומר שהתורה כוונה בקריאתה מקרא קדש לימי חוה"מ. להיות אסור בהן המלאכות כולן כמו שהם אסורין בי"ט. זה הוא גם כן דבר שאי אפשר לאמרו, שהרי גלי לן הקרא בזה הדבר במה שכתבה שתי פעמים תיבת שבתון בא' ושמיני של חג הסוכות. דחוה"מ אינו מקודש כל כך בפרישה מעשיית המלאכות כמו שהו' מקודש י"ט עצמו וכדבר שנאמר לעיל אות הקודם וריש אות זה. אבל צריכין אנו לומר שהתורה לא כוונה בקריאתה בשם מקרא קדש לימי חוה"מ אלא רק שיפרוש עצמו ממקצת המלאכות האסורות בי"ט כדי שיהיה הבדל בין ימי חוה"מ לבין ימות החול. לפיכך יש בו איסור עשיית מקצת מן המלאכות ההם מדאורייתא, שדבר זה נכלל במאמר הזה שאמרה התורה מקרא קדש על ימי חוה"מ אבל אעפ"כ כיון שלא עשה ופירש ממקצתן מאותן המלאכות שלא עשה, וכוונתו בפרישתו מן המלאכות האלה לא היה על דרך העצלות וכדומה אלא פרישתו מאותן המלאכות היה כדי לקדש בזה היום דהוא של חוה"מ הנה כבר קיים זה בזה מצות מקרא קדש מה שצותה התורה. וכמעט הוא דבר זר מאד שיעשה האדם כל הל"ט מלאכות ביום אחד. ואם כן כמעט אי אפשר בכל יום שלא יקדש כל יום מימי חוה"מ במה שהוא שובת מהמלאכה אחרת שאינה עושה אותה והרי בחוה"מ לא נאמר האזהרה של לא תעשה כל מלאכה או אזהרה של כל מלאכת עבודה לא תעשו אלא רק נצטוו על מקרא קדש והרי קדשהו וכאמור. ואף אם פרישתו מהמלאכות אחרות לא היתה לשם קדושת היום אלא רק על דרך העצלות וכדומה (ע' בתוספות בשבועות דף י"ג ע"א בד"ה לא קראו מקרא וכו' ובחידושי הריטב"א ז"ל שם הבאתים). אבל זה הוא רק תלוי בתוונא דליבאי במחשבות הלב אם לעקל אם לעקלקלות ואין עליו עונש בידי אדם כי הוא זה ענשו מסור לשמים. אבל החכמים הם שייחדו לנו אותן המלאכות האסורות בחוה"מ. ולפיכך העושה בו מלאכה האסורה אין כח ביד הבית דין להלקותו על זה מלקות דאורייתא. אבל רק הבית דין מכין אותו מכות מרדות מפני שאיסור עשיית המלאכה ההיא רק מדברי סופרים, שהרי במה שפירש מאותן המלאכות שלא עשה כבר קיים המצוה דאורייתא של מקרא קדש שכבר קידש את היום הזה מכל שארי ימות החול גמור וככל הדברים וככל החזיון האמור בס"ד.

''' וביאר ''' רבינו ז"ל אחר כך דהיינו טעמייהו דרבנן במה שאסרו מקצת מן המלאכות לעשותן בחה"מ והתירו קצתן ולא אסרו לגמרי כל המלאכות בחוה"מ כמו שאסרה התורה בי"ט. לזה אמר רבינו ז"ל סוף הענין וכו' כדי שלא יהיה כיום חול וכו' וכנ"ל וכוונתו בזה, כיון שכל כוונת החכמים אינה אלא להשלים כוונת התורה, והתורה לא רצתה אלא להיות ימי חוה"מ מובדלים ומקודשים משאר ימות החול. ובזה במה שאסרו החכמים לעשות מקצת מן המלאכות וצוו להפריש מעשייתן כבר הושלמה כוונת התורה שהובדלו והוקדשו הימים האלו של חוה"מ יותר מימי החול גמור. וכיון שהושלם בזה כוונת התורה וחפץ צורם לא רצו החכמים לאסור יותר להפסיד לעשות מלאכות שהן דבר האבד. או מה שהוא לצורך המועד כיון שלא היה כוונת התורה ולא כוונת החכמים לעשות ימי חוה"מ י"ט גמור. אדרבא כשם שרצתה התורה ורצו החכמים להבדיל בין קדש חוה"מ לבין החול כל ימות השנה כך רצו להבדיל בין קדש חמור י"ט לבין קדש קל חוה"מ.

'''ביאור במועד קטן דף י"א ע"ב:'''{{ש}}'''ולפיכך ''' מימר שפיר קאמר הגמרא במועד קטן התם וז"ל ר' אשי אמר לא מיבעיא וכו' בימי אבלו דמדרבנן וכו' דהא בימי אבלו מדאורייתא אין כאן לא ציוו על הפרשתו מהמלאכה ולא אזהרה על עשיית המלאכה. אלא אפילו במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא וכו' שהשרש של איסור מלאכה בחוה"מ הנה הוא אסור מדאורייתא מכח מה שנקראים ימי חוה"מ מקרא קדש ודכתבינן בס"ד לעיל. (ואדרבא מדוקדק בזה בס"ד לישנא דר' אשי במה דקאמר דאיסר מלאכה מדאורייתא וכו' ולא קאמר בקיצור אלא אפילו במועד דדאוריי' וכמו שאמר כן גבי בימי אבלו שאמר בימי אבלו דמדרבנן. אבל לפי האמור בס"ד ניחא דהמלאכה ההוא שהיא עושה אז זה אינו אסור מדאורייתא אלא רק ששרש איסור מלאכה הוא דאורייתא בחוה"מ ואם כן כבר הוא חמור מאבל שאבל אין שרש ועיקר איסורו בעשיית מלאכה באורייתא ואין לו התלות בדאורייתא מה שא"כ איסור עשיית מלאכה בחוה"מ שיש לו שרש ועיקר והתלות גדול בדאורייתא). וכמו כן ר' עקיבא התם בחגיגה שפיר למד איסור עשי' מלאכה בחוה"מ מקרא וכאמור בסוגיה דהתם זיל קרי ביה אבל היינו דוקא באופן שאמרנו בס"ד לעיל. ומעתה הנה כי כן נסתלקו וחלפו הלכו להם כל הקושיות שכתבנו לעיל מעל רבינו ז"ל ונפת תטפנה שפתותיו שפתי דעת. ודו"ק היטב.

'''קושית התוס' בשבת כ"ד ע"ב בד"ה ולא מילה וכו' ובפסחים פ"ד ע"א ד"ה ולא מילה וכו' ובביצה ח' ד"ה סוף וכו'.'''{{ש}}'''(ג) ''' 

''' התוספות ''' בשבת כ"ד ע"ב בד"ה ולא מילה שלא בזמנו וכו' ובמס' ביצה דף ח' ע"ב ד"ה סוף סוף עשה וכו' ובפסחים דף פ"ד ע"א בד"ה ולא מילה של"ב הקשו דרבא אדרבא דבשבת התם קאמר דהא דאין שורפין קדשים בי"ט ידעינן ליה מכח קרא של הוא לבדו יעשה לכם וכו' ולא משני כדמשני ר' אשי התם משום דהוי ליה י"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דשרפת קדשים דוחה לעשה ולא תעשה די"ט ע"ש בגמרא שמע מיניה דרבא סבירא ליה די"ט אינו אלא לא תעשה גרידא. דתיבת שבתון הנאמר בי"ט אינו ציווי שיהיה זה עשה אלא כי הוא זה שם תואר היום שהיא מנוחה מרגעת וכמו שכתב כן רש"י ז"ל ביומא דף פ"א ע"ב בד"ה תשבתו שבתכם כו'. והרי בביצה דף הנ"ל, סבירא ליה לרבא גופא די"ט הוא עשה ולא תעשה ממה דמשני התם רבא וז"ל אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק וכו' והיינו מכח קושית הגמרא התם דקא פריך סוף סוף י"ט עשה ולא תעשה היא כו' ע"ש בגמרא ע"כ ת"ק הת' הנ"ל.

''' וראה ''' זה מה שהתוספות במס' ביצה התם תירצו וז"ל וי"ל דהגמרא דחיק נפשיה לאוקמי מילתא דרבא אליבא דהלכתא די"ט הוא עשה ול"ת. אף ע"ג דרבא עצמו לית ליה האי סברא עכ"ל התוספות. ופירש בחידושי הגאון מהר"ם לובלין ז"ל שם דהתוספות גרסי לעיל בהא דקאמר רבה אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק וכו' רבא באלף חבירו של אביי ולא כמו שהיא הגירסא לפנינו רבה בה"ה שהוא רבה בר נחמיני רבם של אביי ורבא יע"ש בחי' מהר"ם ז"ל. ואף לפי"ז עדיין תירוצם של התוספות דחוק הוא בלשון רבא דאם נאמר דרבא בעצמו לא תירץ להך שינויא דקאמר הגמרא משמיה וז"ל אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק וכו' אלא דסתמא דהגמרא הוא דמשני כן אליבא דרבא כדי לאוקמי לדבריו דלעיל אליבא דהלכתא. לא הוי ליה להגמרא למימר אלא אמר רבא אפר כירה דעתו לודאי וכו' כאילו רבא בעצמו הוא שאמר כן אלא הוה ליה למימר סתם אלא אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק וכו' וע' בתו' שבת ופסחים הנ"ל.

'''ביאור בתירוצם של התוספות מס' ביצה הנ"ל:'''{{ש}}'''ולדידי ''' חזי לי לענ"ד ליישב ולבאר בס"ד דברי תירוצם של התוספות הנ"ל בלי שום הגהה. (ויציבא מלתא כי הוא רחוק קצת מכוונת התוספות שלשונם לפי פשטיות אינו מורה כן אבל לפחות הדברים בעצמותן אפשר דנכונים הם) והוא דהא לכאורה קשה לע"ד בסוגיא דהתם דלמה זה פריך הגמרא מכח מה די"ט הוא עשה ול"ת ואין עשה דכיסוי דוחה להעש' ול"ת של י"ט דקושיא זו לא קשיא אלא רק לר' אשי וסייעתו דסבירא להו די"ט הוא עשה ול"ת. אבל לאינך תנאי ואמוראי דסבירא להו די"ט אינו אלא ל"ת גרידא לא קשיא ולא מידי הך קושיא. ולמה לא פריך הגמרא דעדיפא מיניה, והוא דהא אמר ריש לקיש במנחות מ' ע"א וביתר מקומות בש"ס דכל מקום שאתה יכול לקיים את שניהם אין העשה דוחה הל"ת. והכא הרי יכול לקיים את שניהם העשה וגם הל"ת. והוא דהא הר"אש ז"ל בביצה התם הקשה דלמה לא ישחוט בי"ט ויקבל הדם בכלי ובערב יכסה אותו כשיהיה מוצאי י"ט. ותירץ דאסור לקבל את הדם בכלי כדי שלא יחקה את הצדוקים יע"ש בהרא"ש. ודבר זה לקבל את הדם בכלי הא אינו אסור אלא מדרבנן אבל מדאורייתא מותר לו לקבל את הדם בכלי. וא"כ מדאורייתא הרי יכול לקיים את שניהם העשה דכיסוי והל"ת די"ט, דהיינו שיקבל הדם בכלי ויכסנו בליל מוצאי י"ט בעפר כדינו. ולא עשו החכמים חומרא שלא יקבל את הדם בכלי ושיצא ממנו קולא אחר כך שתהיה העשה דכיסוי דם דוח' להל"ת די"ט. ומש"כ בספר אסיפת זקנים שם בשם הרשב"א ז"ל כיון דאינו יכול לקיים העשה מיד אלא עד הלילה לא מיקרי יכול לקיים את שניהם יע"ש בספר אס"ז. הנה מלבד שהרשב"א ז"ל בעצמו ובכבודו שם הקשה על זה והניחו בקושיא אבל גם אני בעניי כתבתי בס"ד לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק שני הלכה ח"י ד"ה מי שהיה לו דקר נעוץ וכו' אות שני דהתוספות על כרחין לא סבירא להו הך סברת הרשב"א ז"ל האמורה אלא דאפילו אינו יכול לקיימה להעשה מיד מכל מקום מיקרי יכול לקיים שניהם כיון דלפחות יכול לקיים העשה לאחר זמן אפילו שתי ימים אחר כך. מכל שכן בזמן קצר כזה שמיד בליל מוצאי י"ט יכול לקיים העשה וע' בתוספות דיבמות ה' ע"ב בד"ה כולה משעטנז כו' מה שכתבו לענין העשה דשריפת קדשים ואם כן קמה גם נצבה קוש

'''קושית הלח"מ משבת דף קי"ד ע"ב.'''{{ש}}'''שנאמר שבת שבתון וכו' ביטל מצות עשה וכו'''' עכ"ל.

''' (א) הנה''' הלחם משנה הקשה דלפי מה שכתב רבינו ז"ל לקמן הלכה ה' לענין אידך שבת שבתון דכתיב גם כן גבי יום הכפורים דדרשינן מניה שתי דרשות והם מתיבת שבת דרשינן לענין אכילה ומתיבת שבתון דרשינן לכל הענינים אלו האחרים האסורים ביום הכפורים, והם רחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה יע"ש. אם כן קשה דלידרש גם בהך שבת שבתון דהכא שתי דרשות מכל תיבה דרש אחד, ואם כן למה לי תיבת שבתון בתיבת שבת לחוד סגי למידרש מינה הך דרשא אחת שבות לענין עשיית מלאכה ועוד זאת שנית, הקשה הלחם משנה דאם כן הוא דהך תיבת שבתון הוא מיותר, דבתיבת שבת לחוד ידעינן למידרש מיניה שבות ממלאכה אם כן היה ראוי לידרש מהך תיבת שבתון לאיסר אסור קניבת ירק ביום הכפורים וכמו שדרשו כן בשבת דף קי"ד ע"ב לענין שבת דאסור לקנוב ירק וז"ל אמר ר' (הונא) [מנא] מניין ליה"כ שחל בשבת שאסור בקניבת ירק ת"ל שבתון שבות. למאי אילימא וכו' אלא לאו אקניבת ירק ש"מ וכו' יע"ש בגמרא וע' ברש"י שם בד"ה ת"ל בשבת בראשית וכו' ובד"ה אלא לאו לקניבת ירק וכו'. יע"ש בלח"מ שהאריך בזה.

'''ישוב הקושיא הנ"ל וביאור בגמרא הנ"ל.'''{{ש}}'''ולדידי ''' חזי לי לענ"ד ליישב בס"ד בפשיטות. והוא שהרי רבינו ז"ל כתב בהלכה שלאחר זו וז"ל כל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לעשותו ביו"ה וכו' וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביו"ה. וכל שאסור לאמרו או לעשותו לכתחלה בשבת כך אסור ביוה"כ וכו' עכ"ל רבינו ולעיל הלכות שבת פרק כ"א הלכה א' כתב רבינו ז"ל וז"ל נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות וכו' עכ"ל רבינו ועי' במגיד משנה שם מה שכתב בזה. וא"כ לכאור' קשה הא דכל אלה הדברים הם אסורים ביוה"כ גם כן מנה ליה לרבינו ז"ל דהא גבי יוה"כ לא כתיב תיבת תשבות. אלא ע"כ צריכין לומר דנפקא ליה כן מהך תיבת שבתון דהוא כתיב מיותר גבי מלאכה וכנ"ל בשם הלחם משנה. אלא ודאי דתיבת שבת קאי לענין שעובר אף בעשה ביוה"כ אם עשה מלאכה נוסף על הל"ת שעובר. ותיבת שבתון קאי לענין דברים אלו שאינן מלאכה שאסורים גם ביוה"כ כמו בשבת וק"ל.

'''ישוב אחר לקושית הלח"מ הנ"ל.'''{{ש}}'''ועוד ''' אני אומר בס"ד ליישב קושיותיו של הלח"מ הנאמרים לעיל ריש אות הקודם. והוא דבשבת ע"ב אמרינן מתקיף לה ר' יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכו' ע"ש בגמרא. ופירש רש"י ז"ל שם בד"ה וכי מותר לאפות פחות וכו' נהי דחיוב חטאת ליכא כשאופה פחות מכשיעור אבל הא מיהא איסורא דאורייתא איכא אף באופה פחות מכשיעור דהא קיימא לן כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מדאורייתא והיכי קתני בורר לכתחלה יע"ש בגמרא וברש"י. וכן כתב בהגהות אשרי שם בריש פרק המוציא יין דחצי שיעור אסור מדאורייתא בכל מלאכת שבת כמו בכל איסורי מאכלות שהוא אסור מדאורייתא יע"ש בהג"א. ולא מצינו מגדולי הראשונים ז"ל כתוב על ספר במפורש בהיפוך מזה.

'''קושיא בשבת דף ע"ב ע"א.'''{{ש}}'''ולכאורה ''' צריך ביאור מהיכן פשיטא ליה לר' יוסף כל כך לומר דגם במלאכת שבת אסור חצי שיעור גם כן מדאורייתא עד שהקשה כל כך בכח, דהא ר' יוחנן ביומא ע"ב ע"א קאמר הטעם דחצי שיעור אסור מדאורייתא בכל איסורי מאכלות משום דחזי לאיצטרופי. ובברייתא שם אמרו טעם אחר והוא מכח קרא דכל חלב דמרבה חצי שיעור והתוספות שם בד"ה כיון דחזי לאצטרופי וכו' כתבו דאיצריך לשני הטעמים דחדא בלא אידך לא מהני ולא מידי ועיין בר"ן בשבועות בפרק ג' מה שכתב בישוב קושית התוספות דיומא הנ"ל. לא כן במלאכות שבת נהי דיציבא מילתא דשייך גביה הך סברא דחזי לאיצטרופי דאם הוציא חצי שיעור ובאותו העלם חזר והוציא חצי שיעור הנה ההוצאות ההם מצטרפין לחייבו חטאת וכמבואר כן לעיל בהלכות שבת פרק י"ח הלכה כ"ג וכ"ד וע' במגיד משנה שם מה שכתב בזה. אבל הא בשביל הך סברא דחזי לאיצטרופי לא היה אסור מדאורייתא אם לא גם מכח הך קרא דכל חלב, וזה לא נאמר אלא לענין שאר איסורין של מאכלות אסורות אבל עדיין קשיא מנא לי' לר' יוסף למילף מהך קרא גם לענין מלאכת שבת שהוא אסור מדאורייתא עד שהוקשה מזה בתוקף כל כך. הלא דבר הוא.

''' ובאמת ''' הגאון האמתי החכם צבי ז"ל בתשובותיו סימן פ"ו כתב לדבר ברור בעיניו דאין בעשיית מלאכה בשבת חצי שיעור איסור מדאורייתא כי אם רק מדרבנן הוא דאסור ומהאי טעמא דכתיבנא. יע"ש בתשובות ח"צ. (וע' בספר בית שערים שער ו' דלת ח' שרציתי להמציא לו שני חברים טובים שני צנתרות הזהב רבינו מאיר והריטב"א ז"ל אבל שם דלת ט' בס"ד הארכתי מענית לסתור דברי הגאון חכם צבי ז"ל תדרשנו משם ומצאת מלא דבר). אלא שהחכם המובהק מהר"י כולי ז"ל מגיה ספר משנה למלך לעיל בהלכות שבת פרק הנ"ל ריש הלכה א' השיגו להגאון חכם צבי ז"ל הנ"ל מהך סוגיא דשבת האמורה לעיל יע"ש בספר משנה למלך. ואם כי לכאורה יפה השיגו מכח הך מימרא דר' יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכו' הנ"ל (וע' לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק ה' הלכה א' בד"ה שאור ודבש אסורין וכו'. מה שכתבתי בס"ד ליישב קושית החכם המובהק מהר"י כולי ז"ל הנ"ל זיל גמור מהתם). אבל הא מיהא על ר' יוסף גופא קא קשיא מנא ליה זה להמציא כן מדעתו היפה דגם בשבת אסור מדאורייתא חצי שיעור כיון דלכאורה לית לן שום קרא המגלה לנו איסורו בשבת ומכח הסברא לחוד לא היינו אוסרין לחצי שיעור מדאורייתא בשארי איסורין שאינן מאכלות איסורות. צאו וראו גברא רבה מובהק בסברא דמסהיד עליה דהך סברא שסובר באמת כן דליכא איסור דאורייתא במלאכת חצי שיעור של שבת וכדומה לו היכא דלא שייך הך סברא דר' יוחנן דחזי לאיצטרופי וכדבר האמור לעיל. הרי דהסברא הפשוטה והישרה כך ומנא ליה לר' יוסף לאתקיף מכח סברא גרידא בהיפוך מזה. וצ"ע לכאורה.

'''ישוב להקושיא בגמרא הנ"ל.'''{{ש}}'''וצריכין ''' לומר בס"ד לענ"ד בישוב קושיא זו דר' יוסף נפקא ליה דחצי שיעור בעשיית מלאכה בשבת דהוא אסור מתיבת שבת שפירושו הוא לשון שביתה ומנוחה שישבות בו וינוח בו. והנה בעשיית מלאכה בשבת בפחות מכשיעור נהי דאמת נכון הוא הדבר שאין עליו שם מלאכה לחייבו בשביל כך סקילה וחטאת שאינ' מלאכה שלימה, אבל סוף סוף כבר אינו שובת גם כן אף אם עושה מלאכה בפחות משיעורו, שהרי אינו שובת ונח והוא מתעסק באותו הדבר המלאכותיי שהוא עושה. והתורה הוא שצותה לנו לשבות בו ולנוח בו ביום ההוא כי קדוש היום לאדונינו. אם כן אף שאינו עובר בלאו של לא תעשה כל מלאכה אבל הא מיהא עובר בעשה של שבת כשהוא עושה מלאכה של חצי שיעור. והנה מתיבת שבתון לא ידענו דבר זה דהא תיבת שבתון איצטרך להורות דאיכא עשה נוסף על הל"ת בעשיית מלאכה כשיעור שלם. לפיכך כתבה התורה גם תיבת שבת כדי להורות בזה מכח יתורא דקרא דתורה צוה לנו על השביתה גמורה והחלטיי שלא יתעסק בשום ענין מלאכותיי ביום השבת כקטן כגדול, אפי' כשהוא רק חצי שיעור, דגם זה לפחות איסורא מיהא איכא מדאורייתא. וממילא גם ביוה"כ איצטריך תיבת שבת לאיסר איסר עשיית מלאכה בחצי שיעור ותיבת שבתון איצטרך גבי יוה"כ להורות דאיכא איסור עשה נוסף על הל"ת כשהוא עושה מלאכה גמורה דהיינו כשהוא עושה כשיעור ואם כן הוא נסתלקו בזה בס"ד שני קושיותיו של הלחם משנה הנ"ל ריש אות הקודם. ודו"ק.

'''עוד פלפול בהסוגיא הנ"ל.'''{{ש}}'''ודע ''' דדבר זה אי אפשר לומר דלענין דלפחות איסור גרידא דאורייתא מיהא איכא ביוה"כ כשעושה בו מלאכה בפחות מכשיעור כבר ידעינן ליה אף אם לא היה כתיב תיבת שבת גבי יוה"כ, דהוינן ילפינן יוה"כ משבת ובשבת הא ידעינן ליה וכאמור לעיל מזה בס"ד דזה אינו דמהיכן נוכל למילף יוה"כ משבת. דאם נילף מכח מגזרה שוה האמורה ביומא פ"א ע"א בגמרא שם הא איכא למפרך מה לשבת דחמיר טפי טובא מיוה"כ דשבת זדונו הוא בסקילה מה שאין כן יוה"כ. בהך גזרת שוה האמור' התם אינו מופנה דאיצטרך לכדדרשינן לה התם בסוגיא, ובשביל אין גזרה שוה למחצה היכא דאיכא למיפרך פרכינן וע' בתוספות דבבא מציעא קי"ד ע"א ואידך ההוא לנדון בכבודו וכו' וע' בספר תוספות יוה"כ להגאון מוהר"ם ן' חביב ז"ל שם בד"ה ר' אחא בר יעקב אמר וכו' שכתב גם כן כעין זה. ואף לר' פפא שם ריש ע"ב דקאמר וז"ל הוא גופא שבת איקרי דכתיב תשבתו שבתכם וכו' יע"ש בגמרא אבל אי לאו הך תיבת שבת דכתיב גבי יוה"כ דהוא מורה דמדאורייתא אסור מלאכת חצי שיעור וכאמור לעיל לא היינו מוקמינן הנך תיבות תשבתו שבתכם וכו' לענין זה דיוה"כ עצמו נקרא שבת אלא היינו מוקמינן לי' דקאי לאסור חצי שיעור מלאכה ביו"הכ דהוא מיסתבר טפי. וכן מתבאר דברי רש"י ז"ל בד"ה תשבתו שבתכם וכו' יע"ש מה שכתב, (וע' עוד לק' הלכה ג' בד"ה ביו"הכ שחל להיות בשבת כו' מה שכתבתי עוד בזה) ודו"ק.