עריכת הדף "משנה למלך/סוטה/א" (פסקה)

== ג ==

'''קינא לה על שנים כאחד וכו'.'''  מרן ז"ל הביא הירושלמי מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד כו' ובפ"ב דכריתות תנן חמשה מביאים קרבן אחד כו'. ואני תמיה על דברי מרן הללו דאם איתא דיש סיוע ממתניתין דכריתות לדין זה למה הירושלמי לא הביא משנה זו. ואולי יאמר הרב ז"ל דהירושלמי בא ללמד דלא תימא דמתני' דכריתות היא הלכה פסוקה אלא אתיא כמ"ד מקנא לה ע"י אביה ואחיה אבל למאן דאית ליה דאינו מקנא ע"י אביה ואחיה הכי נמי דליתא למתניתין דכריתות דהא אינו מקנא ע"י שנים וכל זה הוא דוחק בעיני. אבל הנכון הוא דההיא דכריתות אינו ענין לדין זה כלל דהתם מיירי במי שקינא לאשתו ואמר לה שלא תסתר לא עם פלוני ולא עם פלוני עם כל אחד ואחד לבדו שלא תסתר ואם עברה זו ונסתרה עם כל אחד ואחד אשמועינן מתני' דאינו מביא אלא מנחה אחת על קינויים הרבה וכבר הביא רבינו מתניתין דכריתות לקמן בפ"ד מהלכות אלו דין י"ו ופירשה כמ"ש אבל הכא בירושלמי מיירי באומר שלא תסתר עם שני בני אדם כאחד וצדדי הבעיא הם משום דאפשר דלא שייך קינוי אלא בסתירה האסור מן הדין דהא קי"ל דיחוד אסור מן התורה אבל באומר שלא תסתר עם שני בני אדם כאחד אפשר דלא חשיב קינוי משום דהא תנן בסוף קידושין (דף פ') אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. ואע"ג דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה. אפשר דהכא בירושלמי מיירי בסתם בני אדם שהם כשרים. ואע"ג דאמרינן התם דאמר ליה רב לרב יהודה מי אמר דבכשרים כגון אנא ואת אלמא דסתם בני אדם לא חשיבי כשרים. כבר כתבו הראשונים דהתם משום צניעות ומשום ענוה יתירא הוא דקאמר הכי אבל מדינא סתם כל אדם ככשרים הם לענין זה עד שיהיה מוחזק בפרוץ. ואף דאליבא דרבינו נראה מדבריו לעיל פכ"ב מהלכות אישות דין ח' דמדינא כל סתם בני אדם אינם בחזקת כשרים ולפיכך סתם וכתב שלא תתייחד אשה אחת אפילו עם שני אנשים. נראה דזה אינו אלא חומרא בעלמא דהחמיר על עצמו רב וקי"ל כוותיה דראוי להחמיר אבל פשיטא דמדינא ליכא איסור יחוד בשני אנשים ומש"ה בעי הכא דקינא לה ע"י שני בני אדם מהו כיון דיחוד זה שרי. ואמר רבי יודן במחלוקת מ"ד מקנא לה מאביה או מבנה מקנא לה וכו' משום דבהני ליכא איסור דיחוד וכדתני במתניתין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו והיא הלכה פסוקה ובגמרא יליף לה התם מקרא. וא"כ למ"ד דמקנא לה ע"י אביה או בנה אע"ג דליכא איסורא דיחוד בהו ה"ה דמקנא לה ע"י שנים כאחת אע"ג דליכא איסור דיחוד בשנים. וכ"ת נהי דקי"ל דמתייחד אדם עם אמו ועם בתו אימא דהיינו דוקא בפנויה אבל באשת איש אימא דלעולם אסור וכדאמרינן התם בשילהי קידושין (דף פ"א) דאמר ליה רב חסדא לרב אחא לא סבר מר דמיקדשא ופירש"י דיש להתרחק מאיסור אשת איש. הא ליתא דדוקא התם דאותבה בכנפיה דהוי כעין חיבוק ונישוק הוא דאמרינן דאם מיקדשא אסור. וזהו שרבינו לקמן בפכ"א מהלכות איסורי ביאה דין ו' סתם וכתב חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו. ושם בדין ז' כשכתב דמותר האב לחבק את בתו וכו' שם כתב דאם נשאת אסור. ורבינו ישעיה כתב דלא נראו בעיניו דברי רש"י שכתב דיש להתרחק מאיסור אשת איש דמאי אולמיה דאיסור אשת איש מאיסור בת בנו. אלא הכוונה היא דכיון שהיא מקודשת כגדולה דמיא כבר ואסור לנהוג בה מעשה קטנה להושיבה בחיקו. והנראה אצלי דרבינו הכי ס"ל כרבינו ישעיה ז"ל שהרי כתב או שנשאת והוא תימה דמאי איריא נשאת אפי' נתקדשה נמי הרי היא אשת איש. אלא דס"ל דטעמא דמילתא הוא כמ"ש רבינו ישעיה ז"ל משום דכגדולה דמיא וס"ל דזה לא שייך אלא בנשאת ומ"מ לדברי הכל ביחוד ליכא איסור כלל עם אמו ועם בתו (כלל) וזה פשוט. ודוקא בקירוב בשר הוא דמפלגינן בהכי וכדתנן ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו אבל לענין יחוד ליכא חילוק וכמבואר. ומש"ה בירושלמי השוו קינוי דשני בני אדם כאחד עם קינוי דאביה ובנה דבכולהו יחוד שרי וכדכתיבנא. וראיתי למרן ז"ל שכתב דטעמיה דרבינו דפסק דמקנא לה ע"י שנים הוא משום דמקמי הכי מתנייא בסתם דמקנא לה מאביה ומאחיה. ולפי דרכו קשה דמאי האי דנקט מאחיה הא במתני' לא תנן אלא אמו ובתו. הא לא קשיא כלל דהא בגמרא אמרינן א"ר יהודה א"ר אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו הרי דליכא חילוק בין אמו ובתו לאחותו אלא לדירה אבל ליחוד אף באחותו שרי. הן אמת שמעולם תמהתי על הראשונים ז"ל דאמאי לא כתבו דין זה דרב אסי דיחוד באחותו שרי דאף דשמואל פליג עליה הוא משום דס"ל כר"מ דאמר הזהרו בי מפני בתי אבל לדידן דקי"ל כסתם מתניתין וכרב אסי אמאי לא הוציאו אחותו מהכלל דהא כתב הרא"ש שם דקי"ל כרב אסי מכמה טעמים יע"ש. וראיתי בספר בית שמואל שכתב דאף ע"ג דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל מ"מ במה שהוסיף על מתני' לית לית הלכתא כוותיה כי במתניתין לא תנא אלא יחוד עם אמו ע"כ. ודבריו אינם מתחוורים אצלי ומ"מ ליכא קושיא כלל למה שכתבנו דהירושלמי ס"ל כרב אסי דאחותו נמי מתייחד עמה ומש"ה השוו אותה לאביה ולבנה דאין היחוד אסור בהם. אלא דלישנא דרבינו ז"ל קשיא לי שכתב אפילו הם שני אחיה או אביה ואחיה וכו' שהרי לפי מה שהרב סובר דלית הלכתא כרב אסי במה שהתיר יחוד דאחותו מאי האי דאשמועינן הכא אפילו הם וכו' הול"ל אפילו הם שני בניה או אביה ובנה שהותר להם היחוד. אלא שרבינו נמשך אחר דברי הירושלמי דס"ל דיחוד דאחותו שרי ומש"ה כתב אפילו הם שני אחיה ודוחק וצ"ע. ומ"מ כוונת הירושלמי הוא כמו שכתבנו וזהו שלא הביאו בירושלמי הא דתנן בר"פ ארוסה ע"י כל העריות מקנין משום דאיכא למימר דהתם מיירי בעריות דאסור בהו היחוד אבל בעריות דלא אסור בהו יחוד בהא לא מיירי מתניתין ואיפליגו בהו בברייתא: <br>''' ודע ''' דטעמא דרבינו דפסק דמקנא לה ע"י שנים כאחד מלבד מ"ש מרן ז"ל להכריע פסק זה שהם דברים ראוים אליו. עוד נראה לומר דאפשר דרבינו ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל דאין האשה מתייחדת עם שני אנשים כלל וכמו שסתם וכתב בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה דין ח'. ומיהו כד מעיינינן שפיר הא ליתא שהרי רבינו סיים בדבריו אפילו הם שני אחיה וכו' ומשמעות דבריו הוא שבא ללמד אפילו היכא דליכא איסור יחוד והפליג הדבר בשני אנשים והם אחיה לומר דאפילו שהם שני דברים המונעים איסור היחוד עכ"ז חשיב קינוי. וא"כ ע"כ לומר דרבינו ס"ל דאפילו במלתא דבעלמא לא אסור יחוד הכא חשיב קינוי. מ"מ נראה דרבינו ז"ל הכריע דאף במקום דליכא איסור יחוד איכא משום קינוי מההיא דתנן בס"פ ארוסה ע"י כל העריות מקנין חוץ מן הקטן ואמרינן התם בגמרא איש אמר רחמנא ולא קטן. ורבינו ס"ל דהיינו דוקא קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד וכמ"ש לקמן דין ו' והשתא למה לי קרא תיפוק ליה דאיסור יחוד לא שייך בפחות מבן תשע שנים וכמ"ש בפכ"ב מהלכות איסורי ביאה דין י'. אלא ודאי דדין קינוי שייך אפילו במקום דליכא איסור דיחוד וכדכתיבנא ומש"ה איצטריך קרא דאיש ללמד דליכא ביה משום קינוי. הן אמת שמדברי התוס' בפרק ארוסה (דף כ"ו) ד"ה אבל נראה דס"ל דלא אתא קרא למעט אלא פחות מי"ג שנה דאע"ג דאשה נאסרת על בעלה כל שהוא מבן תשע שנים ולמעלה מ"מ לענין סוטה לא חשוב קינוי כל שהוא פחות מי"ג שנה מדכתיב ושכב איש אותה. הן אמת שדברי רבינו קשים בעיני דלמה לי קרא למעט קטן פחות מבן תשע תיפוק לי' דכיון דאינה נאסרת אין כאן קינוי. וראיתי בפ"ו דיבמות (דף נ"ה) ובפ"ד דסוטה (דף כ"ו) דאמרינן דכתב רחמנא שכבת זרע למעט קינא לה דרך איברים ופריך אביי פריצותא בעלמא הוא ומשני מהו דתימא בקפידא דבעל תלה רחמנא ובעל הא קא קפיד קמ"ל. הרי דאיצטריך קרא למעט שלא יקנא בדבר שאין האשה נאסרת. ובגמרא מוכח שם דאף אליבא דאביי אי הוה קי"ל דנשיקה לאו כלום היא איצטריך קרא למעט נשיקה אף דאין האשה נאסרת וא"כ איצטריך קרא למעט פחות מבן תשע דומיא דנשיקה ודרך איברים דאיצטריך קרא למעוטינהו. וראיתי לרש"י בר"פ ארוסה שכתב דשומרת יבם מקנא לה ומפסדת כתובתה ואע"ג שאינה נאסרת דקי"ל שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה. והתוספות שם תמהו על רש"י דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירתה ומדאיצטריך למעוטי ש"מ דמיתסרא ע"כ. ולא ידעתי מה יענו התוס' באותה שהבאתי פרט לשקינא לה דרך איברים וצ"ע: <br>''' ודע ''' דהטור סי' קע"ח ס"ו הביא דברי רבינו הללו וכתב שם מרן שיצא לו מדתנן בכריתות המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה ואח"כ הביא ההיא דספ"ב דסוטה דאשה שותה ושונה וכן הביא מ"ש התוס' יע"ש. והנה ההיא דכריתות כבר כתבנו לעיל דלא שייך הכא כלל וכן ההיא דספ"ב דסוטה לא שייכא כלל לנדון זה וכבוד אלהים הסתר דבר (*הב"י עצמו העביר עליו קולמוס בבד"ה) שוב זיכני ה' וראיתי בירושלמי באותו פרק שהביא עלה דמ"ד מקנא לה ע"י אביה ובנה ההיא דא"ר יוחנן כי יסיתך אחיך בן אמך מתייחד אדם עם אמו ודר עמה עם בתו ודר עמה עם אחותו ואינו דר עמה ע"כ. הרי לך מבואר הדבר כמו שכתבנו דמאי דאיצטריך לומר דמקנא לה ע"י אביה הוא משום דליכא איסור דיחוד וכן מאי דבעו מהו שיקנא משנים כאחד הוא מהאי טעמא וזה פשוט דמ"ש רבינו ונסתרה עם שניהם כאחד לחידושא נקטיה כלומר אע"ג דלא עבדה איסורא בהסתר זה וכ"ש אם נסתרה עם אחד מהם דודאי האומר שלא תסתרי עם שנים מכ"ש שמקפיד שלא תסתר עם אחד אלא שרצה להקפיד דאפי' עם שנים לא תסתר. והיכא דאמר שלא תסתרי עם פלוני והלכה ונסתרה עם שנים פשיטא דאינה שותה דלא חשיב הסתר כיון דהיו שנים ודוקא היכא שמקפיד חשיב הסתר כך נראה בעיני: