עריכת הדף "מראי מקומות/כריתות/ו/א" (פסקה)

==יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא וכו'==
בספר הערוך {{ממ|[[ספר הערוך/קר-ו|ערך קר ו']]}} גרס '''למחזי''' בריש שתא וכו'. וכ"ה לפנינו בגמ' הוריות {{ממ|[[בבלי/הוריות/יב/א|דף יב.]]}}. אבל בטור {{ממ|[[טור/אורח חיים/תקפג|או"ח סי' תקפג]]}} העתיק '''למיכל''' כלפנינו. וכ"ה בשולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקפג#א|שם סעיף א']]}}: '''לאכול'''.

ובעל מוסף הערוך {{ממ|[[ספר הערוך/רוביא|ערך רוביא]]}} כתב שלפי רש"י {{ממ|[[רש"י/כריתות/ו/א#רוביא|ד"ה רוביא]]}} שפירש רוביא, תלתן, יש לגרוס '''למיחזי''' ולא '''למיכל''' כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק.

אבל בהפלאה שבערכין {{ממ|[[הפלאה שבערכין/רוביא|שם]]}} העיר שמדברי השולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקפג#א|שם]]}} מוכח שלא כסברת הרב המוסף, שהרי כתב "יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן", הרי שאף לפירוש תלתן גריס למיכל.

ומה שכתב המוסף כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק, כתב על זה בהפלאה שבערכין שאמת שכך כתב הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תרומות/יא#ט|הל' תרומות פי"א ה"ט]]}} שאין תלתן ראוי למאכל אדם, ופי' בכסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/תרומות/יא#ט|שם]]}} כלומר אלא על ידי הדחק, שאם לא היה מאכל אדם לא היה מתחייב בתרומה, אבל במקום אחר {{ממ|[[רמב"ם/תרומות/ב#ח|שם פ"ב ה"ח]]}} כתב הרמב"ם שהתלתן, אע"פ שאינו אוכל אדם כשיקשו, הואיל ורוב האדם אוכלין אותן בתחלתן הרי הן חייבין בתרומה ובמעשר ע"כ, הרי דבתחלתן נאכלין התלתן לרוב בני אדם, וכן הוכיח ממה שכתב הרע"ב {{ממ|[[רע"ב/מעשרות/א#א|מעשרות פ"א מ"א]]}} שמה שאינו נאכל אלא ע"י הדחק, אינו חייב במעשרות, ואילו בתלתן שנינו {{ממ|[[משנה/מעשרות/א#ג|מעשרות שם מ"ג]]}} שמשתצמח חייב במעשר, הרי שנאכל לרוב בני אדם אפילו שלא על ידי הדחק.

{{ניווט כללי תחתון}}