עריכת הדף "מעשה רקח/סוטה/ב" (פסקה)

== א ==

'''וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה.''' כתב מרן ז"ל מבואר במשנה פרק היה נוטל ומ"ש ותצא בלא כתובה יתבאר רפ"ג ע"כ. הנה בדברי רבינו קשה דמדכתב אין כופין אותה לשתות משמע דמצייא לשתות אלא דאין כופין וקשה דתני בפרק ארוסה ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה וחד מנייהו האומרת איני שותה דמשמע דאינה יכולה לשתות קאמר ואף אם נפרש לדעת רבינו דלא שותות ר"ל דאין כופין יקשה תרתי חדא דמנ"ל ועוד דקכייל לה בהדי האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא טמאה והני ודאי דאין משקין אותן כלל ותו קשה במה שהוסיף רבי' איני טמאה דמשמע דמתני' דקתני איני שותה בעינן שתאמר ג"כ איני טמאה ואלו מרן ז"ל ברפ"ג כתב בהפך וז"ל ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע"פי שלא אמרה בפי' טמאה אני וכו' מוכחא מילתא ודאי שהיא טמאה וכו' ע"כ משמע דאיני שותה גרידא הוא דקאמרה ולדברי מרן ז"ל קשה ג"כ שציין מהמשנה דפ' היה נוטל ושם תנן עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת וכו' תו תנן באותו פרק ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה וכו' ע"כ. ולמה לא ציין מרן ז"ל מהמשנה שהזכרנו דפרק ארוסה ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה וכו' שנראה שהוא דינו של רבינו ממש ולא עוד אלא שעל מ"ש רבי' ותצא בלא כתובה כתב ז"ל שיתבאר בפ"ג וקשה טובא דמה צורך לביאור דרפ"ג שהוא הלשון שהזכרנו הלא משנה ערוכה היא כנ"ל וכן הק' הפר"ח שם והניחו בצ"ע. והיותר תמוה שאחר זה סמוך ונראה עמ"ש רבינו וכן אם אמר בעלה וכו' ציין ז"ל משנה פרק ארוסה שהיא המשנה שהזכרנו לכך נראה פשוט דמרן ז"ל מפני שראה דברי רבינו שכתב דאין כופין אותה לשתות כתב שהוציאו מהמשנה דפ' היה נוטל דמדתנן דמגילתה נגנזת ומנחתה נשרפת מוכח ודאי דאין כופין שהיה הדין נותן שכופין כיון שכבר נכתבה המגילה לשמה ומדקתני סתמא איני שותה משמע אפילו אמרה איני טמאה ואיני שותה דכל עוד שלא נמחקה המגילה אין כופין אותה כלל וכ"נ מדברי התי"ט שם ומפני זה ציין לההיא דתצא בלא כתובה ממ"ש ברפ"ג דמשם בארה שאפי' אחר האיום והגיזום מהני איני שותה לשלא תשתה ושלא תטול כתובה ולא נימא שאמרה כן מפני האיום וכו' אלא אמרינן דטמאה היא דקאמרה א"כ כ"ש הכא דאף קודם האיום איירי דיש לנו לומר שתפסיד כתובתה כיון שלא רצתה לשתות דאלו ממתניתין דפ' ארוסה לא שמענו זה דהו"א דהתם קודם האיום והגיזום הוא משא"כ בההיא דבעלה אינו רוצה להשקותה דאין לנו טעם זה ציינו מההיא דפרק ארוסה כמבואר ובהכי ניחא הכל ועיין מ"ש עוד ברפ"ג דין ב' בע"ה:

'''אשה שקנא לה וכו' וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה.''' משנה פ' היה נוטל ופ' ארוסה אלא דק"ק דרבינו פסק פ"א דין ב' דבזמן שאין מי סוטה תצא בלא כתובה א"כ הכא נמי כשאין בעלה רוצה להשקותה אמאי לא תפסיד כתובתה דהו"ל כזמן שאין שם מי סוטה וי"ל דהכא שאני שעיכוב השתיה בא ע"י ועוד דכל אחד יאמר כן לפטור עצמו מלפרוע כתובתה ואינו בדין שתפסיד כתובתה וכמ"ש שם בדין ח'. אכן מאי דאיכא למידק דאף שהעיכוב הוא ממנו מ"מ הרי היא עוברת על דת דתנן בפרק המדיר ואלו יוצאות שלא בכתובה ואחת מהם העוברת על דת יהודית ופסקו רבינו בפכ"ד דה"א ושם דף כ"ה איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או אין צריך תא שמע ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה משתא הוא דלא שתיא הא קינוי מקנא לה למאי לאו להפסידה כתובתה וכו' ופי' רש"י לאפסודי כתובתה ואי לאו דקנא לא מפסדה אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים ע"כ. הרי דהסתירה חשיב לה עוברת על דת וא"כ אף אם יהיה העיכוב ממנו הוה לה להפסיד כתובתה ובחקירה זו עמד המש"ל ז"ל ע"ע. והנלע"ד דהה"נ דעוברת על דת היא כיון שנסתרה באיסור ועברה ג"כ על קינויו וכבר הענישתה תורה בביזיון שעושה לה הכ"ג בפריעת ראשה וקריעת בגדיה וחבל מצרי שהיה קושר למעלה מדדיה וכו' כדתנן במתניתין וכל זה אינו אלא עונש הסתירה שעשתה וכדאיתא התם דף ח' במדה שאדם מודד בה מודדין לו מנ"ל מסוטה היא עמדה על פתח ביתה להראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה וכו' היא קלעה לו ראשה לפיכך כהן סותר את שערה וכו' היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה וכו' הרי שהענישתה התורה כל אלו העונשין מפני האיסור שעשתה וכיון שכן היא תאמר לו למה אפסיד כתובתי כיון שהתורה הענישתני טוב לי לסבול העונש שהוא לפי שעה ולא אפסיד כתובתי משא"כ בעוברת על דת שאין בה מי סוטה שלא חייבה תורה המי סוטה אלא ע"י קינוי וסתירה אין לנו עונש אחר כ"א הפסד כתובתה ודו"ק כי נלע"ד נכון: