עריכת הדף "מעשה רקח/מאכלות אסורות/ד" (פסקה)

== ב ==

'''אין אסור משום נבלה וכו'.''' הנה הרב המגיד הביא כמה ראיות לדברי רבינו ותחילה הביא מהספרא הובאה בתורת כהנים פרשת צו בפסוק וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו ומדכתיב יעשה לכל מלאכה משמע שאינו מטמא אף שאסרו באכילה ומכח דכתיב ברישא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וא"כ למה ליה למכתב וחלב נבלה וכו' הו"ל למכתב ומנבלה וכו' דהא בחלב איירי נסתפקו דאולי בבהמה טמאה קאמר וכו' ושוב הכריחו דמדכתיב טריפה שמע מינה דבטהורה איירי דבטמאה אין שייך טריפה וכיון דהפסוק איירי על כרחך בטהורה יש ללמוד מזה דטמאה לא נקראת נבלה סתמא וראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעצם על הרה"מ מפני שהבין דכוונתו להביא ראיה ממ"ש טהר מכלל נבלה בטמאה משמע דאין איסור נבילה בטמאה והקשה על זה מסוגיא דפרק דם חטאת דף ע' דאוקימו להא בנבילת עוף טמא דמשמע דשאר בהמה טמאה ה"ה נמי דמטמאה כטהורה וכו' ועוד הקשה דמאי מייתי הרה"מ ראיה מטמאה לנבילה אימא דאף דטהר היינו מטומאה אבל לאכילה הן הכי נמי דיש בו לאו דנבילה וכו' ומכח זה כתב דודאי הרה"מ לא ראה זאת הגמרא ועוד הקשה על מרן ז"ל שהזכיר הבקיאות של זבחים לסיוע הרה"מ ואדמסייע ליה לותיב ליה דהתם בעוף הוא דקמיירי ע"כ.

'''ואחרי ''' המחילה הראויה מעיקרא קושיא ליתא ואין ספק שכל יקר ראתה עינו של הרב המגיד דעיקר ראייתו מדמסיק דנבילה דכתיב בקרא על כרחך בנבילת טהורה איירי וכו' דמשמע דנבילה סתמא לא אקרי אלא של בהמה טהורה וסמך עצמו למ"ש אחרי זה דאין אומרים באיסורי מאכלות איסור חל על איסור וכו' וכן מצאתי להרב קרית ספר עיין עליו ואף לפי דעת הרב לח"מ דראייתו ממ"ש טהר מכל נבילה בטמאה וכו' אף דאוקמוה בנבילת עוף מ"מ כדיליף וטהר מכלל חלב וכו' על כרחך היינו בבהמה טמאה דבבהמה ודאי משתעי קרא ולא בעוף א"כ לפי הבנתו יצא צדיק לו נאמר להרה"מ ז"ל ואמטו להכי מרן ז"ל לא הקשה עליו כלל אלא הביא לו כמין סמוכות ותדע דעל כרחך לומר כן דכשאמרו בברייתא טהר מכלל נבילה על כרחך בעוף קאמר דבענין אחר לא מצינו בכל התורה כולה שטהרה תורה נבילת טמאה אלא בעוף דוקא וכדתנן בריש מסכת טהרות ופסקו רבינו פ"ג דשאר אבות הטומאה מעתה בהכרח שהרה"מ הבין ג"כ דבעוף הוא דוקא דקאמר ותו דבתורת כהנים גופיה מייתי לה להאי דרשא דעוף טמא בפרשת אמור על פסוק נבילה וטרפה לא יאכל לטמאה בה וכו' והרב קרבן אהרן ג"כ (בשפ"י) [כשפי'] טהר מכלל נבילה כתב דבעוף הוא דקאמר כדמפרש לקמן וכיון דבתו"כ גופיה מפרש לה מה מקום נשאר להקשות על הרה"מ ז"ל.

'''אך ''' עדיין נשאר לנו לדקדק ממ"ש רבינו פ"א דשאר אבות הטומאה דין ב' וז"ל אחד בהמה וחיה בין המותרים באכילה בין האסורין אם מתו כולן בשרן מטמא בכזית וכו' ע"כ וטומאה זו היא משום נבילה שהיא אב הטומאה ומטמא במגע ובמשא כמ"ש שם בריש הפרק הרי דגם לטמאה חייל עלה שם דנבילה א"כ תקשה על הרב המגיד דמייתי סייעתא לרבינו דמיירי באכילה וקאמר דלא חל על הטמאה דין נבלה מדין טומאה דחייל עלה שם דנבילה וגם על רבינו יש להקשות מנ"ל לחלק בין טומאה לאכילה אך לזה י"ל דטעמא דמלתא משום דבאיסורי מאכלות קי"ל דאין איסור חל על איסור כמבואר פי"ז דאיסורי ביאה וזו היא עיקר ראייתו של הרה"מ משא"כ בטומאה ותו דבטומאה לא שייך בה טומאה אלא משום נבלה דהא בחייה אינה מטמאה כלל משא"כ באכילה דבין בחייה בין במיתתה נאסרה משום אוכל בשר טמא וזה יספיק ג"כ להרה"מ ז"ל.

'''ואגב ''' ראיתי לרבינו שם שכתב פ"ג דין ד' דאם תחב לו חבירו כזית נבלה בבית בליעתו שהוא טמא משום נושא ובדין י"ד פסק שם דנבילת העוף הטמא אינה מטמאה בבית הבליעה ע"כ וכיון דמשום נושא מטמא אמאי לא תטמא נבילת העוף ג"כ. וי"ל דשאני נבילת העוף דאין לה שום טומאה דדוקא נבילת בהמה הוא דטימא רחמנא אבל עוף טהור לגמרי אלא א"כ חשב עליו לאכילה דע"י מחשבה מכשירה לאוכלין ומטמאה והן הכי נמי דבבית הבליעה בין נבלת עוף טהור בין שאר נבילות בין טמאים בין טהורים מטמא אלא דבעוף טהור אינו מטמא לא במגע ולא במשא רק בבית הבליעה ומאי דקרי לה רבינו טומאה חמורה שם בדין ב' אף שבבית הבליעה היינו משום משא היא גופה קרי לה חמורה דאף דבעלמא מי שמטמא במשא מטמא בבית הבליעה עוף טהור חמור דמטמא בבית הבליעה אף שאינו מטמא במשא.

'''ולמה ''' שהקשה הרב המגיד מהסוגיא דאלו הן הלוקין דף ט"ז רסק נמלות והביא אחת והשלימה לכזית וכו' נלע"ד דרבינו אינו מפרש כפי' התוס' שכתבו ואיתא כמ"ד איסור חל על איסור דלא נאמר כן אלא בשכבר הוא מתחייב משום דבר אחר אבל הכא ע"י הנמלה השלימה מתחייב על הכזית שלם והו"ל איסור מוסיף או בת אחת וכן מצאתי להרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג.