עריכת הדף "
מהר"ם חריף/בבא קמא/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==א== {{מרכז|[א]}} <small>קושיא על תוס' שנקטו הפי' לפי מ"ד תנא שור לקרנו ולא כמסקנת הש"ס דתנא שור לרגלו</small>{{ש}} '''{{עוגן1|בתוס'}}''' ד"ה לא הרי שור כהרי מבעה, פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה, כדמפרש לקמן בגמ' למ"ד תני שור לקרנו ומבעה לשינו, משום דשור כוונתו להזיק וכו', ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מיני', שהוא קל מיניה{{הערה|[כלומר, דנקט החמור תחלה, היינו דנקט תחלה אותו האב דממנו באנו ללמוד לחייב לאידך, וע"ז קאמר לא הרי אב זה, דאי היה נכתב רק הוא, לא היינו יכולים ללמוד ממנו דהוא חמיר טפי, ואין קולתו כל כך כמו אידך האב, והוי אמרינן דדוקא בדידיה דחמיר חייבה התורה].}}. ואין פירושו כשאר מקומות שבתלמוד כו', ושינה כאן התלמוד פירושו מבשאר מקומות, משום דהזכיר החמור תחילה, דקאמר ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים, עכ"ל. '''{{עוגן1|ויש}}''' לתמוה למה מקשי תוס' דוקא למ"ד תני שור 'לקרנו', - לפרש דאין קולתו של שור וכו', ושינה כאן התלמוד וכו', - ו[הא] האי מאן דאמר דתני שור 'לקרנו', לא קאי במסקנא, כדמשני {{ממ|[[בבלי/שבת/ד/א|ד' ע"א]]}} אלא אמר רבא תני שור 'לרגלו' וכו'. וא"כ טפי הוי לי' לתוס' למינקט ולפרש [דבריהם], - דלא הרי דהכא אינו כשאר מקומות שבתלמוד, - לפי מאן דאמר שור 'לרגלו', כדקאי במסקנא. דהא להאי מאן דאמר נמי, הכי קאמר, לא הרי קולתו של שור, דהיינו רגל, כקולתו של מבעה, כדמסיק לקמן (שם){{הערה|ועמדו ע"ז הפני יהושע והתפארת שמואל ע"ש.}}. <small>הכרח הגמ' לפרש במתני' דנקט החמור תחלה, דכן מוכח מהסיפא, דאמר ולא זו"ז</small>{{ש}} '''{{עוגן1|ולפי}}''' מה שכתבתי לעיל יתיישב היטב{{הערה|התירוץ לקושיא זו יתבאר רק בהמשך בסוף אות א' ד"ה וא"כ צדקו, ומתחלה דן ומפרש דברים נוספים. וע"ע מה שתירץ הגהמ"ח ע"ז להלן בסוף [[מהר"ם חריף/בבא קמא/ח|סי' ח']], ע"ש.}}. דהא בלאו הכי קשה על הגמ' דלקמן (שם) גופי', דקא מפרש דהכי קאמר, לא הרי הקרן דכוונתו להזיק כהרי השן שאין כוונתו להזיק, ולפי פירוש זה הוצרכנו לומר [כמ"ש תוס'], דשינה התנא כאן הלשון מכל המקומות. וטפי הו"ל לגמ' לפרש - למאן דאמר שור לקרנו, - דהכי פירושא דמתניתין, לא הרי קרן כהרי שן, אין חומרתו [דקרן חמור כל כך] כחומרתו של שן, ואי הוי כתיב [רחמנא] שן, לא אתיא קרן מיני', כמו בכל המקומות שבתלמוד. וכן אידך לא הרי [שבמשנה]. ומנא לי' להש"ס, לפרש דברי התנא כנגד הסוגיא שבכל התלמוד, וק"ל. '''{{עוגן1|ופשוט}}''' הוא דתוס' בעצמם באים לתרץ קושיא זו, במה שסיימו בדבריהם, וכתבו, 'ושינה כאן התלמוד כו', משום דהזכיר החמור תחילה בלא זה וזה שיש בהן רוח חיים', וכוונת דבריהם, ד[משום לא הרי דסיפא] הוכרח הש"ס לקמן לפרש הכי גם הרישא, דקתני, לא הרי שור וכו', - למ"ד תני שור לקרנו, - דהזכיר החמור תחילה, כמו [דמוכח] בסיפא, דפתח גם כן בחמור תחילה, דקאמר 'ולא זה וזה, - שור ומבעה, - שיש בהן רוח חיים', ונקיט [המשנה] גם כן [הסיפא] שלא כבשאר מקומות בתלמוד. ומשום הכי מפרש הגמ' [גם] הרישא דומיא דסיפא, דשינה מכל המקומות שבתלמוד{{הערה|כן ביאר ג"כ מהר"ם לובלין בכונתם, להוכיח מסיפא לרישא, כמ"ש.}}. <small>י"ל סברא אחרת בלא הרי דסיפא, הא דנקיט החמור תחילה, כדי לומר אח"כ בקיצור ולא זו"ז</small>{{ש}} '''{{עוגן1|ומיהו}}''' עדיין יש לפקפק על זה. דדלמא [לעולם] כמו שכתבתי, דברישא לא שינה מכל מקומות שבתלמוד, [ונקיט הקל תחלה], והכי קאמר, לא הרי שור כהרי המבעה, אין חומרתו של שור כחומרתו של מבעה כמו שכתבתי. והא דבסיפא משנה ונקיט החמור תחילה, ולא קאמר הקל תחילה, לא הרי אש שאין בו רוח חיים, לפי דאם כן הוי צריך להאריך ולמיפרט, כהרי 'שור' ו'מבעה' שיש בו רוח חיים. ולכך שינה כאן הלשון וקאמר החמור תחילה, ולא 'זה' וזה' [שור ומבעה] שיש בהן רוח חיים, דמוסב אבבא דלעיל [מיניה] דנקט [ואיירי בהו ב]שור ומבעה, ולא צריך למיפרטי'. אבל ברישא [דאיירי בלא הרי למילף חד מחד], דלא שייך זה [הסברא], מנא לי' להגמ' לפרש לא הרי, נגד כל המקומות שבתלמוד. '''{{עוגן1|אך}}''' הך קושיא לא שייכא אלא למ"ד שור לרגלו ומבעה לשינו, דשפיר אפשר לומר כמו שכתבתי, - [היינו] דדלמא לא הרי דרישא, הוא כמו בכל מקומות, ורק בסיפא שינה ונקט תחילה החמור. - [והטעם], משום דבסיפא [בלא"ה] לא מצי למיתני תרי לא הרי, ולומר [ג"כ לאידך גיסא] 'ולא הרי אש כהרי שן ורגל', דהא באש ליכא שום חומרא, דהא כח אחר מעורב בו דאיכא באש, קולא הוא ולא חומרא. וכיון דלא מצי למיתני [בסיפא], אלא חדא לא הרי, לכך שינה [שפיר] ונקט החמור תחילה בלא זה וזה, כדי שלא להאריך ולמיפרט שור ומבעה, כמו שכתבתי{{הערה|וכל זה משום דלא מצי למיתני לא הרי לאידך גיסא, לא הרי חאש כהרי שן ורגל, מצי נקיט בלשון קצר ולא זו"ז, ונקיט החמור תחלה. אבל אי הוי תרי גיסא א"כ בלא"ה לא הוי שייך הטעם דרצה לקצר, וכדבסמוך.}} . '''{{עוגן1|אבל}}''' למ"ד שור לקרנו ומבעה לשינו, כבר כתבתי{{הערה| בסוף [[מהר"ם חריף/בבא קמא/ד|סימן ד']].}} דמצי למיתני באמת בסיפא תרי לא הרי, דהיינו גם [לאידך גיסא], 'ולא הרי אש כהרי קרן ושן', דאיכא חומרא באש [לגבי קרן ושן] דמועדת מתחילתה, וגם אוכלת דבר שאין ראוי לה. משא"כ קרן שאינה מועדת מתחילתה, ומשא"כ שן דאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה. '''{{עוגן|אלא דכבר|אלא}}''' דכבר כתבתי (שם), טעמא דמילתא] הא ד[באמת] לא תני נמי אידך [גיסא] דלא הרי בסיפא, [שהוא] כדי לאורויי דעונשין ממון מן הדין, מד[תני בסיפא חדא גיסא דלא הרי, ואעפ"כ] לא תני נמי ברישא עכ"פ חדא [מילתא], 'לא הרי שור כהרי בור', כסדר דכתב בתורה וכסדר דפתח [התנא], כמו שכתבתי לעיל (שם) באריכות. '''{{עוגן|וא"כ לפ"ז|וא"כ}}''' לפ"ז שפיר מוכח השתא למ"ד שור לקרנו, דשינה התנא דהכא מלשון שבכל מקומות בש"ס, למיתני בכל לא הרי דמתניתין, [היינו] בין ברישא ובין בסיפא. דעכשיו אין לומר [כנ"ל], דבסיפא משום הכי הוכרח התנא לשנות [ולמינקט החמור תחלה], (משום) {כדי} דלא לינקט לישנא אריכתא, ולמיפרט שור ומבעה. דזה ליתא, דכיון דמצי למיעבד גם אידך לא הרי, היינו דלכתוב אש, ותיתי שור ומבעה מיני', ולמימר דאי כתיב אש הו"א בהא חייב דחמור, דמועדת לאכול אף דבר שאינו ראוי לה. משא"כ בשור ומבעה. ולכך [כלומר, להאי לא הרי}, לא הוצרך {לא הוי צריך} לשנות, והו"ל לומר הכי, ולא זה וזה [היינו קרן ושן, שהם קלים יותר], שאינם מועדים לדבר שאינו ראוי להם, כהרי האש וכו', וגם לא הוי צריך למיפרטי' [דיכול שפיר לומר ולא זה וזה, דבהו איירי לעיל מינה]. ואידך לא הרי, [היינו הך] דתנא [השתא במתניתין], באמת לא הו"ל למיתני [כלל], אלא לשייריה, ולאורויי ג"כ בהא דשייריה, דעונשין ממון מן הדין, [כנ"ל]. וא"כ אי הוי תני הכי בסיפא, לא הוי צריך לשנות מכל המקומות שבש"ס בין בבבא דרישא בין בסיפא. '''{{עוגן|אלא על|אלא}}''' על כרחך מוכח, מדתני הך לא הרי, ושייר לאידך, [ולא איפכא], ש"מ דס"ל להתנא הכא דוקא למינקט החמור תחילה, ולשנות הלשון מכל המקומות שבש"ס. וא"כ בין בבבא דרישא ובין בבבא דסיפא צריך למיתני החמור תחילה. '''{{עוגן|וא"כ משום|וא"כ}}''' משום כך לא תני בסיפא אלא האי לא הרי, [לא] זה וזה שיש בו רוח חיים וכו', ונקט החמור תחילה. דאי הוי תני בסיפא, [היינו] באידך לא הרי [שבמשנה], ולא זה וזה [שהם קלים] שאין מועדין לאכול דבר שאינו ראוי להם, כהרי אש וכו', א"כ הי' צריך למינקט הקל תחילה, ולא הי' משנה מכל המקומות. ומשום כך שייריה לאידך לא הרי, '[ולא] זה וזה כהרי אש שמועדת מתחילתה ואוכלת אף דבר שאינו וכו'. [ועיקר הטעם להא דשייריה, כנ"ל דהוא כדי] לאורויי דעונשין ממון מן הדין, כנ"ל. '''{{עוגן|וא"כ צדקו|וא"כ}}''' צדקו דברי תוס', שהוכיחו האי מילתא דשינה התנא כאן הלשון מכל המקומות, דוקא לפי מאן דאמר שור לקרנו. דלהך מאן דאמר דתני שור לרגלו ומבעה לשינו, לא מוכח מידי דשינה כאן התנא מכל המקומות שבש"ס. דהא שפיר יש לפרש לא הרי דרישא, כמו בכל מקום, כמו שכתבתי, לא הרי שור כהרי המבעה, [פירוש], דלא מצי למילף שור ממבעה. וכן אידך לא הרי. והא דבסיפא שינה ונקט החמור תחילה, היינו כדי שלא להאריך בלשון ולמיפרט, שור, ומבעה. כמו שכתבתי דלהך מאן דאמר לא מצי למיעבד אלא חד לא הרי. אבל אידך לא הרי, דהיינו [לומר איפכא] דלא מצית למילף שור ומבעה מאש, ליתא [כלל], - דהא להך מאן דאמר שור הוא רגל, ליכא חומרא באש מה שאין ברגל, דרגל ג"כ מועד מתחילתו, וגם מועד אף דבר שאינו ראוי לו. - ומשום דלא מצי למיעבד אלא הך [גיסא ד]לא הרי, [היינו], דלא מצית למילף אש משור ומבעה, שינה ונקט החמור תחילה, בלא זה וזה, כדי לקצר, כנ"ל. '''{{עוגן|אבל למ"ד|אבל}}''' למ"ד שור לקרנו מוכח שפיר, דלדידי' [כיון] דהוי מצי למיעבד [נמי] אידך צריכותא, ולמיתני הקל תחילה, [כמו בכל מקום], וג"כ לא הי' צריך [עי"ז] למיפרט שור ומבעה, ו[אילו] הך צריכותא דתנא [לפנינו, זה] לא הוי לי' למיעבד, כדי לאורויי דעונשין מן הדין. ומדלא תני כן, מוכח שפיר דלכך תני הכי, דרצה לשנות מבכל המקומות שבש"ס, ולכן גם ברישא מפרשינן כן דנקט החמור תחילה, וק"ל. '''{{עוגן1|ואין}}''' להקשות, דאכתי אפילו להך מ"ד דתנא שור לרגלו, נמי מוכח דשינה כאן התנא הלשון מבכל המקומות, מסיפא, [והיינו], דסיפא דתני 'ולא זה וזה [דחמירי] שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור' וכו', שם ודאי הוי מצי למימר נמי [אידך גיסא], ולא הרי בור [דחמיר] שתחילת עשייתו לנזק כהרי אלו וכו'. ולא שייכא כאן לתרץ דמשום לשון קצרה נקט החמור תחילה{{הערה|דהו"מ למימר ולא זה וזה [רגל ושן] דקילי, שאין תחלת עשייתן לנזק, כהרי הבור. ואח"כ למימר אידך גיסא, ולא הרי הבור דקיל דאין דרכו לילך כו', וק"ל.}} . ועל כרחך מוכח דשינה התנא כאן מכל המקומות שבתלמוד. '''{{עוגן|אבל גם|אבל}}''' גם זה לא קשיא, ד[יש לתרץ] כמו שתירץ תוס' (ד"ה ולא זה וזה), [הטעם] דלא תני גבי בור, אידך לא הרי, משום דכבר הופסק באש. כמו כן יש לתרץ [בלא הרי דסיפא], דלא נקט בבור אידך לא הרי, [משום דנקט בבור] כגוונא דנקט באש, וק"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף