עריכת הדף "לחם משנה/מכירה/יב" (פסקה)

== ב ==

'''וכמה תהיה ההונייה ויהיה חייב להשיב שתות בשוה וכו'. היתה האונאה וכו' כגון שוה ששים דינר בנ' ופרוטה וכו'. '''  כתב ה"ה ז"ל ואני מתמיה אחר שפסק וכו'. ביאור דבריו דבגמרא איכא מחלוקת רב ושמואל דרב אמר שתות מקח שנינו כלומר דוקא בעינן דהשתות ליהוי במקח כמו שוי ו' בז' או שוה ו' בה' אבל כשהשתות במעות כמו שוה חמש בשש או שוה ז' בו' לא ושמואל סבר דלעולם הולכים אחר שתות בין שיהיה השתות במקח בין במעות ושוה חמש בשש אע"ג דלגבי מקח הוי ביטול מקח כיון דלגבי מעות הוי שתות אזלינן בתר שתות אבל בענין דלא הוי שתות לא לגבי מעות ולא לגבי מקח אלא לגבי מעות הוי ביטול ולגבי מקח הוי מחילה אז נסתפק לנו הדבר למי אזלינן כיון דליכא שתות לא לכאן ואע"פ שמדברי התוס' ז"ל בפ' הזהב נראה דלעולם אזלינן בתר מקח לא משמע ליה לה"ה ז"ל הכי. א"כ יצא לנו מכאן דכשהמוכר מכר שוה ס' דינר בנ' ופרוטה דאי אזלינן בתר מעות הוי ביטול ואי אזלינן בתר מקח הוי מחילה דהדבר הוא בספק, והביאור הוא דאי אזלינן בתר מעות ודאי דהוי ביטול מקח דהרי שוה ע' בס' אמרנו שהוא שתות וכאן נתאנה יותר והטעם הוא דכשנחלק מספר ס' לז' חלקים כי כן ראוי לחלקו כדי לדעת הונאה שהוא ו' בז' יהיה כל חלק שמונה ומחצה ומעט יותר וזה נתאנה השתות נמצא שנתאנה ח' ומחצה ועוד. והנה כאן נתאנה י' דינרין פחות פרוטה דהרי החמשים ופרוטה אינם ו' חלקים מס' כשנחלק הס' לז' כמו שחלקנו אותם במספר שבע בשש דלהיות ו' חלקים היה ראוי להיות חמשים ואחד ומחצה פחות מעט ועם השאר שהם ח' ומחצה ועוד דהי' משלים מספר הס' ואם היה כן היה מספר חמשים ואחד ומחצה פחות מעט ו' חלקים מהס' ר"ל בהתחלק מספר הס' לז' ויהיו ו' חלקים מהז' אבל עתה אינם ששה חלקים מהז' שהוא מספר הס' אשר חלקנו לז'. זו היא כוונת ה"ה ז"ל באומרו אינם ו' חלקים מס' וא"כ מצינו יותר משתות והוי ביטול אבל לגבי מקח ודאי דהוי פחות משתות והוי מחילה ובשלמא אם היה נ' בס' דהוי שתות לגבי מקח אע"ג דנתאנה כאן יותר משבע בשש דהתם נתאנה ח' ומחצה וכאן נתאנה י' לא איכפת לן דכיון דאיכא שתות לגבי מקח לא אזלינן בתר דבר אחר דהיכא דאיכא שתות בתר שתות דוקא אזלינן אבל השתא דאין כאן שתות לשום אחד מהשנים לא אל המעות ולא אל המקח כשנדייק הדבר נמצא אותו לגבי מעות ביטול ולגבי מקח מחילה וע"כ ראו בהלכות לומר דכיון דנסתפק לנו הדבר אי בתר מקח אזלינן והוי מחילה או בתר מעות אזלינן והוי ביטול נבחר בדרך המצוע ונאמר דלא ביטול הוי ולא מחילה הוי אלא דיינינן לה בדין שתות דקנה ומחזיר אונאה, ולכך הקשה ה"ה ז"ל על רבינו ז"ל דאיך דן אותו בדין מחילה היה לו לדון אותו בשתות כדברי ה"ה או לפחות היה לו לומר דהוי ספק אי בתר מעות אזלינן או בתר מקח ומה ראה רבינו ז"ל לסמוך יותר על המקח מלסמוך על המעות ותירץ דכיון דהוא חשבון גדול כלומר מספר שלם שהוא הס' מפני כן לא אזלינן אלא בתר המקח שהוא המספר השלם וא"כ כשיש נ' ופרוטה הוי פחות משתות דאחר מספר הס' אנו הולכים וצריך שיהיה י' שהוא חשבון שלם בלתי שבר להיות שתות לגבי מקח. ומ"מ אין דעתו נוחה בזה ושינה הנוסחא. אבל בחלוקה האחרת דהיתה האונאה יתירה על שתות כגון שמכר שוה ס' בנ' פחות פרוטה לא נתקשה בו כלל ה"ה ז"ל והטעם דהתם ע"כ הוי ביטול בין שנלך אחר המקח בין שנלך אחר המעות דאי נלך אחר המקח הרי נתאנה י' ופרוטה והוא יותר משתות גם בערך המעות כ"ש שהוא יותר משתות וא"כ הוי ביטול לכל הצדדים. זה נראה ביאור דברי ה"ה ז"ל. ויצא לנו מכאן דמחילה לא הוי אלא כגון שוה ז' בתמניא דלכל הצדדים הוי מחילה בין לגבי מעות בין לגבי מקח ובטול מקח הוי כגון שוה ד' בה' דלכל הצדדין הוי ביטול בין לגבי מקח בין לגבי מעות אבל היכא דלגבי מעות הוי מחילה ולגבי מקח הוי ביטול או איפכא דלגבי מעות ביטול ולגבי מקח מחילה אני מבין מדברי ההלכות ומדברי ה"ה ז"ל דדיינינן ליה כשתות ונלך בדרך המצוע ואע"פ שזה רחוק מצד הענין הלשון מורה כן וכבר הארכתי: