עריכת הדף "יצחק ירנן/תפילה/ג" (פסקה)

== א ==

'''תפילת השחר וכו' עם הנץ החמה.'''  ועיין בב"י ריש סימן פ"ט דאחר שהביא דברי רבינו כתב על שם רבינו ירוחם וז"ל ור"י כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו וכו' ונראה שהוא סובר וכו' ולא ידעתי וכו'. ולי הדיוט דבריו תמוהים דאיך הבין לדעת רבינו ירוחם דמשיראה את חבירו תוך ד' אמות ויכירנו, ואם עלה ברק השחר אחד, ואינו דביראה את חבירו כתב ר"י דהוא זמן תפילה ובעלה ברק השחר כתב דאם התפלל בדיעבד יצא, נמצא ג' זמנים מחולקים דמשעלה ברק השחר בדיעבד יצא ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות הוא זמן תפילה שהוא זמן מאוחר יותר דהיינו עד הנץ החמה משום יראוך עם שמש ואיך השוום מרן יחד. וכפי זה גם אינו מובן מ"ש שפירש כן ר"י כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מ"ש הרא"ש, והא אינם זמן אחד. גם קשה איך אפשר דיפרש ר"י דמ"ש אביי לתפילה כאחרים ר"ל לתפילה ממש והא סיים שם ולק"ש כוותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה וידוע דהתפילה היא אחר ק"ש וזמנה משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הוא קודם להנץ החמה וק"ש כוותיקין שהוא מאוחר, ובשלמא אם הוא תפילין ניחא שהוא כסדר זה תפילין תחילה ואח"כ ק"ש וכמ"ש רש"י ודוק.<br>'''  עוד'''  כתב מרן שם וז"ל ונראה שלמדו כן וכו' דלא גרע קודם חצות וכו' הרואה יראה דבין לפי' א' בין לפי' ב' לעולם קודם חצות לר' יהודה הוא נלמד או מאחר חצות לכו"ע לפי' א', או דלא נשוי כ"כ פלוגתא בין ר' יהודה לרבנן, ובין הכי ובין הכי קשה דאמאי צריך הרא"ש ז"ל להוציא הדין באופן זה ונפק"מ לדרך הב' שכתב מרן דאחר חצות לר"י אינו מועיל אפילו לשכר תפילה שלא בזמנה, ולדרך הא' ברור לעין כל דוחק הלשון בדברי הרא"ש ובפשיטות היה יכול להוציא הדין לר"י אפילו אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה שכשם שקשה לרבנן שאמרו עד חצות כן קשה לר' יהודה במכל שכן דס"ל עד ד' שעות וצריך לתרץ דעד ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ונמצא הדין כמ"ש וגם לרבות עד הלילה.<br>'''  וראיתי'''  להלח"מ הקשה כמו כן בפשט דברי הרא"ש וכתב וכבר תמה עליו הרב ב"י. ולא ידעתי איך כתב דעל קושיא זאת מתרץ, והא מזה לא איירי מרן ומה שקשה על הרא"ש בסתם קשה גם בפי' מרן וכמ"ש, הן אמת דלפי' א' דמרן יש לדוחה לדחות ולפרש כמ"ש הלח"מ דבדבריו מתיישב קושיא זאת ברם בתירוץ האחרון לא נגע ולא פגע בזה.<br>'''  עוד'''  כתב בב"י שם וז"ל הילכך ממעטינן בפלוגתייהו וכו' והקשה הלח"מ ז"ל שם כיון דטעמא דרבנן היינו משום דתמיד היה קרב עד חצות וטעמא דר' יהודה היינו משום דתמיד היה קרב עד ד' שעות מנין לו לתת זמן לר"י עד חצות כלל. ועוד קשה מה שהקשה הרב לחם יהודה וז"ל ועוד קשה דאדרבא מוכח בש"ס דלר"י אחר ד' שעות לא יצא דהא גבי מוספין קאמר עד ז' שעות ומוכח בש"ס ופוסק דלרבנן דקיי"ל כוותייהו בדין המוספין אם התפלל אחר ז' שעות נקרא פושע ויצא ידי חובתו ומדרבנן נשמע לר"י וכו'. ועוד קשה דהתם דף כ"ח אמרו כל המתפלל תפילת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' וכיון דאתרוייהו קאי קרא משמע דשוין נינהו דלאחר זמנן אף בדיעבד לא יצא עכ"ל.<br>'''  ולענ"ד'''  ליישב הכל נקדים מ"ש התוס' ד"ה איבעיא להו וכו' לא בעי אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר [עבר] זמן מוסף וכו' עד סוף דבריהם. היוצא מדבריהם דשנא תפילת מוסף מתפילת שחרית כיון דתפילת שחרית וכן השאר רחמי נינהו לא כן מוסף ואף דכולן כנגד קרבנות תקנום וא"כ משו"ה לר' יהודה אף דזמנה עד ד' שעות מ"מ מודה דיכול להתפלל אח"כ כיון דרחמי נינהו ולא דמי למוספין. גם מ"ש מקרא דנוגי ממועד דמוקי ר"י בין לשחרית בין למוסף לא קשיא כיון דלאחר ד' שעות לר"י אין לו שכר תפילה בזמנה קרי ביה נוגי ממועד ומה שמתפלל אח"כ משום דרחמי נינהו ולכן במוסף דלא שייך רחמי אינו מתפלל ונמצא יישוב לכל.<br>'''  והב"ח'''  לא נראה לו דברי מרן אלו ובחר לו דרך לעצמו והעלה דבין לר' יהודה עד ד' שעות ובין לרבנן עד חצות שכר תפילה בזמנה יש לו מכאן ואילך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד המנחה שכר תפילה שלא בזמנה יש לו ואפי' איחר במזיד ומכאן ואילך מתפלל של מנחה תחילה ואח"כ שחרית ודוקא בשוגג וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דאיך השוה להרי"ף והרא"ש ורבינו והטור בזה והא הרי"ף והרא"ש כתבו היכא דטעי וצלי לאחר ד' לר"י מתפלל וכו' נמצא דדוקא בטעה ברם בהזיד לר"י אינו מתפלל כלל ולא כן להרמב"ם והטור דכתבו עבר או טעה וכו' ואיך הוא השוום בדרך זה וי"ל.<br>'''  עוד'''  שם הב"ח חולק עם מרן בפי' דברי הרשב"א דלדעת מרן פי' דבריו הוא שאחר חצות קודם המנחה אינו יכול להתפלל מכל וכל אלא דלאחר חצות שהגיע שעת המנחה מתפלל מנחה תחילה ואח"כ שחרית ולהב"ח כוונת הרשב"א הוא לאשמועינן דין אחר לענין תשלומים והוא דר"ל דאם לא התפלל שחרית והגיע זמן מנחה גדולה לא יאמר התפלל שחרית ואח"כ מנחה אלא להיפך וכו' יעו"ש.<br>'''  ולענ"ד'''  לא ראיתי בדברי הרשב"א אופן לפרש כן וז"ל ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה וכו' חוזר ומשלים וכו' אבל שלא בזמן תפילה וכו'. ובדברים אלו היכן רמוז מ"ש הב"ח, ומה גם שזה פשוט והוא ש"ס ערוך דהתשלומין הוא אחר התפילה שהיא זמנה ותניא טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שנים של חול מבדיל בראשון וכו' הרי בפירוש דהשני הוא לתשלומין.<br>'''  גם'''  הרב פר"ח כתב דלא כמ"ש מרן בב"י ומור"ם ז"ל דליתא וכ"כ הב"ח וכו'. ובסי' ק"ח ס"ק ג' על מ"ש מרן בסעי' ג' וז"ל הא דמשלים התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא וכתב עליו [הפר"ח] דוקא בזמן תפילה כלומר בעודו עסוק בתפילה העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות וכו' אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תשלומין ודקדק כן הרשב"א וכו' וזו היא כוונת הרשב"א שמשם לקח המחבר מ"ש כאן ודלא כהבנת ב"י ומור"ם סי' פ"ט. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן בדברי הרשב"א דאין דבריו סובלין פי' זה כמו שיראה המעיין.<br>'''  עוד'''  שם בב"י וז"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א וכו', וראיתי להלח"מ פ"ג מהל' תפלה הקשה וז"ל וקשה עליו דא"כ למה לא תירץ בש"ס כשהקשה וכו"ע ותו לא דמאי דקאמר עד חצות הוא לומר דעד חצות יכול להתפלל כל זמן שירצה אבל מחצות ואילך אינו זמן תפלה עד לאחר חצי שעה שאינו זמן שום תפילה, ותירץ וז"ל ומיהו לזה י"ל דאי הוה הכי לא אהני מיעוטא דמתני' דעד חצות אלא לחצי שעה לבד אלא להוסיף ג"כ לגבי דר' יהודה. ולענ"ד נראה לעיקר קושייתו דאינו יכול לתרץ הכי בש"ס דאי מתרץ הכי נמצא דנשאר הענין כפשוטו דאין חילוק בין זמן לזמן לשכר תפלה ובין הכי ובין הכי יש לו שכר תפלה בזמנה אלא דחצי שעה אחר חצות אינו יכול להתפלל וא"כ מאי טעה דקאמר דמשמע דוקא טעה ואם הזיד אינו מתפלל והא כל דאם הזיד אינו מתפלל איך אם טעה יהיה לו שכר תפלה בזמנה. ועוד כיון דבאמצע יש זמן שעבר זמן תפילה מ"מ, איך אפשר שיהיה לו אח"כ שכר תפילה בזמנה ולכן תירץ בש"ס כדתירץ ודוק.