עריכת הדף "טעמא דקרא/שמות/טז" (פסקה)

==טו==
'''הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה.''' בירו' מע"ש [[ירושלמי/מעשר שני/א/א|פ"א ה"א]] הי' אדם אומר לחברו מה אכלת היום והי' אומר לו מן והוא יודע שהוא מע"ש מה המן ניתן במתנה אף זה ניתן במתנה. וקשה היכן מצינו שהמן ניתן במתנה. וי"ל דאמרי' ב[[בבלי/עירובין/פג/ב|עירובין פ"ג ב']] עשירית האיפה האוכל במדה הזאת ה"ז בריא ומבורך יתר על כן רעבתן פחות מכאן מקולקל במעיו וא"כ מה יעשה המקולקל במעיו שאין יכול לאכל כל העשירית האיפה והרי יש לאו לא תותירו ממנו עד בקר ואין יכול למוכרו לרעבתן שכ' בס' מנחה בלולה שאין עושין סחורה במן דכתיב לאכלה וכמו דדרשינן בפירות שביעית לאכלה ולא לסחורה וע"כ מוכרח ליתנו במתנה לרעבתן ולא יעבור בלאו דלא תותירו וזהו המן ניתן במתנה (מיהו יל"פ ניתן במתנה שהקב"ה נתן לנו את המן במתנה משא"כ כל אכילתנו אנו צריכין לזרוע ולקצור או לקנות מאחר).

'''הוא הלחם אשר נתן ה'.''' ב[[בבלי/ברכות/מח/ב|ברכות מ"ח ב']] מבואר שהיו מברכין אחריו ברהמ"ז והיינו משום שהיו לו תכונות לחם והי' מזין כלחם וקבעו עליו הסעודה ולהכי קרי לי' לחם. ויל"ע אם זה דוקא כשנתכוונו לטעם לחם (שהרי המן הי' משתנה לכל הטעמים שכוונו) ואז הי' לו כל תכונת לחם אבל אם כיונו לטעם פירות הי' לו תכונת פירות ולא היו צריכין לברך אחריו ברהמ"ז כי אז לא הי' מזין כפת א"ד תמיד הי' מזין כפת רק הנ"מ לענין הטעם איזה טעם הרגישו בו. ויש להביא ראי' ממש"כ רש"י בפ' בהעלתך (והוא מספרי) שהמן הי' משתנה לכל הטעמים חוץ מה' מינים הקשואין והאבטיחים כו' מפני שקשה למניקות ואם נימא שהתכונה לא נשתנה והי' לו תמיד תכונת לחם ורק בטעם הרגישו טעם אחר א"כ למה הי' קשה למניקות (ודוחק לומר דהרגשת טעם לבד מזיק למינקת) ועי' [[בבלי/יומא/עה/א|יומא ע"ה א']] ולכן נראה דכל מין שחשבו הי' לו תכונת מין ההוא ולכן לא נתלוננו אלא על הראי' בלתי אל המן עינינו, ובזה י"ל קושיית מרן החזו"א או"ח סי' כ"ח סק"ד איך ברכו על המן ברהמ"ז הא נבלע באיברים והו"ל כנתעכל מיד די"ל דבאמת הי' לו כל תכונת לחם ולא נבלע מיד באיברים עד שיעור עיכול ואז נבלע באיברים ולכן יכלו שפיר לברך עליו.

<small>'''הוא הלחם אשר נתן ה'.''' משמע שהמן הי' לו דין לחם ויצאו בזה ידי קידוש במקום סעודה. וקשה איך יצאו ידי לחם משנה והמן כזרע גד הוא דק ככפור ואין לומר שחשבו עליו שיהא לחם דאפי' למ"ד טעמו וממשו נשתנה הרי כתבו בתוס' (במושב זקנים מבעה"ת פ' בהעלותך) דצריך לחשוב דוקא בשעת אכילה ובשבת אסור לחשוב דהוי כמבשל. ונראה דלכך אמר הכתוב אשר תאפו אפו ואפאוהו בצורת לחם ועשו אותו לחם משנה.</small>