עריכת הדף "
העמק שאלה/קמו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == {{העמקש|א}} '''חייבין בזמון ולומר נברך דכתיב ואכלת וגו' לפניו מנין כו'.''' אינו מובן לכאורה. במאי מיירי רבינו. אי בברכת המזון בעלמא למאי התחיל בבי תלתא. ותו הרי כל השאילתא לא מיירי אלא בזמון. ואי בברכת הזמון והא שהביא המקרא ואכלת ושבעת וברכת כוון לסיפא דקרא את ה' אלהיך וכדאיתא בברכות דמ"ח ב' זו ברכת הזמון. א"כ ק' הא בשאיל' נ"א כתב רבינו בזה"ל דאלו בי תלתא דקבעו סעודתייהו בחד' דוכת' מחייבין לאזמוני ולברוכי בהדי הדדי כדתנן שלש' שאכלו כאחד חייבין לזמן מנה"מ אר"א דא"ק גדלו לה' אתי וגו'. הרי שהביא לענין זמון דרשי דאמוראי שהוא כדרבי בבריית' דדף מ"ח ואמאי הביא הכא דרשה אחרת. איברא כמ"כ ק' סוגיא דגמ' רפ"ז דיליף ברכת הזמון מדכתיב גדלו לה' אתי וגו'. או מדכתיב כי שם ה' אקרא וגו'. ולא קאמר ותנא יליף לה מהכא היינו ת"ק דברייתא הנ"ל דיליף ברכת הזמון מקראי דאורייתא דכתיבי גבי ברכת המזון. אלא צ"ל דהא דריש פרקין דקאמר מנה"מ שחייבין לזמן לא בברכת הזמון מיירי שאומר נברך שאכלנו משלו אלא הכוונה בהא דעיק' מצות זמון שא' מברך וכולם יוצאים ידי חובת בהמ"ז. ובכל בהמ"ז קאי. וזהו עיקר מצות זמון [וכמש"כ הגר"א סי' קצ"ה סק"ה. והא שאין אנו נוהגין כן כבר כ' מרן הב"י סי' קפ"ג משום שאין אנו יכולין לשמוע מלה במלה] שיהא א' מברך וכולם שומעים ועונים אמן. וע"ז קאמר מדכתיב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. היינו שאגודים זה בזה זה מברך וזה עונה אמן. והאמן הוא מגוף הברכה כפרש"י שם ד' מ"ז א' ד"ה עד שיכלה אמן כו' דאף ענית אמן מן הברכה היא. וכן כ' הגר"א סימן קס"ז ס"ק י"ג בשם הירושלמי. ומשנה מפורשת היא פרק אין עומדין העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף הא בל"ז רשאי להפסיק באמצע תפלת ש"ע כדי לענות אמן. והלא אסור להפסיק בתפלת ש"ע לענין כל דבר שבקדושה ומכש"כ לענית אמן. אלא על כרחך דכשם דברכת כהנים עצמו הוא מגוף תפלת ש"ע כמש"כ בשאילתא קכ"ד אות י"ג בס"ד ה"נ ענית אמן אחר ב"כ כברכת כהנים עצמו דמי. וכן בכל תפלה וברכה האמן מגוף התפלה והברכה הוא. ולמדנו זה מדכתיב ונרוממה שמו יחדו. ור' אבוה יליף מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. וכפרש"י שם דכ"א לענין ברכת התורה בד"ה כי שם. כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גדל לאלהינו באמן הכי מפרשי לה במס' יומא עכ"ל [מה דנקיט רש"י הא דיומא אינו מכוון. דשם לא בברכה מיירי אלא בהזכרת שם המפורש מיירי וגם לא בעניית אמן אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויותר הי' לרש"י לציין הא דתענית ט"ז. וכפרש"י בנמוקי תורה בזה"ל כשאקרא ואזכיר שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו אחר ברכה שבמקדש תענית ט"ז עכ"ל. ושם מבואר שנוסח ברכה זו הוא לפי שאין עונין אמן במקדש. למדנו מכאן דבמדינה עונין אמן אחר ברכה] וס"ל להני אמוראי דכ"ז שמצוה לענות אמן אינו אלא כשאחד מברך וכולם עונין. והיינו שיוצאין ידי חובתן. שהוא כעין זמון שבבהמ"ז. ואע"ג דודאי מצוה לענות אמן אפי' כשאינו יוצא י"ח בברכת חבירו כדאי' בברכות דנ"ג על הא דתנן ועונין אמן אחר ישראל המברך דמיירי בשלא אכל עמהן. הרי דעונין אמן אפי' א"צ לברכת המברך. זה אינו אלא מדרבנן ולא מדרשה דקרא משא"כ כשיוצא י"ח למדנו מהאי קרא שעונין אמן וכעניינא דהאי קרא שלמד משה תורה לכל ישראל כדאי' בירו' ר"פ שלשה שאכלו דמהאי קרא למדנו דהקורא בצבור מברך לפניה. [ומכ"מ נראה שיש בזה פלוגתא אי אסמכתא דענית אמן קאי דוקא על היוצא י"ח או בכל מקום ששומע איזו ברכה. דאי' בברכות שם דא"ל רב לחיי' ברי' חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף ממאן דעונה אמן והתני' ר' יוסי א' גדול העונה אמן יותר מן המברך א"ל ר' נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי גוליירין יוצאין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין תנאי היא דתני' אחד המברך וא' העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן. וקשה לי האיך ס"ד דהעונה אמן עדיף הא רבי יהיב ארבעים זהו' שכר ברכה לבהמ"ז כדאי' בחולין דפ"ז א' הרי דמברך עדיף מהעונה אמן. ויותר ק' הא שכ' הרא"ש בפ' כה"ד בשם ר"ת בא' שחטף מחבירו מצות מילה ופטרו ר"ת משום דכיון שהי' שם בשעת מילה ועונה אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך. ותמוה הא רבי ג"כ ענה אמן. והאיך אפשר לסתור מעשה רב דרבי. וע' ש"ך ח"מ סי' שפ"ב שהקשה ג"כ על ר"ת ע"ש דהוי בה טובא. אלא כך הענין דהא פשיטא דברכת המזון שהוא מ"ע מה"ת עדיף מן העונה אמן שאינו אלא אסמכתא מהאי קרא ואינו נחשב למ"ע. משא"כ בשאר ברכת הנהנין והמצות. והיינו שפירש"י בברכות שם כשמושיטין כוס של ברכה כו' ולא של ברהמ"ז כלשון המפרש שלהי מס' נזיר אלא בכוס אחר דעיקר הברכה מדרבנן. והעונה אמן הוא מאסמכתא דקרא דעדיף מעיקרו דרבנן. וא"כ אפי' עיקר הברכה אינו מה"ת מכ"מ כיון שקורא את ה' בברכה יש אזהרה לשומעים הבו גדל לאלהינו כלומר ענו אמן. נמצא דגדול העונה אמן יותר מן המברך שאינו אלא רשות מה"ת. והיינו דמדמ' לגוליירין שמתחרין וגבורין מנצחין היינו המברך מתחרה ואינו עיקר חיוב שהיא המלחמה. והעונה אמן דמכונה בפסוק בלשון גודל דהיינו גבורה והוא המנצח. ובזה פליגי תנאי דת"ק ס"ל דאפי' בזה מברך עדיף. והיינו משום דס"ל דעיקר אסמכתא של הבו גודל אינו אלא למי שיוצא ידי חובת הברכה. וא"כ ממ"נ אם הברכה מדרבנן העניה ג"כ מדרבנן שהרי אינו מחויב לצאת י"ח. וע"כ לא קאי אסמכתא של הבו גודל אלא על ברכה שמחוייב מה"ת והוא יוצא בשמיעה הרי פליגי בזה תנאי. ופסק ר"ת לענין ברכת מילה שהעונה אמן גדול מן המברך והוכחה לזה הפסק יבואר בסמוך] כ"ז ביארנו סוגי' דר"פ שלשה שאכלו. אבל סוגי' דדמ"ח מיירי בברכת הזמון היינו נברך שאכלנו משלו מש"ה מביא הדרשה את ה' אלהיך ועוד כמה דרשי. מעתה יבואר דברי רבינו ג"כ דבסי' נ"א שכ' דמחייבין לאזמוני ולברוכי בהדי הדדי. היינו כל ברהמ"ז הא א' מברך וכולם עונים אמן. אבל כאן מיירי בבהז"מ כמבוא' בלשון חייבין בזמון ולומר נברך ומביא הדרשה לזה. והא דסמך לכאן ברכה לפניה איידי דאיירי בברכה שאין מפורש בתורה כבהמ"ז עצמו. מש"ה מביא ג"כ ברכ' לפני אכיל' מנין כו'. ועפ"י מש"כ דעיקר מצות זמון הוא שיהא א' מברך וכולם עונין אמן. יבואר הא דאי' בחולין שם דרבי רצה לשלם ארבעים זהובים עבור ארבע ברכות והקשו התו' הא יש חמש דהיינו כוס של ברכה דבהמ"ז ויישבו דס"ל לרבי דאכסא דברכתא א"צ לברך כלל. והקשה בש"ך ח"מ שם א"כ מוכח מדרבי כהאי מ"ד וקשיא אדאידך. מיהו הא לק"מ דעיקר קו' התוס' מברכת היין אינו אלא למ"ד בברכות דמ"ג דיין לא בעי הסיבה או דמהני הסיבה. וא"כ לא בירך אלא המזמן. אבל למ"ד יין לא מהני הסיבה הרי גם השומעים ברכו בפ"ע ואמאי ישלם עבור הברכה. ולפ"ז י"ל דמ"ד דצריך לברך אכסא דברכתא ס"ל דיין לא מהני הסיבה וזהו כוונת התו'. אלא הא קש' לי הא קיי"ל דיין מהני הסיבה וקיי"ל דיין אחר בהמ"ז טעון ברכה. וא"כ קשה מדרבי. אבל למש"כ י"ל דכל ברכות שאין עיקר המצוה שיהא אחד מברך ואחרים יצאו י"ח א"צ לשלם. שהרי אי בעי מברך לעצמו. משא"כ בהמ"ז דעיקר המצוה כך הוא מש"ה צריך לשלם. ויש לכוין כ"ז בפרש"י בחולין שם ד"ה ארבעים זהו' כו' שענה אחריהם אמן עכ"ל. ר"ל שהמצוה בכך דוקא לענות אמן. [ולמש"כ לעיל י"ל דמש"ה כ' ר"ת דקיי"ל דגדול העונה אמן כו'. ולמד זה מהא דלא חשיב ברכת היין היינו משום שאינו מה"ת ובזה קיי"ל דגדול העונה אמן כו' וא"צ לשלם. ולפי דברינו יהי' פי' ד' ברכות היינו עם ברכת הזמון. ולא הטוב והמטיב שהוא ג"כ דרבנן. וע' בש"ך שם]:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף