עריכת הדף "בני אהובה/אישות/ו" (פסקה)

== א ==

'''המקדש ''' 

''' על תנאי וכו'.''' כתב הבית שמואל סימן ל"ח ס"ק א' הר"ן פרק האומר כתב דאין טענת אונס בקידושין והר"ן סוף פרק כל הגט והמ"מ פרק ט' הלכות גירושין כתבו בשם העיטור אם לא נתקיים התנאי בקידושין מחמת אונס הוי ספק קידושין עכ"ל והנה ראית הר"ן מהירושלמי דאם התנה עמה אם לא אכנוס אותך תוך שלושים יום דלא יהיו קידושין ונאנס סבר ר' יוחנן דלא הוי קידושין עיי"ש אמנם הרא"ה למסכת כתובות חילק באומר אם באתי יהיו קידושין ונאנס ולא בא לא הוי קידושין דמכל מקום לא בא ובמה יחולו הקידושין אבל באומר אם לא אבוא יהיו קידושין ואם אבוא יבטלו קידושין ונאנס מצי אמר דעתי היה לבוא רק קרני אונס א"כ הרי קידושין בטלין מעיקרא ולפי זה ליכא מירושלמי ראיה דשם אמר אם לא אכנוס והרי לא כנס אבל העיטור כפי העתקתן של הר"ן והמ"מ ממקומו נלמד דכתבו אותו גבי אם לא אבוא תוך ל' יום יהא גט ונאנס ועל זה הנדון העתיקו דברי העיטור ובזה ודאי יש לספק כדברי הרא"ה דהחליט דודאי יש אונס בקידושין והעיטור מספקא ליה ולא תקשי ליה כלל מהירושלמי. והנה הרא"ה כתב בתולה בדעת אחרים הן אם יבוא הן אם לא יבוא מהני תנאו ולא מבטל להו טענת אונס ונראה דהכריח זאת מהא דתנן במסכת קידושין דף ס"ג ע"א על מנת שירצה אבא ומת האב הרי זו מקודשת ולכו"ע אם אמר על מנת שיאמר אבא הן ומת האב אינה מקודשת וקשיא לר' שמעון בן לקיש דפליג בירושלמי ארבי יוחנן וס"ל דאפילו אם מתנה אם באתי יש אונס בקידושין דהא גם כאן יש אונס דהאב היה אומר הן רק דנאנס ומת ועל כרחך צ"ל דבתולה בדעת אחרים לא שייך אונס כלל.

''' אמנם''' במה שכתב הרא"ה דתולה בדעתה כגון אם תבוא או לא תבוא חד דינא אית ליה עם תולה בדעתו ממש לדבריו לא הבנתי דברי הירושלמי דכתב על דעתיה דר' שמעון בן לקיש האיך צריכא למעבד דאי אתא יום פלוני ולא היה כניסה לי לא יהיה לי עליך כלום עכ"ל ופשוטן של דברים הוא כשהוא מתנה אם לא אכנסך ביום פלוני לא יחולו קידושין ס"ל לרשב"ל דיכול לטעון נאנסתי ומתחילה סברתי בדעתי לכנוס בלי ספק משא"כ כשהיא מתנה עמו אם לא תכנוס אותי ביום פלוני לא יחולו הקידושין ואם כן הוא מה נפק"מ בדעתו כיון דהאשה טוענת אדעתא דהך תנאי נתקדשתי וזהו העצה היעוצה לדעת רשב"ל ולפי זה ה"ה להיפך אם הוא מתנה עמה שתעשה דבר ונאנסה יכול הוא לטעון מה איכפת לי באונסך וזהו שלא כדברי הרא"ה וצריך להיות דהרא"ה מפרש בירושלמי פירוש אחר דהעצה {{ממ|לו}} [לא] הוי שתתנה היא רק דההבדל הוא בלשון התנאי אם כמדבר בעדו באומר אם לא אכנסך ביום פלוני הרי תולה בעצמו א"כ יכול לומר לרשב"ל הא אנא קאי רק קרני אונס משא"כ באומר לשון נסתר אם לא תהא הכניסה ביום פלוני דמורה הלשון בדרך תנאי על המעשה ולא עליו א"כ כשלא יהיו הנשואין ביום פלוני יהיה מחמת איזה סיבה שיהיה מ"מ הרי לא נעשה הנשואין והוא תלה התנאי במעשה ולא בעצמו ולכך מודה רשב"ל דאין כאן טענת אונס.

''' ובאמת''' שלפי טעם הר"ן ויסודו בהררי קודש פלוגתא דאמוראי בירושלמי הוא הכל במתנה תנאי שהוא לטובתה כאותו שאמרו אם אכנסך לזמן המוגבל או לא ונראה דהטובה היא דניחא לה שלא תשב וראשה חפוי עגונה ולזו נתן הר"ן טעם לשבח כיון שהתנאי לטובתה מה נפק"מ לה באנסו סוף סוף לא מקיים תנאו משא"כ במתנה דבר שאינו לטובתה כגון שהתנה עמה אם אזוז מכאן תהא מקודשת ואם לא אזוז לא תהא מקודשת וביקש להלוך ונאנס אי בזה שייך טענת אונס כיון דאינו לטובתה כלל ובזו וכיוצא בו נסתפק בעל העיטור וספק עצום הוא ולית ליה פותר.

''' והנה''' הרב בית שמואל כתב שם וז"ל בגט אחר תקנות רבינו גרשום דאין מגרשין בעל כרחה והוא התנה תנאי לטובתה אין הגט חל עד שיתקיים התנאי ואין האונס מקיים התנאי ולא שייך בזה תקנות רבינו גרשום משום צנועות ופרוצות עכ"ל ודבריו צריכין תיקון כי הא בלא"ה קי"ל אין אונס בגיטין משום צנועות ופרוצות ומה זה שכתב דלא שייך תקנות רבינו גרשום משום צנועות ופרוצות הלא גם זה הוא להיות התנאי עומד בתקפו לבל יבטלנו טענת אונס אלא כך צריך להיות אף במקום שלא שייך תקנות צנועות ופרוצות והיינו בטענת אונס דלא שכיח כלל כגון אכלו אריה דקי"ל יש אונס בגיטין בזה דעתו דבזמן הזה אם התנאי לטובתה אף אונס כי האי אינו מקיים תנאי זהו כוונת דבריו בלי ספק. אך באמת אין כאן מקום קפידה דמה נפק"מ בתנאה כלל רבינו גרשום החרים שלא לגרש בעל כרחה אבל זה שכבר גירש אף שעבר על תנאי שהתנה עמה מ"מ כיון שכבר קיבלה הגט הרי היא מגורשת ממנו דמה נפקא מינה בתנאה ואי משום חרם דר"ג חדא דהא כבר נתגרשה ולא בזה החרים ר"ג לבטל הגט וכי נאמר דהחרים ר"ג במקום אונס דלא שכיח כי האי ולא עבר בשאט נפש רק שנאנס אין לדברים אלו קיום בעצמותן.

''' אמנם ''' יש לי ספק אחר להחמיר והוא דצריכין אנו לדייק לדעת ר' שמעון בן לקיש בירושלמי דס"ל יש אונס בקידושין אפילו במתנה עמה על מנת שאכנוס אותך ביום פלוני ולמה לא חשש רשב"ל לעניין צנועות ופרוצות כמו בגט דלפעמים לא יבוא לכנוס אותה ומן הדין הקידושין בטלים והצנועה תחוש לנפשה אולי קרהו אסון ותהא יושבת עגונה וכן בפרוצה דשמעה דנאנס ואעפ"כ תהא נשאת לאחר ודוחק לומר דרשב"ל לית ליה תקנות צנועות ופרוצות דא"כ ליפלגו ר' יוחנן ורשב"ל בגיטין דהא עכ"פ ר' יוחנן ס"ל הך תקנה דאל"כ יהא מילתא דרבא דאמר האי תקנה בגיטין במסכת כתובות דף ב' דלא כמאן אלא ודאי דס"ל לרשב"ל לחלק דבשלמא בגיטין דמתגרשת בעל כרחה שפיר חשו חכמים לתקנות עגונות דאין לומר למה קיבלה ממנו גט על תנאי זה והכניסה עצמה בספק וחשש עיגון דמה לה לעשות הואיל דאשה מתגרשת בעל כרחה משא"כ בקידושין דאין האשה מתקדשת אלא ברצון וא"כ היא שקבלה קידושין על תנאי הלזה ונכנסה לבית הספק אם יקרהו אסון וחשש עיגון מה לנו תו בתקנתה היא דאפסידה אנפשה ואין אנו אחראין לתקנה שלה וזה פשוט ונכון. ומעתה חזרנו לדידן דגם האשה אינה מתגרשת אלא ברצון מתקנת רבינו גרשום והיא שנתרצית לקבל הגט על זה התנאי ונאנס מה תקנות עגונות יש כאן היא דאפסדיה אנפשה כהנ"ל בקידושין ואף דר"י דפליג ארשב"ל בקידושין לאו משום דפליג אסברא הזאת רק מעיקר הדין כמ"ש הר"ן וצ"ע אם יש להחמיר או נאמר דתקנות חכמים דאין אונס בגיטין לא זזה ממקומה בעבור חרם דר"ג והדבר צריך תלמוד.