עריכת הדף "ארץ חמדה/שמות/א" (פסקה)

==א==

{{ממ|שמות א א}} <br>'''ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב''' . הנה אמרו יעקב אבינו לא מת והוא הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים כדי להגין עליהם ולא נסתלק נפשו מבניו לזה אמר שהזכיר בפרשה הקודמת מיתת יעקב וכל הענין חוזר ומספר שאעפ"כ יעקב אבינו לא מת ושב עם בניו למצרים ועז"א הבאים לשון הוה שעכשיו באו למצרים פעם שנית עם יעקב ומבואר בזוה"ק הטעם שבחר דוקא בגלות מצרים ולא בשאר ארצות משום שחשש פן יתערבו בגויי הארצות ולא יהיה אפשרות לגאלם דהגאולה היתה בזכות שלא שינו את שמם ושלא נתערבו בין המצרים לזה בחר דוקא שיגלו למצרים שהיו עם קשה עורף ונמוסיהם מבוזים ומגועלים וימאסו ישראל להתחסן בם וז"ש לתת טעם למה גלו למצרים דוקא שהוא משום שיהיה בטוח שלא ישנו את שמם ולא יתערבו בין המצרים. לז"א ואלה שמות בני ישראל מחמת שיתקיימו השמות שלהם לזה הם הבאים מצרימה דוקא והטעם השני איש וביתו באו שיהיו שמורים איש וביתו בקדושה בלי תערובות בת אל נכר:

'''בתנחומא ואלה שמות'''  זש"ה {{ממ|תהלים מח}} כשמך אלהים כן תהלתך וגו' מלך בשר ודם מקלסין אוחו שהוא גבור והוא חלש מקלסין אותו נאה והוא כעור מקלסין אותו רחמני והוא אכזרי והקב"ה בכל מה שמקלסין אותו הוא יותר האל הגדול הגבור והנורא וכן אמר דוד {{ממ|שם קו}} מי ימלל גבורות ה' וגו' וכן איוב אמר {{ממ|איוב לז}} היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע באו אנשי כנה"ג ואמרו ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה {{ממ|נחמיה ט'}} ע"כ לשו! המדרש. נראה לבאר כי המבקרים נתנו כלל גדול כי כל השבחים הנאמרים על הבורא ית' כולם אין צריך להם כי במה שהוא אלוה נודע ממילא שאין חסרון בעצמותו ושיש לו כל השלמות כי מי שאינו שלם לא יכונה בשם אלוה וממילא שמו העצמי מורה על כל שבחיו ותאריו ותהלותיו. וז"ש כי במלך ב"ו אין שמו העצמי מורה שבח אחר כי עדיין יכול להיות שהוא חלש ואכזרי וכדומה כל החסרונות אבל הקב"ה שמו העצמי די וז"ש מלך ב"ו מקלסין אותו שהוא גבור ר"ל צריך לקלס אותו בכך יען כי יכול להיות שהוא חלש וכן כולם, אבל הקב"ה בשמו העצמי נכלל כל תהלותיו. וז"ש כל מה שמשבחין אותו הוא יותר ר"ל שהוא מיותר כי בשמו העצמי שהוא אלוה נכלל הכלל. וז"ש כי כשמך כן תהלתך ר"ל בשמך העצמי לבד נכלל כל התהלות והשבחים והתארים וז"ש מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו ר"ל מי שימלל אחד מן גבורותיו כזה ישמיע כולם כי כולם נכללים באחד כי כל שבח שאומרים על הבורא ית"ש אינו דבר זולתו רק הוא:

חקירה פלסופית <br>'''אמר המו"ל מצאתי בין כתבי המחבר זצ"ל מאמר מעין הדברים הנ"ל ראיתי להדפיס כאן''' .

[הנביאים היו מכנים להשם בכמה מדות ובא ישעיה והעמידן על שלש. ה' שופטנו וכו', ובא מלאכי והעמידן על אחת. זכרו תורת משה עבדי] *הרמב"ם מנה י"ג עקרים הידועים והר"י אלבו חלקם לשלשה כי במציאות ה' נכלל האחדות ושאינו גוף והקדמות והארכתי לבאר כל פרט עפמ"ש המדרש תנחומא ריש פ' שמות ב"ו משבחים אותו שהוא חכם והוא טפש וכו' אבל הקב"ה כל מה שמשבחים אותו הוא יותר ר"ל ריבוי התארים אשר אצל הבורא וכן כל התהלות והתשבחות כולם מיותרים. כי באמרנו שהוא אלהים. נכלל כל השבחים והתארים כמו באמרנו על האדם שהוא אדם. א"צ לבאר שהוא חי. ושהוא מרגיש. ושיש לו לב וכליות ופה ולשון. כי כל זה נכלל בגדר אדם:

'''ובזה'''  פרשתי [מ"ש במד' מלך בשר ודם משבחים אותו בכמה שבחים אבל השם משבחים אותו שהוא אלהים]. ר"ל ששבח זה כולל הכל. רק בשר ודם צריך לשבח אותו שהוא חכם יען והוא טפש ר"ל שיכול להיות טפש ואין זה בגדר אדם. שיהיה חכם או גבור וכו'. וכן פרשתי המד' מלך בשר ודם משבחים אותו שהוא חכם והוא אינו חכם משבחים אותו שהוא קדוש והוא אינו קדוש אבל הקב"ה משבחים אותו שהוא חכם והוא חכם וכו' הה"ד אין קדוש כה' כי אין בלתך וכו' ר"ל הקדושה אינו דבר זולתך כי אתה עצם הקדושה:

'''ופרשתי'''  המד' א"ר ישמעאל בשעה שהחכם יושב ודורש בדברי הגדה והעם שומעים ועונים אחריו איש"ר מברך באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למה"ש ראו בריה שבראתי בעולמי איך הם משבחים אותם באותה שעה מלבישים הוד והדר עד כאן דבריו כי כל דברי הגדה המרבים בשבחי הבורא ומתארים אותו בכמה תארים בכמה ענינים מושאלים מן החומר לשבר את האוזן. וזה מפני שבני אדם אין מכירים ענין מופשט מהחומר. וצריך לצייר להם בדבר חומר אבל בכל צריך לדעת כי השם מרומם מכל ברכה ותהלה וע"ז עונים יהא שמיה רבא מברך ר"ל שלעתיד שיופשטו בגדיהם החומרים יכירו את ה' באופן יותר נשגב לעילא מכל ברכתא ושירתא דאמירן בעוה"ז. אז השם אומר למלאכי השרת כי המלאכים אין יודעים מאומה מכל השבחים האלה הנאמרים בעולם התחתון על הבורא. כי הם אין מבינים דבר גשם והשם מראה כי נמצא עולם גשמי. והאדם אשר עליו אך הם משבחים אותו בשבחים חדשים שבאמת אינם במציאות כלל בערך אלה. ועז"א ראו בריה וכו' איך הם משבחים אותו ? עז"א באותה שעה מלבישים הוד והדר כי כל השבחים וכל הפעולות שאנו מכירים בהם את הבורא הם רק לבושים שהלבוש אינו עצם המתלבש רק מתעטף בו ומתכסה בו ומתראה על ידו וישעיה העמיד כל העיקרים על שלשה. שהם מציאות ה' ותורה מן השמים שכר ועונש עז"א א) ה' שופטנו ב) מחוקקנו ג) מלכנו לגמול ולעונש:

'''אולם'''  בעיקר האמצעי שהוא תורה מן השמים תלוים כל העיקרים. כי אם יש תורה יש נותן התורה וזה עדות על מציאות ה'. וממילא מוכרח שיש שכר ועונש דאל"כ אין מציאות לתורה. וז"ש שמלאכי העמידן על אחת זכרו תורת משה עבדי. ונבאר עיקר תורה מן השמים. מדוע דבר ה' בעצמו עשרת הדברים ולא ע"י שליח ? ב' מדוע לא נתנה התורה לאבות אברהם יצחק יעקב ? ג' חקירת העיקרים. אם מותר לבעל דת לחקור אחרי אמונתו. ואם אסור ? מדוע לא ישוו כל בעלי אמונה בשכר ? ואם מותר לחקור קשה ממ"נ אם יסמוך על החקירה להחליף אמונתו אינה אמונה ? ואם לא יסמוך על חקירתו למה יחקור ? עי' בעיקרים באורך:

'''והנה'''  העיקרים כתב כי המברר הדבר יש שלשה ענינים. למשל המברר שיודע לעשות התריאק הבלתי מזויף יש יברר שיעשהו לענינו. ונראה כל חלק בפ"ע שאינו מזויף וזה הבירור האמתי ויש יברר ע"י סגולתו שירפא בו כל ארס וזה ג"כ ברור טוב. אבל יש יברר ע"י שיעשה מופתים שיבא באש ובמים וזה אינו בירור כלל כי מה ענין זה לזה. כן המברר שהוא שליח ליתן דת ע"י מופתים אינו בירור וכן משה לא האמינו בו מפני האותות עד שראו עין בעין. עכ"ד:

'''ובזה'''  פרשתי מ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש. ''' עד כאן מצאתי:'''