עריכת הדף "אלשיך/דברים/י" (פסקה)

== א ==

'''בעת ההיא כו'.''' הנה יקשה (א) כי אין זה מענין מצות ה' שחוזר לשנות' בערבות מואב רק סיפור איך היה לוחות שניות עניינם וא"כ למה מודיע הדבר לישראל. (ב) כי יותר מפורש הענין פרשת כי תשא ומשם ידעו ישראל את כל זה. (ג) אומר בעת ההיא למה מסיים העת שהיה זה בה. (ד) אומר פסל לך מה ענין אומר לך וידוע מז"ל הפסולו' יהא שלך האם אפשר שלא היתה כונת הכתוב רק להודיעם שהעשיר הות ית' את משה ומה גם שאין מעצור לה' להושיע ולהעשירו בלעדי זה: (ה) לא ימנע הלוחות אלו היו גשמיות או רוחניות אם רוחניות איך יאמר פסל לך איככה יפסול דבר רוחני ואם הם גשמיות איך יתכן יכתוב הוא ית' בגשם חומרי ומה גם אומר לפני' כמכתב הראשון כי הלא הראשונים היו רוחני' מלמעלה אלא שנתלבשו בבואם פה אך אלו אם גשמיות היו לא יצדק בם מכתב באצבע אלהים. (ו) שאם בריאה יברא הלוחות סנפירינון באהלו של משה כמשז"ל למה לא בראם חלקות ולא שיצטרך אח"כ לפסול אותם כאשר בראם בשיעורם כשעור ו' על ו' טפחים כל א' מהם. (ז) אומר ועלה אלי ההרה כי הלא כאשר בראם למטה בארץ הוא גם לא יבצר ממנו לכותבם פה כי מלא כל הארץ כבודו ית'. (ח) אומר ועשית לך ארון עץ כי הנה עד אחר רדתו מן ההר לא נצטו' לעשות הארון וא"כ למה צוה אליו טרם יעלה וגם אומרו לך שהיה ראוי יאמר ועשית להם ארון עץ. (ט) כי הרי היה עתיד בצלאל לעשותו והוא עשהו ומה ענין ארון זה. (י) אומר ואכתוב על הלוחות כו' שיורה שהוא ית' הי' הכותב אך בפ' כי תשא יורה כי משה הי' כותב כי שם נאמר ויהי שם עם ה' מ' יום כו' ויכתוב על הלוחות כו'. (יא) אומר את הדברים אשר היו מי לא ידע כי אותם הדברים היו וגם מה ריבה האת. (יב) אומר אשר שברת מה צורך להזכיר השיבור כי הלא באומר את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים ידוע הוא כי הם אשר שברת. (יג) אומר ואעש ארון כו' למה שינה הסדר כי הוא ית' אמר אליו עלה אלי ההרה ואח"כ ועשית לך ארון כו' והוא עשה הארון טרם עלותו. (יד) אומר ואעל ההרה ושני הלוחות בידי כי מהראוי יאמר ואקח את הלוחות בידי ואעל ההרה ולא לומר תחלה ואעל ההרה ואח"כ ושני לוחות בידי וגם נשית לב אל אומרו בידי ולא אמר על שתי ידי כדבר שנא' למעלה בראשונים. (טו) אומר ויכתוב כמכתב הראשון את י' הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש כי הענין כפול ומכפול כי באומרו כמכתב הראשון ידוע הוא כי הם י' הדברות ומאומר י' הדברים ידוע הוא שהם אותם אשר שמעו שדבר להם ה' מתוך האש וגם אומרו ביום הקהל היא מיותר. (טז) למה לא נאמר פה מה שעמד בהר מ' יום הו' קודם שיאמר ואפן וארד מן ההר ואומר למטה אחר סיפור מה שהבדיל את שבט הלוי שהוא שלא במקומו. (יז) אומר ואשים את הלוחות בארון מה צורך לאומרו להם פה ומה גם כי ידוע הוא. (יח) אומר ובנ"י נסעו מבארות בני יעקן כו' כי אין לפסוק זה חלק ונחלה עם הקודם ומה ענין מיתת אהרן ושכיהן אלעזר בנו תחתיו במקום זה. (יט) או' משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ושהיתה ארץ נחלי מים מה ענין שום דבר מזה בכתוב פה כלל. (כ) אומר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי כו' אין לזה שייכות לא למעלה ולא למטה וגם אומר בעת ההיא הבדיל שאינו בעת מיתת אהרן וכיהן אלעזר ולא בעת היותם ביטבתה ארץ נחלי מים כ"א בעת ענין הלוחות שהוריד למעלה ואיך נאמר פה. (כא) אומר ע"כ לא היה ללוי מי הכניסו עתה בזה. (כב) אומרו ואנכי עמדתי בהר כו' כי אומר כימים הראשונים הוא מיותר. (כג) אומר מ' יום ומ' לילה כי בשלמא בימים הראשונים כתבנו שם טעם אל השיעור ההוא שהוא להעשות בריה וחדשה שצריך השיעור ההוא וגם בשניים כתבנו למעלה שהיא לחזור אל הא' אך בפעם הג' הזאת צריך לבקש טוב טעם על הדבר. (כד) אומר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ה' השחיתך היעלה על לב שגם בפעם הג' יאבה ה' להשחיתם אחרי מות ג' אלפי איש החוטאים בעדים והתראה מיתת ב"ד ואשר בעדים בלי התראה ע"י ההשקאה ואשר היו שלא בעדים על יד המגפה ואחר תפלת המ' יום האמצעיים ומה גם שאמר בהם וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא כמדובר בסמוך איך יעלה על לב יאבה ה' להשחיתם בפעם הג'. (כה) אומר לך למסע כו' מה יתן ומה יוסיף לנו כי נדע שאמר ה' אליו קום לך למסע כו': 

'''אמנם''' לבא אל הענין נשים לב כי ראוי גם לדרוש ולחוד מה היה שהלוחות השניות לא בראם היא יתברך למעלה כראשונים והיה מן הראוי שיהיו גם הם מלמעלה כדי שיכון בהם מכתב אלהים גם שלא יהיו ממדרגת הראשונים. אך הנה למדנו מרז"ל כי הלוחות הם רמז אל האדם וכמז"ל כי היו הלוחות עם הדברים הכתובים וחקוקים בתוכם כגבר שהנשמה בקרבו שהנשמה מוליכת על רגליו ובצאתה מקרבו ישאר גופו כבד כמו אבן על כן כבא משה וירא את העגל ראה והנה פרחו האותיות ונשארו כבדים על ידע וכמשז"ל וארא והנה חטאתכם מה ראה ראה אותיות פורחות באויר ואז כבדו בידיו וישלך מידיו וכן ארז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמוד מחמת אונסו שליחות ושברי לוחות מונחים בארון הנה דמו הלוחות אל האדם. וגם יצדק בזה היותם אורכם ששה ורחבם ששה וגובהם ששה הרי י"ח טפחים כמספר שעור מדת האדם ויצדק בעצם בזה מאמר ספר הזוהר שאומר כי היו שתי הלוחות דוגמת דכר ונוקבא. וע"פ הדברים האלה נאמר כי רצה הקב"ה ללמד דעת את עמו ישראל בל יתחמץ לבבם באמרם הן אבדנו כלנו נגזרנו לנו כי היינו משוללי זוהמ' נחש זכים וטהורים כלם ברורים כלם נביאים שומעים את דבר ה' פנים בפנים ועתה שבה זוהמתנו אלינו ונתעכר ממנו חומרנו ואיככה נוכל נקיון. ומה גם כי הדורות הולכים ומתמעטים דלא אכשור דרי ע"כ רמז רמז לנו הוא יתברך בלוחות כי אין ספק כי מן השמים המציאם הוא יתברך וישלחם באהלו של משה. והראי' כי לא הוצרך להיות חוצב אותם כחוצב אבן מסלע גדול לפי מדת אשר יצטרך אותה ואחרי כן עוד ישאר בסלע ההוא אשר לוקחה זכות ממין האבן ההיא אך מהלוחות האלו נזדמנו מרובעות ומדת זו במדת זו אורכן ששה ורחבן ששה וקומתן ששה שלא הוצרך רק לפסול בהם פסול' בקליפה אחת מהם ויהיו כשיעור הראשונות לא פחות ולא יותר ולא אחת יתירה על חברת' אפילו כחוט השערה וגם לא הוצרך לחצוב אותה מסלע ולא נשאר ממינם במחצב שנזדמן באוהל משה כי לא היה רק הלוחות לבדם. שאם לא כן לא הוו אומרים רז"ל שנתעש' מפסולת הלוחות כי יותר מזה היה שארית מחצב הסלע שממנו חצבו האבנים. אך לא היו רק שתי אבנים כמדת הראשונים אחר שפסל אותם. וזו אחד מן הכוונות שירמוז באומר פסל כו' שאז ע"י כן יהיו שני לוחות אבנים כראשונים בלי פחת וייתור וגם יחדו יהיו תמים באופן שאין זה כי אם שכך נזדמנו מן השמים. וא"כ איפה אמור מעתה כי הוא יתברך שלח אותם מן השמים רוחנים מעשה אלהים אלא ששלח אותם אל הארץ הלזו והלבישם אותם מלבוש גשמים מעין העולם השפל הלז כאשר תהי' הנפש הבאה מלמעלה בתוך תואר גוף האדם אשר למטה בארץ. ואחרי כן צוה את משה יפסול ויקלף קליפת המלבוש הגשמי משניהם וישארו משוללי הלבוש הגשמי ויהיו כראשונים בשעורם ובאיכו' רוחני. וזהו פסל לך שהוא מחשוף הלבוש הגשמי ואחרי כן יהיו לבוש גשמי שני לוחות אבנים כראשונים ועדיין עודם בעולם השפל הלז לא ייזך ספיריות רוחניות עד עלותם השמימה כי עכירות העוה"ז מעכב אך אחר עלות אותם למעלה תזדכך ספיריות בהירות רוחניותם עד גדר יהיו ראויים לקבל מכתב אלהים באצבע אלהים. וזהו ועלה אלי ההרה וכ"כ יזדככו שאין צריך לומר זולתך כ"א אפילו אתה שאין כמוך באנשים. לא תוכל להיות אתם במקום אחד עד תעשה לך ארון עץ להפסיק בינך ובינם בל יזונו עיניך מהם מה שאין כן עתה טרם עלותם. וזהו ועשית לך כו' ואז ע"י מה שתעלה אותם יזדככו ויתלבנו עד יהיו ראוים כי ואכתוב על הלוחות שהוא כי יוכנו להיות הוא כותב עליהם שישוללו אך גם מכל איכות בלתי רוחני מעין העוה"ז בתכלית. ולא עוד אלא שאכתוב את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים שהוא אותיות רוחניות תכלית הרוחניות שהוא כאשר היו בלוחות הראשונים שהיו כנשמה בגוף כנודע שעל כן כאשר ראה משה האותיות פורחות נשארו כבדות בידיו וזהו ואכתוב כו' את הדברים אשר היו. ואחרי כותבו יתברך על הלוחות הללו ותהי' להם הכתוב' בהם כנפש בגוף הובאו פה ויהיו גם הם עם כתבם באיכות ובהירות וספיריות וטובות והי' הענין כי ראה יתברך כי לא יבצר מהיות בלב כל איש ישראל הרהורי דברים כי המה ראו כי הגיעו עד גדר תכלית בריאת העוה"ז שהוא להיות לו דירה בתחתונים כמו שאמרו ז"ל משנברא העולם נתאוה הקב"ה שתהי' לו דירה בתחתוני' שהוא בשום לב שלא אמרו דירה על הארץ כי אם בתחתונים שהוא בבני האדם כי היכל ה' המה כי מאז נברא העולם הי' לתכלית תאותו זאת. והנה בא במתן תורה על ידי שפסקה זוהמתן ויהיו מרכב' אליו יתברך כמאמרנו על פסוק ואתה מרבבות קדש שלא אמר ברבבות וע"כ היה להם חירות ממלאך המות. והנה עתה שבה זוהמתם למקומה והמות כשהי' ואם כן איפה חזר ונתקלקל העולם ותכליתו ומה בצע כי נשוב למות בדור דור בלי תיקון כי הלא יראה כי אבדה תקותינו מלשוב להתקרב עדיו יתברך כאשר בתחלה ואם נשאר ככה מהיתכוננו על יתר גוי הארץ אם לא תשוב תעבור חלאת זוהמתנו ממנו ויהי גם חומרנו זך ובהיר בל יעצרנו הגשם מהדבק בו יתברך כאשר היינו במעמד הר סיני הגדול והקדוש ההוא ויאבד העולם. ע"כ רמז להם הוא יתברך בענין הלוחות כי כמקדש הלוחות גם הם יקרם והוא כי רצה יתברך לאמר להם כי מה שלא יתוקן זוהמתן בחיים חייתם לבא תכלית בריאת העולם אל תכונתו להיות משכנו יתברך על האנשים כי ישוללו מזוהמ' ויתלבנו ויזדככו גם חומר' כמלאכי השרת הלא יתוקן על יד בא הגשמות אל העולם הזה ועליתם למעלה על ידי מיתה ושם יקנו מעלה וישובו ויתוקנו בכל פעם כל הנבאר לתקן וישארו הגופים לימרק פה בארץ הלזו והנשמה תעלה לבדה עם קונה ושם תקנה איכות זך על איכותם אשר היה לה למטה באופן שבסוף הדורות ישובו הנשמות בגופים אחר שנתמרק עכירותם פה ויזהירו יחד שניהם בתחיית המתים כזוהר הרקיע. וזה הדבר רמז להם הוא יתברך כי עשה להם מן הלוחות משל ומליצה לעניינה והוא כי כאשר אחר שיבור לוחות ראשונים חשב מחשבות לעשות בשניים דוגמת אשר יקרה להם לישראל והוא כי גם ישראל כי כאשר נשבר איכותם כאשר קרה ללוחות ראשונים יהיה להם בשניים והוא כן כאשר שלת משמים ארץ שתי לוחות ספיריות והלבישם גשמות ופסל משה מלבושם אשר היה גשמי עליהם והעלם השמימה משוללי לבוש ושם הוסיפו על רוחניות' והוכנו לה' שכתב בגודל רוחניותו יתברך בהם וישלחם לארץ זכים ובהירים גם הם גם רוחניות אשר בקרבם כנפש בגוף כן האדם גם שהנפש אשר שלח הוא יתברך מלמעלה ילבישנה חומר הגוף והוא עכור בחלאת זוהמת נחש על כל זה לא תאבד תקוה חלילה כי כן האדם על יד עבוד אלהים יפסל ויקלף קליפת הגוף אשר הנפש מלובשת בו והנפש תעלה השמימה אל האלהים אשר נתנה ושם תקנה אור ובהירות עצום מאד ותעדה עדי זכיותם כאשר הלוחות עלו באיכות קדושה בעלותם השמימה על אשר היו טרם עלותם כמדובר וכאשר אחרי כן ירדו לארץ הלוחות עם רוחניו' כתיבתם שבקרבם זכות וספירות כן לעתיד תרדנה הנשמות ויהיו פה הן וגויותיהן משוללת חלאת ועכירות כי גם הגויות יהיו טהורות מזוהמת אחר התחי' כמז"ל כי הקב"ה יעשה להם כנפים וכו' שנאמר יעלו אבר כנשרים כו' שהוא כי גם שיהיו בגוף ונפש יהיו כמלאכי השרת שש כנפים לאחד שיהיו חומרם זך באופן שמה שלא נתקיים בהר סיני יתקיים לעתיד ע"י מה שהאדם עמל בתורה ומעשים טובים בעולם הזה ונפשו עולה למעלה וקונה איכות קדושה על מה שהיו לה תחלה עד שבסוף בעת שוב הנפש פה בעת התחיה אז גם החומר יהי' מאיכות נפשיי בלתי מקבל עוד תערובות חלאת זוהמא והוא כמשל הלוחות שאחרי כן נמצאו בעולם השפל כגוף שבקרבו נשמה ושתיהן בעלי איכות קדוש' ככתב כמכתב כן האדם בל יתייאש מלשוב להתקרב אליו יתברך גם בגוף ונפש כאשר היו בחורב כמדובר. ובזה נבא אל התכת כל דברי המקראות האלה מראש ועד סוף. והוא כי הנה אחר הארבעים יום השניים אשר הזכיר בסמוך לא לרצון היו לישראל כי אדרב' בא משה ואמר אליהם משמו יתברך אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך כו' כי לא אעלה בקרבך כו' ואז שמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו באופן שלא יבצר מהם מלהרהר ולומר הלא אין רצונו יתברך שלם עמנו והנה עוד ארבעים יום עמד שם עם ה' לבקש רחמים עלינו ולא שוה לו ואין זה כי אם שזוהמת נחש אשר דבק' בנו הוא שעמד' להבדיל בינינו ובין קונינו ואם אמרנו כי עוד חזון לשוב לתקן ולהתם חלאת זוהמתינו ממנו תאבוד תקוה חלילה כי הוא בלתי אפשר כי זוהמת נחש היא תמות את האדם ואין נצול מהמות ואוי מי יחיה ויטהר ממנה. והנה אנחנו מאלמים אלומים עונות וחטאות יום יום ורגע אחד מי יודע אם תעלה חמתו באפו ויגעל בנו ויבחר ויקרב את שבט לוי אשר הבדיל לו או יקיים את משה אשר אמר אליו הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול והנה אימה חשיכה גדולה זאת היתה נופלת אליהם. אך בראותם כי היה הוא ית' הולך לפניהם יומם בעמוד אש ומוקפים ענני כבוד ובאר' של מרים הולכת עמהם בכל מסעיהם ומן לא מנע הוא יתברך מפיהם על כן זאת ישובו אל לבם כי לא מאס בם ה' שאם מאסם לא הראם את כל זאת. אך עתה בסילוק אהרן ומרים ומשה ויסתלקו כל הנוראו' האלה הבאו' בזכותם הלא תשוב מוראם אל חיקם ויפחדו ויראו פן תאבד תקוה כאמור על כן בא משה ויאמר לדבר אל לבם בעת ההיא לומר בעת ההיא ברדתי מההר במ' יום השניים שהוא האמור בסמוך כי מאז היה לכ' מורך לבב על לא טובה השמוע' השמיע' ה' ויתאבלו כי מאז היה מקום לחוש על אבדן תקוה כמדובר על היות בלתי אפשר לשוב ליטהר עוד מזוהמת נחש על כן אמר להם משה הנה בעת ההיא היא עת נפלה אימה עליכם עלתה ארוכתכם מאתו ית' כי הלא אז אמר אלי פסל לך שהוא לרמוז כי כאשר הלוחות עלו על יד פסול הגשמיות מהם כן יהיה לכם השגת האושר על יד המות כי תעלה הנפש למעלה ותתעלה כאשר עשתה בעה"ז עד שבאחרונה תאושר בארץ עם הגוף הזך גם הוא ומעין הלוחות הוא כי יהיו על יד הפיסול זכים כראשונים ועל יד עלות אותם ההרה תצטרך לשים מסך בינך ובינם כי ועשית לך ארון עץ כי יעלו במעלות עד גדר שאכתוב כי יוכנו לשיכתוב הוא יתברך בעצמו עליהם ושיהיו הדברים אשר היו כו' כרוחניות כתב א' אשר שברת. ואמר לי אל ימעט מעיניך קדושת רוחניות אשר היו בלוחות ראשונים כי הלא גם ששברם אותם על שראה האותיות פורחות באויר עדיין קדושה בהם כי על כן אנכי מצוך לאמור ושמתם בארון שגם הראשונים אשר שברת תשים בארון עם השלמות אשר תביא שעליהם אמרתי לך ועשית לך ארון עץ והוא מז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו מפני אונסו כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ובזה שכתבנו כי אומרו ושמתם בארון חוזר אל הראשונים אשר שבר מצאנו טוב טעם אל אומרו ואעש ארון כו' שעשה הארון טרם יעלה ההרה וה' אמר אליו ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ אך הוא כי בשמוע משה את קול ה' אומר שישים גם שברי לוחות בארון אמר בלבו א"כ איפה שיש קדושה כזו לשבורים למה אמתין עד שים הלוחות השניים בארון ואח"כ אגבן אשים השבורים כי הלא אחר שיש בהם קדושה טוב טוב הוא לעשות מעתה הארון ונשים בהם השברי לוחות בעוד שאהיה בהר ארבעים יום ע"כ אמר מיד עשה ארון וישם השבורים בו ואח"כ ויפסול כו'. אמנם הוא ית' מענותנותו לא חש על כבוד הלוחות שהיו מעשה ידיו לומר שיקדימו בשבילם לעשות הארון כ"א שיעשה בשביל השניים אשר פסל משה אלא שאחרי כן אגב הלוחות ההם ישים גם השברי לוחות בארון אז ראה משה כי אדרבה ראוי לישא ק"ו אם הוא יתברך עושה ענותנות ומה גם אדם ילוד אשה ע"כ מעתה עשה הארון וישם בה את הלוחות מעשה אלהים ואח"כ שם עמהם את השניים. ונחזור אל הענין כי מספר משה מגודל הקדושה אשר קנו הלוחות בהעלות אותם ההר באומר ואפסול שני לוחות כו' ואעל ההרה והביטו וראו הקדושה והרוחניות אשר קנו בהעלותי אותם ההר אשר שם האלהים כי אחר שואעל ההרה ושתי הלוחות בידי מיד שעם היותם שניים ביד אחד הייתי נושאם מה שאינו דרך טבע ליקח איש שתי אבנים אורכם ששה ורחבם ששה וגובהם ששה ביד אחד וזהו ואעל כו' ושני הלוחות בידי. ועי"כ הוכנו שויכתב על הלוחות בידו יתברך וגם שהיה כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר כו' מתוך האש שהוא כי כל אותו הרוחניות אשר היו בדברות אשר דבר אליכם שראיתם את הקולות שהיו אש אוכלה אותו הרוחניות נחקק בלוח והוא מרז"ל במדרש חזית כי הדברים שיצאו מפיו ית' שהיו מדברים עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' מקבל את אלהותי ואומר הן מיד היה הדבור עצמו הולך ונחקק על הלוח שנאמר קול ה' חוצב להבות אש הנה שהדבור הנחקק על הלוח היה כח רוחני כאשר ראוהו ישראל בדברו אתם וכל כך היה רוחני שהיה גדול ודק מאיכות הלוחות שהיו עדיין להבות אש עודם למעלה שהיה הדבור חוצב להבות אש. וזה יאמר פה כי גם בשניים היה הכתב מאיכות מה ששמעו מתוך האש שהיה רוחניות גדול מה שאין העין יכולה לראות ואז ויתנם אלי וארד מן ההר. וכ"כ קנו קדושה שהוצרכתי מיד לשים אותם בארון אשר עשיתי לבל יזונו עיניהם מהלוחות ויחייבו את ראשם ואז ויהיו שם כאשר צוני ה' שהוא שצוה יהיו יחד עם שברי לוחות כמדובר למעלה על אומרו ושמתם בארון. הנה בזה גמר אומרו ענין הלוחות שהוא יתברך העלם במעלות מהארץ הלזו ככל הדרך המפורש למען מזה יקח האדם משל ומליצה אל תיקון האדם ע"י הסתלקו מן העולם עד שאחרי כן לעתיד יתוקן הכל ויהיו בגוף ונפש זכים וברים כאשר בעמדם על הר סיני והוסר באופן שלא יתיאשו מן הרחמים מעתה כאומר. ועל אשר אמרנו שהיה להם פתחון פה לומר כי כל אשר עשה אלהים לישראל במדבר ההוא היה ענני כבוד בזכות אהרן כי ע"כ במותו נסתלקו ונתגלו וישמע הכנעני מלך ערד וחזרו לאחור כמה מסעות וכן באר בזכות מרים ומן בזכות משה. לז"א ובנ"י נסעו מבארות בני יעקן שם מת אהרן כי שם הרגישו סלוקו שחזרו אחור אך אין זה מספיק להתייאש מן הרחמים על מיתתו כי הלא לזה יש שני טעמים. א' כי ויכהן אלעזר בנו תחתיו וגם זכותו יגן כאביו. שנית כי הנה משם נסעו הגדגודה שחזרו שם הענני כבוד ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים ששם נתקן בעצם לקות שבא על סילוק מרים באופן שאם היא מתה לא עזב הוא ית' חסדו. וגם העולה על רוחכם כי רגע אחת יגעל בכם ה' ויבחר בשבט הלוי כי בו בחר מכל השבטים שבטי ישראל או אולי מאהבתו ית' אותי יבחר בזרעי ויקיים בזרעי ואעשה אותך לגוי גדול אל תחושו כי על ענין שבט הלוי לא היה הכונה לגעול בכם חלילה כ"א שבעת ההיא שנתן לי הלוחות השניים בחר בהם והבדילם לשאת את ארון ברית ה' כו' ולשרת ולברך את עמו ישראל בשמו ית' שיורה בזה כי אדרבה בקש לישראל מי שיברכם. ועוד ראיה כי ע"כ לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כו'. הרי כי אדרבה לא רצה הקב"ה לתת נחלת הארץ כ"א לשאר השבטים אך אין ללוי חלק ונחלה עמהם וא"כ איפה איך יעלה על לב רוחכם שיעשה עיקר משבט הלוי ויגעל בישראל כי אדרבה כל מה שנדר לאבות ונשבע לתת להם את הארץ אינו מתקיים רק בשאר שבטים. וגם אשר יעלה על רוחכם פן יקיים מאמרו אלי באומרו ואעשה אותך לגוי גדול אל תחושו שלאהבתי יגעל בכם ויבחר בזרעי כי אנכי עמדתי בהר שהיתה לי עמידה ומעלה ברצונו ית' שהיה שלם עמי מה שאין כן בימים שקדמו שהייתי נופל לפניו כאומר ואתנפל לפני ה' את מ' היום ואת מ' הלילה אשר התנפלתי אך עתה ואנכי עמדתי בתואר עמידה והתייצבות מעלה ברצון טוב מ' יום ומ' לילה ואז וישמע ה' אלי במה שאמרתי לו הודיעני נא את דרכך כו' וראה כי עמך הגוי כו' ובמה ידע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך כו' ואלו על גודל אהבתי היה דוחה את ישראל מפני זרעי לא היה לו לשמוע אלי על שאלתי ובקשתי שהיו כלם על ישראל ואדרבא אז וישמע ה' אלי והראני את הי"ג מדות לרחם בהם על ישראל ושילך בקרבנו והכל תלה באהבתי באומר כי מצאתי חן בעיני ואלו גדלה אהבתי עד היות דוחה אתכם בשבילי לא היה שומע אלי כי אדרבא היה מהפך טובת שאלתי עלי ועל זרעי. אך אין זה כ"א שאין צ"ל עתה כי אם בפעם ההיא שהיא בפעם הראשונה שאמר הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך כו' לא אבה ה' השחיתך ולא אמר כך כ"א כדי שאבקש רחמים עליכם וכמז"ל שאמר משה להקב"ה אמרת אלי הרף ממני וכי תופש הייתי בך אלא אמרת כדי שאחזיק בתפלה באופן שלא מלבו אמר ואשמידם כי לבו ית' היה אז שלם עמכם ומה גם עתה ובדרך הזה יצדק אומרו בפעם ההיא ולא אמר בפעם הזאת. ועדיין תוכלו להרהר כי אולי מה שהטיב הוא ית' עד כה אתם במן ואשר הרחיף הענני כבוד והבאר ואשר אמרתי כי וישמע ה' אלו לא היה רק עודני עמכם ועל כן אל תפחדו עתה אלא אחר סילוקי אל תחושו גם על זה כי הלא ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם ואדרבה אתכם חיבב יותר ממני כי אני אמר קים לך למסע כלו' אך לא לחניה בארץ אך הם ויבאו וירשו את הארץ הנה כ"א שאשמותיכם גדלו מאשמתי החמיר עלי יותר כי אותי השאיר פה ואתכם אמר שתבאו ותרשו. ולא עוד אלא שאמר אשר נשבע לאבותיכם עם היות שגם הם אבותי כאשר הם אבותיכם באופן שאתם מסולקים מכל מיני אימות פרישתו ית' מכם ולא מפני שעתיד להכביד עליכם פי הלא ועתה ושראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד: