עריכת הדף "אלשיך/דברים/ו" (פסקה)

== ד ==

'''שמע ישראל ה' אלהינו כו'.''' הראוי יאמר ה' אלהינו א'. אך יאמר שמע ישראל כולכם לשון יחיד שהוא באחדות הלבבות כא' וזה יחוייב לנו יען כי ה' הוא אלהינו כי גם בה' בחינת דין ואלהינו הנזכר הוא ה' כי בו גם בחינת רחמים ושני השמות כלם אחד וחייבים אנחנו להדמות לקוננו יתברך כי על כן נקרא אלהינו ולא אלהי האומות על שורש אחדות נפשותנו עם שיוצר הכל הוא ועל כן נתחייב להדמות אליו. או יאמר שמע בלב אחד וקבל ישראל בין יתנהג עמך בשם ה' שהוא רחמים בין בשם אלהינו שהוא דין נכלל בה' כי הלא ב' הבחינות הם רחמים וזהו ה' אלהינו ה' כי הם ייסורין לטובה ולא להנקם ואל תתמה כי הלא ב' הבחינות א' שם בעצם וזה אומר א'. או יאמר בשום לב שמהראוי היה יאמר ה' אלהיך מעין אומרו שמע וכמאמרו בפסוק השני אך ידבר אל היחיד ויאמר שמע ישראל אפילו שתראה שאין שאר העם שלמים ליקרא שם אלהותו יתברך עליהם בלשון יחיד ליקרא אלהיך כי אם אלהינו כי את זה הביט כי הוא בעצמו ה' אחד וכן אתה היחידי הדבק בו ואהבת את ה' אלהיך כו' ואל תחוש על הכלל אם לא יעשו כן. או יאמר מעין זה שמע אתה היחיד שע"י שמיעתך וקבלתך תורת ה' תעשה אחדות במדותיו יתברך באופן שה' אלהינו שהם שתי המדות תייחדם ליכלל בשם ה' אחד ומה שאמרתי שתשמע הוא ציווי זה שהוא ואהבת את ה' כו' והענין כי הנה בנוהג בבעולם שהאהבה לא תהיה בעצם בכל לב ונפש כי אם בשנים בלבד דרך משל חושק את תשוקתו שאם הוא יאהב אלך או אלפים נשים או היא אנשים רבים לא תהיה אהבתם המתחלקת על רבים אהבת נפש ואפילו איש אחד אם יאהב לאלף או רבבות עם לא תגדל האהבה למות איש בעד רעהו כאשר בהיות אחד אוהב את אחד שיהיו שניהם רעים אהובים זה עם זה ואין עוד אחר כי ברבים לא תגדל אהבתם עזה כמות עד שים נפשו מנגד בעד רעהו ואם כן איפה אל תאמר נא איש ישראל הלא ה' אלהינו של כל רבבות אלפי ישראל ואהבתו יתברך המתחלקת לכל לא תתעצם ויהיה כמלך אשר לו חיל כבד ויאהבם כי גם כי ימותו חציים לא ישית עליהם לב כן הוא יתברך לא תגדל אהבתו אל כל יחיד מרבבות ישראל רק על הכלל וגם אני אליו על הדרך הזה על כן אמר גם שאמרתי ה' אלהינו של כל הכלל אל יעלה על רוחך שכמקרה מלך ממלכי הארץ גם הוא יקרנו כי הלא אחר שאמרתי לך כי עם היותך יחיד יש לאל ידך לייחד המדות אם כן בעשותך כך ואהבת כל א' מישראל עם היותך יחיד כאלו אין לו יתברך ליקרא ולייחס אלהותו עליו כי אם אתה וזהו אומר ואהבת את ה' אלהיך וע"ד זה כל א' וא' עד גדר יהיה בכל לבבך כו' כאשר יבא ביאורי בס"ד כי אלהי כל יחיד הוא ואוהבו מאוד וגם אתה אליו עם שאלהותו אל הכל בוא באמת. גם כיון שעם שבמעשיך הטובים תייחד מדותיו יתברך כי חסיד אתה אל תקוץ בתוכחתו אם ייסורין באים עליך כ"א ואהבת כו' בין יתנהג עמך ברחמים בין יתנהג בדין וזהו את ה' אלהיך בכל לבבך כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד: 

'''או ''' יאמר שמע והוא כי הנה עיקר ענין פרשה זו היא על האהבה את ה'. והן אמת כי לא יבצר מבני אדם גם בני איש מלדבר ולומר כ הלא כמו זר נחשב יתייחס אהבה בין ה' ובין האדם אשר מחומר קורץ כי מה דמות יערכו לו ית' אל חרש מחרשי אדמה לתאר ביניהם תואר אהבה. וידוע ליודעי דעת כי אהבה לא תתהוה אלא בין השוים ולכן אם היה עולה על לב לייחס אהבה הלא לא תהיה להן עם אלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי שם מלאכי אלהים ולא לבן האדמה על כן התחיל ואמר שמע ישראל כלומר שמע באחדות הלב אתה ישראל את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם ושמעת ישראל כו'. כי די לך כי יותר חפץ בך מבמלאכיו והוא כי על יד היות ה' אלהינו ולא אלהי מלאכי השרת נעשה ה' אחד שנעשה על ידינו במעשינו אחדות מדותיו ושמותיו יתברך. מה שאין כן על ידי מעשי שרפי קדש. ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב התייחס לך אהבה עם קונך וזהו ואהבת את ה' אלהיך כי מי שיעצר כח לייחד אלהות לא יבצר ממנו צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל. והנני שם לפניך נגד עיניך שתי טענות הנותנות יתרונים לאדם על מלאכי השרת. אחד מז"ל על פסוק וסעדו לבכם האמור במלאכים שאמרו רז"ל מלאכים שאין להם אלא לב אחד הוא יצר הטוב לא נא' לבבכם אלא לבכם אך בני אדם שיש להם שני לבבות יצר הרע ויצר הטוב נאמר בהם לבב אנוש יסעד. והוא כי ע"כ יש שכר טוב לישראל מאד על מלאכי השרת למה שיש להם יצר הרע ולוחמים עמו עד רדתו לעשות רצון אביהם שבשמים. משא"כ מלאכים שאין להם רק יצר הטוב. וזה אומר יפה באומר על לבבך לומר לך הנה אהבתך לו ית' גדולה מאהבת מלאכי השרת שאהבתך היא בכל לבבך שהוא בשני יצרך משא"כ הם שהיא בלב אחד ובכן לא יגעל בך ה' מלאהוב אותו ית' עם היות נפשך מלובשת בחומר כי הלא תהיה אהבתך לעבדו בכל לבבך שהוא בשני יצרך שע"כ יש להחזיק לך טובה שכבשת את יצרך שהוא טוב מלוכד עיר. וזהו בכל לבבך לומר שני לבבות לך משא"כ למלאכים באופן שאם תראני בוחר בך מבהם אל תתמה על החפץ. עוד שנית כי יש בחינה שאתה דומה לי יותר מהם כי הם אין להם אלא נפש אחד מבחינת אחד ואם יאהבני לא יהיה רק מהבחינה ההיא ואתה יש בך ג' נפש רוח נשמה ותדמה אני בשלשתן לאהבה אותי בהן וזהו בכל נפשך שמרבה הכל את רוח ונשמה. או מעיץ זה לומר חביב אתה ממלאכי השרת כי הלא בך מתקיימים ומתקשרים העולמות להוריד השפע משא"כ על ידם. והוא כי לאדם חלק בכל העולמות הנשמה לו מהעליון והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות ונפש בעלת התנועה מעין עולם הגלגלים וחומרו מעולם השפל שע"י כן ע"י כשרון מעשה האדם בכל חלקיו יורק שפע מעולם העליון שמעין נשמתו וישתלשל ע"י עולם המלאכים שמעין רוחו ויעבור לעולם הגלגלים שמעין נפשו עד הארץ הלזו שמעין חומרו שעי"כ מתקיימים כולם. וזה היה ענין נעשה אדם שאמר ית' לכל העולמות נעשה בין הכל אדם כולל להשפיע ולקשר את כלם לקיימם מה שאין כן מלאכי השרת שאין להם חלק רק בעולמם ואיך יקשרו את כלם להשפיע בהם. וע"כ להורות להם זה קרא יתברך את האדם לפני מלאכי עליון לקרא שמות לכל ברואי מעלה ומטה ולאשר בראם למען ידעו כי כחו כולל להקיף כל העולמות מהארץ עד עולם העליון ועד השיג לקרא שם ליוצר הכל שעל השמים כבודו מה שאין כן למלאכים. וזהו אומר בכל נפשך לומר אתה בן אדם אל תקטן ממלאכי עליון באשר תיטיב כי הלא תעבדנו בכל נפשך הכוללת ברבוי הכל כל שלשת חלקים שמעין ג' עולמות העליונים ועל הארץ מתחת אמר בכל מאדך שהוא כי תעבדנו בכל ממונך אשר הוא מעולם השפל. נמצאת מקשר ומשפיע בב' דברים אלו לד' העולמות משא"כ המלאכים כי מאומה אין להם חלק בזולת עולם המלאכים כמדובר: 

'''והנה''' באומר בכל נפשך ארז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך הנה יותר היה צודק יאמרו אפי' נוטלים את נפשך ויחזור אל המעבירים את ישראל על דת באומרם עבור ואל תהרג או תהרג. אך על פי דרכם המתיקו בפיהם נועם שיח לשון למודים להשכיל להיטיב את אשר יבקשו ליהרג ואל יעבור כי לא ישית לבו שהם נוטלים את נפשו כי אדרבה הוא ית' נוטל את נפשו להעלותו גם עלה על כל כבוד חופה כנודע מגדולות המקדשים את ה' באופן כי כן הוא משוש דרכו ואז טוב לו וע"כ ישמח ויגיל וישיש בשמחה: