עריכת הדף "אלשיך/בראשית/כב" (פסקה)

== א ==

'''ויהי כו'. ''' ראוי לשית לב. {{ממ|א}} איך נמשך זה מהקודם שיאמר ויהי אחרי הדברים האלה כי ע"כ רז"ל {{ממ|ב"ר פ' נה}} פירשו על דברים שעל פה. ואמרו אחר דברי יצחק וישמעאל או אחר דברי מלאכי השרת שאמרו שלא הקריב שום קרבן על לידת בנו. והשיבם הוא ית' אפילו את בנו עצמו יקריב בשבילי והלא כמו זר נחשב יחזור על מה שאינו בכתוב. ומה גם באו' האלה כמורה באצבע. {{ממ|ב}} או' והאלהים נסה וכו' כי האם עתה היחל הוא ית' לנסותו. והלא זה נסיון עשירי הוא. {{ממ|ג}} כי הלא על זאת יתחמץ לבב אנוש באמור היפלא מה' קרב איש ולב עמוק. שיבא לנסות את איש תם יעשה ואם יחדל את אשר יצונו והלא מי כמוהו צופה ומביט כל מעשה אשר יעשה האדם מראש ועד סוף. {{ממ|ד}} למה ייחס הנסיון לאברהם ולא ליצחק. {{ממ|ה}} אומרו ויאמר אליו אברהם כי הלא מהראוי יאמר ויקרא אליו אברהם כי אין לשון אמיר' צודקת בקריאת שם בלבד. ואם הוא על אומרו קח נא הרי חזר ואמר ויאמר קח נא וכו'. {{ממ|ו}} אומרו קח נא כי הנה מה שאמרו לשון בקשה לא יצדק להיותו נאם ה'. ואם הוא כאומרו עתה הוא מיותר. {{ממ|ז}} אומרו את בנך את יחידך וכו' שאמרו רז"ל {{ממ|שם}} שבאו' את בנך א"ל שנים הם. א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת א"ל לב' אני אוהב א"ל את יצחק כי הלא יקשה כי מאז אמר לו את יחידך היה מובן כי על יצחק ידבר כי לא שכח מאמרו יתברך באומר אליו כי ביצחק יקרא לך זרע. {{ממ|ח}} מה ענין שם המוריה והרבה דברים פי' ז"ל אך בלתי מתיישבים במשמעות התיבה. {{ממ|ט}} אומרו והעלהו שם כי מלת שם מיותרת כי באומרו והעלהו לעולה על אחד ההרים יובן כי שם הוא: 

'''והנה ''' על זרות מציאות הנסיון כי רב הוא מאד. אחשבה להעלות ארוכתו במאמרם ז"ל בב"ר {{ממ|פ' נ"ד}} וז"ל ה' צדיק יבחן וכו' א"ר יונתן הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משתבחת והולכת. כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים למה שאין יכולים לעמוד. ואת מי מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. ויהי אחר הדברים האלה א"ר יונתן היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים. למה שאינו מספיק להקיש עליו א' עד שהוא שוברו. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים. ה' צדיק יבחן א"ר אלעזר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכחה יפה. כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים ע"כ: 

'''והנה ''' מאמר זה הובא בב"ר גם בפ' ל"ב ומסיים בה במשל הפרות ה' צדיק יבחן זה נח. ובמשל היוצר מסיים בה והאלהים נסה את אברהם כאשר גם פה מתחיל בפסוק זה להביא משל היוצר. נמצא כי במשל הפשתני מביא מיוסף. ובמשל היוצר מביא מאברהם ובמשל הפרות מנח והלא יקשה שאם כוונת כל נסיון היא. א' מג' בחינות אלו בכל נסיון היה ראוי יהיה צודק כל א' מהמשלים וגם מה ענין המשלים האלה: 

'''אמנם ''' הנה אין ספק כי הקושי הגדול הזה הניעם להביא כל המשלים האלה. כי יתחמץ לבבם באמור האם ינסה ה' לדעת את מעשה המנוסה. אם יעשה ואם יחדל. אחרי כי ממנו יתברך לא יפלא דבר חלילה. והנה באברהם מצינו ברז"ל {{ממ|שם}} טעם מפורש שהוא כי כל האומות היו תמהים על כל הטובה אשר עשה ה' עם אברהם ואשר מגן צריו בידו. והיו חוששין להיות משא פנים בדבר חלילה ע"כ רצה לפרסם הוא ית' גודל שלמותו כי לא חשך את בנו יחידו ממנו. אך לא נתקררה דעת חז"ל בטעם זה בלבד כי הלא אם נתפרסם מעשה אברהם אחרי כן הלא בנסיון של יוסף לא יצדק טעם זה. שאדרבה חשדוהו באשת איש ושמו אותו בבור. וכן יש נסיון שהוא ע"י יסוריו. כי מנסה השם את הצדיק אם יסבול או יבעוט ולא יצדק בו לומר להודיע צדקו להמון שסובל יסורין שאדרבה יחשדוהו לחוטא כי יאמרו מי הוא נקי אבד וגו' ע"כ נשא משלו מפשתני הזה כו'. והוא כי יש ג' מיני נסיונות יש ינסה ה' למען הכשיר וקדש את הצדיק. ולהסיר ממנו חלאת עיני יצה"ר לטהר מהם כמטהר וכמצרף כסף והוא כי יביאנו לידי עבירה ואז יערכו מלחמה היצה"ט והיצה"ר והוא בצדקתו יגבר על יצרו. ויכבשנו תחתיו ביום הלחמו ביום קרב. ומן היום ההוא ומעלה. יצרו הרע יפול תחת רגליו עוד לא ירים ראש ואגבו גם כל סוגי מחשבות רעות או שיורי פורענות מדברי עונות או מדות בלתי טובות גם הם יפלו עמו עד קדוש יאמר לו. עוד יש בחינה שניה והוא למען הודיע צדקתו לזולתם שיתפרסם שלמותו והוא כענין אברהם שהיו בני העולם כמעט נוגעים בכבודו ית' שהייה בעיניהם כנושא לו פנים חלילה. ע"כ פרסם ית' גודל חבתו עם קונו. עוד יש בחינה שלישית והוא שינסה הוא ית' את הצדיק בהביא עליו יסורין לנסותו שיקבלם באהבה בעד הדור ושיעור הענין כי הבחינה. {{ממ|א}} היא תועלת המנוסה שיטהר ויכשיר בעצם בעבוד' קונו. {{ממ|ב}} תועלת המנסה ית' בפרסם את אהובו בל יחשד לנושא לו פנים חלילה {{ממ|ג}} תועלת הדור שיסבול ייסורין לכפר ולהגין עליהם כי חליים הוא נושא ומכאובם הוא סיבלם. ובכלל הדבר הוא כי {{ממ|א}} הוא נסיון בדבר עבירה {{ממ|ב}} במצות עשה {{ממ|ג}} ייסורין. ובראשון היחל ואמר הפשתני הזה וכו' כי כאשר בהכות את הפשתן הטוב הוא משתבח. כן בנסיון הצדיק והיא ענין יוסף ודומה לו וע"כ הביא לזה פסוק של יוסף. ועל הבחינה הב' שהוא להודיע כשרון הצדיק לזולת הביא מהיוצר כי כמו שהמכה בכלים שלמים אינו עושה רק למען ידעו הרואים כי שלמים הם ויחשיבום לקנותם. וזה היה ענין אברהם כאשר כתבנו מרז"ל וע"כ הביא על זה מויהי אחר הדברים של נסיון אברהם ובזה צריך יהיה הנסיון על מצות עשה שיראו עושה בפועל דבר מבהיל. כענין שוחט את בנו בקום עשה. אך בנסיון של מצות לא תעשה לא ישובח בעיני ההמון מה שימנע מעשות רע. ע"כ היה באברהם מצות עשה אך ביוסף שהוא להשתבח ע"י כבוש את יצרו עיקר הנסיון הוא במצות לא תעשה אשר יצרו של אדם חומדתן כענין יוסף ודומה לו. ועל הבחינה הג' הביא משל הפרות שלתועלת ההמון להוציא תנובת השדה. נותן העול על היותר חזקה כן לתועלת הדור נותן הוא יתב' עול אשמתם על אשר כח בו לסבול ולא יבעוט. וע"כ הביא מנח והוא מה שכתבנו במקומו כי עול ייסורין גדולים היו לנח בתבה. ולבא אל ענין הכתובים נזכירה שני מאמרי רז"ל. א' אומרם כי הקפיד הוא ית' על אברהם על כבדו את אבימלך והביא לו מנחה צאן ובקר כי אמר לו אלהים קרובים אליו. למה ילמד עליו אלופים לראש מעם אחר. והנה בזה הגביר כח החצונים והתיש כח ישראל ועל כן אמר אליו חייך כו' שמנה מלכים ימלוכו על האומות לפני מלוך מלך לבני ישראל. עוד ארז"ל {{ממ|ב"ר פ' נ"ו}} על פסוק כי עד סורים וכו' כי בשעה שהיה אברהם עוקד את יצחק היה הקב"ה ממרום עוקד את השרים שלמעלה ושע"כ היו סומכים ישראל בהנבא עליהם הנביא הגלות באמרם אליו הלא כפתם ה' ואז אמר להם הנביא אל תבטחו על זה. כי הלא אש עונותיכם בערה במאסריהם ותאכלם. הה"ד כי עד סירים סבכים. וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא. ונבא אל הענין והוא כי הוא ית' בראותו ילדיו עם בני ישראל כבושים תחת כחות הפלשתי' ע"י הגביר אברהם את כח אבימלך שהביא לו מנחה וכרות עמו הברית כמשז"ל {{ממ|שם י"ד}} שאמר הקב"ה אתה נתת לו שבע כבשות חייך שז' דורות אשהה מלכות בניך ושיהרגו ז' צדיקים מבניך. אז אלהינו מרחם תשב מחשבות להפך השיטה והוא לצוות את אברהם מה שלא בלבד יגביר בה כח ישראל. כי אם גם עקוד יעקוד את שרי האומות מ"ה. ואין זה רק ע"י עקוד את בנו באותן שיתקן את אשר עוותו וזהו אומרו אחר הדברים האלה. שהוא אחר ענין אבימלך שהגביר אברהם את כח האומות. אז והאלהים נסה את אברהם. וע"כ היה נסיון קשה מתייחס אל רוגז מדת הדין לשחוט את בנו בידו. וז"א והאלהים נסה את אברהם לומר הנה אין ספק כי גם עד כה נתנסה אברהם אך היו הנסיונות בלתי קשים כזה שהיה מקום ליחסם אל מדת הרחמים אך על זה יאמר היום כי האלהים הוא בחינת מדת הדין נסה את אברהם וזה יכוין בוי"ו לומר כ"א עד כה נתנסה בשם רחמים. כענין ויאמר ה' אל אברם לך לך שהוא א' מן הנסיונות וכן השאר. אך עתה והאלהים גם כן נסה וגו' כמדת רחמים שנסהו עד כה ואם לפרש הוי"ו ע"ד וה' שהוא הוא ובית דינו יתכן לפי דרכנו יאמר אם תראה נסיון קשה כזה. אל תתמה על החפץ כי הלא והאלהים הוא ובית דינו נתאחדו כלומר שאם יש בחינת רוגז גם יש בחינת רחמים בה לעקוד את שרי ע"ג ולזכרון טוב לישראל. וזה והאלהים כו' כמדובר ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל כפל אומרו את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. והוא כי הנה השרים אשר היה צורך לכפות אותם הלא ארבעה המה. שרו של בבל ושרו של מדי ושרו של יון ושרו של אדום כי הן המה היו העתידין עורר לויתן כנודע. והם אשר הראה הוא ית' לאברהם שהם אימה חשיכה וגו' כמשז"ל. וא"כ איפה איככה יעצור כח זכות עקידה א' לעקוד בגינו ארבעה שרים. ע"כ היה דבר ה' אל אברם לאמר לו. הנה ד' בנים אני מעלה עליך שאתה מעלה עולה. כי ד' בחינות ימצאו בזה זו למעלה מזו. הא' היות בנך גם אם היו לך שבעה בנים כי הלא מי זה יתן אחד מבניו להריגה ומה גם עתה לשוחטו בידו. עוד בחינה שנית שעולה על הדרגה גדולה מזו והיא את יחידך כי גם אשר אפשר יתן בן בין הבנים וינחם עם יתר בניו אשר יותיר. אך אם יהיה בן יחיד לו לא יעצר כח להסכים ולהורגו כי יימר לו מנפש ועד בשר. כי אין שריד לאבלו לינחם בו נמצא כי בתתו את יחידו לבנים יחשב לו והנה עדין אפשר יהיה בן יחיד ובלתי אהוב לאביו כי לבו בל עמו בעצם ועם כל זה להיות כי אין לו זולתו יחוס ויחמול עליו ככל הכתוב. אך אם הוא אהוב לו הרבה תשתלש מדת רחמיו עליו לשום נפשו תחת נפשו ועל זה אמר אשר אהבת ואם על כל זה יטה שכמו לסבול להעלותו עולה לה' כמקריב שלשה בנים יתייחס על שלשת הבחינות העולות זו על זו והן כל אלה יהיו גם אם הבן הוא בלתי רשום ושלם. אך אם גם מצד עצמו היא אדם גדול שלם ורשום בעולם. הלא תעלה עוד מדרגה אחרת על כלנה כי כתר שם טוב עולה על גבי הכל. אז בעלות בן כזה אשר לו ד' מעלות טובות לשוחטו. מעלה ארבעה בנים על גבי המזבח יחשב. ועל זו אמר את יצחק. כי מצד עצמו היה רשום בעולם כנודע ובגלל הדבר הזה לא יקל גדר עקידת יצחק לעקוד היא ית' על ידה ארבעה שרים. כי גם בו ד' בחינות כאלו היה אחד שהיא ארבע. וע"כ לא אמר בנך יחידך שאהבת יצחק כאלו כל בחינות ארבעה בו בפני עצמו: 

'''והנה ''' ניל יחסו ית' הנסיון לאברהם לאמר נסה את אברהם. עם היות כי גם גדול היה נסיון יצחק גם הוא. והיה מהראוי שיאמר נסה את אברהם ואת יצחק. הנה שמעתי בשם הרשב"א הלוי ז"ל כי זה כיוונו רז"ל {{ממ|ב"ר פ' נ"ה}} באומרם אחר הדברים האלה של יצחק עם ישמעאל. באומר אליו אני גדול כי אתה נמולת בן שמונת ימים ולא היה בך כח למאן ואני בן י"ג שנה שהייתי יכול לסרב ולא סרבתי. והשיב לו יצחק הנה זה היה לך בחלק אבר א' ואני אם היה הוא יתברך רוצה לשוחטני הייתי מקיים. אז אחר הדברים האלה והאלהים נסה וגו'. ע"כ ענין רז"ל. והיה למד הוא מזה כי על כן לא הוצרך לנסות את יצחק כי כבר היה מנוסה בתשובתו הרמתה. אך מה שצריך לנסות. הוא את אברהם אך קשה לי כי אם הדבור הוא נסיון. גם אם יודה אברהם לשחוט את בנו גם כן יחשש לו לנסיון מבלי יעשה בפועל. ועוד כי אלו היה הנסיון לדעת את לבו היה טוב לומר כבר גלה את לבו אך הכל גלוי לפניו יתב'. ואין הנסיון רק על א' משלש בחינות שהזכרנו למעלה באופן שאין התגלות לבו מספיק לשום אחד מהם: 

'''ואחשבה ''' כי הלא אין מדות אברהם ויצחק שוין כי זה חסד וזה דין. וע"כ מדת יצחק היא לבלתי חמול על עוברי מאמרו ית'. כמשז"ל {{ממ|שם פ' ס"ז}} שצוה את עשו אם יעברו בני יעקב על התורה גזור עליהם שמדות ולא תחמול אך לא כן אברהם כי חפץ חסד הוא ואפילו לאנשי סדום טרח לזכותם. וע"כ להיות מדת יצחק למות על קיום מאמרו יתברך כי יקוב הדין את ההר. ע"כ ודאי שבאמור הוא יתב' להקריבו על גבי המזבח כי לא יהרהר ואדרבה זה כל ישעו וכל חפץ אך אברהם כי חפץ חסד הוא לאמר לו שיהפך לדין ובידו יקח את המאכלת וישחוט את בנו. זה יחשב לנסיון גדול שמהפך טבעו ומדתו על בנו יחודו ואפי' לא יאמר הלא אמרת כי ביצחק יקרא וגו'. וזה יאמר והאלהיה שהוא מדת יצחק נסה את אברהם לעשות הפך מדתו אך נסות האלהים את יצחק אינו נסיון כי כך היא מדתו וטבעו להתאכזר נגד הכל לקיים מאמרו ית'. עוד היה אפשר לאמר כמשז"ל בב"ר {{ממ|פ' מ"ו}} על הולדת יצחק בהיות אברהם בן מאה שנה שאמר הקב"ה קנמון אני מעמיד בעולם משבוטל יצרו משבוטלה תאותו. משנצרר דמו משנקשר דמו וכו'. והוא כי למה שהיה עתיד יצחק להיות קדוש עולה תמימה ונפסלת במחשבה. ע"כ לא הוציאו הוא ית' לעולם אלא שלח ע"י יצה"ר כי כבר בוטל יצרו של אברהם ותאותו ודמו באופן לא ימצא מקום היצה"ר למשול בו וא"כ איפה אמור מעתה איזה הדרך ימשול היצה"ר ביצחק למאן אם גם בהולדתו נעשה גופו בלי יצה"ר בעבור כן. וא"כ איפה לא יתייחס הנסיון כ"א לאברהם ובבאו לדבר הוא ית' אתו. אמר אליו אברהם. והנה הערנו שמהראוי יאמר ויקרא אותו אברהם. אך הנה באמור אליו אברהם לא קריאת שם בלבד כיון כי אם אמירה. והוא כי הנה בתנחומא על אשר קראו ה' אברהם אמרו שאמר לו הוא יתברך הנה מרמ"ח איבריך לא נתקנו רק רמ"ג כמנין אברם. והנה צריך לתקן ה' אברים ע"י המילה ותקרא אברהם כמנין רמ"ח והם ה' אברים שנ' בהם ערלה. ב' אזנים שנא' הנה ערלת אזנם. השפתים שנא' ערל שפתים. וערלת הלב שנאמר ערלי לב וערלת הגוף. ויהיה הענין שבמצוה ההיא לא יהרהר בלב נגדה שאז יהיה לו ערלה בלב. וכן לא ימנע מלשומעה שהי' ערלת האזן וגם צא יבטא בשפתיו למאן בה. ועי"כ נמצא כי בקיום מילת הגוף בלי הרהור ויטה אזנו לעשות ולא ידבר דבר נגדה. נמצא מתוקן גם בחמשה אברים ויצדק יקרא אברהם. ובזה נבא אל הענין. כי בא הוא יתברך לאמר לו לשחוט את בנו לעולה. והיה אפשר לו להרהר. או לבלתי שמוע. או לדבר דבר. כענין אתה אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע. ע"כ הקדים הוא יתברך ואמר אליו אברהם. כלומר האם עודך מחזיק בשם אברהם. שעניינו שהחמש ערלות מתוקנות. באופן לא תהרהר בלב ותשמע ולא תדבר נגד צווי אז אמר לו הנני. מיד ויאמר אליו קח נא את בנך את יחידך וגו': 

'''והנה ''' ארז"ל ויאמר הנני. שאמר הנני לכהונה הנני למלכות. והלא כמו זר נחשב יובנו שתים אלה במלת הנני. וגם מה זה שייכות יש בזה לשתי אלו. אך הנה הוקשה לרז"ל אשר הקשינו מאומרו ויאמר ולא אמר ויקרא. ע"כ פירשו כי אמירה וענין אמר לו בזה. והוא כי הנה מאז הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכתו של מקום. נשבע ה' ולא ינחם להעמיד את אברהם כהן במקומו. כמשז"ל בפסוק ההוא נשבע ה' על דברתי מלכי צדק. והנה לא הוכשר להיות כהן עד הסירו בשר ערלתו. כמאמרו ית' התהלך לפני והיה תמים וכו'. וכן ארז"ל בב"ר {{ממ|פ' מ"ו}} בשם ר' ישעעאל מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב זו ערלות הגוף. וע"כ אז נקרא אברהם על תקון הערלה עם שאר הערלות הסמוכים אליה כמדובר. וגם ע"י הקרא אברהם נאמר לו והיה שמך אברהם וגו' ומלכים ממך יצאו. ובזה באמור לו הוא ית' אברהם. כיון. האם אתה מוכן למה שניתן לך. ע"י הקראך אברהם שהוא כהונה. ע"י תקון החמשה אברים הרמוזים בה"א. וגם במלכות אשר נתייעד לך ע"י שם זה. שהוא ומלכים ממך יצאו. אז ענה ואמר הנני לכהונה ולמלכות. אז אמר לו הוא ית' א"כ איפה קח נא וגו'. וחנוך הכהונה בעלות בנך לעולה ויתקיים בך. וגם המלכות כמו שכתבנו מרז"ל שעי"כ עקד הוא ית' השרים של מעלה למען יתקיים המלכות לישראל. ולא ארז"ל זה אלא במלת הנני שהשיב אברהם והענין כי רוב דרשות רז"ל דרך ג"ש לבקי בדבריהם. והנני נאמר כשנתכהן פנחס הנני נותן לו וגו' והיתה לו ברית כהונת עולם. וכן הנני נאמר כשחדש שמואל המלוכה לשאול. הננו ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. הוא המלך: