עריכת הדף "
אור שמח/תרומות/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''בת כהן שבא עליה ישראל אין חוששין שמא נתעברה כו'.''' ''' כ"ז ''' גמרא ערוכה {{ממ|דף ס"ט}}, ובירושלמי מסיק דקל הוא שהקילו חכמים באכילת תרומה כו' ולא מקשה כמו דמקשה בתלמודין דהא תניא הר"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד, ואולי דמחלק דתמן הוי שמא ימות משא"כ כאן הוי שמא כבר עיברה וכיו"ב מחלק בגיטין יעו"ש. אמנם טפי נראה דסברתו לחלק משום דבת כהן שניסת לישראל אם אכלה תרומה אינה משלמת החומש ואפשר דלא לקייא משום זרה דאינה זרה מעיקרא ואף לר"מ בתרומות פ"ז דבנבעלת לפסול סובר דאז היא כזרה, אבל כאן שראויה לחזור לבית אביה מודה דאינה זרה וגם מיתה ביד"ש אינה חייבת על אכילת תרומה לכן אינה משלמת חומש וכמו שאמר רבא פרק כלל גדול חומש במקום קרבן קאי לכך הקילו בה חכמים משא"כ אשה זרה שנשאת לכהן שנתגרשה א"כ פקע קנינו דבעל ובכה"ג הויא זרה ומשלמת חומש כמבואר ריש פ"ח דתרומות, וכן חייבת מיתה ביד"ש במזיד לכן החמירו חכמים באכילת תרומה דילה דאם נתן גט שחל שעה אחת סמוך למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות ותהא נחשבה סמוך למותו כזרה גמורה באכילת תרומה ודוק: ''' ובזה ''' א"ש מה שבפרק כל הגט {{ממ|דף כ"ח}} רמי אביי לרבה תנן המביא גט והניח זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי כו' א"ל תרומה אגיטין קא רמית תרומה אפשר גט לא אפשר ורמי תרומה אתרומה כו' אוכלת בחזקת שהוא קיים, והדבר נפלא איך לא סליק אדעתיה סיפא דמשנתינו, ולפ"ז א"ש, דמניח את אשתו ושולח גט ומספקא לן שמא הוא מת ואין הגט מועיל מאי איכפת לן ממ"נ הרי מותרת לעלמא או שמת או שגירש, ועל כרחין שהניחה זקוקה ליבום ובכה"ג חיישינן שמא מת והיא זקוקה ליבום, וא"כ אי בהכי איירי סיפא בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ולא חיישי שמא זקוקה ליבום ואסורה לאכול בתרומה. ובכה"ג שנינו בירושלמי פרק אלמנה לכה"ג ה"ד ארוסה ושומרת יבם ומעוברת כו' אינן משלמות את החומש, פירוש משום שראוים לאכול בתרומה כשתתייבם ולכן הקילו חכמים בתרומה שלה, אמנם המקשה דלא ניחא ליה לאוקמא בגוונא חדא דבזקוקה ליבום מיירי ולכן שפיר מקשה מתרומה אתרומה ודוק. ונראה עוד דהא דפריך מגט ומתרומה על הך דה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה הוא כך, דבאמת הא דלא חיישי שמא מת ובירושלמי תני ב"ק אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה עוד בדרך מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אע"ג דמיעוטא דלא שכיחא שיחי' אדם זמן כזה הוא משום דאשה דייקא ומינסבא אלמא דדייקא ושואלת לאורחים ויודעת אומדנות שמת ומדלא אמרה שמת חזינן דהוא בחזקתו שהיה חי, אבל אימת שייך דייקא על חששא שמת מזמן רב אבל על חשש שמת זה זמן לא כביר דלא הוי שעות לחקור ולדייק ע"ז לא שייך דיהיה סייעתא שהוא בחיים חיותו, אך לזה לא חיישינן שמא מת, ולכך פריך שפיר מה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד וחיישי שמא ימות תיכף להאכילה אף זמן מועט כולי האי ועיין תוספות ד"ה הא ר"מ ודוק: ''' ונבאר ''' נא דברי הירושלמי בפרק אלמנה שהבאנו, דאמר ר' יוסי הד"א עשו את העובר כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל מיליהון דרבנן פליגין דמר ר"ז ת"ת ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש כו' אם אומר את העובר עשו אותו כממש לפסול כו' למה משלמות כו' ואינן משלמות את החומש וישלמו קרן וחומש, פירוש דר"י אמר דלפסול הכהנת מלאכול בתרומה שפיר פסיל העובר שכשיולד יהיה זר אבל להאכיל זרה שניסת לכהן ע"ז אינו כממש ומיבטל בטיל אל הזרה ועובר במעי זרה זר הוא ומיבטל בטיל אל האשה וגרע מילדה בתה ממזר שמאכילה בתרומה ושפיר פריך א"כ אמאי אינן משלמות החומש דבשלמא ארוסה או שומרת יבם אע"ג שאם אינן אוכלין מה"ת [דלא כר"ת] אינן משלמין את החומש דהא אגידות לכהן ואם יתייבמו הרי יאכלו בתרומה משא"כ כאן העובר שבשבילו אוכלת כשיוולד הוא גופיה זר הוא ומיבטל בטיל אל האם וכאבר מאיבריה וכי מתייליד נחית ביה קדושת כהונה וא"כ כשהיא מעוברת אין כאן כהן כלל בעולם והוי כמאן דליתא ותו תשלם גם חומש, וע"כ דהעובר במעיה לא בטיל לגביה והוי שפיר כהן גמור, והא דאינו מאכיל מגה"כ וילידי ביתו הילוד מאכיל כו' והכוונה דהתורה גופא חששא שמא יהיה הולד נפל לכן גזרה התורה שאינו מאכיל את אמו וכיון דחלק מגופה כהן הוא תו אינה משלמת חומש וראויה לאכול כשיוולד הכהן לכן אינה משלמת חומש ודוק. ועיין מה שהקשו בתוס' {{ממ|דף ס"ז}} ד"ה למאי נפ"מ דהא לענין עובר שאינו מאכיל את אמו כו"ע דרשי ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל ולפ"ז אפשר דדוקא לענין להאכיל את אמו שהתורה חששה שמא נפל הוא ולכן גדר גדרה התורה שאינו מאכיל אותה בתרומה, אבל גבי עבדים הלא אם נפל הוא אוכלים בשביל האחין לכן אינו פוסל העובר שמגיעים לחלקו ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף