עריכת הדף "
אור שמח/תרומות/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''כל אוכל אדם הנשמר כו' חייב בתרומה.''' ''' הנה ''' רבנן קדמאי ובתוספות הרבו להוכיח בזה דלבד דגן תירוש ויצהר אינו חייב מן התורה, אמנם כמה משניות וסוגיות מכריעות כפסק רבינו, בפרה פרק י"א דבילה של תרומה כו' והאוכלה חייב מיתה, ובתוספתא הובאה פרק אלו הן הלוקין רבי יוסי אומר כהן שעלתה בידו תאינה כו' אכלה לוקה, ומד"ר פרשת בהר מות וחיים כו' היה ככר טבול כו' היתה לפניו כלכלה של תאנים. ורבותינו בתוס' בכורות פרק מעשר בהמה פירשו דלוקה מכת מרדות, אמנם הך דפרה דבילה של תרומה פירשו בתוס' זבחים {{ממ|דף ע"ג}} דבכורים איירי דמקריא תרומה, וזה דחוק טובא, דניהי דמקריא תרומה בלשון המקרא תרומת ידך כו' בכ"ז בלשון חכמים לא מצאנו, ולומר דמיירי בתשלומי תרומה כגון שאכל תרומה חטים ושילם פירות והן נעשין תרומה, ז"א דאין משלמין ממין על שאינו מינו ואף לר' אליעזר דסבר דמשלמין מין על שאינו מינו, [והעיקר דהתשלומין כתרומה לכל דבר וחייבין על אכילתן מיתה וחומש כמו שאמר ר' יוחנן בירושלמי הרי הן כתרומה לכל דבר, ומה דנדחק הר"ש מהך דתניא אין חייבין עליהן מיתה וחומש העיקר כהגהת הגר"א בשנו"א דצ"ל גידולי תרומה יעו"ש ודוק] בכ"ז הואיל ואין בהן זיקת תרומה ודאי דאינו משלם אם אכל תרומה מתבואה דהוי דבר תורה מפירות דלית בהן זיקת תרומה מה"ת אע"ג דאיכא בהו בכורים לא מיבעי לר"ל דסבר דבהא כו"ע מודו דאין משלמין מלקט שכחה פאה הואיל ואין בהן זיקת תרומה, ואף לר"י ג"כ מודה בהא דאינו משלם לר"א ומדוקדק לשון ירושלמי הא כיצד אכל תמרים ושילם גרוגרות כו', אכל ענבים משלם יין כו' אבל אכל ענבים אינו משלם גרוגרות דזה הוי תרומתו דבר תורה וזה דרבנן, ובתוספתא אכל שעורים משלם חטים אכל גרוגרות ומשלם תמרים כו' ואף אם אכל בכורים מפירות ג"כ אם מצי לשלם מפירות דמוכרח כן דאל"כ לרע"ק דאין משלמין ממין על שאינו מינו א"כ אם אכל בכורים מפירות אם ישלם מפירות הלא אין בהן תרומה דבר תורה, וצ"ל דהואיל עבור בכורים משלם ובכורים נוהג בפירות משלם בפירות וכזה אמר הירושלמי דאם אכל בכורים פירות מחובר לקרקע משלם במחובר לקרקע, וכן חלה מפירות שלא הביאו שליש יעו"ש אע"ג דאין תרומה נוהג בהן הואיל מידי דאכל חלה או בכורים נוהג בהן משלם כעין שאכל ובירושלמי בלשון בעיא נקיט לה, ולהתוספות הוי מצי לפשוט דאל"כ אכל פירות בכורים מאי משלם לרע"ק ויש ליישב ואכ"מ, וכיון שכן מורה לשון המשנה דפרה דהוי דבר תורה ודוק: ''' אולם ''' בריש ביצה אמר האי תנא דליטרא קציעות כו' כל דשב"מ אפילו בדרבנן לא בטיל, ולפרש משום דבזה"ז הוי דרבנן דבזמן שאין כל יושביה עליה אף בימי בית שני לשיטת רבינו הוי דרבנן, לא נהיר דבסוגיית הגמ' פרק הערל מוכח דר' יוחנן סבר תרומה בזה"ז דבר תורה. ולזה נראה לי כפי מה שהבנתי מדברי רבינו חננאל דבר נפלא מאוד, דבירושלמי דתרומות אמר אימת רואין את העליונות כאילו הן פרודות כו' דוקא כי יש בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא ויעויין כי הך סיפא דדרסה בעיגול ג"כ דוקא ביש שני ליטרין וכיון דהוה רוב חולין לכן מצטרפין כולם לבטל, וכיון שכן אין בזה רק איסורא דרבנן דמה"ת בטל ברוב אף כי תפסת החומר דדבר שבמנין לא בטיל בדאורייתא דמה הוי כאן דבר שבמנין הלא הפום דאיהו חשיב וחשיבותו ע"י הפום דליטרא קציעות אינו חשוב דהא כי דרסה תוך העיגול בטלה, וא"כ בתוך הפום הלא כבר נבטל הליטרא קציעות תוך שני ליטרין וכל שהוא שדרס לתוך הפום חולין וא"כ הלא מה"ת נבטל תוך הפום גופיה אשר בזה לא הוי דבר שבמנין כלל, וא"כ אף אם נחשוב דדבר שבמנין בדאורייתא לא בטיל הכא לגבי דין תורה דבעי ביטול ברוב [דדמוע לא הוי רק דרבנן במאה ואחד כמוש"פ בתוס' ב"מ ויבמות פרק הערל וכ"מ] נבטל מצד דאינו דבר שבמנין כלל דכולם נדרסו תוך הפום גופיה ורק הליטרא בצירוף השני ליטרין וכ"ש חולין העיגול הזה בכללו הוא דבר שבמנין ע"י הפום שבו נדרס והוא מעורב בין מאה ואחד פומין דבזה הוי דבר שבמנין שדרך הפום להמנות, וכיון שכן הלא את תפיס החומר דדבר שבמנין גבי מידי דלא הוי רק דרבנן דאודות הדין תורה לא הוי הליטרא נגד השני ליטרין חולין שנדרסו בפום אחד דבר שבמנין כלל, וזה פירוש דהאי תנא סבר דדבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל, וזה פירוש נפלא למדנוהו מרבינו חננאל ז"ל, וזה פירוש רבינו ז"ל וכן הביא רבינו הירושלמי לקמן פי"ד ה"ז יעו"ש. והא דאמרו בפרק כיצד מברכין הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופיה מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ דאורייתא, דחוק לפרש משום דרבינו סבר בחרובין דהן דרבנן כדאמר פ"ק דראש השנה, והוא משום דאינן מאכל רוב אדם יעוין פ"ק דמעשר ה"ט לכן גם תמרות וקפריסין אינן מאכל רוב אדם ואינו רק דרבנן לכן אף למאן דמשווי להו לפרי לא הוי מעשר דידהו רק דדבריהם והוי כמו חרובין. ונראה משום דרבינו סבר דכל שאין יושביה עליה אף בזמן שהיו ישראל בימי עזרא לא הוי בתרומה רק מדבריהם אבל בערלה לא תליא בביאת כולם ודוקא תרומה גמרינן מחלה אבל קדושה שניה קדשה לע"ל ולכן ערלה בארץ הוי דבר תורה: ''' אולם ''' הסוגיא דפרק מעשר בהמה מפורשת דלבד תירוש דגן ויצהר הוי רק מדבריהם וע"ז סמכו רבנן קדמאי ובתוספות את שיטתם והרבה טרחתי על השמועה דמעשר בהמה ליישבה לדעת רבינו ולא עלה בידי. ולומר דכיון דחזינא מקו"ח דדגן ודגן אינן מתעשרין זע"ז תו ליכא למימר דרחמנא קפיד רק על חלוקת המינין דאילו על כלאים הלא תירוש ויצהר דאינן כלאים ג"כ כתוב חלב חלב דחלוקין הן למעשרות, רק על תירוש ויצהר היינו המשקין אמר מנא לן דאינו מעשרין במשקין אחריני ממין על שאינו מינו וע"ז אמר דמשקין אחרינא לבד תירוש ויצהר המה רק מדבריהן, וכמו שאמרו בירושלמי פרק בתרא דתרומות בזבו משנטבלו דמפרישין דבש תמרים ויין של תפוחים ותקון כעין דאורייתא וזה דחוק טובא. [איברא מה שהקשו בתוס' שם דנאמר כבשים ועזים שהן כלאים ובמעשר בהמה מעשרין מזה ע"ז יוכיח, לשיטת רבינו דאין כלאים בהנהגה רק במין טהור עם טמא דבר תורה, רק כלאים דהרבעה והדומה לכלאים דהרבעה הוא הרכבת אילן כדאמר סוף פ"ק דקדושין מה בהמתך בהרבעה כו', ויעויין רש"י שמה א"כ הרכבה איכא אף בירקות ובאילנות ול"ש כאן מידי ודוק], ואולי מפרש דכל מיני זרעים דאיכא בהו מתנות עניים ילפינן מדגן ודגן דקפיד רחמנא להפריש מכל מין, ורק בירקות דליכא בהו מתנות עניים אימור לא קפיד להפריש במתנות כהונה מכל מין ומין לכן משני דירקות חייבים בתרומה מדרבנן וכל דתקון כעין דאורייתא תקון כו' ודוק: ''' והנה ''' הסמ"ג כתב דהני דרשות דספרי ודירושלמי דפ"ק דמעשרות הוי דרשות גמורות, אבל רק במע"ש דביה כתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ וכן בפסוק עשר תעשר יעו"ש אבל תרומה ומעשרות הוי רק דדבריהם. וראיתי כי המה דברי היראים באורך במ"ע קע"ב וכן ראיתי בחידושי ריטב"א למציעא, ולפ"ז מיושב כמה סוגיות. אבל כבר תמה הטורי אבן דא"כ מחוייב להפריש בכל פירות אילנות לבד תירוש ויצהר מעשר שני קודם שהפריש מעשר ראשון ותרומה דכולהו טבולים למעשר שני מן התורה ולא שמענו חידוש כזה ואדרבה מצאנו איפכא בפ"ז דדמאי היו לו תאנים של טבל כו' הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשע מעשר שני כו' הרי דמפריש מע"ש רק על הנשאר אחר הפרשת תרומע"ר: ''' אולם ''' מצאתי בספר כפתור ופרח פ"ג וז"ל כתב הראב"ד בס' כתוב שם פרק העור והרוטב, ואומר אני שאין חייבין מיתה אלא על תרומת דגן תירוש ויצהר ועל הטבל שלהן אבל שאר מינין תרומה כו' וחוץ מזה אף אם נאמר שאין חייבין מה"ת, אם קרא עליהן שם יש עליהן קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה, ובמסכת בכורים פ"ב גרסינן שהתרומה ומעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית כו' וכל מה ששנינו בהם דבר תורה ודוק ותשכח עכ"ל, וכוונתו דמדרבנן בכורים יש להן שיעור ורק מה"ת אמר דאין לה שיעור יעוין ריש פרק ראשית הגז, ואינו מכרע דלמעלה אמר וכמו דאמר בירושלמי דעושה אדם כל שדהו בכורים. אמנם לפ"ז דאם קרא עליהן שם יש בהן קדושת תרומה ומעשר א"כ לק"מ איך מפריש מעשר שני לבסוף בשאר מינים דאע"ג דפטורים מה"ת בכ"ז אם קרא עליהן שם חלה עליהן קדושת תרומה ומעשר, וכיון דחלה עליהן קדושת תרומה ומעשר מיפטר תו מלעשר עליהן, ואע"ג דמעשר ראשון שהקדימו בכרי חייב לתרום עליהן כיון דכבר אידגן והכא נמי כיון דנתחייב כבר במע"ש תו גם אם חלה שם תרומה ומע"ר מה"ת יהא צריך לעשר עליהן מע"ש, צ"ל שאני התם דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו ועיין ירושלמי דמאי פ"ה ולא כל דבר הקודם לחבירו מתחייב בו כו' ובחלה פ"א ה"ג לענין העושה עיסה מן הטבל דמצריך קרא דחייב להרים מן חלה מהא דכתיב חלה תרימו תרומה יעו"ש, וכיון דליכא קראי כיון דהפריש כבר מיפטר מלעשר מעשר שני על מה שהרים תרומה ומעשר ודוק. אי נמי הא גמרינן מעשר תעשר מעשר בהמה דאיתקש למעשר דגן והוא הדין דאיתקש מעשר דגן למעשר בהמה, ובמעשר בהמה קיי"ל ריש פרק מעשר בהמה דאף בשלמים לריה"ג דממון בעלים וכל בהמה לעשורי קאי, בכ"ז גלי קרא דיהיה קדוש ולא שכבר קדוש לפטורי ממעשר, ה"נ מע"ש כיון דמה"ת חלה קדושת תרומה ומעשר על מה שהפרישן בשאר פירות תו לא מיקדש במע"ש ואינו צריך להפריש עליהן מע"ש, דמעשר ראשון מיקרי קודש לענין דאין קדושה אחריתי חלה עליה כדאמרו בתרומות פ"ו במשנה דאין משלמין תרומה ממע"ר שאין הקודש פודה קודש ויעוין ר"ש שם, וזה נכון דקרא עשר תעשר במע"ש כתיב דביה כתיב ואכלת לפני ד' כו', ובאמת כן משמע כהראב"ד דאע"ג דפירות האילן הוי מדאורייתא פטור מכל מקום אם הפריש נעשה קודש מן התורה, וכן מורה סוגיא דהנודר מן הירק למימרא דדגן כל דמידגן כו' מאי כפרוץ הדבר הרבו אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק, ומשמע מקרא דמה"ת היו פטורים בכל תבואות שדה רק הואיל והביאו היו קדושים מה"ת ויעוין ברש"י שם שפירש דהגמרא שקיל וטרי אם חייב במעשר מה"ת כל דמידגן, וזה רחוק דבלשון בני אדם מיירי בנדרים: ''' ובאמת ''' אין תמיהת הטורי אבן מכרעת דנהי דמה"ת לא חלה שם תרומה ומע"ר על מה שהפריש בפירות האילן וירק בכ"ז חייב במע"ש ואפ"ה חייבוהו חכמים להפריש קודם תרומה ומע"ר ולא פליג בין תרומת דגן תירוש ויצהר לשאר מינים רק דבכל זה מיפטר מה שהפריש ממעשר שני דהוי לקוח וכתיב ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לקוח כדאמרינן פרק השוכר את הפועלים. והכא מה שהפריש לתרומה ומע"ר הוי לקוח אצל הכהן או הלוי ואף שלפי שיטת רבינו הוא בממרח למכור והגמר מלאכה היה למכור כאן ג"כ כיון שחייבוהו חכמים להפריש תרומה ומע"ר בשעה שממרח הוא ממרח למכור חלק עשירי ואחד מחמישים ואף אם יכול אח"ז לאוכלן בלא הפרשת מע"ש עליהן הוא תלוי בברירה ובדאורייתא קיי"ל דאין ברירה ואימור לא הוי התמרחו להמכר דהיה יכול להפריש אחרים לתרומה ומע"ר, זה יש ליישב על דרך שפירש הר"י קורקוס שיטת רבינו בפ"ד ממע"ש הט"ו. דכיון דגוף הפטור דלקוח חל בשאינו מבורר תו מצי גם לברר וליטול אלו ולאמר הן המבוררים מעיקרא למכור. ובפרט לשיטת הראב"ד דמה"ת חל עליהן קדושת תומע"ר א"ש. הן דתוספות בפרק השוכר את הפועלים כתבו דלקוח לא מיפטר אם חזר ולקחו הבעלים וא"כ אם הישראל יאכל את המע"ר יהא צריך להפריש ע"ז מע"ש, דבריהם אינם מוכרחין ואימור דהוי כמעשר בהמה דאפילו אם חזר ולקחו מיפטר כמבואר בבכורות {{ממ|דף נ"ו}} עיי"ש. וא"כ א"ש דמה"ת לקוח פטור ומדרבנן דחייבו בלקוח תו הוי תרומה מדבריהם וא"ש, והא דמע"ר שהקדימו בכרי חייב להפריש תרומה ולא מיפטר משום לקוח א"ש דזכות הכהן והלוי אינו בגדר לקוח וכמו דאמרו בפ"ק דר"ה {{ממ|דף י"ב}} הקישו הכתוב לנחלה, ויעויין לרבינו שמשון בפ"ק דפאה דכיון דזכי רחמנא לעניים בהאי שדה תבואת זרעך קרינא ביה כן הכא בכהן ולוי אבל כאן בשאר מינים דלא מחייב מה"ת הוי לקוח ומיפטר. אמנם הך משנה דדמאי פ"ז היו לפניו שתי כלכלות של טבל דמוכח בירושלמי דבתאנים מיירי ואפ"ה אמר שם דלוקה משום מקדים מע"ר למע"ש יעו"ש מורה פשוט כשיטת רבינו דמה"ת חייבים בכל תרומות ומעשרות גם פירות האילן וזה המחוור מכל השיטות. והנה בספרי וספרא מרבה ירקות למעשר ובירושלמי אמר איסי בן עקביא אומר ירקות מדבריהן וכן בחלה אמר כן בירושלמי, ובראש השנה בבלי תנא מעשר ירק דרבנן ועיין בתוס', ורבינו כתב וכן י"ל שהוה"ד בתרומה כו' ובירושלמי חלה משמע דהוא הדין בתרומה כמו שהביאו בתוס'. אמנם הוא גמרא ערוכה בזבחים {{ממ|דף ע"ו}} ה"נ בתרומת ירק דרבנן, אך לפי שנזכר כ"פ בש"ס דמעשר אילן ותאנים דרבנן ושם ע"כ מוכרח או דהפירוש בזה"ז או משום שאר ענינים, לכן לא ברירא דא מילתא לרבינו לחושבו מפורש בש"ס וכתב יראה לי, ויעוין לקמן פ"ג הט"ז בהשגות ומש"כ שם, ודוק בכל מה שהעלינו בזה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף