עריכת הדף "אור שמח/נדרים/ה" (פסקה)

== ב ==

'''אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם או הריני אסור בהנייתך כו' שהרי חלל דברו.''' 

''' וכן ''' בראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם אם עבר ראובן וההנהו לשמעון לוקה משום בל יחל דברו כמבואר לקמן פ"י הי"ב ואם הלכה לפני הפסח והר"ז מהנה אותה הרי זה לוקה אבל בנהנה המודר המודר אינו לוקה כמוש"כ רבינו כאן, והנה רבינו נסים השיג עליו מהא דאמרו למעול נותן הא לא אסורה ליה, ובזה יפה כתב הלח"מ דלא דמי מעילה לבל יחל מעילה שהוא על החפץ שהוא הקדש אינו רק להנאסר אבל בל יחל שהוא איסור גברא הוא להמדבר וז"פ. אולם מה שהקשה הר"ן מהא דאמרו בנדה {{ממ|דף מ"ו}} לזדון בל יחל ומוקי כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים דלוקין משום בל יחל, לאו ראיה דהגמרא נקטא מילא דפליגי ביה אמוראי וכי פליגי לענין הקדש ומשום זדון דמעילה אבל כאן מיירי שאסר הככר עליו ואכל הוא לכשיגדיל דעובר משום בל יחל, וכי"ב מוכרח הר"ן לפרש לדידיה הך דזדון שבועה עיין תוס' שמה, ובפרט לשיטת רבינו דזדון שבועה משכחת כפשטיה בהשביע את אחרים עיין פ"ה מהלכות שבועות ה"ד נקטיה משום זדון שבועה:

''' אולם ''' ראיה עצומה לדעת רבינו מהך דתניא בתוספתא פ"ב המודר הנאה מחבירו ומת עושה לו ארון ותכריכים וחלילין כו' שאין הנאה למתים יעו"ש. ואם נימא שאין המדיר עובר כלל אם ההנה להמודר דרק המודר עובר, א"כ איך תני כאן דינא דמת פשיטא אף אם יש הנאה למתים הרי במתים חפשי ואיך שייך איסורא או היתירא גביה. ואין לומר דאיכא משום לועג לרש לכן קאמר משום דאין הנאה למתים וכיון דבכה"ג דליכא הנאה גם לחי שרי תו ליכא גם משום לועג לרש כמו שפירש הרשב"ם בנדה {{ממ|דף ס"א}} בתוד"ה אבל עושה אותם כו' יעו"ש, זה אינו דכבר דחו תוספות שמה, ועוד הכא לא שייך לועג לרש כיון דלכו"ע מידי דהיתרא נינהו ורק לדידיה הוי אסורים, ובר מן דין תנא דידן היתרא דדין מודר קא אתי להשמיענו לא דינא דלועג לרש. ועל כרחין דדעת רבינו עיקר דעובר המדיר אם ההנהו להמודר ואם היה הנאה למתים והיה להמודר הנאה תו עבר המדיר משום בל יחל דברו וקמ"ל דאין הנאה למתים ומש"ה שרי המדיר לעשות כל צרכיו אחרי מותו וזו ראיה גדולה לדעת רבינו. ובזה פשוט הא דאמר הגמ' {{ממ|בדף ל"ז}} אלא למאן דאמר שכר שימור כו' בקטן דהמדיר אסור ללמדו בחנם משום דמהנהו, והר"ן נדחק לשיטתו משום דקטן אוכל נבילות הוא עיי"ש ודוק:

''' ובזה ''' מחוור שיטת רבינו לקמן פ"ז ה"ה שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו השני כופין את הנודר למכור חלקו והיינו משום דהמדיר יעבור בבל יחל אם יהנה חבירו ואיהו יעשה איסורא לכן לדידיה כייפינן למכור חלקו, ובפרט באוסר הנייתו על חבירו שאפשר שחבירו אינו עובר כלום בהנייתו ממנו כמו שנסתפק המשל"מ בפ"ד מהלכות מעילה דדוקא באוסר דבר המסויים יש מעילה בקונמות אבל באוסר הנייתו לא וא"כ רק המדיר יעבור על לאו דב"י דברו ולכן לדידיה קנסינן [זכר לדבר מקדושין {{ממ|דף נ"ה}} מסתברא כל היכי דאיכא איסורא התם קנסינן] ודוק. ומצאתי חבר לרבינו רש"י ביצה {{ממ|דף ל"ט}} המודר אסור כו' דה"ק ממוני עלך הקדש הרי אתה עלי חרם הכי קאמר ליה כו' הלכך הנודר אסור ליהנות כו' דכתיב לא יחל דברו כו' הרי דבמודר ליכא בל יחל כיון שלא דיבר מאומה רק הוי כנהנה מן ההקדש דלדידיה אסור, ודוקא באוסר נכסיו איכא מעילה משא"כ באוסר נכסי חבירו ליכא מעילה ועיין משל"מ הלכות מעילה בזה, לכן פירש בסיפא משום בל יחל:

''' אך ''' לפ"ז הא דאמר {{ממ|בדף ט"ו}} הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה קאי על הבעל המדירה וכמוש"כ רבינו בפירוש בפ"י א"כ הא דאמר לא הלכה איסורא בעלמא ג"כ על המדיר קאי דאיהו אסור לההנות אותה, וא"כ יש להבין אמאי אי דחש שמא תלך אח"כ הלא לפי שיטת קדמאי שהביא רבינו נסים בפ"ג {{ממ|דף כ"ד}} דאם אמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני יכול לומר לא איכפת לי שלא הייתי סבור רק להשלים רצוני ועכשיו שאיני חושש כבר נשלם רצוני וא"כ יכול למחול ולומר לא איכפת לי אם תלך לבית אביך ואמאי אסור לההנות אותה הא בידו למחול, ודחוק לומר דכל זמן דלא מחיל אסור לההנותה שמא תלך לבית אביה טרם שימחול וכי הלכה תו נאסרה בהנייתו למפרע. ובאמת בדברי רבינו לקמן נראה דמפרש האיסור עליה וטעמא דמיתסרא משום מעילה בקונמות דדבר זה שייך על המודר דלדידיה אסור. אמנם המשל"מ נסתפק באוסרו בהנייה דהוי דבר שאינו מסוים אם שייך מעילה יעו"ש, ובתוספות חדשים בשיטה בפ"ק דמנחות בדפוס ווילנא החדש כתבו דמשו"ה בקדשים קלים אסור ליהנות מה"ת משום לא יחל דברו ולרבינו לא שייך זה רק על המדיר לא על כולי עלמא ודוק:

''' וצ"ע ''' לפי שיטת הרז"ה ורבים מהקדמונים דאע"ג דנדר חל לבטל את המצוה לא חל לקיים המצוה כמו הנודר מנבילות וטריפות דאין איסור חל על איסור, א"כ בהדיר אחד את חבירו מנבילתו וטריפתו אפשר דחייל לשיטת רבינו דהוי איסור מוסיף מיגו דמתוסף איסורא לגבי מדיר דקאי בבל יחל איתוסף איסורא לגבי מודר ואי אכיל קא מעיל למ"ד יש מעילה בקונמות. ואע"ג דבלא"ה עבר משום לאו דלפ"ע, ז"א דדוקא במאכילו בידים אבל בההנהו לדעתו ודאי דליכא לפ"ע אם אינו מוחה בו מה"ת ובפרט היכי דמצי שקיל אחרינא, אבל לאו דבל יחל מתוסף שפיר ודוק בכ"ז: