עריכת הדף "אור שמח/מאכלות אסורות/טז" (פסקה)

== ה ==

'''וכן חתיכה של נבילה וכו' הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה ואח"כ ישער השאר בששים כו'.''' 

''' והא ''' דתניא ומייתי לה בפרק הערל ורבינו פסקה בפ"ו מפסוהמ"ק דחתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות תעלה היינו משום דאם תיבטל תו לא חזיא אלא לכהנים ולא שייך כיבוד בכהנים במקדש. אבל כי נתערבה חתיכה של חטאת במאה חתיכות של חולין לא תעלה, משום דאם תתבטל תו הוה ראויה להתכבד, כן פירשו רבנן בתוספות וקבען להלכה בספר תורת הבית. ובאמת קשה הא דאמרינן בפסחים פרק האשה, חמשה שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת בעורו של אחד מהן פטורין מפסח שני, דאם ניתי כל חד פסח על תנאי הא איכא חזה ושוק דכהנים אכלי להו ונמצא דאחד מהן פסח היינו של בעל היבלת, ומאכיל חזה ושוק שלו שלא למנויו, ולפ"ז הא ארבעה שפיר עבדו פסחיהן וחזה ושוק שלהן לכהנים, רק דחד חזה ושוק איכא בהו דהוי פסח א"כ ליבטיל בין הנך ארבעה ויאכלו הכהנים כולן, וכיון דיתבטל תו אינו ראוי להתכבד וכמו דקדשי קדשים אינן ראוין להתכבד בשביל שאין בהן דין חלוקה, כך אין בקדשים קלים דין חלוקה וכמו דתנן בקדושין {{ממ|נ"ג}} יכול לא יחלקו בק"ק כו' אבל יחלקו בק"ק ת"ל איש כאחיו וסמיך ליה אם על תודה כשם שאין חלוקין בק"ק כך אין חולקין בקדשים קלים, וכן פסק רבינו פ"י מהלכות מעה"ק, ואין לומר דכאן קודם הביטול הו"ל ראוי להתכבד לבני חבורה של פסח לכן לא בטלה, וכמו שהורה כן התרומת הדשן בנר חנוכה שנתערב ובאמת הט"ז השיג עליו ומכאן לכאורה ראיה לסברתו, וכן הביא הפלתי ראיה מזה להתה"ד, אולם ז"א, דבנידון דתרוה"ד שפיר איכא למימר כיון דבלא התערובות הנר חנוכה היה דבר שבמנין, רק התערובות גרמה להסיר חשיבותו תו לא בטיל, אבל כאן הגע בעצמך אם ישחטו פסח אחד על תנאי אחת מהחמש חבורות, ספק ג"כ לנו על חזה ושוק אי הך פסח שלמים הוא ובעי למיתביה לכהנים, נמצא דישראל מן החבורה אסור לאכלו שמא הוא שלמים ותו אינו ראוי להתכבד וכי עשו חמישתן חמשה פסחים על תנאי דנמצא דארבעה מהן שלמים ותו יבטל החד הספק דאינו ראוי גם בפני עצמו להאכל לבני חבורה:

''' ומזה ''' היה נראה דכל חתיכה הוי דבר הראוי להתכבד, והא דאמרו בחתיכה חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות טהורות דתעלה, טעמו עפ"י מה שביאר רבינו אהרן הלוי בבדק הבית ז"ל, כיון דלא מיתסרא בגופה אלא מחמת טומאה דאתאי לה מעלמא לא חשיבא ובטלה עכ"ל, ואינו מובן כמו שצווח המשמרת הבית דאין זה דומה לחתיכה הבלוע מאיסור שבאיסור הבלוע אין בו להתכבד, אבל כאן חתיכה שנטמאה נעשית גוף איסור משום טומאה כמו בהמה טהורה שנתנבלה. ואולי טעם רבינו עפ"י מה דאמרו זבחים {{ממ|דף מ"ג}} הפיגול ונותר וטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן, ופריך מהא ששנינו שאין טומאה פורחת מהן יעו"ש, הרי באימורין טמאים שהעלן לגבי מזבח אי אכיל מהן אח"כ אינו חייב משום טמא, הרי אין זה איסור דבוק אל עצם הדבר לכן אף בהנך דלאו בני מזבח נינהו כגון בשר חטאת אין חשיבות הדבר שייך להאיסור ולכן מיבטל בטיל, וע"י הביטול טהור כנבילה שנתערבה בשחוטה {{ממ|מנחות כ"ג}} אבל לא בטלה. אך בכ"ז אינו מחוור כמו שהקשה במשמרת, דא"כ מאי מוכיח מהא דחתיכה בחתיכות תעלה דאת שדרכו למנות שנינו, לו יהא דכל שדרכו למנות שנינו הכא בחתיכה בחתיכות הוי איסור מעלמא ולאו מגופא ולכן בטלה אף ע"ג דהויא דבר שדרכו למנות, דגם זה ענין חשיבות הוי משום דדרכו במנין, וע"כ כשיטת רבנן בתוספות:

''' ובזה ''' יתכן לומר דר' יהודה דאמר בחתיכה של חטאת טמאה במאה חתיכות טהורות דלא תעלה, אזיל לטעמיה דסבר בברייתא דפרק האיש מקדש דהמקדש בחלקו בין קק"ל בין קק"ד מקודשת ואית בהו דין חלוקה בעלוי דמים ושפיר מחזיקין טובה זל"ז, והואי חתיכה הראויה להתכבד אם תיבטל בחתיכות חטאות טהורות. ואם כה נאמר מה מחוורא שמועה זו דשקלו וטרו בהערל שם ר"י ור"ל על ר' יוסי איך סבר אם תרומה בזה"ז דאורייתא ולכן כמו שאנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה כן מאכילה בחזה ושוק דרמי ליה ר"ל דע"כ תרומה דרבנן דעיגול בעיגולים עולה, א"ל והלא חתיכה בחתיכות עולה. וזה פלא דילמא מתניתין לאו ר' יוסי ודילמא כרבנן ורע"ק דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ודבר שבמנין בטיל, ותירצו בתוספות דבר פלוגתא דר' יהודה הוא ר' יוסי, ודבר זה צריך ראיה, ולפ"ז נכון דר' יוסי הוא דפליג על ר' יהודה וסבר שם דהמקדש בחלקו בין קק"ל בין קק"ד אינה מקודשת ורק לאכילה זכנהו רחמנא ואינן חולקין זה נגד זה ואין להן בהן החזקת טובה, לכן לא הוי חתיכה הראויה להתכבד וכל דבר שדרכו למנות בטיל, וזה נכון לפי שיטת רבנן בתוספות ותו הקושיא מפסחים עצומה:

''' אולם ''' גם אם נימא דזה הוי חתיכה הראויה להתכבד, לא ידענא מאי קושיא דיביאו פסח שני באופן דיביאו כל חד קרבן על תנאי. נמצא דמדין תורה הא ארבעה בהמות הן שלמים וחד מהן פסח ואע"ג דעולין בעולין לא בטלי, בכ"ז הבשר הא בטלי לדידן דקיי"ל מן במינו בטל ונמצא דמה"ת הא נבטל הפסח בהנך ד' שלמים קודם זריקה דכל מידי דלא בטלי מחמת חשיבות הוי ד"ס כדאמרו בהנזיקין גבי אגוזי פרך דמדאורייתא חד בתרי בטיל. ונתבונן לדידן דקיי"ל דלא כר' נתן דאכילת פסחים מעכבא אם נאבד הבשר בשעת זריקה, כגון אם נתערב הפסח קודם זריקה בין ד' שלמים דמן התורה בטל ומותר לאכלן לשני ימים ולילה אחד, ומותר להאכל לכל אדם ולא למנויו דוקא, דכתב רבינו אשר בפרק גה"נ והמה דברי רבינו מוהר"ם מרוטענבורג בשו"ת רשב"א דאדם אחד רשאי לאכול כולן ביחד האיסור עם ההיתר, דאין טעם הביטול משום שתולין בכל חדא דזהו ההיתר רק שהאיסור נתהפך להיות היתר גמור ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור, א"כ כאן כיון דפקע כל יחס הפסח אל החבורה ורשאי להיות נאכל לכל אדם, א"כ אין לך נאבד בשר הפסח גדול מזה דכולהו שלמים נינהו, ותו כיון שאין בשר איך יזרק הדם, הלא בעינן דיהיה ראוי לאכול בשר פסח, וכאן בשר פסח נאבד ואין כאן רק בשר שלמים וצע"ג:

''' ומה ''' שהקשה הפלתי דהא כיון שנתבטל תו אינו ראוי להתכבד, יש ליישב בקל, דזה כבר הארכנו לעיל פרק ט"ו להוכיח בראיות מופתיות מתלמוד וראשונים, דאין איסור מהפך לההיתר להיות איסור, ואם נתערב זית היתר בעשרה זיתים של איסור ואכלו אחד עשר בני אדם אין ללקות אותן דהא חד היתר ואין היתר נתהפך להיות איסור, עיי"ש באריכות. וא"כ כאן החזה ושוק של פסח שמותר להאכל לזרים, אינו נכנס עליו גדר ותואר חזה ושוק של שלמים שאינו נאכל רק לכהנים ולשניהם כדין תרומה וא"כ נשאר אחד שראוי לישראלים, רק שאיסורו יבטל הוא שיהא ראוי להאכל שלא למנויו, אבל האיסור מחזה ושוק לישראל לא יחול עליו, וא"כ שפיר אינו יוצא מגדר ראוי להתכבד בכ"מ שהוא, ואימת קא אמרו רבנן דאם אחרי הביטול נעשה ראוי רק לכהנים לא הוי חתיכה הראוי להתכבד, דוקא בחתיכה חטאת טמאה שבלא הטומאה הרי היא עומדת להאכל רק לכהנים, ומשום טומאה נעשית מאכל איסור, וכיון שפקע האיסור ונעשה כמי שאינו, תו החתיכה היא ראויה לכהנים ובכלל הנך חתיכות נינהו לכן בטלה, אבל כאן הבשר היה ראוי להתכבד לבני חבורה, רק משום שאם תבטל תו אינה ראויה, זה אינו, דאם תיבטל אטו אם יאכלו חמשה זרים מחמשה חזה ושוק, הלא איכא חד דהיתרא אכיל ואינו לוקה לכן כולן פטורין ממלקות ומה שאינו ראוי רק לכהנים הוא מצד הספק בלבד לכן לא אזלינן למה דיהיה בתר הביטול, וזה עמוק:

''' אבל ''' קושיא דילן היא עצומה, דליחס שם בשר פסח עלה אין סברא כיון דנבטלה ונעשית כמי שאינה והוי כמו נאבד הפסח ואינו לפנינו ויחס פסח לבני חבורה נפקע ממנו לגמרי. לכן נראה לדעתנו כך, דכאן הספק לא נולד על הפסחים רק על הנך חמשה בני אדם שמצדן בא הספק בכבשים, שאם יעשה מי שהוא פטור באמת הלא קרבנו שלמים והחיוב באמת אם יקריב הלא הוא פסח, דהספק והתערובות הוא בחבורות ובבני אדם לא שייך ביטול כדמוכח גם בסוגיא דא, דאע"ג דהחבורה שהיה יבלת בעורה בני אדם הנמנין עליו מועטין נגד הד' חבורות, אפ"ה אי הוי מצי למיתקנהו לעשות פסח שני שפיר עבדינן וטעמא משום דבני אדם לא בטלי, וכן כתב הפלתי סימן ק"י ס"ק י"ב, וא"כ הכבשים הנמשכין מאתם, ממילא מי שהוא מן החייב הוא פסח ולא מתבטל וחזה ושוק שלו אינו נאכל שלא למנויו, כיון שאין הספק מצד התערובות ולא מצד הכבשים רק מן האנשים המביאין קרבנותיהם המעורבין החייבין בפסח ודפטורין מפסח שני ובהו ליכא ביטול, ודוק בכ"ז:

'''וכן חתיכה של נבילה.''' 

''' הנוב"י ''' מהד"ק חלק יו"ד סימן ט"ז כתב וז"ל: ואמרתי דלא מחשב חתיכה הראויה להתכבד כיון שהכריע רמ"א שתרנגולת בנוצתה כו' א"כ חלקי האחוריים אין לך טרחא גדולה מן הניקור, ובלא ניקור אינו ראוי להתכבד כו' שאני נבילה שראויה להתכבד בפני אורחים עו"ג כו' ע"ש. ולדעתי הדין ברור דלשיטת רמ"א לא מיחשב חתיכה הראויה להתכבד, ולא דמיא לנבילה דעומדת לעו"ג לכן מקריא ראויה להתכבד לפני אורחים עו"ג אבל בשר אחורים במקומות שיש מנקר דעומד לנקר ולמוכרו לישראל לא מיחשב ראויה להתכבד משום דחזיא לעו"ג כיון דאינו עומד לזה. וזכר לדבר מה שפירשו רבוותא קדמאי בפרק לולב הגזול גבי אתרוג של דמאי דלא מיחשב לכם הואיל ויש בו היתר לעני, רק הואיל דאי בעי מפקיר נכסיה ולא דמי לתרומה דעומד להנתן לכהן, משא"כ דמאי לא קאי לעני רק דמפריש ואכיל ליה בעצמו, והוא הדין גבי טלטול בשבת דהוי מוקצה אי לאו טעמא דבעי מפקיר נכסיה, והכא נמי לא מקריא חתיכה ראויה להתכבד מטעם דראויה לגירי תושב, כיון דעומדת לנקרה ולאכול לישראלים עצמם, ופשוט לדינא. רק יהא תלוי לכאורה בפלוגתא דהתרוה"ד עם הט"ז {{ממ|נ"ב. בהל' חנוכה סי' תרע"ג}} שכאן קודם שנתערבה היתה טריפה והיתה עומדת להמכר לגר תושב והוי חתיכה הראויה להתכבד דאינה מחוסרת ניקור, רק כי תתבטל ותהיה ראויה לאכילת ישראל מחוסרת ניקור ואינה ראויה להתכבד ודוק: