עריכת הדף "אור שמח/אישות/כד" (פסקה)

== ד ==

'''אבל אם נשא אחת כו' או אחת מחייבי עשה בין הכיר בה בין שלא הכיר בה יש לה כתובה כו' וחייבי עשה איסורן קל:''' 

''' הנה ''' מקור דברי רבינו לפי דברי הרב המגיד מפני שלא מצאנו רק חייבי לאוין, וזה ראיה חלושה. והנראה לענ"ד מהא דאמרו בירושלמי {{ממ|כתובות פ"ק הלכה א'}}, דר' אלעזר אמר אם מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה [שמא תחתיו זינתה ומתסרא לבעל] וחש לומר שמא אנוסה היא, קול יוצא לאנוסה, [וכיון דליכא קלא ע"כ דברצון זנתה] כו' א"ר יוסי ואילו [כצ"ל] תחוש לה משום אנוסה שני ספיקות ספק אנוסה ספק פתוחה ספק משנתארסה ספק עד שלא תתארס שני ספיקות מדברי תורה להקל, ואם כן מסקנת הירושלמי דאף באשת ישראל דאיכא שני ספיקות מ"מ אסור דספק דאונס אינו מצטרף דמדליכא קלא לא חיישינן ליה, ודלא כהבבלי דפליג ע"ז ושרי בב' ספיקות, ומוקי להך דר"א באשת כהן וכו' יעו"ש. ובסוף הלכה אמר ואתיא כי דתנינן תמן בתולה אלמנה וגרושה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים הדא דאתמר לענין כתובה, אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כי דתנינן תמן הנושא האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי כו' הדא דאתמר לענין כתובה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה, ואתיא כי דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני כו' הדא כו' אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכולהון כו' ר' ליזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה, והיינו כפום סברא דיליה דאפילו בשני ספיקות ג"כ אסורים מדברי תורה דספק דאונס אינו מצטרף וע"כ לקיימה אינו רשאי, וקשה לי, דבירושלמי סוטה ריש פרק ארוסה אמר מתניתא דב"ש היא כו' א"ר יוסי תמן כו' טעמייהו דב"ש כו' ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה לספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה יעו"ש. [ובזה נשגבו ממני דברי המשל"מ בהלכות סוטה {{ממ|פ"ב ה"ז}} שכתב ועוד נ"ל מי שבא על אשה בלא קדושין דפשיטא דאינו מנוקה מעון כו' אם חזר ולקחה וקינא לה נהי דאין יכול להשקותה כו' מ"מ אינה מפסדת כתובתה כו', דאיך יתכן זה דפשיטא דמפסדת כתובתה ממנ"פ, אם זינתה ודאי דאין לה כתובה, ואם טהורה היא, הלא היא ידעה שלא תוכל לשתות שבעלה אינו מנוקה מעון, וא"כ מעשיה גרמו לה להאסר בסתירתה אף עפ"י שהיא טהורה, וא"כ ודאי דהפסידה כתובה וכהירושלמי ודוק] וא"כ קשה אמאי אית להן כתובה לו יהא דהן אומרות אמת, אבל לקיימן אינו רשאי, וא"כ היה להן לומר לבעל טרם כניסתן לחופה וטרם אירוסין, שהם בעולות ולא היו אסורות לבעליהן, ובשתיקתן הפסידו כתובתן דגרמו מעשיהן להאסר על בעליהן. ובשלמא בהך דמשארסתני נאנסתי, דאם היה נודע לבעלה בשעת האונס קודם הנשואין ג"כ לא היתה נאמנת, דאז ג"כ אמרו אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה, אבל בבתולה מן הנשואין הלא אם היו מודיעין לבעליהן טרם אירוסין היו מותרות לבעליהן, וא"כ מעשיהן גרמו להאסר על בעליהן במה שלא גילו אותן טרם אירוסין ואמאי יש להן כתובה, וקושיא חמורה היא:

''' ואפשר ''' ליישב דמיירי באשת כהן וא"כ אפילו אם היתה גילתה אוזן בעלה קודם קדושין או תיכף לאחר הקדושין ג"כ היתה אסורה, דאז חיישינן שמא זינתה תחת בעלה הראשון כיון דיש עדים שלא נבעלה וכמו דמפרש שם בירושלמי איזו היא בתולה מן הנשואין אריו"ח כל שנכנסה לחופה ועדיה מעידין שלא נבעלה לא תלינן שנבעלה מבעלה [ולקמן אכתוב עוד בזה הישוב] והא דכתובתה מנה מפרש בירושלמי משום דאין לה חינא כיון שניסת [ואף שיש לומר אוקי אחזקה דהשתא נבעלה היינו אחר שמת הראשון, וזהו משום דמוקמינן לה בחזקת הגוף והשתא הוא דנבעלה, זה אינו מוכרח, ועיין בתוספות {{ממ|דף י"ב}} ד"ה כגון שקידש ובעל לאלתר וצ"ל שהראשון אחר שקדשה כנסה לאלתר כו' אע"ג דגם שם צריך לאוקמי אחזקה ולומר השתא הוא דנבעלה ומצאתי זה באחרונים ואכמ"ל]:

''' אולם ''' הך מתניתא דהיא אומרת מוכת עץ אני כו' דר' יוסי מוקים למשנתנו בירושלמי בלא הכיר בה שהיא מוכת עץ וכמו דמוכיח ר' יוסי בירושלמי שם מהך משנה דהיא אומרת מוכת עץ אני דאפילו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ יש לה מאתים לר"מ, א"כ קשה הא אם היא היתה אמרה ליה קודם האירוסין היתה מותרת אליו, אם גילתה אז לו שהיא מוכת עץ, והשתא היא בעצמה גרמה לה להאסר עליו ואמאי יש לה כתובה, וזה צע"ג, דר' יוסי גופיה דמפרש לעיל מלתא דר' אלעזר ודאי סבר כוותיה ואיהו מוקי להמשנה דהיא אומרת מוכת עץ אני כשלא הכיר בה, ואיהו מפרש בסוטה דאף לבית שמאי ג"כ אינה נוטלת כתובה, מטעם דמעשיה גרמו לה להאסר, ואיך נוטלת כאן כתובה יפלא מאד:

''' לכן ''' אמינא, דכאן מיירי כשאירוסין שלה היה בקטנותה, וא"כ אין לה להפסידה מתוך שהיא גרמה ולא הגידה לו, דקטנה לאו בת דעת היא. ולפ"ז נראה תו דלקיימה ג"כ רשאי משום דהוי ספק ספיקא, ספק שמא אינו תחתיו זינתה, ואפילו אם תחתיו שמא כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא, ובאונס כזה לא שייך לומר אונס קלא אית לה והוי ס"ס גמור, ואף הירושלמי מודה, ואין לדון דאיכא כאן חזקת הגוף השתא הוא דנבעלה נגד השני ספיקות, דהא איכא חזקת היתר כנגד חזקת הגוף, וז"ב. והא דאמר אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה, קאי אליבא דמ"ד דמוקי הך דהיא אומרת מוכת עץ אני היינו שהתניתי עמך קודם האירוסין שמוכת עץ אני ולפ"ז א"ש. אבל ר' יוסי מוקים ע"כ שהאירוסין היה בעודה קטנה ודוק:

''' ובזה ''' א"ש מה שתמוהים דברי הירושלמי שם שאמר על דעתיה דר' אלעזר [פירוש דאיהו מפרש טעמא דמשנתנו משום טענת בתולין יעו"ש ולא כבר קפרא משום ברכה] בוגרת אימת היא ניסת בתולה מן הנשואין אימת ניסת כו' [פירוש לפי שאין להן טענת בתולים או דלמא לא פלוג], והוא תמוה הא ר' אלעזר אמר דלקיימה אינו רשאי, וא"כ עיקר טעמא שייך בהו שיבא לב"ד ולא יתקרר דעתו וכמו דאמר הירושלמי ויערב עליו המקח כו' וצ"ע. ולפי דברינו א"ש, דנותנין לבתולה י"ב חודש וא"כ כל ימיה של נערה אינן רק ששה חדשים, והאירוסין היה בעודה קטנה, וא"כ שריא מטעם ספק ספיקא שמא אינו תחתיו ושמא כשהיא קטנה ופתויה אונס, ולהפסידה כתובה אינו יכול לטעון טענת בתולים וא"כ לא שייך בהו טעמא דר"א לכן בעי שפיר אם ניסת בד' או לא ודוק:

''' יצאנו ''' מענין אל ענין מפני חיבת הירושלמי ועתה נשובה לראש, דעדיין קשה הא הוי מקח טעות, ובבתולה מן הנשואין אמאי אין להם טענת בתולים, לו יהא דנבעלה מבעלה הראשון והעדים לאו שפיר חזו, או דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה וכמו דדייק בירושלמי, בכ"ז קשה הא אדעתא דתהא אסורה עליו לא נשאה ואין לך מקח טעות גדול מזה, והוי כמו נשא אשה בחזקת שהיא מותרת ונמצאת אסורה עליו. בשלמא בהך דמשארסתני נאנסתי א"ש דסבר הירושלמי דגם ארוסה יש לה כתובה וא"כ חיוב הכתובה חל עליו בעת אירוסין, ואחרי כן נסתחפה שדהו, אבל הך דבתולה מן הנשואין דאמר הדא דתימר לענין כתובה, אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה איך משכחת לה שתהא מותרת לו הך אשה לנשואין הא באמת אסורה עליו יהא מצד ספק, הא מקח טעות הוי, דאם האירוסין היה בעודה קטנה [ובת מיאון הוי] א"כ איך אמר לקיימה אינו רשאי, והרי מוכח מדין זה דאע"ג דאסורה עליו דלענין איסור לא מהני ברי דילה, בכ"ז ממון יש לה ונוטלת כתובה דלענין ממון מהימנא ואמרינן דהיא לא זינתה, ומה דאסורה מצד ספק סוטה, על זה הצד שלא זינתה ואיסורה מטעם ספק, דהב"ד חוששין שמא זינתה לא גרע מחייבי עשה שלא הכיר בה שיש להן כתובה ודוק. ומזה ראיה עצומה למה שפסק רבינו דדוקא חייבי לאוין אם לא הכיר בהן הפסידו כתובתן, אבל חייבי עשה יש להן אעפ"י שאסורות וב"ד כופין להוציא, והבן כי זה ראיה נכונה לרבינו ז"ל:

''' ודע ''' דבהך שישבתי דברי הירושלמי הך דבתולה מן הנשואין דאסור לקיימה, ולהפסיד כתובה אינה מפסדת דמיירי באשת כהן דאפילו גילתה אזנו קודם האירוסין ג"כ היתה אסורה שמא זינתה תחת בעלה הראשון, צ"ע עוד בזה, דהא איכא ס"ס, שמא בא עליה בעלה הראשון מן האירוסין בעודו ארוס, ושמא לאחר שנתאלמנה זינתה, ואולי סבר כאביי ביבמות סוף פרק אלמנה, דאפילו בדדיימא מניה ולא דיימא מעלמא ובא עליה ארוס [ללישנא קמא תמן] אמר רב דהולד ממזר דמדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה לכו"ע, א"כ אם תאמר שבא עליה ארוס, תו אמרינן מדאפקרה לגביה דארוס, אפקרה נפשה גבי כו"ע, ועיין תוספות {{ממ|דף י"ד}} ד"ה חדא דקא מודי יעו"ש, וזה לא מחוור, גם אפשר כיון דבעודה ארוסה רוב פסולים אצלה, א"כ תו ארוס הוי רק מעוטא ולא מצטרף אפילו לס"ס, ועיין תוספות {{ממ|דף ט'}} ד"ה ואב"א וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא יעו"ש, [אך צ"ע דהא מעוטא דארוס היתרא הוי, וטפי מסתברא דעם ארוס זינתה ודוק] ועיין תוס' {{ממ|דף י"ב}} ד"ה כגון שקידש ובעל לאלתר, וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד ועדים מעידים שלא זינתה תחתיו, דג"כ קשה הא הוי ס"ס, שמא בא עליה ארוס ראשון בעודה ארוסה ושמא כשהיא פנויה זינתה וצ"ל ג"כ מה שתירצתי על הירושלמי ודוק, ויש לי לדבר הרבה בדברי התוספות שם בכל הסוגיא ואכ"מ:

''' ובחידושי ''' כתבתי קצת טעם מה דחייבי עשה אף בלא הכיר בה לא הוי מקח טעות, דרבינו סבר הבועל אשה שלא לשם קדושין לוקה משום ל"ת קדשה [ויעוין שו"ת לרבינו אברהם בנו שהביא הכסף משנה פט"ו מהלכות איסורי ביאה], וסובר דכל חייבי לאוין ועשה ליכא בהו לאו ועשה עד שיבוא עליה אחרי הקדושין, לכן אדרבא ניחא טפי שיהיו הקדושין כדי שיוקל האיסור, וכן ניחא להו לרבנן דמקדש על דעתייהו שיהיו קדושין וינצל מאיסור לאו, וזה בחייבי עשה אבל בחייבי לאוין בין כך וב"כ באיסור לאו קאי דמחליף איסור דל"ת קדשה על איסור דלאוי דידהו, א"כ ניחא להו דלא יתקיימו הקדושין והוי כמקח טעות לכן לא תקנו חכמים לה כתובה, אבל תוספת יש להן דמ"מ חיבת ביאה איכא בהו, דלא דמיא למוכר דברים האסורים ואכלן דאינו מנכה לו מדמי הנאת מעיו לפי שנפשו של אדם חותה מאכילת איסור, דהיינו דוקא במידי דאכילה שאינו מתכוין רק לאכול בשר ומכר לו נבילה עבור כשרה והנאת האכילה היה יכול לטעום בכשרה כמו בנבילה, וכן ביין נסך וכיו"ב שאותה הנאה היה יכול להשיג בהיתר, אבל זו כיון שמצאה חן בעיניו הלא לא היה יכול להשיג הנאתה באופן המותר כיון שהיא אסורה עליו, ולא שייך שהיה יכול לישא אחרת המותרת כיון שמתאוה לזו, וגדולה מזו כתבו תוספות במסכת ע"ג {{ממ|דף י"ד}}, דאף בבהמה מתאוה לכל גוף ולא שייך דהא איכא ליה אחריתי יעו"ש, ורבינו כתב דיש להן תוספת שהרי הקנתה לו הנאתה ועומדת לפניו אלא שהתורה אסרה [ובאילונית ראוי לביאה אך אינה ראויה לבנים ובכה"ג יש להן תוספת עיין דברי רבינו פט"ו הלכה ה'] ואין לומר דהמום בה שהיא עומדת עמו במצב אחד שאילו הוא כהן והיא אלמנה, כמו שאלמנותה גורם האיסור, כן כהונתו, וכן הדין בממזרת שאם תאמר שבמה שהיא ממזרת הוא פעולת האיסור, תאמר להיפך שבמה שהוא ישראל כשר, דאילו הוה ממזר מותר בה, ושניהן עומדין על תכונתן ומזווג שניהם נתהוה האיסור. אבל באשה שאין לה ווסת הרי החסרון דבוק לה שהיא אינה עומדת בתכונה אחת שעלולה מרפיון גידי הרחם להתפעל להוציא דם, וא"כ החסרון מתיחס אל גופה ולכך אין לה תוספת, עיין פרק כ"ה והוי כנולדו בה מומים ודוק, ועיין במש"כ לעיל פרק י' בזה: