עריכת הדף "אבן האזל/ברכות/ד" (פסקה)

== ו ==

'''בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהם הפת ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת. בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה.''' 

''' במתני' ''' דף מ"ב ע"א ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת פירש"י פרפרת מיני דגים ופרגיות. והקשו בתוס' א"כ מאי קמ"ל דברך על הפרפרת דלא פטר את הפת. ע"כ פירשו כפיר"ח דפרפרת פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא דמברכין עליה במ"מ ואיצטריך לאשמעינן דלא פטר את הפת אע"ג דהוא מין פת. ובתר"י כתב על פירוש זה דאין זה מתקבל דמה ענין הוא לומר שפת צנומה היו אוכלין אחר הסעודה ואפשר שהיו אוכלין אותו ע"י דבר או שאר דברים מתוקין. עוד פי' שהוא רקיקין דקין.

''' והנה ''' כשנעיין בד' רש"י שהתחיל בברייתא דתניא לקמן דמ"ג כיצד סדר הסבה כ"ו ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השולחן וכו', וע"כ דזהו ג"כ הברייתא והנה בברייתא דמייתי בגמ' לא הוזכר כלל ענין הפרפראות. אלא דבאמת הברייתא דלקמן הוא מתוספתא פ"ד כמו שמצויין במקומו, ושם מבואר גם ענין פרפראות אלא שיש שינוי לשון דשם איתא עלו והסבו וברש"י איתא הביאו לפניהם השלחן. אבל ע"כ הוא חדא מילתא עם התוספתא דאם היה כונת רש"י בעצמו לבאר לנו ענין הפרפראות דקודם אכילה ואחר אכילה לא היה מביא הברייתא דתניא לקמן דשם לא נזכר כלל, וכיון שכן מוכח ע"כ להדיא שיש חסרון הניכר בדברי רש"י או שקיצר בכונה וסמך על התוספתא וביאר רק מה שרצה לבאר, דבסוף דבריו כתב רש"י ושניהם קודם בהמ"ז. ולכאורה כונת רש"י על פרפרת הראשונה שהזכיר ולפי"ז הדברים תמוהים דמה שייך לומר על הפרפרת הראשונה שהזכיר שהוא קודם נט"י שהוא קודם בהמ"ז ומה שייך לכלול אותה עם אותה שלאחר המזון לומר ששניהם קודם בהמ"ז.

''' והנה ''' זה לשון התוספתא בפ"ד כיצד סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבין ע"ג ספסלין וכ"ו מזגו להם את הכוס כאו"א מברך לעצמו הביאו להם פרפריות כאו"א מברך לעצמו עלו והסבו ונתנו להם לידים אע"פ שנטל ידו אחת נותן לשתי ידיו מזגו להם את הכוס אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה הביאו לפניהם פרפריות אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה ואחד מברך לכולן. לאחר שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. רשב"ג אומר מנהג גדול היה בירושלם פורסין מטפחות ע"ג פתח בזמן שהמטפחות פרוסין אורחין נכנסין נסתלקו אין רשות לאורחין ליכנס.

''' והרי ''' לפנינו בתוספתא דפרפרת הראשונה אינו פוטר פרפרת שניה וכן יין הראשון אינו פוטר השני. וע"כ הא דתנן במתני' דיין ופרפרת שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון לא קאי על הראשונה שהוא קודם שעלו והסבו דאותו אינו פוטר משום דלא חשיב אכתי קביעות אלא קאי על השניה שהוא אחר שעלו והסבו וזהו יין ופרפרת שלפני המזון. ויין ופרפרת שלאחר המזון הוא מה דקתני בתוספתא לאחר שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס והיינו לאורחין בשביל שהוא כבר לאחר אכילה. ולפי"ז נראה דרש"י דפי' פרפרת הראשונה אין זה פרפרת דמתני' דהא פרפרת זו לפני הסעודה היא. ומה דכ' רש"י אח"כ ושניהם קודם ברהמ"ז הוא על השניה והשלישית דע"ז קאי מתני'. וא"כ לא מוכח כלל דרש"י סובר דלא כר"ח דע"כ חסר ברש"י איזה תיבות והיינו דאחר שכ' רש"י ואח"כ מביאין השלחן צ"ל ושותין יין ואוכלין פרפראות או דהשמיט רש"י וסמך על התוספתא. עכ"פ פשוט דיין ופרפרת דמתני' הוא יין ופרפרת השניה. ומה שפירש"י פרגיות ודגים הוא על פרפרת הראשונה דתוספתא דהיא לפני הסעודה. ופרפרת השניה אפשר דהוא ג"כ מיני לחמניות ופירושא דמה הם אוכלים קאי אתרווייהו וכמו שכתב רש"י אח"כ ושניהם קודם ברהמ"ז דקאי על השניה והשלישית ולא על הראשונה שהזכיר מקודם וכמו שכתבנו, וא"כ יהיה פירש"י לפי"ז כפי' הר"ח והיינו כפי' תר"י רקיקין שהוא לחמניות ולקמן עוד נבאר בזה.

''' אכן ''' הרמב"ם בפירוש המשנה פי' בפרפרת דמתני' וז"ל פרפרת שם לליפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם. וכן בהלכות כתב ברך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהם הפת ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן, אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה עכ"ל, ועל רבינו בודאי יקשה קושית התוס', עוד הקשה הכ"מ דאיך פטר מעשה קדירה את התבשיל וכן התבשיל את מעשה הקדירה לפי"מ דמפרשינן אסיפא כיון דאין ברכותיהן שוות, ותי' הכ"מ תי' א' משום דעל כולן שאמר שהנ"ב יצא וא"כ ה"נ אפשר דבפה"א יפטור גם פת דהא פת ג"כ פה"א, לכן איצטריך לאשמעינן דלא פטר וכן יש לומר דברכת במ"מ פוטר ברכת תבשיל ופירות, ותי' זה דחוק דהא דין דעל כולם אם אמר שהנ"ב יצא ודאי דוקא במכוין להדיא אבל בסתמא צריך לברך, ואפי' אם יתיישב בזה מתני' דהוי רק הו"א וס"ד דאשמעינן מתני' דאינו כן אבל מה דמעשה קדירה פטר פרפרת, וכן הא דפרפרת פטר מעשה קדירה לחד צד מהאבעיא זה בודאי אינו מיושב בתירוצו, עוד תי' הכ"מ וכ' ועוד יש לומר שאע"פ שאין ברכותיהן שוות אפשר שיפטרו זה את זה כמו שמצינו בפת שפוטר כל מיני מאכל אע"פ שאילו היה מברך על השאר מיני מאכל ברכת הפת לא היו נפטרים בכך הכי אמרינן בברכת מעשה קדרה לגבי פרפרת או פרפרת לגבי מעשה קדרה עכ"ד הכ"מ.

''' עוד ''' הקשה הכ"מ במה דפסק הרמב"ם דברך על פרפרת לא פטר מעשה קדרה דהא לפי מאי דמספקא לגמ' דב"ש אסיפא פליגי והיינו דת"ק אמר בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדרה פטר וב"ש אומרים דגם מעשה קדירה אינו פוטר וא"כ הלכה כת"ק דפרפרת פטר מעשה קדרה, ורצה הכ"מ מקודם לומר דמשום דבגמ' שקיל וטרי אליבא דב"ש אלמא דהלכתא כותייהו, ובודאי אינו תירוץ כלל דהא דבעי בגמ' הוא לידע מה דסבר ת"ק דאי ארישא פליגי א"כ אין לנו ראיה דת"ק סבר דפרפרת פטר מעשה קדרה, וכן כ' הרשב"א, אח"כ כ' הכ"מ ששאלו לא' מבני בניו של הרמב"ם רבינו יהושע ז"ל והשיב שהגירסא הנכונה בד' הרמב"ם ברך על התבשיל פטר מעשה קדרה, ואמת שכן פסק להדיא בפיהמ"ש ולפלא שלא הזכיר זה בכ"מ, ומ"מ לפי מה שנבאר יתיישב הגירסא שלפנינו, וכמדומני שהיא הגירסא המדוייקת כמו שנבאר, והלח"מ מיישב הגירסא שלפנינו משום דהוא כעין ספק ספקא ספק א' דילמא ארישא וספק ב' דילמא כב"ש ובודאי אין בזה כלום דב"ש במקום ב"ה אינה משנה.

''' והנה ''' במה שהקשו התוס' מאי קמ"ל דברך על הפרפרת לא פטר את הפת, נראה פשוט לפי מה שמפרש הרמב"ם דהוא ליפתן וכיוצא שאוכלין אותם עם הפת, א"כ אכתי לא אשמעינן מתני' הא מילתא דפת וליפתן פת עיקר ואפשר היינו אומרים דכמו דהפת עיקר לגבי התבשיל כן התבשיל לגבי הפת, וא' פוטר את חבירו כיון שאוכל שניהם יחד, ולכן אף דלשיטת רש"י כפי פי' התוס' דקאי אפרפרת דמתני' דהוא מה שאוכל מקודם להמשיך האכילה ודאי קשה דפשיטא דאין הפת טפלה אליו אבל לפי' הרמב"ם דפרפרת הוא ממיני התבשיל שאוכל עם הפת שפיר איצטריך לאשמעינן דהפת עיקר וכל מיני ליפתן טפל, ומה שהוא פשוט לדידן זהו מהך מתני' דפת עיקר, אכן כ"ז לגבי פת ופרפרת אבל לגבי פרפרת ומעשה קדרה לפי מה שמפורש בגמ' דף ל"ז דהוא מיני דייסא כגון חילקי טרגיס וכו' וכן פי' כאן הרמב"ם בפיהמ"ש, א"כ הוא ג"כ מין תבשיל וא"כ לא מסתבר דדרך מעשה קדרה לאכלו יחד עם תבשיל שהוא ליפתן לפת ואינו מיושב איך אפשר שיפטר מעשה קדרה פרפרת ופרפרת מעשה קדרה.

''' אמנם ''' במה דמעשה קדרה פטר פרפרת אפשר לומר עפ"י מה דסובר הרמב"ם לקמן בהל' י"א דדברים הבאים מחמת הסעודה אינו דוקא כשבא ללפת בהם את הפת דהיינו כשאוכלם עם הפת אלא כל דבר שבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה נחשב טפל לסעודה וכמו שכתב שם שהכל טפלה לסעודה וכמו שבארנו דעתו בסוגיא דדברים הבאים מחמת הסעודה, וא"כ מובן הא דמעשה קדרה פטר פרפרת דמעשה קדרה הוא באמת סעודה ממש דהוא מין לחם אלא שלחם נאפה ומברכים המוציא ומעשה קדירה הוא מין דייסא ומברכים במ"מ, אבל עכ"פ לענין חשיבות סעודה שיהיה שאר דברים טפלים לה נחשבת מעשה קדרה כמו פת שהכל טפלים לסעודה, ונמצא דהרמב"ם דפי' דפרפרת הוא ליפתן, פירושו מיושב דוקא עפ"י שיטתו דסובר דא"צ דוקא דבר הבא ללפת את הפת דבזה לא הוי מהני במעשה קדרה לפטור את הפרפרת דאין דרך לאכול מעשה קדרה עם ליפתן, אבל לשיטתו דאפי' מה שאוכל בפני עצמו ולא עם פת ג"כ נפטר משום שהכל טפלים לסעודה שייך זה לומר גם על מעשה קדרה, אלא דאכתי אינו מיושב מה אשמעינן בהא דפרפרת לא פטר מעשה קדרה כיון דאין זה במה שאוכלים ביחד זה עם זה א"כ פשיטא דפרפרת לא פטרה מעשה קדרה כיון דאין ברכותיהן שוות ומעשה קדרה בודאי אינה טפלה לפרפרת, ובפרט לפי מה דבעי הגמ' לומר דאסיפא פליג ולב"ה דהלכתא כוותייהו פרפרת פטרה מעשה קדרה.

''' והנה ''' בהא דאיבעיא בגמ' אי ב"ש ארישא פליג או אסיפא פליג כתב בס' קובץ הנדפס בין החדושים להרמב"ם, דאי ב"ש ארישא פליגי א"כ ע"כ פירושא דפרפרת כפי' התוס' דאי כפירש"י תיקשי מאי כ"ש מעשה קדרה דילמא דוקא פרפרת אבל אי ב"ש אסיפא קאי א"כ נוכל לפרש כפירש"י ע"כ דבריו.

''' והנה ''' הרמב"ם הא אינו מפרש כפי' התוס' ומ"מ מפרש דארישא קאי, והנה כונתו במה שכתב דאי ארישא פליגי לא הוי כ"ש מעשה קדרה היינו דלפירש"י דבא להמשיך המאכל הוי יותר טפל להפת ממעשה קדרה, והנה להרמב"ם דמפרש פרפרת מיני ליפתן אם היה פירושו שהוא אוכל עם הפת ממש בודאי לא הוי כ"ש על מעשה קדרה דהא מעשה קדרה אינו אוכל עם הפת ממש אבל לפימש"כ דשיטת הרמב"ם דאינו אוכל ממש עם הפת אלא דנעשה טפל לסעודה כיון דבא מחמת הסעודה א"כ מעשה קדרה הלא הוא סעודה ממש ובודאי הוי כ"ש, ונראה דבאמת נאמר להיפוך דזה ודאי דמעשה קדרה אין דרכו לאכול עם מיני ליפתן דאין דרך לאכול תבשיל עם תבשיל ורק דלהכי פסק הרמב"ם דמעשה קדרה פטר פרפרת משום דהוי כמו פת ודין סעודה יש לו, וא"כ ברישא שפיר אפשר לפרש כפי' הרמב"ם משום דפרפרת הוי רק טפל לסעודה ומעשה קדרה הוא סעודה ממש, אבל אם נפרש אסיפא אי אפשר באמת לפרש דפרפרת הוא מיני ליפתן דא"כ איך אפשר דב"ה סברי דפרפרת פטר מעשה קדרה הא מעשה קדרה ודאי אינו טפל לליפתן כשאוכלים זה בפ"ע וזה בפ"ע ולכן ע"כ נצרך לפרש דפרפרת הוא ג"כ ברכת במ"מ ושפיר דב"ה סברי דפרפרת פטר מעשה קדרה ומעשה קדרה פטרה פרפרת.

''' והנה ''' על פי' התוס' הקשה בתר"י דפת הצנומה אין דרך לאכול אחר הסעודה ואין זה פרפרת ולכן כ' שהוא רקיקין דקין, וכן לפימש"כ למעלה הוא דעת רש"י שהוא לחמניות, אכן באמת קשה קושיא עצומה על פי' זה דהא אמר רב ששת לעיל מ"א ע"ב שאין לך טעון ברכה לפניו ולא לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין ורקיקין דקים ולחמניות זהו פת הבאה בכיסנין, ובשלמא לפי' ר"ת שהוא פת צנומה אפשר לומר דלא דמי לפת הבאה בכיסנין, ואולי יש לומר דהכא באותם שרגילים לבא מחמת הסעודה לשובע ולא לתענוג, וכן צריך לומר לפי"מ שיישב בתהר"י ד' ר"ח דמיירי שעירב בפת הצנומה דבש דג"כ מיירי כשאוכלה לשם סעודה דאי לא"ה במאי שאני מפת הבאה בכיסנין, אך להרמב"ם דחוק להעמיד סתמא דמתני' באוקימתא ואי פירושא דפרפרת הוא מיני לחמניות צריך לאוקמי בכל גווני, לכן נראה דמכיון דלעיל אמרינן ופליגא דר' חייא דאמר ר' חייא פת פוטר כל מיני מאכל, ולדידיה גם פת הבאה בכיסנין נפטר בברכת הפת, וא"כ שפיר נוכל לאוקמי בעיית הגמ' אליבא דר' חייא ובאמת יהיה פירושא דפרפרת מיני לחמניות לפי"מ שנפרש אסיפא דהא לא נוכל לפרש מיני ליפתן דא"כ פשיטא דלא פטר פרפרת מעשה קדרה וא"א דב"ה יחלוקו בזה על ב"ש, ועכשיו מיושב שפיר מה דהשמיט הרמב"ם האבעיא ופסק דקאי ארישא משום דלהלכה דקיי"ל כרב ששת א"א לפרש דאסיפא קאי וכנ"ל.

''' ולפי"מ ''' שהבאנו למעלה הא דתניא בתוספתא יש לעיין באיזה פרפראות מיירי בתוספתא, והנה בדעת רש"י אם אפשר להגי' דבריו כש"כ פירשנו הא דהתוספתא דפרפרת דרישא היא מיני פרגיות ודסיפא מיני לחמניות, אכן לבד הא דכתב רש"י אם נפרש דמה שפירש הרמב"ם פרפרת סובר הרמב"ם דאין פירוש אחר לזה א"כ יקשה כיון שנטלו לידים אמאי יברכו על הפרפרת דהא בודאי ברכו המוציא מתחלה דאסור להפסיק בין נט"י להמוציא לאכול דבר שאין צריך נט"י וכיון שברכו המוציא א"כ הא תנן במתני' ברך על הפת פטר את הפרפרת, וע"כ דפרפרת דסיפא בתוספתא מיירי בלחמניות וכפירש"י והתוספתא ס"ל כרב ששת דפת הבאה בכיסנין חייב לברך והכי קיי"ל, והא דאמר ברישא דתוספתא דאוכלין הפרפרת קודם שעלו והסבו אפשר שפיר לפרש דהוא מיני פרגיות ודגים וכפירש"י משום דע"כ מתני' דברך על הפת פטר את הפרפרת צריך לפרש להלכה הכי דהא לחמניות שהיא פת הבאה בכיסנין לא פטר וכנ"ל, והא דקתני בתוספתא דאף שברך על הראשונה חוזר ומברך על השניה אפשר לומר דכיון שאכל כבר פרפרת וברך שהכל יפטור גם זה וכמו שכ' הכ"מ דס"ד דשהכל יפטור.

''' ולפי"ז ''' מדויק שפיר דכיון דבתוספתא תניא שני מיני פרפרת וכמו שפירש"י א"כ שפיר נוכל לומר דאי נפרש דב"ש ארישא פליגי נפרש פרפרת דמתני' כמו פרפרת הראשונה דתוספתא ובמתני' אשמעינן דאם אכל פרפרת זו אחר הפת פטרו הפת, ואם נפרש דב"ש אסיפא פליגי ע"כ נפרש דפרפרת דמתני' היא פרפרת דסיפא דתוספתא ומתני' פליגי על התוספתא דמתני' סבר כר' חייא דאין צריך לברך בתוך הסעודה, ולכן שפיר כיון דקיי"ל כרב ששת ע"כ פירושא דמתני' ארישא וכמו שפסק הרמב"ם דברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ואפשר דרש"י ז"ל במכוון לא פירש במתני' כלל מהו פרפרת דמתני' אלא הביא ד' התוספתא דיש שני פרפראות אחד קודם הבאת השלחן ואחד אחר כן ופשוט דמה שקודם הבאת השלחן לא שייך למתני' דהא יין דקודם לא פטר יין שאח"כ כדתניא בתוספתא ובמתני' קתני דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון וע"כ דמתני' מיירי אחר שעלו והסבו והביאו השלחן דקבעו מקומם אלא דפירושא דפרפרת דמתני' אינו מוכרח דאף דפרפרת שניה דתוספתא דקתני נטלן לידים מקודם הוכחנו דא"א לפרש דהפרפרת הוי כגון פרגיות ודגים או מיני ליפתן דא"כ היה פוטרם פת אבל במתני' הא באמת קתני ברך על הפת פטר את הפרפרת וא"כ אם נסבור כר' חייא נוכל לפרש דקאי על פרפרת בסיפא דתוספתא שהיא מיני לחמניות ואם נסבור כרב ששת ע"כ קאי על פרפרת דרישא שהיא פרגיות ודגים ובזה תלוי האבעיא דגמ', ובגמ' דכ' רש"י דפרפרת אינו לשובע אלא למגמר אכילה זה מצי קאי בין הפרגיות ודגים ובין הכיסנין ולחמניות כי שניהם אינם נאכלים לשובע רק מעשה קדרה נאכל לשובע וכנ"ל.