עריכת הדף "
קרבן העדה/שבת/א/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} ישב אדם לפני הספר.''' להססתפר: '''{{עוגן1|סמוך}} למנחה.''' קודם למנחה עד שיתפלל שמא ישכח ולא יתפלל והא אף בחול נמי והא דתניא הכא משום דדמי להא דתני גבה לא יצא חייט במחטו ע"ש עם חשיכה שמא ישכח ויצא משתחשך: '''{{עוגן1|ולא}} יכנס.''' סמוך למנחה: '''{{עוגן1|לא}} למרחץ כו'.''' וטעמא דכולהו משום שמא ימשוך עד שיעבור זמן תפלה: '''{{עוגן1|ואם}} התחילו.''' אחת מכל אלה: '''{{עוגן1|אין}} מפסיקין.''' אלא יגמור ואחר כך יתפלל: '''{{עוגן1|ומפסיקין}} לק"ש.''' דאיתא מדאורייתא: גמ' אנן תנן במתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ור"ח תנא בברייתא לא ישב אדם לפני הספר סמוך לחשיכה: '''{{עוגן1|מתני'}} וכו'.''' כלומר ואיצטרך דר"ח ואיצטרך מתני' אלו וכו'. אי תנא ר"ח לחוד ה"א חשיכה דוקא אבל סמוך למנחה מותר: '''{{עוגן1|ה"ג}} או אילו תנינן אנן ולא תנא ר"ח הוינן וכו'.''' ואי דמתני' לחוד ולא דר"ח היינו אומרים כל היכא דתני מנחה מנחה דוקא כהך דלא ישב: '''{{עוגן1|וכלהן}}.''' כל היכא דתני חשיכה כהאי דסיפא לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה דוקא חשיכה אבל סמוך למנחה שרי: '''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' השתא דתנן במתני' מנחה ותני ר"ח חשיכה ש"מ דשניהם שוים והא דתני בסיפא חשיכה ל"ד חשיכה אלא אפילו סמוך למנחה אסור: '''{{עוגן1|רבי}} חנניא וכו'.''' מתרץ הא דתנן במתניתן סמוך למנחה היינו בעמי הארץ שצריכים הרחקה יתירה ור"ח איירי בחבירין בת"ח: רבנן דקסרין מתרצין מתני' אתיא כרבי יהודה דסבירא ליה תפלת מנחה עד פלג המנחה ור"ח סבר כרבנן דסברי עד הערב זמן המנחה: '''{{עוגן1|ופריך}} והתני.''' באבל רבתי: '''{{עוגן1|אחד}} המגלח ואחד המתגלח.''' המגלח הוא האומן ואע"פ שאסור בעשיית מלאכה מותר לגמור לפי שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וקסבר אבילות יום ראשון דאורייתא שמעינן מהא כיון דישב לו לגלח א"צ להפסיק א"כ ה"ה הכא אין צריך להפסיק: '''{{עוגן1|ומשני}} אלא.''' לא מיקרי התחלת הספר אלא משיתעטף: '''{{עוגן1|באלונטית}}.''' סודר שנותנין על הברכיים שלא יפלו השערות על בגדיו: '''{{עוגן1|הוה}} יליף.''' היה רגיל לשמוע פרשה מן בן בנו בכל ע"ש: '''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחד שכח ונכנס לרחוץ באחת ממרחצאות של טברייא: '''{{עוגן1|והוה}} וכו'.''' והיה נסמך על כתיפו של ר"ח בר בא: '''{{עוגן1|אינהר}}.''' נזכר שלא שמע פרשתו של בן בנו וחזר ויצא לו: '''{{עוגן1|מה}} הוה.''' כלומר איך היה עומד כשנזכר ויצא: '''{{עוגן1|רבי}} דרוסי אמר כך הוה.''' שנכנס ולא התחיל כלל במרחץ: '''{{עוגן1|שליח}} מנוי הוה.''' כבר היה מופשט מבגדיו כשנזכר וא"ל ר"ח בר בא ולא כך למדתנו רבינו אם התחילו אין מפסיקין לתפלה כ"ש לת"ת: '''{{עוגן1|והודעתם}} לבניך ולבני בניך.''' במה שמודיע לו הרי הוא כאלו הוא יום אשר עמדת לפני ה' וגו': '''{{עוגן1|לשלשל}} את השמועה.''' שלשלת שהוא חיבור חתיכות ברזל זה בזה כן יזכור בעלי השמועה כולן מי קבל ממי עד מרע"ה והיינו והודעתם וגומר עד יום אשר עמדת בחורב: '''{{עוגן1|ואם}} לאו.''' כי יאריכו הדברים: '''{{עוגן1|ה"ג}} תפוש ראשון ראשון ואחרון אחרון.''' פי' שיאמר הראשון והאחרון והאמצעי ידלג: '''{{עוגן1|כאלו}} הוא עומד כנגדו.''' שעי"ז יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיי' פנים כדכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכיון שבעל השמועה עומד לנגדו יודע ויבין הדבר על בוריו: '''{{עוגן1|ומה}} טעמא.''' פי' מנ"ל: '''{{עוגן1|אך}} בצלם.''' שהוא עומד לנגדו יתנהג האיש: '''{{עוגן1|ה"ג}} זה שאר כל אדם.''' וה"פ דקרא רוב בני אדם יקרא איש תורתו ואינו מקפיד לאומרו בשם האומר לישנא אחרינא הרב שבאדם פי' מי שהוא גדול בתורה יקרא כל איש ואיש תורת חסד שהיה על לשונו שיאמרו שמועות משמו מפי השמועה בלבד כן פי' בי"מ והראשון נ"ל: '''{{עוגן1|זה}} ר"ז.''' שאינו אומר שמועה בשם אדם אלא א"כ נתאמת לו ממי יצאו הדברים: '''{{עוגן1|לית}} אנן צריכן לחוש לשמועות דר"ש.''' שאמר בשם גדולים: '''{{עוגן1|דהוא}} גברא מפתחא.''' שהוא סתום עינים וכמו שקורין לסומא סגי נהור כך קורין אותו מפתחא לשון פתוח ואינו רואה האנשים ששומע מפיהם ואפשר איניש אחרינא אמרם והוא טועה בטביעת קלא י"מ. ול"נ כיון שאינו רואה אינו יכול לכוין הדברים שהרי א"א לו לאמרו ויראה כאלו בעל השמועה עומד לנגדו הלכך אין סומכין עליו בזה: '''{{עוגן1|ה"ג}} חכים ר' לבר פדי' דאת אמרת שמועתא משמיה.''' והכי פי' וכי מכיר אתה לבר פדי' שאת אומר שמועתיה משמו שמא המגידים לך משמו משקרים כן פיר' י"מ ול"נ דה"ק כיון שאין אתה מכיר אותו אין לך לומר משמי' שהרי א"א לאמרה ולראות כאלו בעל השמועה עומד לנגדו: '''{{עוגן1|א"ל}} ר"י אמרה משמיה.''' והוא היה מכירו ואני הייתי מכיר לר"י וה"ז כאלו הייתי מכיר לבר פדי' ולל"ק ה"ק כיון דר"י אמרה ודאי שאינו משקר: אית' חמי בדילין כו' קס"ד ולא לבורסקי היינו לעסוק בבית בורסקי וקשיא ליה בא וראה הא צריך להרחיק ממי שריחו רע ואיך יקרא או יתפלל בבית בורסקי ומשני לא אתיא מתני' אלא בשלבש בגדי אומנות בורסקי ולא התחיל כלל ואין ריחו רע: '''{{עוגן1|לקידוש}} אתאמרת.''' משנטל ידיו תו לא מקדש דה"ל כאלו התחיל בסעודה: '''{{עוגן1|לברכה}} אתאמרת.''' משנטל ידיו חייב לברך מיד ואסור להפסיק בינו לברכה: '''{{עוגן1|רב}} נטל ידיו רמז חייא בנו.''' לא' מהעומדי' שם שימזוג הכוס לקידוש או לשתות כדרכן שהיו שותין לפני הסעודה: '''{{עוגן1|בעא}} וכו'.''' רצה חייא בריה להביא לו לרב כוס זה: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' רב: '''{{עוגן1|כבר}} התחלנו בסעודה.''' שכבר נטל ידיו ואסור להפסיק בשתיה א"נ שאסור לקדש לאחר שנטל ידיו משום היסח הדעת: '''{{עוגן1|דלמא}} וכו'.''' מעשה שהיה רבי מיישא ור"ש ב"ר יצחק יושבים בסעודה: '''{{עוגן1|בחדא}} וכו'.''' באחת מבתי כנסיות העליונים והגיע זמן תפלה: '''{{עוגן1|קם}} ליה ר"ש.''' בתוך הסעודה להתפלל: '''{{עוגן1|נקרא}} הדיוט.''' ואין אתה יכול להחמיר על עצמך: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ולמה אין אני יכול להחמיר הרי תנן במתני' דחתן פטור מק"ש ואפ"ה תנן אם רצה להחמיר על עצמו רשאי: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' מיישא מתני' יש לפרש כר"ג דסבר דחתן חייב בק"ש. לישנא אחרינא מתני' כר"ג דאמר שאני עול מלכות שמים דמותר להחמיר על עצמו וכן עיקר: '''{{עוגן1|משישבו}} בדין.''' הוי התחלת הדין: '''{{עוגן1|וחורנה}}.''' פי' ואידך: '''{{עוגן1|ק"ש}} דבר תורה היא.''' מדאורייתא לכך מפסיק משא"כ תפלה דהיא מדרבנן אי נמי נוסח תפלה הוא מדרבנן: '''{{עוגן1|ק"ש}} זמנה קבוע.''' בשכבך ובקומך תפלה אין זמנה קבוע דהא אר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום. לישנא אחרינא ק"ש זמנה קבוע מן התורה אבל תפלה אין זמנה קבוע מן התורה שאין לה שעה קבוע לומר בשעה זו נצטוינו להתפלל וכ"ה בתוספתא כשם שק"ש זמנה קבוע מן התורה כך נתנו חכמים זמן קבוע לתפלה וכן עיקר: '''{{עוגן1|ג'}} פסוקים הראשונים.''' שיש בהן יחוד השם וקבלת מלכות שמים וקבלת עול מצות צריכין כוונה: '''{{עוגן1|ומשני}} מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועטים יכול להפסיק ולכוין מה שאין כן בתפלה: '''{{עוגן1|שעסוקין}} בת"ת.''' שתורתן אומנתן: '''{{עוגן1|על}} גרמיה.''' על עצמו: '''{{עוגן1|דין}} כדעתו ודין כו'.''' כלומר לאו משום דר"י לא היה תורתו אומנתו אמר שמותר להפסיק לתפלה אלא דלשיטתו אזיל: '''{{עוגן1|למה}} שאין תפלה מפסדת לד"ת.''' שע"י ריבוי תפלה תורתו משתמרת כמו שאמרו על חסידי' ראשוני' לכך הפסיק לתפלה. א"נ אין שום הפסד אם יתפלל כל היום דרך נדבה: '''{{עוגן1|אלו}} הוינא וכו'.''' אלו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתן התורה לישראל: '''{{עוגן1|הוינא}} תובע.''' לפני הקב"ה שיברא לאדם שני פיות: '''{{עוגן1|חד}}.''' אחד שיקרא בו בתורה תמיד ואחד שיעשה בו כל צרכו הרי שבאותו פה שהיה מבקש לת"ת לא היה מתפלל בו: וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא אין העולם יכול לקיים מפני לשון הרע ומלשינות שנאמר בו אלו היה שני פיות עאכ"ו שהיו מרבין בלשון הרע: ופריך מי לא מודה ר' שמעון בן יוחי שמפסיקן לשאר מ"ע שבתורה ומ"ש ק"ש: '''{{עוגן1|ולית}} ליה.''' וכי לית ליה לרשב"י וכו': '''{{עוגן1|הלמד}} לעשות.''' אהך קרא קאי דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ על זה קאמר הלמד לעשות ואל תלמוד שלא לעשות ובי"מ כתב דיליף מאת מצותי תשמרו ועשיתם אותם: ה"ג הלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא: '''{{עוגן1|נוח}} לו אלו נהפכה וכו'.''' ר"י מפרש לדברי ר"ת דהא דקאמר נוח לו שלא נברא אין הכוונה שלא היה לו הויה בעולם שזה בכל אדם כמו שנמנו וגמרו ב"ש וב"ה דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא אלא הכוונה שהיה נברא ומת בצאתו מרחם אמו שזו רעה גדולה לו לאחר שירד לעולם לא יגיע לחלק ע"ה: '''{{עוגן1|שולייתו}}.''' הוא העור שהולד מונח בו: ומשני טעמא דרשב"י: '''{{עוגן1|שזה}} שינון.''' ק"ש דכתיב ושננתם לבניך: '''{{עוגן1|וזה}} שינון.''' ד"ת דדרשינן ושננתם לבניך שיהא ד"ת מחודדי' בפיך לכך דוחין ק"ש מפני ד"ת משא"כ בשאר מצות: '''{{עוגן1|הא}} בעונתה.''' ק"ש עדיפא בזמנה מד"ת ולמה אין מפסיקין לק"ש: '''{{עוגן1|ע"י}} שהיה חדוד בד"ת.''' שהיו ד"ת חדודין בפיו וחידש בהן תמיד היו חביבן יותר מק"ש: '''{{עוגן1|א"ר}} אבא מרי.''' ממתני' ל"ק דלא שנו במתניתין אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא: '''{{עוגן1|הא}} בעונתה עדיפא היא.''' והרי היא כמשנה וכיון דרשב"י עסק בגמרא לא היה צריך להפסיק: רשב"י לשיטתו אזיל: '''{{עוגן1|העוסק}} במקרא מידה.''' היא קצת ואינה מידה שהמשנה והגמרא יפים ממנה שתלויין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן ליכתב אלא לפי שנתמעט הלב התחילו לכתבו והעוסק במשנה מדה שנוטלין עליה שכר והעוסק בגמרא אין לך מדה גדולה הימנה: '''{{עוגן1|ורבנן}} עבדין מקרא כמשנה.''' דשוין הן הלכך כי היכא דחביבה שלא בזמנה כמקרא ה"ה נמי כמשנה ובזמנה עדיפא מכולן: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף