עריכת הדף "
קרבן העדה/פסחים/א/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מדבריהן}} למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח.''' עם זמן הביעור דהואיל והולכות לאיבוד אף הטהורה ואסורה מדאורייתא לא חיישינן לשמירתה ואע"ג שמוזהרין אנו על שמירתה בטהרה דכתיב את משמרת תרומותי: '''{{עוגן1|אינה}} היא המידה.''' אי אתה יכול ללמוד את זו מדבריהן ובגמ' מפרש אמאי אינה היא המידה: '''{{עוגן1|מודין}} ר"א וכו'.''' ר' יוסה קאמר לה אע"ג דאיפליגי ר"א ור"י בשריפת תרומה בהא מודו ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה: '''{{עוגן1|על}} התלויה ועל הטמאה.''' דר"א סבר דמוזהר על שמירתה של תלויה דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תלויה ואחת טהורה: '''{{עוגן1|ור'}} יהושע אומר שתיהן כאחת.''' כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה ועל התלויה ועל הטהורה לא נחלקו ששורפין דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראית כמטמא בידים: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מהו}} בפסח.''' דתני במתני' היינו בי"ד שהוא זמן שריפת החמץ וכדפרישית במתני' א"ר יוחנן. מדבריהן דקאר"מ היינו מדברי רבי עקיבא ור"ח סגן הכהנים דתרומה טהורה בשעה ששית דמייא להאי דטהור מדאורייתא וטמא מדרבנן הא נמי שרייא מדאורייתא עד תחילת שבע ואסורא מדרבנן כיון דאשמועינן ר"ח ור"ע דמטמינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דר"ע נמי איירי בטבול יום דבית הפרס כדאוקימנא לעיל מטמינן נמי תרומה טהורה דאסורה מדרבנן בטומאה. דתרומה טמאה דאורייתא: '''{{עוגן1|מדברי}} ר"א ור"י.''' דתנן בפ"ח דתרומות חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה מוד' ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנו רביעית בטהרה יציל ואם לאו רא"א תרד ותטמא ואל יטמאנה בידו רי"א אף יטמאנה ביד וקאר"מ מדברי ר"י למדנו כיון דסופה לאיבוד שרי לטמאנה מיד ה"ה בע"פ נמי ומדבריהם דקאמר היינו ממחלוקת דר"א ור"י למדנו: '''{{עוגן1|ע"ד}} דר"י ניחא.''' דקאמר מדבריהם למדנו דאדלעיל קאי: '''{{עוגן1|מה}} בא ר"א ור"י לכאן.''' הלא אינן נזכרים במתני' ואהי קאי מדבריהם למדנו: '''{{עוגן1|א"ל}} תניין אינון.''' תנאים הם וה"ק מדברי תנאים למדנו ששורפין ומאן אינון תנאים ר"א ור"י והאי עדות דר"ח ור"ע לא שייך לגבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפין קודש טהור עם טמא נקט לה. ל"א קשיא ליה מאי בעי רבי אליעזר ור"י לכאן דקא סלקא דעתך דאדרבי אליעזר ור"י דרישא קאי דתרווייהו סוברין דאסור לאבד ביד ומשני תנאי נינהו ר"א סובר דר"י מתיר אפי' לטמאות בידים כל היכא דסופו לאיבוד: '''{{עוגן1|הכל}} מודין בששה עשר.''' שנאסרה כבר מן התורה אין לך פסול גדול מזה ואפי' לר' יוסי שורפין: ה"ג רבי יסי מקשי למה רבי יוסי אמר אינה המידה: '''{{עוגן1|ר'}} יסי דו שמע.''' הש"ס מפרש למה קשיא לר' יסי מפני שהוא שמע מר' יוחנן דאמר מדבריהם היינו מדברי ר' עקיבא ור"ח: והוא שמע נמי הא דאמר בר קפרא לעיל דר"ח בוולד הטומאה דדבריהן איירי: '''{{עוגן1|ולא}} שמע.''' דרבי יוחנן פליג אבר קפרא ומוקי לה לדר"ח בולד דאורייתא: '''{{עוגן1|והוא}} מקשי.''' והיינו דקשיא ליה לרבי יסי: '''{{עוגן1|כשם}} שמותר וכו'.''' כשם שמודין הכל ששורפין בששה עשר טהורה וטמאה שהוא פסול תורה עם טומאת התורה: '''{{עוגן1|כך}} יהא מותר לשרוף איסור דבריהן.''' דהיינו תרומה בי"ד בשעה ששית דפסול מדרבנן עם טומאה דאורייתא: '''{{עוגן1|שכן}} שורפין.''' לר"ח ולד דרבנן עם טומאה דאורייתא ולמה א"ר יוסי אינה המידה: '''{{עוגן1|אלא}} שנייה היא.''' אלא ע"כ לומר דאיכא לחלק בין איסור לטומאה דאע"ג דטומאה מדבריהן שורפין עם טומאה דאורייתא סובר ר' יוסי דאין לשרוף פסול דרבנן עם טומאה דאורייתא דבשלמא התם איכא שם טומאה עליו משא"כ כאן: '''{{עוגן1|וא"ר}} יסי בשם רבי יוחנן וכו'.''' וקשיא איך א"ר יוחנן דהכל מודין בט"ז וכו' והיינו משום שסובר דאפילו לרבי יוסי אין חילוק בין פסול לטמא: '''{{עוגן1|אלא}} בין זה ובין זה דבר תור'.''' הא דקאמר ר"ח שנטמ' בולד הטומאה בולד דאורייתא ושפיר קאמר ר' יוסי דאינה המידה דאלו התם דאורייתא ודאורייתא ואלו בשעה ששית פסול דרבנן וטומאה דאורייתא אבל בין פסול לטומא' אין חילוק: '''{{עוגן1|מן}} צוד.''' שם מקום: '''{{עוגן1|ואמר}} משמיה דרבי יוחנן.''' כדברי ר' יסי דר"ח בולד הטומאה דאורייתא איירי: '''{{עוגן1|ואמרית}} יאות.''' וקאמר ר"י שפיר דבששה עשר הכל מודין: ה"ג ברם הכא פסול דרבנן עם טומאת תורה: '''{{עוגן1|בגין}} כך.''' בשביל קושיא זו אמר רבי יוסי אינה המידה: '''{{עוגן1|וקשיא}} דר' יוחנן על דר"מ.''' מפירושו של רבי יוחנן בדברי ר"ח קשיא אדר"מ והיינו דקא"ר יוסי אינה היא המידה וקשיא לבר קפרא דאמר לעיל דר"ח בולד דרבנן איירי: '''{{עוגן1|ומשני}} סבר בר קפרא כרשב"ל.''' דאמר דלאו אדברי ר"ח קאי מדבריה' דר"מ אלא מדברי ר"א ור"י: וקשיא דבר קפרא על דרבי יוסי וכו' כלומר מאי קא"ר יוסי אינה היא המידה הא מיהת מדברי ר"ח שפיר שמעי' דשורפין טומאה מדבריהן עם טומאה דאורייתא אם כן הוא הדין נמי פסול דרבנן עם טומאה דאורייתא דהא שניהן שוין: '''{{עוגן1|ר"מ}} כדעתיה.''' מתניתין עדות דרבי חנינא ר"מ היא ששנה אותו ור"מ לשיטתו דמחמיר בדרבנן כדאורייתא ל"א רבי אבין אדר' יוחנן קאי דר"ע נמי סובר דבולד דאורייתא איירי ר"ח ואפ"ה יליף מיניה ששורפין הטהורה עם הטמאה בששית דאינו מחלק בין דאוריית' לדרבנן: '''{{עוגן1|אין}} אשכחן וכו'.''' והיכן מצינו שר"מ מחמיר בדרבנן כדאורייתא: '''{{עוגן1|א"ר}} חיננה.''' כי האי: '''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בנדה פ' בא סימן: '''{{עוגן1|הרי}} זה מקולקלת.''' אינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה דהא לא ידעה אימת חזאי: '''{{עוגן1|וחוששת}} משום זוב.''' אם עברו עליה שלשה מימי זיבה משלבשה חלוק זה ומצאה עליו כתם גדול שיעור ג' גריסין מספקינין להו דלמא כל חדא וחדא בחד יומא חזיא אע"ג דבמקום א' נמצאו: '''{{עוגן1|דברי}} ר"מ.''' שהוא מחמיר בכתמים בספיקן משום זוב אע"ג דכתמים דרבנן והוא הדין בכל מילי דרבנן מחמיר: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' תרומות פרק האשה: '''{{עוגן1|שנולד}}.''' שאירע כגון שנכנס אדם טמא לשם ספק נגע ספק לא נגע: '''{{עוגן1|התורפה}}.''' הפקר ועומדת ליפסד שם: '''{{עוגן1|יניחנה}} במקום המוצנע.''' דעדיין מוזהר על שמירתה דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת תלוייה ואמר רחמנא דתרווייהו בעו שימור: '''{{עוגן1|יניחנה}} במקום התורפה.''' כלומר אם רצה יכול לגרום לה טומאה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי כתיב בלא וי"ו: '''{{עוגן1|אל}} יחדש בה דבר.''' אין צריך לשמרה ואף אסור לגרום לה טומאה: '''{{עוגן1|מדברי}} שלשתן.''' אפילו מדברי רבי יהושע דמיקל מכולהו שמעינן דתלויה אסור לשרפה דע"כ לא התיר אלא להניחה במקום התורפה אבל לאבדה בידים לא: '''{{עוגן1|חבית}} הראשונה.''' היינו חבית שנולד לה ספק טומאה דתנן ברישא דמתניתין דתרומות דלד"ה אין שורפין אותה: '''{{עוגן1|כר"י}} אתיא.''' כר"י דמתניתין דהכא דאמר ומודים ר"א ורבי יוסי ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה והא דתני בסיפא על מה נחלקו וכו' מוקי לה בבבלי דר"ש קאמר לה ולא רבי יוסי: '''{{עוגן1|השנייה}} כר"מ.''' פלוגתא דחבית השנויה בסיפא דתרומות חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו רבי יהושע אומר אף יטמאנה ביד סיפא זו כר"מ דמתיר לטמאה בידים כיון דסופה לאיבוד ובע"פ נמי מותר לטמאה כיון דסופה לאיבוד: '''{{עוגן1|חברייא}} אמרין.''' בני הישיבה אמרו הא דאמר רבי אלעזר חבית הראשונה כר"י היינו דוקא כר"י ולא כר"מ דלר"מ כיון דמ"מ סופה לאיבוד שורפין אותה וכן סיפא דוקא כר"מ ולא כר"י דלר"י אפילו הולכת לאיבוד אסור לאבדה: '''{{עוגן1|חמון}} מה אתון אמרין.''' ראו אם אפשר לקיים דבריכם: '''{{עוגן1|וכר"ש}} שורפין.''' ר"ש ודאי אית ליה דשורפין לתלויה כדמסיק בסמוך: '''{{עוגן1|וירבו}} ר"מ ור"ש על רבי יוסי.''' שאין דברי אחד במקום שנים והלכה ששורפין ולמה תני רבי מתני' סתמא כרבי יוסי. ועוד שמעינן מן הדא. ועוד תא שמע דאין שורפין לתלויה: '''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' ממה. שאנו רואין כשבא לפני החכמים לישאל על התלויה מה לעשות בה והן אומרים לתלות ואין אומרים לשרפה ש"מ דאסור לאבדה בידים: '''{{עוגן1|הן}} אשכחנן וכו'.''' והיכן מצינו דר"ש סובר ששורפין את התלויה: ה"ג הדא דתנינן על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר"א אומר זו לעצמה וזו לעצמה ורי"א שתיהן כאחת: '''{{עוגן1|א"ר}} יוחנן ר"ש שנייא.''' וה"פ סיפא זו ר"ש תני אותה כדפרישית לעיל: '''{{עוגן1|ופריך}} אין תימר לית לר"מ תלויה.''' אלא דמודה ר"מ דתלויה אסורה לאבדה בידים דשמא יבא אליהו ויטהרנה: '''{{עוגן1|תרומה}} תלויה וטהורה.''' ובמס' תרומות הגירסא תרומה תלויה וטמאה וכיון דלר"מ קיימינן אין בהן חילוק בע"פ מיהו לקמן מוכח דגרסינן טמאה: '''{{עוגן1|שורפין}} אותה.''' בי"ג בניסן סמוך לחשיכה אם חל י"ד בשבת ואס"ד דסובר דמותר לאבדה בידים למה ליה להמתין עד שחשיכה ישרפנה כל זמן שירצה אלא ודאי דסובר ר"מ דתלויה אסור לאבדן בידים אלא בע"פ שאני דמחויב לשרפה: '''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש למתני' דתרומות: '''{{עוגן1|בתלויה}} שאין דעתו להשאיל עליה.''' לחכם שיעקור שם תרומה ממנה ויהיו הפירות טבל ויפריש על הטבל תרומה ממקום אחר מפירות טהורים אלא רצה להניחם כך הלכך מותר לאבדה בידים אבל ברייתא דתני בה ר"מ ששורפין אותה ע"ש עם חשיכה איירי בתרומה שדעתו לישאל עליה ואם ישרפנה נמצא מפסיד לתרומה: '''{{עוגן1|כל}} מה דאנן קיימין.''' מתני' דתרומות ותלויה דר"א ור"י דמתני' הכל איירי בתלויה שאין דעתו לישאל עליה: '''{{עוגן1|הרי}} זו טהורה.''' דינה כדין תרומה טהורה ולדברי הכל אסור לאבדה בידים: '''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי: '''{{עוגן1|שאמרו}} טהורה היא.''' כלומר שאמרו הבעלים תרומה מעלייתא היא ואכלו הפירות שנעשית תרומה עליהן שאי אפשר לישאל עליה: '''{{עוגן1|הרי}} זו טמאה.''' דינה כדין תרומה טמאה וברייתא זו כר"ש אתיא ולדעת חברייא אפילו כר"מ: '''{{עוגן1|מיי}} כדון.''' במאי מוקמת לה להך ברייתא דשורפין תלויה בע"ש עם חשכה בשדעתו להשאיל עליה א"כ למה הוא שורפה ולא שאל עליה: '''{{עוגן1|תיפתר}} שנולד לה ספק עם דמדומי חמה.''' כלומר סמוך לחשיכה ואין לו פנאי לישאל עליה. ל"א מאי כדון. ועכשיו שתירצת דברייתא איירי בשדעתו לישאל עליה קשיא נוקמי מתני' כר"מ ובשדעתו לישאל עליה ומשני לעולם דאין חלוק בין שדעתו לישאל עליה או שאין דעתו לישאל עליה אלא דברייתא איירי שנולד לה ספק סמוך לחשיכה הלכך לא שרפו אותה קודם לזה והראשון נ"ל: ה"ג ואתון אמרין חבית השנייה כר"מ ולית רבי יוסי מודה בה: '''{{עוגן1|והתני}}.''' בברייתא אהך פלוגתא דחבית השנייה: '''{{עוגן1|בד"א}} בבור שיש בו כדי להעלות אבל בבור שאין בו כדי להעלות אפילו כל שהוא אסור לטמאותו.''' וה"פ הא דאמר אם יוכל להציל ממנו רביעית בטהרה יציל משמע הא פחות מרביעית א"צ להציל דוקא בשיש בבור מאה ואחד שתוכל התרומה לעלות בחולין שבגת התחתונה שאינה נפסד' לגמרי שהרי יכול לאכלה נקודי' או קליות כדתנן בפ"ה אבל אם יש בבור ק"א כנגד התרומ' טמאה אפילו כל שהוא שיכול להציל חייב להציל שהתרומה שיורדת למטה נפסדת לגמרי: '''{{עוגן1|ואין}} כר' מאיר.''' ואי ס"ד דמתני' דוקא כר"מ קשיא הא לר' מאיר: '''{{עוגן1|היא}} בור וכו'.''' כלומר שניהם שוין שאם יכול להציל אפי' כל שהוא בטהר' יציל דהא לדידיה טעמא דמותר לטמאות' הואיל וסופו לאיבוד קיימא והכא כל שיכול להציל אפילו כל שהוא אין לאבדה: '''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא.''' קשיא לחברייא. לית בר נש וכו'. אין אדם אומר אינה היא המידה כלומר שאין הדברים דומין זה לזה אלא א"כ מודה בדין הראשון דאל"כ מה לו לתלות שאינן דומין דהא אפי' דמיין להדדי אין למידין הימנו: '''{{עוגן1|מיי}} כדון.''' אם כר"י אתי' מתני' מ"ט דר' יהושע דמתיר לטמאות' דהא ר' יוסי סובר דאסור לטמאותה אע"ג דלאיבוד קיימא: '''{{עוגן1|תמן}}.''' התם גבי חבית היינו טעמא דר' יהושע כדי לחוס על ממונן של ישראל שלא יאבדו החולין טמאין שבגת התחתונ' שאם תרד התרומה יהיו אסורין אפי' לזרים: '''{{עוגן1|בימי}} טומאתן.''' והכא מה אית לך אבל הכא תרומה טהורה בשעה ששית מה הפסד אית לך דנטמא אותה: ופריך אפילו הכא נמי וכי אינו מפסיד עצי' לשתי הסקות: '''{{עוגן1|ומשני}} להפסד מרובה.''' דחולין שבתחתונה חששו: תיפתר כמ"ד מדברי ר"ע וכו': '''{{עוגן1|אמר}} ר"מ.''' ולית ש"מ כלום. דאיכא למימר דמתני' דחבית ככ"ע והכא בפסח טעמא אחרינא איכא כיון דכבר יש בה פסול דרבנן. וא"ר יוסי אינה המידה דאלו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא: '''{{עוגן1|לית}} הדא פליגא על רבי יוסי.''' וכי אין חבית השנייה פליגא על ר"י דהא מתיר רבי יהושע לטמאה בידים הואיל וסופה לאיבוד אזלה ולית ליה הא דאמרינן לעיל דמשום הפסד חולין הוא: '''{{עוגן1|א"ל}} ודלא כרבי יוסי.''' הכא נאמר והשניה כר"מ ודלא כרבי יוסי: '''{{עוגן1|ופריך}} נימר דלא כר"מ.''' חבית ראשונה דלא כר"מ: '''{{עוגן1|ה"ג}} לפי שמצינו ר"מ שורף תלויה בכל מקום וכ"ה במסכת תרומות.''' וה"פ כיון דאפילו לרבי יהושע דמיקל בחבית הראשונה מודה מיהת שאין שורפין התלויה אלא שאין מוזהרין על שמירתה ואלו ר"מ סובר ששורפין התלויה אפילו אינה הולכת לאיבוד: ה"ג ואמרית ליה כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה הא דא"ר מאיר ששורפין התלויה דוקא שניטמאת בספק דאורייתא אבל בטומאה דרבנן אין שורפין ופלוגתא דחבית הראשונה בתלויה דרבנן.: '''{{עוגן1|א"ל}} אין.''' הדבר כן אלא שאני מפרש לה דר"מ סובר ששורפין התלוייה אפילו נטמאת בטומאה דרבנן כגון מדורות העכו"ם שהן טמאים מדרבנן מפני שהן קוברין שם נפליהם: '''{{עוגן1|מה}} בידך.''' כלומר מה ברייתא בידך שראית לומר כן שאפילו בתלויה דרבנן שורפין: '''{{עוגן1|ריב"י}} אמר שורפין.''' ואס"ד דר"ח סובר שאין שורפין בדרבנן נמצינו לומר שלש מחלוקות בדבר ר"י סובר שאין שורפין כלל ור' מאיר ששורפין דאורייתא וריב"י ששורפין אפילו דרבנן: '''{{עוגן1|רבי}} מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה.''' כלומר ואפילו אינה ערב פסח ולא חייש שמא יבא אליהו ויטהרנה: '''{{עוגן1|ופריך}} והא תני כן וכו' וישרוף בשחרית.''' ואס"ד דר' מאיר שורף התלויה בשאר ימות השנה למה אמר ישרוף התלויה דוקא עם חשיכה: ומשני תיפתר שנתעצל ולא שרף ואם חשיכה דקאמר לאו דוקא אלא קודם שבת: '''{{עוגן1|דתני}} טמאה.''' בברייתא ששורפין אותה עם חשיכה וטמאה ודאי הוה מצי לשרפה בשחרית אלא ודאי בשנתעצל ולא שרף איירי רבי מאיר בברייתא: '''{{עוגן1|תיפתר}} שנולד לה טומאה.''' וספק טומאה סמוך לחשיכה הלכך לא שרפו אותה בשחרית ולעולם לר"מ שורפין תלויה בשאר ימות השנה: '''{{עוגן1|רבי}} שמעון.''' דאמר בבכורות בכור שאחזו דם יקיז אע"פ שהוא עוש' בו מום דכיון דסופו לאיבוד אם לא יקיז לו מותר לעשות לו מום: '''{{עוגן1|ור'}} יהושע.''' דאמר אם היתה מכוסה יגלנה הואיל וסופה לאיבד שניהן אמרו דבר אחד: '''{{עוגן1|לא}} דין מודה לדין וכו'.''' לא רבי יהושע מודה לר' שמעון דע"כ לא קא"ר יהושע אלא גרמ' אבל הכא דבידים מטיל בו מום מודה רבי יהושע שימות ואל יטיל בו מום: '''{{עוגן1|ולא}} ר' שמעון מודה לרבי יהושע.''' דהתם בתרומת תלויה אל יעשה בה דבר דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא ודאי תמות: '''{{עוגן1|מסתברא}} רבי שמעון יודה לר"י.''' דהשתא בידים קמתיר ר' שמעון כ"ש בתרומה דגרמא הוא: '''{{עוגן1|על}} דעתך דתימר ר' שמעון יודה לרבי יהושע.''' וה"ה דר"י יודה לר"ש: '''{{עוגן1|וישרוף}} שתיהן כאחת.''' דהא טהורה נמי לאיבוד אזלא וכי היכי דמתיר ר' שמעון להטיל בכור מום בידים ה"ה נמי נשרוף לטהורה עם הטמאה: '''{{עוגן1|ומשני}} טהורה היא.''' בשלמא הכא תרומה בשעה ששית מדאורייתא מותרת אלא דרבנן גזרו עליה שריפה כטומאה הלכך אין לטמאותה ולא דמיא כלל לבכור ובתרומות ל"ג טומאה: '''{{עוגן1|ופריך}} מכל מקום מי לא.''' נפסלה התרומה בשעה ששית בהיסח הדעת שהסיח דעתו משמירתה וא"ר יוחנן הסיח הדעת פוסל התרומה מן התורה: '''{{עוגן1|אחוזת}} דם כר"ש תורה.''' כי היכא דאחוזת דם לר"ש סופה לאיבוד מדברי תורה מותר לאבד' בידים וכן חבית השנייה לר"מ שסופה לאבד מדברי תורה מותר לטמאה בידים ה"נ תרומה טהורה בשעה ששית נתיר לשריפה שהרי אסורה מן התורה בפסול היסח הדעת: '''{{עוגן1|ומשני}} אינה כן.''' אינה נפסלת בהיסח הדעת שעדיין הוא משמרה שלא יגעו בה טהרות אחרות: '''{{עוגן1|בריה}} דר"ח כתובה.''' כך שמו: '''{{עוגן1|הגע}} עצמך שהיא נתונה ע"ג הגחלים.''' ואינה צריכה שימור: '''{{עוגן1|לכשיתננה}}.''' הטהורה ע"ג הגחלים ומודינא דמותר ליתן גם הטמאה לשם ואינו חושש: '''{{עוגן1|אתון}} אמרין ר"ש יודי לר' יהושע ורבי יהושע אית ליה דר"ש אפי' ר' יושוע לית הוא ר' יושוע.''' כלו' קשיא דר"י אדר"י דאלו בחבית הראשונה קאמר שאין לשרוף התלויה שלא לאבדה ואלו ה"ק ר"י שתיהן כאחת ואיירי בתלויה דכל השנה כדפרישית לעיל: '''{{עוגן1|א"ל}} תניין אינון.''' תנאי נינהו מתני' דהכא דאמר שתיהן כאחת ר' שמעון אליבא דר"י ומתניתין דתרומות ר"מ אליבא דר"י דחבית הראשונה שאין סופה לאיבוד אסור והכא שסופה לאיבוד מותר לטמאה: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בבכורות פ' כל פסולי מוקדשין: '''{{עוגן1|אפילו}} מת.''' אם לא יקזוהו: '''{{עוגן1|אין}} מקיזין לו את הדם.''' אפילו במקום שאין עושין לו מום כגון שיכול להתרפאות דגזרינן מתוך שבהול על ממונו אתי למיעבד אפילו במקום שעושין בו מום: '''{{עוגן1|יקיז}} ובלבד שלא יעשה בו מום.''' שלא יפגום אזנו או ניב שפתיו: '''{{עוגן1|לא}} ישחוט עליו.''' במום הזה הואיל והטילו עד שיפול בו מום אחר: '''{{עוגן1|אתיא}} דר"י כר"ג.''' דחבית הראשונה דאמר אל יחדש בה דבר: '''{{עוגן1|דרבנן}} כר"א.''' דמוזהר על שמירתם ולעשות לה תקנה שלא להפסידה והכא בבכור נמי אסור לקלקלו ומתיר לתקנו אם יכול לתקנו בלא מום: '''{{עוגן1|ודר"ש}}.''' דאמר להטיל בו מום קודם שימות כדי שיהא ראוי לאכילה כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שיהא ראוי לזילוף דמתחלה אינה ראוי' לאכילה שמא טמאה היא ואינה ראויה לזילוף שמא טהורה היא: '''{{עוגן1|אתיא}} כר"י אחרייא.''' כר"י שבחבית השנייה דאמר יטמאנה ביד כדי להציל החולין ה"נ מותר לכוין לעשות לו מום כדי להצילו ממיתה: '''{{עוגן1|תיפתר}}.''' בקדשים שהוא חייב באחריותן וכר"ש. במסכת תרומות ל"ג ליה והכא דגרס לי' נ"ל דה"פ הא דאר"ש יקיז ואע"פ שהוא מתכוין איירי בקדשים שחייב באחריותן ואליבא דר"ש דאמר ממון בעלים הם והלכך מתיר אפי' לכוין לעשות בו מום: '''{{עוגן1|אלא}} בשפיכה.''' כלומר לשחיטה שאין צורך בדמו כמים א"נ ששופך כל דמו אבל לא להקזה: והכתיב אף בפסולי המוקדשין וכו' והתם לכ"ע מותר אפי' להקיז: '''{{עוגן1|להכשיר}} אית אמרת.''' התם איצטריך כמים ללמדך שדם שחיטה מכשיר את הזרעים: '''{{עוגן1|ובשעה}} שאינו לרצון.''' כגון האי בכור שאחזו דם: '''{{עוגן1|אפי'}} כולו מומין וכו'.''' מדה"ל למכתב מום וכתיב וכל מום לרבות אפי' בעל מום שלא יטיל בו מום אחר: {{מרכז|<big>'''הדרן עלך אור לארבעה עשר'''</big>}} <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף