עריכת הדף "
קרבן העדה/סנהדרין/י/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ג'}} מלכים ור' הדיוטות.''' אע"פ שגדולים וחכמים היו אין להם חלק לעה"ב שלא היתה אמונתם שלימה ואע"ג דבלעם מעכו"ם היה ואנן כל ישראל יש להם חלק לעה"ב תנן משום דקיי"ל חסידי א"ה יש להם חלק לעה"ב קמ"ל בלעם אע"ג שידע דעת עליון לא היה מחסידים: '''{{עוגן1|ירבעם}}.''' דכתיב ויהי בדבר זה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא: אחאב דכתיב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעה"ז ועזוב לעה"ב: '''{{עוגן1|ומנשה}}.''' דכתיב ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה אחאב מה אחאב אין לו חלק לעה"ב אף מנשה אין לו חלק לעה"ב: '''{{עוגן1|בלעם}}.''' נתן סימן בעצמו אמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי: '''{{עוגן1|ודואג}}.''' דאמר עליו דוד גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מתהל ושרשך מארץ חיים סלה: '''{{עוגן1|אחיתופל}}.''' דכתיב אנשי דמים ומרמה ודרשינן דקאי על אחיתופל ודואג וכתיב כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו יהי אחריתו להכרות בדור אחר ימח שמם בעה"ז ויכרת מארץ זכרם בעוה"ב: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וכולהם}}.''' ג' מלכים דתנן במתני' כל אחד חידש עבירה חדשה ולכך מני הני מכלל מלכי ישראל אע"פ שרובם חטאו: '''{{עוגן1|וכי}} מה עשה ירבעם.''' מאי הוסיף וקאמר שעשה שני עגלי והב: והלא כמה עגלים עשו ישראל כשהיו במדבר א"כ אין כאן הוספה: '''{{עוגן1|ומשני}} תני רשב"י כו' ואחד דימוסים לכולן.''' אחד כוללת ומשותפת לכולן והוא הוסיף ועשה שנים להכלל: '''{{עוגן1|ה"ג}} ומ"ט ויאמרו זה אלהיך הרי לי"ב שבטים ויאמרו אלה אלהיך דיומוסיא אחת לכולן.''' וה"פ בנחמיה כתיב אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך משמע די"ב עגלות עשו דז"ה בגימטריא י"ב ואחד שעשה אהרן היה דימוס לכולן וירבעם עשה שני דימוסאות (ודלא כי"מ): '''{{עוגן1|ויהי}} הנקל.''' היותר קל שבחטאת אחאב היה לכתו בחטאת ירבעם בן נבט: '''{{עוגן1|ופריך}} והלא קילותיו כו'.''' וכיון שאחאב קלקל יותר ה"ל למנותו תחלה במנין אלו שאין להם חלק לעה"ב אע"ג שירבעם קודם לאחאב בזמן מ"מ לענין עונשם שאין להם חלק לעה"ב ראוי למנות אחאב תחלה שהוא המקולקל שבכולן: '''{{עוגן1|ומשני}} שהוא.''' ירבעם התחיל בקלקלה לומר שעבודת ה' תגרום חזרת המלכות לבית דוד הלכך נמנה תחלה: '''{{עוגן1|מה}}.''' היה אחאב עושה היה מקשט עצמו בכל יום ועומד לפני חיאל שר צבאו ואומר לו כמה אני שוה היום והוא אומר לו כך וכך והוא מפריש ערכי לעכו"ם: '''{{עוגן1|הה"ד}} יען התמכרך.''' לשון מכירה: '''{{עוגן1|עבד}}.''' עשה דרש בפסוק זה רק וגו' ששה חדשים לגנאי לאחאב ליחס לו כמה רשעיות שאפשר ללמוד מפסוק זה: '''{{עוגן1|אתא}}.''' בא אחאב אליו בחלום הלילה וא"ל מה חטאתי לך ומה פשעתי לפניך הלא יש לך לדרוש ראש הפסוק לזכותי שאיזבל השיאני ולא סוף הפסוק לחובתי: '''{{עוגן1|חיאל}} מן יהושפט.''' ממלכות יהושפט כלומר עירו היה ממלכי יהודה שמלכו אז על בנימן ובית האלי היינו בית אל שהיה מבנימן ויריחו נמי היה בבנימן א"כ למה אמר בימי אחאב בנה חיאל יריחו טפי ה"ל לתלות הקלקל הזה ביהושפט שהיה לו למחות בדבר: '''{{עוגן1|אלא}} שמגלגלים כו'.''' ע"י שהיה שר צבא אחאב מלא לבו לעשות כן ולא שמע למלך יהושפט: '''{{עוגן1|וכשגוב}} צעירו.''' ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה ת"ל שגוב צעירו אלא ה"ק באבירם בכורו לא ה"ל ללמוד שעלה בדעתו לומר קללת יהושע אינה אלא לדורו ודייק ליה מקללת משה שלא נתקיימה באחאב אלא ודאי שהקללה היתה לדורו לחוד אבל שגוב שראה שנתקיימה מקצת ה"ל ללמוד שלדורות נאמר קללת יהושע לכך נעשה צעיר שהיה מתמוטט והולך א"נ לא חיאל עצמו בנאו אלא בניו ברשותו בנאו וקמ"ל שהם עצמם גרמו עוונם ולרבות ממונם עשאו. כדבר ה' כו'. והיכן דיבר ה' חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום מפני אויביך ומשמע נמי שלא תהיה תקומה לעובר על החרם והיינו שיהיה מתמוטט והולך: '''{{עוגן1|מה}} ענין זה אצל זה.''' מעיקרא כתיב בימיו בנה חיאל בית האלי יריחו כו' ובתר הכי כתיב ויאמר אליהו וגו' ולא קרב זה אל זה אלא כך היה המעשה אמר הקב"ה לאליהו חיאל זה שמתו בניו גברא רבא הוא וראוי שתלך אצלו לנחם אבל והודיעו ששוגג היה בדבר כדכתיבנא. א"ל. לית אנא הולך אצלו א"ל הקב"ה ולמה א"ל אליהו אם אני הולך ואחאב שם והם אומרים דברים נגד רצונך ומכעיסין איתך אי אפשר לי לסבול הדברים ההם א"ל הקב"ה זיל ואם הם אומרים דברים להכעיסני כל מה דתגזור אני מקיים. אזל. הלך אליהו מצאום למנחמים שעוסקים בהאי קרא וישבע יהושע וגו' כלומר מקללת יהושע מתו בניו: '''{{עוגן1|אמר}}.''' אליהו ברוך הוא אלהי הצדיקים שמקיים דבריהם והיה שם אחאב: '''{{עוגן1|א"ל}} אחאב וכי מי גדול.''' מחבירו משה או יהושע: '''{{עוגן1|מילוי}} דמשה.''' דברי משה לא נתקיימו ודברי יהושע יתקיימו בתמיה אלא ודאי גם משה מעצמו קילל ואין הקב"ה מקיים דברי נביאיו: אם כדבריך שאין ה' מקים דבר עבדיו הריני גוזר שלא יהיה מטר ואם כדבריך לא יעשו דברי רושם: '''{{עוגן1|שלש}} שעות נתענה.''' דהכי הל"ל ויצום ויהלך אט וישכב בשק אלא סמיך שכיבה לצום לומר דצום הוי כשיעור שכיבה וליכא למימר שיעור שכיבה ממש דטובא הוה אלא כשיעור שכיבת בני מלכים ביום והיינו שלש שעות: '''{{עוגן1|יחף}}.''' שההולך יחף אינו יכול לרוץ מהרה והולך מתין דאל"כ קשיא לאט משמע איפכא שהיה מכוסה כמו וילט פניו באדרתו ואפשר שני שרשים הם: '''{{עוגן1|ראה}} מנה טובה כו'.''' משום דקשיא מאי לאמר לאחרים אלא ללמד כחה של תשובה לדורות: '''{{עוגן1|וכי}} מה עשה אחז.''' רעה חדשה שלא נעשה מלפניו: '''{{עוגן1|ע"י}} שבנה כסא בעזרה.''' לישב עליו. ה"ג ואת מוסך השבת אשר כו'. גג אהל עשוי לצל לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת: '''{{עוגן1|שאחז}} בבתי כנסיות כו'.''' שסגרן: '''{{עוגן1|לפידגוגו}}.''' למגדלו: '''{{עוגן1|והיה}} מבקש להרגו.''' מרוב טרחתו: '''{{עוגן1|אם}} אין תיישים אין צאן.''' כי אין מי שיפרה וירבה והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט: '''{{עוגן1|אין}} עולם.''' מתנהג כראוי: '''{{עוגן1|אם}} אין קטנים.''' תינוקות של בית רבן: '''{{עוגן1|אין}} חכמים.''' גדולים שאין צריכין ללמוד מאחרים: '''{{עוגן1|אין}} נביאים.''' שאין הנבואה שורה אלא על חכם: '''{{עוגן1|אין}} הקב"ה משרה שכינתו על ישראל.''' שע"י עסק התורה וב"כ וב"מ משרה שבינתו בארץ כדאמרינן הקב"ה מקדים שכינתו בבי כנישתא וכן העוסק בתורה שכינה כנגדו כדאמרינן אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה: '''{{עוגן1|אין}} לך שעה קשה כו'.''' כי בסור ההשגחה מעותדים לכל רעה וכל החפץ שולט בהם אבל אם נענשים בהשגחה העונש מעורב ברחמים כדכתיב מחצתי ואני ארפא מכה בחדא ידא ומרפא באחרינא: '''{{עוגן1|מאותה}} שעה.''' ואפי' באותה שעה שהיא קשה מכולם אני מקוה לו שלא תתבטל התורה מאתנו שכך הבטיחנו בסיני כי לא תשכח מפי זרעו א"כ אין אתה מועיל כלומר בהסגרות הבתי כנסיות וב"מ כי אנכי ותלמידי לא ישבתו מלימוד התורה: '''{{עוגן1|וכי}} מה עשה מנשה.''' אלעיל קאי דקאמר וכולן חידשו עברות ובעי מה חידוש עשה מנשה: '''{{עוגן1|כתיב}} בימי כו'.''' מייתי ליה הכא להגדיל עון מנשה כי מלבד שהיה נביא ה' אף זקנו היה ואפ"ה הרגו: '''{{עוגן1|דלא}} בעית.''' שאין אתה רוצה לקיים לך בנים שלא נשא אשה: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ישעיהו אמור לי טעם טעותך שלא נשאת אשה: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' חזקיהו ראיתי ברה"ק שאני מעמיד בן רשע אמרתי מיטב שלא לישא אשה: '''{{עוגן1|סב}}.''' כלומר היה לך ליקח את בתי לאשה אולי בזכותי ובזכותך יצא ממך אדם טוב ואפ"ה לא יצא ממנו רק אדם רע: '''{{עוגן1|וכילי}}.''' אדם עשר רעה אחת שהוא קמצן גורמת לו שכליו רעים כך פעמים אע"פ שהאבות צדיקים גדולים רעה אחת הנמצאת בהם גורמת שבניהם רשעים: '''{{עוגן1|לא}} לך אנא שמע.''' שכבר נגזר הגזרה ואין תקנה בדבר אלא אני קופץ לאחוז במה שאמר לי זקני שלמה המלך כי ברוב חלומות ודברים הרבה את האלהים ירא ושלשה דברים אלו עיקרן מפני היראה דלא שייך תפלה אלא לפני מי שיראין ממנו וכן התשובה גם הצדקה היא מפני יראת העונש כדדרשינן כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם: '''{{עוגן1|ויכנעו}} עמי.''' והכנעה לא קחשיב שהיא כוללת שאי אפשר לעשות שלשתן בלא היא שאין אדם מתפלל לאחר אא"כ הכניע לבו לפניו וכן הצדקה כדכתיב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ותשובה פשיטא שאינה בלא הכנעה: '''{{עוגן1|אני}} בצדק אחזה פניך.''' שע"י פרוטה שנותן לעני זוכה ורואה פני שכינה: '''{{עוגן1|מיד}} ויסב.''' התחיל בתפלה המוקדם בפסוק א"נ סבר בחד מינייהו סגי ותפלה בידו לעשות מיד ותשובה לא היה צריך כו' דצדיק היה וכדאמר זכור אשר התהלכתי לפניך וגו': '''{{עוגן1|לאיזה}} קיר נשא עיניו.''' דליכא למימר לקיר ממש הל"ל ויסב עצמו אל הקיר מאי פניו אלא ודאי שנתן דעתו ורצונו לענין הנרמז בקיר ובעי מאי קיר דקאמר: '''{{עוגן1|כולהן}} היו ניצולין בזכותה.''' מדלא קאמר אתיה וכל אשר לה כדכתיב בשבועה אלא ואת כל משפחותיה משמע כל המשפחות הדבקות לה ניצילו בשכר שהצילה המרגלים ולא מחיוב שבועה: '''{{עוגן1|כל}} הגרים אלו.''' דמאה וחמשים אלף נתגיירו בימי דוד כדמשמע קראי: '''{{עוגן1|בני}} אדם גדולים היו.''' אע"ג דהאי קרא ברשעים איירי דכתיב בסופיה וטמאו את שם קדשי הכי פירושא דקרא בתחלה היו גדולים ותפלה שעשו בביתם היתה מקובלת כאלו נעשית בבה"מ ואיו בינה רק הקיר אח"כ הרעו לעשות מ"מ מעיקרא נתקבלה תפלתם כ"ש שתקובל תפלתי בזכות אבותי: '''{{עוגן1|שעשו}} לך כל השבח הזה.''' שבנו לך את בית המקדש: '''{{עוגן1|קירות}} לבי המה לי.''' כמה קירות יש בלב שמשם כל הגידים מקבלים דם ומשפיעים בכל אבר מאברי האדם ודם הוא קיום הנפש ואמר פשפשתי בכל רמ"ח איברי מקום שקירות לבי באים ולא מצאתי אחד מהם שעשה במזיד שלא כרצונך ואפי' היו רובם עושי רצונך היה די להטותיני לתחייה עכשיו שכולם צדיקים לא כ"ש שתתן לי חיים א"נ מה הירא את ה' בלבבו ניצול מכל רע כדכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אני שקיימתי מצותיך בכל רמ"ח איברי לא כ"ש שתרחם עלי: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ישעיהו להקב"ה מעיקרא אמרת לי הכי לאמר לו כי מת אתה ולא תחיה ועתה אתה אומר אלי לאמר הנני מוסיף וגו': '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ישעיהו להקב"ה עוד יחזקיהו אדם גדול הוא ולא יאמין לדברי אלה שסותרים את הראשונים באומרו איך יתכן שבשעה מועטת נהפכה הגזרה ומדוע מיהרת לבוא והיה רוצה לעכב הדבר זמן מה: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' הקב"ה עניו גדול הוא ודרך הענוים לתרץ דברי חביריהם ולא עוד שמההכרח הוא למהר בדבר עד שלא יצא הקול מנבואה הראשונה ויהיה ח"ו פגם לנבואתך: העיר כתיב לרמוז שעדיין לא יצא הקול בעיר: '''{{עוגן1|כד}} דקם מנשה.''' כשעמד מנשה למלך: '''{{עוגן1|הוה}}.''' היה רץ אחרי ישעיהו להרגו והוא ברח מלפניו ולא מצא מקום לברוח וברח לארז ובלעו הארז שלא יראנו: '''{{עוגן1|חסר}} ציציתה.''' טליתו שלא היו נבלעים בארז ובאו ואמרו לפני מנשה שכאן הוא ואמר להו לכו ונסרו הארז ונסרו להארז ונראה דם נוטף ממנו: '''{{עוגן1|ולא}} אבה לסלוח.''' למה לי דהא כתיב רישא על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו כחטאת מנשה אלא דאף לעה"ב קאמר דאין לו סליחה: '''{{עוגן1|ופריך}} והא כתיב בגלל מנשה כו'.''' משמע שעונשו היה בשביל מה שעשה הוא בעצמו ולא בשביל רציחת ישעיהו הנעשית בשליחותו: ומשני נאמר התם עד שלא עשה תשובה אבל התשובה היתה מכפרת על שאר עבירות חוץ מהריגת ישעיהו: '''{{עוגן1|ופריך}} והא כתיב על כל הכעסים כו'.''' משמע דעל כולם לא היה לו סליחה: '''{{עוגן1|ומשני}} נאמר.''' אף מקרא זה נאמר קודם שעשה תשובה: '''{{עוגן1|ופריך}} והא כתיב כי הוא אמין הרבה אשמה.''' משמע שאשמות מנשה אביו היו קיים ועוד איך נאמר שהרג ישעיה הא לא מצינו באמון שהרג אחד מנביאי ה': ומשני לא הוסיף אמון לחטוא אלא שחידש עברם שלא עשה מנשה והיינו שבא על אמו כמפרש בבבלי בפרקין: '''{{עוגן1|והכתיב}} כו'.''' כלומר ותדע דהא כתיב וגם דם נקי כו' פה לפה ש"מ שהרג ישעיהו וכדמסיק: '''{{עוגן1|בבירו}} מיניקא.''' בבירה העשויה כמו מינקת כפופה וי"ת בשלשלאין מולא. דוד: '''{{עוגן1|לא}} הניח כו'.''' דכתיב וכהיצר לו חלה את פני ה' אלהיו גו' אבותיו מכלל עד השתא לפני אלהים אחרים נכנע: '''{{עוגן1|והיו}} מה"ש מסתמין את החלונות.''' כלומר מיד שבא קולו היו סותמין אותו ולמדו עליו חובה כדמסיק: '''{{עוגן1|אני}} נועל דלת בפני כל בעלי תשובה.''' דכתיב וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו הרי שלפי הנראה עשה תשובה ואם אינו מקבלו נועל דלת בפני בעלי תשובה שיאמרו אם תשובת מנשה לא נתקבלה כ"ש תשובתם ומה"ש אמרו אחרי שהפליג ברשעו אין לחננו: '''{{עוגן1|חתר}} לו חתירה.''' כלומר מצא לו זכות קטן שעשה ובו ריחם עליו: '''{{עוגן1|בערבייא}}.''' קורין לחתירה עתירה א"כ הא דכתיב ויעתר לו הוה כאלו כתיב ויחתר: '''{{עוגן1|במה}} השיבו.''' דכתיב וישמע וישיבהו משמע תיכף בשעת שמיעה השיבוהו ובעי במה השיבו: '''{{עוגן1|ברוח}} השיבו.''' מיד בשעת שמיעה נשב הרוח והשיבו לירושלים. אית דין כו'. ידע מנשה כי ה' אלהי עולם הוא אלא שכפר בשכר ועונש: '''{{עוגן1|וכי}} מה.''' עברה חדשה שעשה בלעם דאמרינן. לעיל וכולן חידשו עבירות (דלא כי"מ): '''{{עוגן1|ע"י}} שנתן עצה כו'.''' זו היא חדשה לו שנתן עצה להחטיאם וגדול המחטיא את חבירו יותר מן ההורגו. א"ל אלוה של אומה זו כו' דכתיב הן הנה היו לבני ישראל וגו' בדבר בלעם: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' בלק וכי ישמעו לי המואבים למסור בנותיהן לזנות א"ל בלעם העמד בנותיך תחלה והם רואין גם הם יעשו כן: '''{{עוגן1|הה"ד}} ראש אומות.''' צור היה ראש לחמשה נסיכי מדין והפקיר בתו לזנות.: '''{{עוגן1|קנקלקין}}.''' אהלי קלעים כמי שעושים בשווקים: '''{{עוגן1|מבית}} הישימות עד הר השלג.''' נגד מחנה ישראל שהיו חונים מבית הישימות עד אבל השיטים: '''{{עוגן1|כיסנין}}.''' פת העשוי כמין כיסנין מלאים דבש ושקדים ואגוזים ואוכלים אותן בבתי משתאות היכנס. וברור לך: '''{{עוגן1|ועדיין}} לא נאסר.''' לישראל סתם יינן כממש יין נסך של עכו"ם שהוא אסור מן התורה אבל סתם יינן דניאל גזר עליו: '''{{עוגן1|הפוער}} עצמו לפעור.''' שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי זו היא עבודתו: '''{{עוגן1|ה"ג}} זו היא עבודתו והיתה אומרת לו הינזר כו'.''' וה"פ היתה אומרת לו סור נא מתורת משה: '''{{עוגן1|ויגזרו}} לבשת.''' חזרו מתורת משה לבשת מפני תאות הבשת א"נ חזרו מתורת משה לעבודת פעור שהיא לבשת ולכלימה לעובדיה: '''{{עוגן1|עד}} שנעשו שקוצים.''' שכפרו באביהם שבשמים: '''{{עוגן1|מה}} המסמר.''' למסור מעל בה' דריש לשון מסמיר וכאילו כתיב לסמור מעל: '''{{עוגן1|בלא}} עץ.''' כשניתק ממקום שהיה תקוע בו ניתק קצת מן העץ עמו כך פעור כו': '''{{עוגן1|}}.''' בסיבתה. יהודי ששמו סיבתה והוא מעיר ששמה אולם (ודלא כרש"י דף ס"ד): '''{{עוגן1|מקלסין}}.''' משבחין: '''{{עוגן1|גופתה}} אריה.''' שם עיר: מגלגל בחבית ממקום למקום: '''{{עוגן1|שרו}} של פעור.''' ראש הכומרים שבבית פעור: '''{{עוגן1|בא}} אליו.''' השר בלילה השני ואמר למנחם מדוע אתה מבזה אותי ולא היה בידו שפוד ונתיירא ממני והבטיחו שלא לבזותו עוד: '''{{עוגן1|הביאו}} לי פר אחד כו'.''' לזבחו לפעור ואח"כ ישתחוה לה: '''{{עוגן1|אמרו}} לו.''' הכומרים: '''{{עוגן1|סניגורים}}.''' עבדיו שהיו עמו לשמירתו: ויהיו הורגים בחטאים דהוקע אותם אחוטאים קאי: '''{{עוגן1|כל}} חד מינכון יקטול תרי.''' דהרגו איש אנשיו משמע כל איש יהרוג אנשיו ומיעוט אנשיו תרי: '''{{עוגן1|מהו}} לעיני משה.''' לפני משה מיבעיא ליה: '''{{עוגן1|כאיניש}}.''' כאדם האומר הרי הדבר בתוך עיניך: '''{{עוגן1|ואין}} טלפיה סדוקות.''' וכי אינה אסורה כבהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה כלומר אין שום חילוק בין מדינית זו לציפירה אשתך שגם היא מדינית ולמה תהיה זו טהורה וזו טמאה והבל פצה פיו צפורה נישאת למשה קודם מ"ת ולאחר מתן תורה נתגיירה ככל נשי ישראל משא"כ כזבי לא נתגיירה עדייו אין כאן אדם שיהרגנו. שאין לך מבזה ת"ת גדול מזה וה"ל אפיקורס שהוא מבזה דבר ה' והוא מן המורידין ולא מעלין ואף שיהרג ע"י שבטי מ"מ ראוי לקנאות קנאת חכמי התורה אפי' במקום שיש סכנת נפשות: '''{{עוגן1|היכן}} הם האריות.''' שבטים שנמשלו לאריות שמוסרים נפשם על קידוש השם כגון הודה שקפץ תחלה לים ידן במעשה דשמשון בנימן מרדכי ואסתר: '''{{עוגן1|מתוך}} סנהדרין שלו.''' דכתיב מתוך העדה ואין העדה אלא סנהדרין כדכתיב וסמכו זקני העדה שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח כל ראשי העם ואמרינן חלוק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור: '''{{עוגן1|התחיל}} מסתמך כו'.''' שהיה ירא מפני שבט שמעון שהקיפוהו: '''{{עוגן1|ששבטו}} של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום.''' בשכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי כו' במכירת יוסף ויאמר איש אל רעהו בברכת יעקב שמעון ולוי אחים ה"נ נהיה בעצה אחת: '''{{עוגן1|שמא}} התירו פרושים.''' תלמידי חכמים הפרושים במאכלם ובבגדם משאר העם התירו את הדבר לזנות את בנות מואב: '''{{עוגן1|דרכן}} לפרוש זה מזה.''' כשאיש ואשה מזדווגין ומרגישין שאדם נכרי בא לתדרן דרכן לפרוש קצת ולראות מי הוא: '''{{עוגן1|מפני}} הנוקרנין.''' בני אדם המנקרים על כל עושי טוב לחפש עלילות שאפשר למצוא לתלות בהם בוקי סריקי גם כאן יאמרו מפני שלא רצו למלאות תאוותו הרגן לכך נעשה נס זה שידעו הכל שלא בא אלא לקנא קנאת השם: ולא היו יכולים לציות על בני שבטו ואנשי מואב שהיו סמוכים כדאמרינן לעיל שבנו להם קנקילין נגד כל מחנה ישראל להצילן: '''{{עוגן1|לא}} נשמטו מן הזיין.''' שלא היה נקב הזיין הולך ומתרחב שא"כ היו נשמטין אח"כ: ה"ג הנס הששי כיון שיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו ירד המלאך ונגף בהם כשראה פנחס את הנגף שהוא כו': '''{{עוגן1|וכי}} מה בא לעשות.''' במדין שהוא מפתיר ארם נהרים היה וכתיב וישב בלעם למקומו: '''{{עוגן1|בא}} ליטול.''' מזקני מדין שכרו. לא דברייך עבדת. לא מה שצוה עליך בוראך עשית שאמר לא תאור את העם כי ברוך הוא וכוונתך היה לקלל את ישראל אלא ה' עיכב על ידך: דמר לך דאמר לך לא תלך עמהם והא דאמר אח"כ אם לקרוא לו: באו האנשים קום לך אתם ה"ק אם קריאתם לך שתבא לשם ובידך לברכם קום לך אתם וכיון שבאמת היתה הקריאה לקלל לא היה לו לילך: '''{{עוגן1|מאי}} על חלליהם.''' הרגו עמהם או בתוכם מאי על: '''{{עוגן1|שהיה}} שקול כנגד כל חלליהם.''' שהוא לבדו רצה לעקר את הכל: '''{{עוגן1|אין}} בהם ממש.''' ואין חשש עון במיתתם אף בלעם אע"פ שהיה נביא אין חשש עברה במיתתו: '''{{עוגן1|שהיה}} צף.''' פורח באויר: '''{{עוגן1|מראה}} לו את הציץ.''' שכתוב עליו קדש לה' וכל הקליפות בורחים מלפניו ואין להם כח לעשות דבר: '''{{עוגן1|שכרו}} משלם.''' ועל חלליהם הייני מיתות הרבה שחנקוהו ודקרוהו בחרב ושרפוהו באש כאחד: '''{{עוגן1|באו}} ישראל.''' כלומר הכהנים: '''{{עוגן1|סידורו}} דוחה את השבת.''' דכתיב ביום השבת יערכנו: '''{{עוגן1|לא}} לישתו ועריכתו דוחין את השבת.''' דמצי למיעבד מאתמול דאין התנור מקדש ולא מיפסלי בלינה: '''{{עוגן1|להמית}}.''' את הכהנים הנמצאים בנוב עיר הכהנים שכעס עליהם על ששאלו הלכה לדוד בפניו: '''{{עוגן1|מי}} היו.''' הנצבים דקשה ודאי הנצבים שרים היו ולא רצים אלא ה"פ דקרא ויאמר המלך לרצים שיאמרו להנצבים עליו שיפגעו בהכהנים לכך בעי מי היו הנצבים: '''{{עוגן1|אלא}} הדין זונרא כו'.''' אלא איזור זה וכלי שרים אלו כמנהג המלכים היום מי שהמלך חפץ ביקרו נותן לו דמות כוכב עשוי מכסה ארוג ואזור על בגדו לסימן שגדול הוא בעיניו אמרו לו הנה הם טרופים לפניו ואין לנו חפץ בהם כלומר אפילו תורידנו מגדולתינו לא נשמעו לדברים אלו ודייק ליה מדכתיב ולא אבו עבדי המלך: '''{{עוגן1|נתפסת}} כדג.''' שנאחז במצודה אחרי שלדבריך הם חייבים מיתה עליך להרגם כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו: '''{{עוגן1|ויפגע}} בכהנים.''' שמנים וחמשה נושאי אפוד בד: '''{{עוגן1|ופריך}} לא כן תני ר"ח כו'.''' ואיך הוו הכא פ"ה כהנים גדולים דכתיב נושאי אפוד בד וזה היה לבוש כה"ג: ראויין להיות כה"ג והא דכתיב נושאי אפוד בד ראויין להיות נושאי אפוד בד: '''{{עוגן1|כיצד}} נתרחק.''' שלא מצינו שמו עוד במקרא ש"מ שנתרחק ובעי כיצד נתרחק אחרי שהיה גדול הדור וראש סנהדרין: '''{{עוגן1|אש}} יצאה מבית קדש הקדשים וליהטה סביבותיו.''' לכך פירשו בני אדם ממנו ודריש ליה מדכתיב יחתך ויסחך מאהל היינו מאהל מועד: '''{{עוגן1|תלמידים}}.''' השוקדים ללמוד תורת רבם נזדמנו לו שלא תשכח תורתו מכל וכל והם למדים והוא שוכח: '''{{עוגן1|לקיים}} מה שנאמר חיל.''' זו התורה הנקראת אשת חיל בלע שהיה דואג חכם גדול. ולמד הרבה ויוקיאנו ואמר הכל לפני התלמידים והם קבלו כל תורתו אבל תורה שבתוך בטנו יגרש אל משם יורישנו כמו אורישם מפני בני ישראל: '''{{עוגן1|גדול}} בתורה היה.''' ולהגיד חכמתו מייתי הנך תרי עובדי: '''{{עוגן1|את}} כל בחור.''' המובחרים שבהם והם הזקנים: '''{{עוגן1|ויוסף}}.''' תלתין. שהתוספות כעיקר עוד מרבים עוד שלשים ופשטיה דקרא מפורש שלשים הרי תשעים אלף: '''{{עוגן1|והוה}}.''' והיה הארון מגביה הכהנים מנהיגי העגלה למעלה והורידם לארץ וכן עשה כמה פעמים כי שלא בדין עשה דוד כדמסיק: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' דוד לאחיתופל אין אתה יודע למה הארון עושה כן: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' שלח ושאל לאותן חכמים שמנית לזקנים: אמר דוד מי שיודע איך לעשות להקימו להארון שילך כסדר ואינו אומר יהא סיפיה שיחנק: '''{{עוגן1|אמר}}.''' אחיתופל הביא קרבן ושחוט לפניו והוא עומד: אמר הקב"ה לאחיתופל פסוק שהתינוקות קוראין אותו בבתי מדרשות לא אמרת ליה וזה להקריב קרבנות אמרת ליה לכך נענש שמת בחנק: '''{{עוגן1|תימיליוסים}}.''' יסודות: '''{{עוגן1|חפר}} ט"ו.''' פעמים מאה. אמה כלומר אלף ות"ק אמה: '''{{עוגן1|ולא}} אשכח תהומה.''' שהיה צריך לחפור עד התהום כדי שיהו השיתין שבמזבח יורדין עד התהום: '''{{עוגן1|ובסופא}}.''' מצא חרם אחד ורצה להקימו שחשב עדיין לא הגיע לתהום כי בתולת הארץ אין בה חרם: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' החרם לדוד כלומר כך חשב דוד בדעתו כאלו החרס אומר לו שלא יקימנו חזר ואמר לעצמו ומה חשש איכא בהקמתו השיב לנפשיה אפשר שזה הוא כיסוי התהום ואין לזוזו ממקומו אמר מה אני חושש מאימתי יהיה מונח כאו מימי בראשית א"א שהרי אז לא היה חרס בעולם שנעשה בידי אדם חזר ואמר בלבו אומר משעה שנתן הקב"ה התורה לישראל ואמר בסיני אנכי כו' ונרעשה הארץ ונשקעה וציתנה כאן להיות כבוש על התהום ואע"ג שמצא מקום לחוש בדבר לא חשש והגביהו כיון שהגביהו עלה התהום לשטוף העולם כולו במים והיה אחיתופל עומד שם אמר עתה דוד נחנק במים ואני אמלוך תחתיו אמר דוד מי שיודע להקים התהום שלא יעלה ואין מקומו סוף שיחנק אמר אחיתופל שם ולא נודע איזה שם הזכיר וקם התהום על מקומו ולא עלה כלל והיה עומד במקומו ט"ו מאות אמה תתת הארץ: '''{{עוגן1|התחיל}} כו'.''' כיון שצריך שיהא התהום עולה מיהת מעט מעט סמוך לארץ ללחלחה התחיל ואמר ט"ו שיר המעלות כל שיר להועיל שיעלה מאה אמה כשיעור ט"ו מאות אמה שהתהום שקוע בארץ: '''{{עוגן1|אע"ג}} כן.''' שאמר אחיתופל דבר להעמיד התהום נענש שבחנק: '''{{עוגן1|דמתלה}} אמרה.''' שאומר המשל צריך אדם לחוש לקללת רבו אפילו על חנם: '''{{עוגן1|מגלה}} שמסר שמואל לדוד.''' שבנין בה"מ כתוב בה איך יהיה כדכתיב ביה הכל בכתב עלי השכיל אמרה אחיתופל לדוד מעצמו ברוח הקדש וזכר זה להגיד חכמתו כדאמר לעיל שהיה גדול בתורה: '''{{עוגן1|ומה}}.''' היה אחיתופל עושה להראות חכמתו לעיני העם: '''{{עוגן1|כד}}.''' כשהיה אדם הולך אליו לשאול עצה ממנו בדבר הצריך לו אמר לו לך עשה כך וכך ואם אינך מאמין צא ושאול באורים ותומים והיה הולך ושואל ומצא שהוא כן: '''{{עוגן1|כאשר}} ישאל.''' איש ידבר האלהים והאי איש קר' ולא כתיב וקשיא למה לא כתיב איש מפני שלא יכלו הכתובים לקרותו איש שהיה כמו מלאך בחכמתו: '''{{עוגן1|כיצד}} נתרתק.''' שאבד חלקו לעה"ב: '''{{עוגן1|ויחבוש}} את חמורו.''' ויצו אל ביתו ויחנק וכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעה"ב. דהקב"ה נושא להם פנים אפי' עוברים עבירה בפרהסיא כמעשה דבת שבע: '''{{עוגן1|עם}} מי שהשעה משחקת לו.''' דחטיף ליה מזליה: '''{{עוגן1|העצרת}}.''' חג השבועות: '''{{עוגן1|זרעו}} חטים.''' ויהיו יפות שמצליחין באותה שנה: '''{{עוגן1|ולא}} ידעין.''' והדבר ספק אם ברורה בטל ע"י שרוח צפונית מנשבת אע"פ שהיום מעונן או דלמא ברורה בשרב אבל אם היום מעונן אינה יפה: '''{{עוגן1|עין}} צרה.''' במה בשעה שהיה אלישע יושב ושונה היה גחזי יושב על פתח בה"מ כתלו אין מקום לכנוס ותלמידים הבאים ללמוד רואין אותו ואומרים אם גחזי אינו מוצא מקום לכנוס ואיך נכנוס אנחנו והלכו להם והיתה משנתו נשנית ובן אדם לא מתהני כלום וזה מפני שהיתה עינו צרה באחרים שלא יהנו מאלישע: '''{{עוגן1|כיון}} שנתרחק.''' אחר מעשה דנעמן מה כתיב שם ויאמרו כו': '''{{עוגן1|לא}}.''' נשא המקום צבא התלמידים אשר נמצאו אז שם: '''{{עוגן1|קדוש}} הוא ואין תלמידו קדוש.''' ייתורא דהוא קדריש: '''{{עוגן1|שלא}} הביט בה מימיו.''' לכך קראו קדוש: '''{{עוגן1|שלא}}.''' ראתה בטלית שישן בה טיפת קרי מעולם: '''{{עוגן1|אמרה}}.''' אני הייתי מכבס בגדי אדוני ולא ראיתי בבגדיו מעולם דבר רע כלומר טיפת קרי: '''{{עוגן1|שנתן}} ידו בהוד שבפיה.''' והיינו בין דדיה: '''{{עוגן1|והוא}} לא.''' עשה כן אלא עבר על דברי אלישע דכתיב וגחזי עבר ודריש שעבר על דבריו: '''{{עוגן1|כי}}.''' פגע. בו אדם ואמר לו לאן אתה הולך והוא אומר לו אני הולך להחיות מתים וזה שפגע בו אומר לגחזי אין מי שמחיה מתים אלא הקב"ה ואיך אתה אומר להחיות מתים ע"י תחבולה או רפואה: '''{{עוגן1|אזל}} ליה.''' והיה גחזי הולך לו ולא עשה כלום כשחזר לגביה אלישע הרגיש בדבר ואמר לו יודע אני שאין אתה כדאי. שיעשה נס על ידך ואפי' היה הנער ישן לא היה ניעור על ידך ומדקאמר שהולך להחיות מתים משמע שבפעולתו יחיה המת וצ"ל דסובר שאין תחית המתים מן השם אלא אלישע רוצה לעשות זה ע"י תחבולה ש"מ שכפר בתחיית המתים: '''{{עוגן1|בסוסו}} כתיב.''' והקרי בסוסיו לשון רבים אלא שהיה רוצה ליתן לאלישע כל מה שהביא כסף וזהב ואצטלית ולבושיו ואבנים טובות ומרגליות שהביא בסוסים רבים ולילך לו בסוסו לבדו ולא קיבל אלישע ממנו דבר: '''{{עוגן1|מומה}} כתיב.''' חסר אל"ף לומר שלקח מנעמן מומו שצרעת נעמן נדבק בו. אזל. הלך והגיע אליו ולקח מה שלקח והטמין בעלייתו: '''{{עוגן1|מיאנת}} מתן שכרן של צדיקים.''' דעיקר מתן שכרן שמקדשין שמו בין העמים וזה שריפא נעמן בלא קבלת שכר זה היה קידוש השם וגחזי חיללו ודריש ליה מדכתיב מאן גחזי ולא כתיב מאין גחזי: '''{{עוגן1|וארבעה}} אנשים.''' מצורעים היו פתח כו' הל"ל אלא שכולן נתהוו מצורעים כאחת לכך שאל מי היו: '''{{עוגן1|גחזי}} ושלשת בניו.''' שקללו אלישע צרעת נעמן תדבק בך ובזרעך: '''{{עוגן1|מה}} אזל כו'.''' למה הלך לדמשק שהוא (ס"ל) [א"ל] ומה רצה לעשות שם ואמר שהלך לקרב גחזי להמקום שמאז שקילל לגחזי ריחקו בשתי ידיו ויצא מן הדת ונדבק בארם והלך אלישע לארם לקרבו ומצאוהו מוחלט ברעתו א"נ מוחלט בטומאתו וריפאו וסבר שמתוך כך ישוב ולא הועיל לכך כתיב היו מצורעים: '''{{עוגן1|מכאן}} שדוחים בשמאל ומקרבין בימין.''' שמתחלה לא ה"ל לרחקו כל כך ולא היה צריך לילך אחריו למקום רחוק ולא נאבד גחזי: '''{{עוגן1|אחד}}.''' שמת בו כדרך העולם שחולים ומתים מתוך החולי: '''{{עוגן1|ואחד}} שדחה את גחזי.''' מדכתיב ואלישע חלה את חליו ש"מ שני פעמים היה חולה: '''{{עוגן1|ואמרה}} המעמך ישלמנה.''' וכי עליכם לשלם תשלומי עונשי האדם ולמאוס בעושי רע ולפרט את מי שאין לו חלק לעה"ב כי אתה תבחר ולא אני וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי הלא אינו תלוי אלא בי: '''{{עוגן1|בקשו}} לצרף את שלמה.''' עם אותן שאין להן חלק לעה"ב דכתיב וילך שלמה אחרי עשתרות ויעש את הרע בעיני ה' ל"ל אלא רע בעיני ה' לעה"ב: '''{{עוגן1|ונשטתח}} לפניהם.''' שלא למנותו עמהם: '''{{עוגן1|הדר}} עילה.''' שם חכם: '''{{עוגן1|הוה}}.''' היה רגיל להתפלל על הגשמים ונענה מיד כיון שנמנה עם החכמים למנות שלמה עם אלו שאין להם חלק לעה"ב היה מתפלל ולא נענה: '''{{עוגן1|דורשי}} רשומות.''' פסוקים כדכתיב ואת הרשום בכתב אמת היו אומרים אף אחאב ומנשה וירבעם יש להם חלק לעה"ב: '''{{עוגן1|שנפל}} ברמות גלעד.''' בקש שתהא מיתתו כפרתו: '''{{עוגן1|אפרים}} מעוז.''' המלך שלו שהוא ירבעם שבא מאפרים יהיה לראשי לעה"ב: '''{{עוגן1|זה}} אחיתופל.''' שהיה חכם שנקרא מחוקק ואתי מיהודה שקראו דוד מיודעי שהיה קרובו שבא מיהודה א"נ שהיה מגילה שהיתה אחת מערי יהודה: '''{{עוגן1|זה}} גחזי.''' שלקה ע"י רחיצה וה"פ דקרא דוד דאתי ממואב הוא סיר רחצי גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה: '''{{עוגן1|אשליך}} נעלי.''' אנעיל אותם בג"ע: '''{{עוגן1|מיקל}} לון.''' מקלל את הגדולים דואג ואחיתופל: '''{{עוגן1|עלי}} לפלש.''' לבקש להם זכות וע"י זה יאהבם דוד ויתרצה להם: '''{{עוגן1|התרועעי}}.''' לשון ריעות: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף