עריכת הדף "
פני משה/קידושין/ג/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האומר}} לחבירו.''' ולא תנן האומר לשלוחו לאשמועינן דאף על גב דלא עשאו שליח מתחלה לכך אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית אם קדשה לעצמו רמאי הוי כדאמרינן בגמרא והלך דקתני שנהג מנהג רמאות: '''{{עוגן1|ובא}} אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני.''' דבשעה שקידשה לא היתה עדיין מקודשת לראשון ותפסו בה קידושי שני: '''{{עוגן1|בת}} ישראל לכהן תאכל בתרומ'.''' דלא תימא דכי אמרי' מקודשת לשני הני מילי לחומרא בלבד קא משמע לן דמקודשת לשני לגמרי ואין חוששין לקידושי ראשון כלל: '''{{עוגן1|מעכשיו}} ולאחר ל' יום.''' מספקא לן אי תנאה הוה הא דקאמר ולאחר ל' יום או חזרה הוה והלכך מקודשת ואינה מקודשת וצריכה גט מתרוייהו: '''{{עוגן1|בת}} כהן לישראל לא תאכל בתרומה.''' שמא הוו קדושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה: '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הרי}} את מקודשת לי.''' בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ונקנה}} המקח.''' כלומר שהיא מקודשת לו אלא שנהג מנהג רמיות והיינו דקתני והלך שהלך ברמאות: '''{{עוגן1|אף}} למידת הדין כן.''' לענין מקח וממכר נמי כן אם לקחו לעצמו הרי זה זריז ונשכר אלא דרמאי הוי: '''{{עוגן1|מיקל}} להון.''' היה מקלל להן למי שראה חבירו עומד על המקח והוא מעלה עליו בדמים: '''{{עוגן1|אף}} לעושה עלוי חבילה.''' שמטריח עצמו על החבילה לזכות בה מן ההפקר וקדם זה ונטלה: '''{{עוגן1|רבנין}} קרוי עלוי.''' המקרא הזה למס מרעהו חסד שהוא נוטל מרעהו החסד והזכות שאנה לידו וכתיב ויראת שדי יעזוב שנקרא רשע: '''{{עוגן1|לא}} הוחזק השליח בעדים.''' מי ששלח שליח לקדש לו אשה ולא עשאו אותו לשליח בעדים: '''{{עוגן1|הוא}} אומר לעצמי קדשתי.''' כגון שאמר לה בתחלה לשם המשלח ולאחר שעה קידשה סתם הוא אומר לעצמי נתכונתי והיא אומרת לראשון המשלח נתכונתי: '''{{עוגן1|השני}} כאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני.''' דתנן לקמן בפרקין הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו: '''{{עוגן1|והיא}} כאומרת לראשון.''' כלומר ודינה עם הראשון כאומרת לאחד קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואסורה בקרובי הראשון והוא מותר בקרובותיה: '''{{עוגן1|אמרה}} איני יודעת חזקה לשני.''' וטעמא דכשלא הוחזק השליח בעדים אמרינן מסתמא אין האשה רוצה להתקדש לראשון דהוא אינו כאן ושליחותו אינו מוחזק והלכך כשאמר' איני יודעת חזקה לשני נתקדשה: '''{{עוגן1|הוחזק}} השליח בעדים.''' בהא היא סומכת על שליחותו ואפילו הוא מכחישה חזקה לראשון נתקדשה: '''{{עוגן1|אמרה}} איני יודעת.''' חוששין נמי לראשון ושניהן נותנין גט: '''{{עוגן1|לפיכך}} אם מת השני.''' אמתני' קאי וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני ומדלא קתני ואינ' מקודשת לראשון ש"מ דלא פקעו קידושי הראשון לגמרי ולפיכך אם מת השני או גירשה בתוך שלשים יום חלו עליה קידושי ראשון לאחר ל' יום: '''{{עוגן1|מת}} לאחר ל' ולא גירש.''' מקודם לא חלו עליה קידושי הראשון אפי' לאחר מכאן שבשעה שהיו ראוין קידושי הראשון לחול עדיין הי' השני קיים: '''{{עוגן1|הדא}} דתני ר' חייא.''' דהכל הולך אחר שעה שהקידושין ראוין להיות חלין וכל תנאי שנתקיים באותו שעה מקודשת וכל תנאי שבטל בשעת קידושין בשעה שראוין לחול אע"פ שראוין להתקיים לאחר מיכאן אינה מקודשת הלכך אם מת לאחר ל' שוב אין קדושי הראשון חלין: '''{{עוגן1|ומכרה}} בתוך ל' יום ה"ז מכורה.''' דעדיין אינו חל עליו שם עולה וכן אם הקדישה בתוך ל' להקדש אחר הקדש: '''{{עוגן1|חזר}} ולקחה.''' מן הלוקח בתוך ל' יום חל עליה הקדש עולה דבשעה שהוא ראוי לחול ברשותו הוא: '''{{עוגן1|לאחר}} ל' יום.''' לקחה ממנו לאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה: '''{{עוגן1|לא}} דמיא עולה לאשה.''' בהא שהרי באשה אם מת השני או גירשה בתוך ל' חלו קידושי הראשון ממילא כשיבא לאחר שלשים ואף על פי שלא חזר וקדשה בתוך ל' ובעולה דוקא שחזרה ולקחה בתוך ל' שחזר לרשותו קודם שיבא השעה שראוי להיות חל עליו שם הקדש עולה וטעמא דלא דמי עולה לאשה בהא מפרש לקמן דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט ומצינו הקדש יוצא בלא פדיון: '''{{עוגן1|מה}} דמיא אשה לעולה.''' ושואל הש"ס ובהי גוונא מצינו דדמיא אשה לעולה ממש בהא שלא יהו חלין קדושי הראשון לאחר ל' אפילו מת השני בתוך ל': '''{{עוגן1|תיפתר}} שמת השני והוה ליה אח.''' שעכשיו זקוקה היא לו ליבום ובהא לא חלו קדושי הראשון לעולם שהרי לא יצתה מרשות השני וזקוקה ועומדת היא מחמת קידושין שלו וכמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה: '''{{עוגן1|מה}} דמיא עולה לאשה.''' ובהי גוונא מצינו דבעולה נמי חל עליה הקדש לאחר ל' אע"פ שמכרה לאחר בתוך ל' ולא חזר ולקחה ממנו: '''{{עוגן1|תיפתר}} שהקדישה לבעלת מום קבוע.''' שמתחלה לא חל עליה קדושת הגוף אלא לדמים הוא שהקדישה ואותן דמים חייב הוא לעולם אפילו מכרה לאחר דהשתא לא איכפת לן אם הוא ברשותו או ברשות אחר שהרי אין ההקדש חל על גופה: '''{{עוגן1|תמן}}.''' בפ"ק אתה אומר אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט שאם אמר הקדש על שום דבר אינו יכול לחזור בו והכא את אמר הכין דלאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה אם מכרה אע"פ שחזר ולקחה לאחר ל': '''{{עוגן1|תמן}} באומר מכבר.''' באומר מעכשיו יהא חל ההקדש אי נמי דאמר סתם ולא קבע זמן שבאמירתו חל עליה הקדש מיד: '''{{עוגן1|ברם}} הכא באומר.''' שההקדש לא יחול עד לאחר ל' וכיון שמכרה בתוך ל' יצאת מרשותו ושוב לא חל הקדש אע"פ שחזר ולקחה: '''{{עוגן1|הרי}} זו עולה ל' יום.''' שלא הקדיש אותה אלא לל' יום כל ל' יום ה"ז עולה ואינו יכול לשנות' לקדושה אחרת ולאחר ל' יוצאת לחולין מאיליה ואע"ג דקדושת הגוף הוא ס"ל דפקעה בכדי: '''{{עוגן1|מעילתה}} מה היא.''' בתוך אלו ל' יום אם מעל בה מהו: '''{{עוגן1|מעילתה}} ברורה.''' חייב עליה קרבן מעילה ודאי כל ל' יום: '''{{עוגן1|מעילתה}} מעילתה ספק.''' דס"ל הואיל ולא הקדישה אלא לשלשים ולאחר ל' יוצאת לחולין ספק הוא אם מועלין בה כשאר קדשים או לא: '''{{עוגן1|הרי}} את מקודשת לי ל' יום ה"ז מקודשת.''' לעולם: '''{{עוגן1|מצינו}} הקדש יוצא בלא פדיון.''' כדלקמי' אבל לא מצינו אשה יוצאה בלא גט וכיון שנתקדשה לו לל' שוב אינה יוצאת ממנו בלא גט: '''{{עוגן1|הן}} אשכחן.''' והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון: '''{{עוגן1|כר"ש}}.''' דר' שמעון אומר בפ"ז דערכין גבי שדה אחוזה דדין שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה מיד הגיזבר יוצאה לכהנים ביובל ותנן התם הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ומפרש התם טעמא דיליף ממקדיש בית שאין יוצא מן ההקדש בלא דמים ור' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנין דגמר הקדש הקדש מכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן מה התם בחנם אף כאן בחנם וא"כ מצינו לר"ש הקדש יוצא בלא פדיון: '''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי בר' בון.''' ואפילו תימא תיפתר דברי הכל שהרי מצינו אפילו לרבי יהודה בשדה מקנה שדה שלקחה ולא באה לו בירושה שאין לה דין שדה אחוזה ואם הקדישה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו שהרי יוצאת לבעלים הראשונים ביובל ומ"מ עד היובל הוי הקדש וא"כ מצינו שיוצא ביובל מיד ההקדש בחנם בלא פדיון: '''{{עוגן1|ה"ז}} גיטך ל' יום.''' שלא גרשה אלא לשלשים יום אינה מגורשת דלא הוי כריתות ואם בא אחר וקדשה בתוך שלשים לא תפסו הקדושין: '''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' דבקידושין בכה"ג מקודשת בשקידשה בכסף אבל אם קדשה בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגירושין מויצאה והית' לגירושין דמו: '''{{עוגן1|ר'}} בא בשם ר' יוחנן גרסינן.''' דפליג על ר' אבהו בשם ר' יוחנן דלעיל וס"ל אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים אינו יכול למכרה ולא להקדישה להקדש אחר אע"פ שהוא בתוך שלשים: '''{{עוגן1|ליידא}} מילה.''' ולאיזה דבר אמר לאחר שלשים אם אין לו רשות למכרה בתוך שלשים: '''{{עוגן1|לשייר}} לו גיזה ועבודה.''' בתוך שלשים יום האלו שלא יאסרו עליו גיזה ועבודה בה אבל לא למכרה ושתצא מהקדש עולה לגמרי: '''{{עוגן1|תלוש}} מן הקרקע הזה.''' הי' מוכר קרקע לחבירו ואמר לו תלוש מן קרקע הזה שתקנה לה בכך לאחר שלשים קנה זה ואינו יכול המוכר לא למכרה ולא להקדישה אפי' בתוך שלשים יום: '''{{עוגן1|ליידא}} מילה.''' ולאיזה דבר א"ל שלא יקנה אותה עד לאחר שלשים: '''{{עוגן1|לשייר}} לו אכילת פירות.''' להמוכר בתוך השלשים: '''{{עוגן1|הילך}} סלע זה כו' אינה מכורה.''' ופריך הש"ס ומה בינה לאשה שאם קידשה בכסף לאחר שלשים יכולה היא שתחזור בה בתוך שלשים ולהתקדש לשני ומאי שנא בשדה דבשלמא בחלוקה הראשונה באומר לו תלוש מן הקרקע לק"מ דהתם כבר החזיק בגוף הקרקע והלכך אין המוכר יכול לחזור בו ולמכרה לאחר אבל הכא שנתן לו כסף יאמר שלא יקנה עד לאחר שלשים וכיון שקיבל זה כסף מיד אחר בתוך שלשים נתבטל מכר הראשון כמו בקדושי אשה: '''{{עוגן1|אלא}}.''' תני מכרה הרי זה מכורה דדמיא לאשה: '''{{עוגן1|לאחר}} שלשים.''' וכל השלשים ישמשנו להראשון: '''{{עוגן1|הראשון}} ביום וביומיים.''' בתוך השלשים ישנו עמו בדין יום או יומיים כדין המכה לעבדו הכנעני אם יום או יומיים יעמוד פטור אבל השני לא דאכתי לאו עבדו הוא כדמפרש ואזיל: '''{{עוגן1|מאן}} דאמר הראשון ביום וביומיים.''' דכתיב ומת תחת ידו וכל שלשים יום תחת ידו קרינן ביה דקסבר קנין פירות שיש להראשון בזה העבד דהיינו תשמישו כל שלשים יום כקנין הגוף דמי: '''{{עוגן1|מ"ד}} השני ביום וביומיים.''' אבל לא הראשון דכתיב כי כספו הוא למי שגופו קנוי לו וקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והוי אצל הראשון כעבד כנעני של אחרים דדינו כישראל ואינו ביום ויומיים: '''{{עוגן1|בת}} כהן לישראל תאכל בתרומה.''' אמתני' קאי אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ואם בת כהן לישראל היא תאכל בתרומה: '''{{עוגן1|א"ר}} הילא.''' ולא פליגי דמ"ד תאכל בתרומה כשהשני כהן וה"ק אם בת כהן לישראל היתה להראשון וכשקדשה השני כהן תאכל בתרומה דקידושי הראשון ישראל לאו כלום הן לאסרה בתרומה: '''{{עוגן1|ומ"ד}} לא תאכל בתרומה בשאין השני כהן.''' וה"ק אם עכשיו בת כהן לישראל היא לא תאכל שהרי מקודשת להשני: '''{{עוגן1|אפי'}} קידושי מאה תופשין בה.''' אם בא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ואחר לאחר עשרה ואפילו מאה יש בהן צד קידושין לכלן דכל חד וחד רווחא שבק לחבריה: '''{{עוגן1|א"ר}} לעזר לכן צריכה.''' למיתני דמקודשת ואינה מקודשת אלא אפי' קידשה השני קידושין גמורין ולא אמר מעכשיו ולאחר עשרים אפ"ה קידושי הראשון לא פקעי לגמרי ואע"פ שלא הגיע זמנו עד לאחר שקדשה השני קדושין גמורין כדלקמן: '''{{עוגן1|בעא}} קומי ר' אלעזר.''' עלה אמאי אינה מקודשת לשני נימא מה נפשך מה שקנה הראשון בה קנה כלומר כיון דקנין הראשון לא הי' אלא לאחר ל' יום וקונה ומשיי' הוא ועכשיו שבא השני וקדשה קדושין גמורין נימא דהשאר מה ששייר הראשון השני בא וגומר וליפקעו קידושי הראשון לגמרי: '''{{עוגן1|א"ל}} וכי יש נפשך בעריות.''' וכי אומרי' מה נפשך להקל היכא שיש כאן צד ערוה וכה"ג איתא בכמה דוכתי ביבמות: '''{{עוגן1|מהו}} כדון.''' ומה טעמא לפי שכל אשה שאינה קנויה גמורה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה ואפי' בא השלישי וקדשה אחר שקדשה השני קדושין גמורין יש לו בה צד קידושין דכיון שהראשון אמר מעכשיו הוה לי' קנויה ומשויירת וקידושי הכל תופסין בה כל זמן שאינה נגמרת להראשון וכן אין קידושי השני יכולין להפקיע של הראשון הואיל שבמקצת קנויה היא להראשון: '''{{עוגן1|נתן}} לה בשחרית.''' הראשון שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשוייר' היא ואין השני קונה בה קנין גמור: '''{{עוגן1|חד}} דויד.''' חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמו ואפי' בתוך ל' כיון שהראשון גירשה קודם שקדשה זה: '''{{עוגן1|אר"ז}}.''' דלא היא אלא לאחר ל' הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרי קדושי הראשון בכל הל' יום לשיחולו הגירושין שלו וכשיבא אחר שלשים אז חלו הקידושין והגירושין של הראשון כאחת וקונה השני קנין גמור ונפקא מינה אם בא עוד אחר וקדשה בתוך שלשים תפסו בה ג"כ קידושין שלו: '''{{עוגן1|אבל}} אם הוסיף בה השני קנין גמור.''' כלומר אבל בהא מודה ר' זעירא. אם לאחר שהוסיף בה השני וקנה לה קנין גמור לאחר שלשים ומת או גירשה אסורה היא לראשון דקורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וגו' דאע"פ שגרשה הראשון קודם שחלו קידושין שלו מכל מקום כשיבא הזמן שחלו הקידושין והגירושין כאחת והיינו לאחר שלשים גרושתו של הראשון מיקריא ואסורה עליו לאחר מיתתו וגרושין של השני משום מחזיר גרושתו משניסת: '''{{עוגן1|היו}} שניהן כהנים.''' ולאחר שגרש גם השני מיירי שניהן אסירין בה והכל להשמיענו שאפי' גרושי הראשון שהיו קודם זמן הוו עכשיו גירושין וכן שניהן אחין כל אחד אסורה לו משום גרושת אחיו: '''{{עוגן1|היו}} שלשה אחין וקידשוה שנים מהן.''' בגוונא דקאמר במתני' אחד אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחיו וקדשה בתוך שלשים דעכשיו קדושי שניהם עליה ומתו מהו שמותר השלישי לייבם אותה אם כיבמה הבאה משני בתים היא או לא: '''{{עוגן1|הדא}} היא דתני ר"ח.''' ופשיט לה דדמיא להא דתני ר' חייא ושנויה היא ביבמות פ' ד' אחין גבי מתני' דקתני ג' אחין ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין כגון זו שעדיין לא יצאתה מזיקת יבום של הראשון שאין יבמה יוצאה מזיקת' אלא בביאה וניתוסף עליה זיקת מאמרו של השני וה"נ כן דקידושי שניהם אהנו בה דהואיל והאח השני קידשה קודם שגמרו קדושי הראשון תפסו בה שניהם והויא אשת שני מתים ואסור' להתייבם: '''{{עוגן1|היו}} שני אחין וקידשוה שניהן.''' בגוונא דאמרן דהויא מקודשת במקצת לשניהן ומת אחד מהן בלא בנים מהו שיהא השני מותר בה: '''{{עוגן1|מה}} נפשך.''' מותרת לו מה שקנה בה בקדושיו במקצת קנה בה והשאר שהיו עליה מחמת קדושי אחיו נפלה לו עכשיו לייבום מאת אחיו: '''{{עוגן1|ר'}} יודן בר פזי אמר אסור בה.''' כדמפרש ר' יוסי טעמא כל יבמה שאין כולה לפנים שאינה כולה לפני היבם שהרי אינה זקוקה לו אלא במקצת: '''{{עוגן1|צד}} הקנוי שבה.''' צד שהוא קנוי לו ואינה זקוקה ליבום הרי אותו צד נידון משום ערוה שאינה יכולה להתייבם וא"כ הוי לה צד השני כצרת ערוה והרי ערוה פוטרת צרתה ואסורה להתייבם: '''{{עוגן1|יאות}} אמר ר' יודה בר פזי.''' ומטעמא אחרינא הוא דכלום נפלה לו לייבום לא מחמת אחיו ולאחיו היתה אסורה מחמת קידושין של זה ולא היא מותרת בתמי' ואע"ג דמצינו טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כדחשיב להו בפ' יש מותרות התם אסירא וקיימא כגון אלמנה לכ"ג כו' אבל הכא האיסור על אחיו מחמתו הוא: '''{{עוגן1|בת}} כהן לישראל לא תאכל בתרומה.''' קתני במתני' לכן צריכ' שאפילו השני כהן לא תאכל בתרומה מחמת קידושי הראשון שעליה: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף