עריכת הדף "
פני משה/סנהדרין/ג/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> מתני' היו מכניסין את השני דבשעת בדיקת הראשון לא היה שם כדתנן במתניתין דלעיל: '''{{עוגן1|יוסיפו}} הדיינין.''' שנים ונמצאו יש כאן חמשה ונושאין ונותנין בדבר. גמ' שעירים. ולקח את שני השעירים כתיב מיעוט שעירים וכו' שוין במראה ובקומה ובדמים וכל אלו ברייתות בספר' וספרי הן וגרסינן מקצת הסוגיא בפ"ו דיומא וכל הסוגיא לקמן בפ' שבועת העדות: '''{{עוגן1|והכתיב}} ועמדו שני האנשים אשר להם הריב.''' ומעתה נדרוש ג"כ שיהו שני בעלי הדינין שוין במדרגתן והא קרא לא משמע הכי דכתי' לא תטה וגו' וא"כ הוא דן עם חבירו שאינו גר ואינו יתום אלא שני מופנה הוא לג"ש דאשה וקטן פסול לדון: '''{{עוגן1|ונאמר}} להלן וישארו שני אנשים.''' במחנה ובסנהדרין כתיב: '''{{עוגן1|ולא}} מעידה.''' לשון שאילה הוא אם אשה פסולה נמי להעיד: '''{{עוגן1|ונאמר}} להלן.''' על פי שנים עדים יקום דבר: '''{{עוגן1|אף}} כאן על פי שני עדים.''' כלומר דאף כאן בעדים הכתוב מדבר דועמדו שני האנשים בעדים זוממין משתעי וכתיב אנשים ולא נשים והשתא לא איצטריך ג"ש דפסולה לדון דממילא נפקא לן דמכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן בפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד: '''{{עוגן1|א"כ}} מה ת"ל שני.''' כלומר דנהי דשני איצטריך לג"ש ללמוד דבעדים הכתוב מדבר מ"מ בהאי קרא גם בבעלי דינין משתעי כדכתיב אשר להם הריב וא"כ שני אבעלי דינין נמי קאי דלא מפקינן קרא ממשמעותיה לגמרי ולענין מאי נאמר שני עליהן שהרי שלשה ג"כ באין לדין: '''{{עוגן1|שלא}} יהא אחד עומד וכו'.''' שיהיו שניהם שוין לפניך: '''{{עוגן1|אף}} הנידונין וכו'.''' דאע"ג דאם רצה להושיב את שניהן מושיב מיהו בשעה שמקבלין דינן והיינו שעת גמר דין שאומרים להן אתה זכאי אתה חייב צריכין הן לעמוד דקרא בבעלי דינין נמי איירי: '''{{עוגן1|לא}} יומתו אבות בעדות בנים.''' האחין שהן שתי אבות לא יומתו בעדות ביניהם וקרא דכתיב אבות לשון רבים באחין משתעי ולפי שהן קרובין מן הכל: '''{{עוגן1|מיכן}} שלא יהו עדים קרובין של נידונין כ"צ לומר.''' וכן הוא בשבועות: '''{{עוגן1|ומנין}} שלא יהו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן וכו' כצ"ל.''' דהכא שייכא להא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות: '''{{עוגן1|אם}} את אומר כן.''' שיהו העדים קרובים זה לזה לא נמצא שיהיה האחד נהרג על פיו של השני קרובו שהרי עדותו עמו גרס לו שיהרג ואי לאו דאסהיד עמיה לא הוה מיקטיל דהא עד שיזומו שניהן בעינן: '''{{עוגן1|ומניין}} שלא יהו העדים קרובים של דיינין הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין.''' שהרי הדיינים מקבלין הזמה עליהן ונמצאו נהרגין על פי קרוביהן: '''{{עוגן1|ומניין}} שלא יהו הדיינין קרובין וכו'.''' וקאמר דמהקישא אתיא: עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר"ע דדריש לה מקרא דלא יומתו בהאי ברייתא דלעיל: '''{{עוגן1|כר'}} ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל דריש לה מדרשא אחריתי. ול"צ לגרוס מנין וכן לא איתא בשבועות: '''{{עוגן1|שלא}} יהא העדה לא קרובי מכה וכו'.''' כדמפרש לה ר' יוסי שאם אתה אומר כן שיהו קרובין למוכה נמצאת אומר שב"ד בעצמן הן גואלי הדם וקרא כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם והשתא נפקא לן ג"כ שלא יהו קרובי מכה שמסתמא הן יהפכו בזכותו וכתיב ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה השופטת צריך שלא יהו קרובי המוכה אף עדה המצלת לא יהו קרובי המכה ומיכן שלא יהו הדיינין כלן קרובי הנידונין: '''{{עוגן1|ומנין}} שלא יהו העדים וכו'.''' כדלעיל: '''{{עוגן1|בכשרים}} ולא בפסולין.''' מתני' דפ' שבועת העדות היא ואגב דגריס התם לפרשה גריס אלה נמי הכא ומייתי לכל הסוגיא: '''{{עוגן1|יצא}} פסול שאין בעדותו כלום.''' ואם לא הגיד אינו חייב: '''{{עוגן1|בפני}} ב"ד.''' קתני התם דאינן חייבין עד שישביע עליהן בפני ב"ד ולהוציא נמי עד אחד שאין הגדה שלו בפני ב"ד מהני לחיוב ממון: '''{{עוגן1|בשאמרו}} לו הרי את מקובל עלינו כשנים.''' דמהני עדותו לחיוב ממון: '''{{עוגן1|יכול}} יהא חייב.''' בקרבן שבועה אם לא הגיד: '''{{עוגן1|ת"ל}} והוא ראה או ידע אם לא יגיד וגו' את שהוא כשר לעדות מן התורה.''' והן שני עדים יצא עד אחד שאין כשר מן התורה להעיד בלבדו ואפי' קבלוהו עליהם כשנים פטור: '''{{עוגן1|שלא}} בפני ב"ד.''' קתני התם לחכמים דלעולם אינו חייב דמקום כשהוא מגיר משלם זה ממון בעינן. יצא חוץ לב"ד שאין הגדתו מחייבו ממון לזה ויכול הוא לחזור מדבריו בב"ד: '''{{עוגן1|ומכין}} לשני עדים.''' דוקא הא קרא והוא עד כתיב: '''{{עוגן1|ת"ל}} והוא עד הרי כאן שנים וכר' ישמעאל.''' והכי גרסינן לה בשבועות: '''{{עוגן1|הרי}} הוא בכלל שנים.''' הרי משמעות הכתוב שהן שנים עד שיפרוט לך הכתוב שהוא עד אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש ומדפרט הכתוב כאן אחד ש"מ דבכל מקום שנאמר עד סתם שנים במשמע: '''{{עוגן1|אשכח}} תני ר' ישמעאל שני עדים.''' כצ"ל וכן הוא בשבועות. כלומר עד כאן מצינו מדרשת ר' ישמעאל דדוקא בשני עדים הוא דחייבינן בשבועת העדות: '''{{עוגן1|עד}} א' מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי.''' דנהי דמשבועת עדות פטור הוא שאין בהגדתו לחיוב ממון כלום מיהו הא קא מיבעיא לן אם הוא חייב קרבן שבועה משום שבועת ביטוי לשעבר שכפר בזה שהשביעו וכגון ששגג בקרבן כדין שבועת ביטוי לשעבר שאומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל א"י שחייבין עליה קרבן: '''{{עוגן1|איפשר}} לומר.''' בתמי' ה"ז אחר ראוי לצרפו עמו לענין עדות ואם יכפור גם האחר ראוי הוא לצרפו לענין חיוב שבועת העדות והיאך את מחייבו משום שבועת ביטוי הא שבועת הביטוי אינה נוהגת אלא בשבועה שאין הדיינין משביעין אותה: '''{{עוגן1|קרוב}}.''' שאין שייך כלל בשבועת העדות מהו שיהא חייב בכפירתו משום שבועת ביטוי: '''{{עוגן1|ייבא}} כהדא וכו'.''' מסקנת הבעיא היא כלומר מי נימא דפשטינן לה מדשמואל דאמר בעינן בשבועת ביטוי מילתא דאיתא בלשעבר ובלהבא ואם אמר שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן פטור מאחר שאין בידו לבא שאינו יכול לומר השבועה להבא שבועה שיתן פלוני לפלוני אין בידו נמי לשעבר דמילתא דליתא בלהבא ליתא בלשעבר וה"נ הרי אינו יכול להשביעו להבא לכשיהיה יודע לו עדות וא"כ ליתא נמי בלשעבר: '''{{עוגן1|או}} כהדא וכו'.''' או דילמא כדרב דס"ל דלא קפדינן בשבוע' ביטוי אלא דליהוי מילתא דאיתיה בלאו והן אבל בלהבא לא קפדינן כדאמר על האי מתני' דלקמן: '''{{עוגן1|אמר}} לו.''' לש"ח היכן שורי וכפר בו וא"ל איני יודע מה את סח והוא שמת או נשבר וכו' דתנן בסוף דשבועות דפטור משבועת הפקדון הואיל ולא כפר ממון בשבועה זו דבלאו הכי ש"ח פטור מכולן ואמר רב עלה דפטור משום שבועת הפקדון אבל חייב הוא משום שבועת ביטוי ואע"ג דליתי' בלהבא שהרי אין בידו לשבע אם ימות או לא ימות וה"נ אע"ג דליתיה בלהבא יהא חייב משום שבועת ביטוי ולא איפשיטא עד לקמן: '''{{עוגן1|ר'}} יוחנן.''' פליג אדרב גבי שבועת הפקדון דמאחר שמצוה על הנפקד לפייסו להמפקיד שאע"פ דמדינא פטור הוא מ"מ מצוה שיפייסו על שנאבד ממונו על ידו וכיון דמפייסו לזה שוב אינו חייב משום שבועת ביטוי שכפר בו בתחלה: '''{{עוגן1|על}} דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו.''' וכי לא מודה רב דעכ"פ מצוה עליו לפייסו: '''{{עוגן1|מפייסו}} על האמת ואינו מפייסו על השקר.''' כלומר ודאי דמצוה לפייסו אלא דיכול הוא לפייס אותו על האמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייסו על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דבזה לא שייך פיוס והלכך חייב משום שבועת ביטוי: '''{{עוגן1|תני}} ר' ישמעאל ונשא עונו קרבן.''' כלומר דר' ישמעאל כרב ס"ל דאף דבמקום דלא שייכא שבועה דאיתי' בדידיה כגון בשבועת הפקדון דלעיל מיחייב משום שבועת ביטוי וכן נמי לענין בעיא דלעיל קרוב מהו שיהא חייב משום שבועת ביטוי והשתא פשיט לה מדר' ישמעאל דונשא עונו כתיב מכל מקום בעי קרבן לכפרה ואם אינו חייב משום שבועת עדות דלאו בר הגדה הוא מיחייב הוא משום שבועת ביטוי: '''{{עוגן1|מנן}} ליה בית דין.''' כלומר בכה"ג דלאו בר הגדה הוא וליכא למילף דבמקום שהוא מגיד חבירו משלם ממון בעינן כדילפינן לעיל ומנין שעכ"פ שיכפור בפני ב"ד בעינן: '''{{עוגן1|ילפין}} אגדה אגדה.''' כתיב הכא אם לא יגיד וכתיב בזקן ממרא והגידו לך את דבר המשפט מה להלן ב"ד אף כאן בית דין: '''{{עוגן1|כהדא}}.''' השתא מהדר הש"ס לעניינא דהכא ואמתני' קאי ואח"כ מכניסין את השני וקאמר דדין צירוף העדות בפלוגתא דתנאי הוא א"נ אהא דקאמר לעיל אחד ראוי לצרפו וכו' קאי: '''{{עוגן1|אא"כ}} ראוי שניהן כאחת.''' את העדות: '''{{עוגן1|בעדי}} בכורה.''' שמעידין ששמעו מאביו שאמר זה פלוני בני בכור הוא דמצטרפין זה עם זה ואפי' לא שמעו שניהן כאחד דמילתא דעבידא לגלויי היא: '''{{עוגן1|ובעדי}} חזקה.''' שמעידין שאכל שלש שנים שהשדה בחזקת שהיא שלו מצטרפין אפילו זה מעיד שאכל שלש ראשונות של שמיטה וזה מעיד על שלש אחרונות משום דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא: '''{{עוגן1|אף}} בעדי סימנין כן.''' כשמעידין על ב' שערות מצטרפין כדמפרש ואזיל: '''{{עוגן1|מה}} דפשיטא.''' כלומר בהא ודאי פשיטא לן כשאחד אומר בגבו ואחד אומר בגפו דאמרינן במס' נידה שתי שערות שאמרו אפילו א' בגבה ואחד בכריסו אחד ע"ג קשרי אצבעותיו של יד והיינו בגפו דקאמר הכא וא' ע"ג קשרי אצבעותיו של רגל גבה וכריסה שתיהן במקום הערוה וגבו הוא למעלה במקום התפוח והשתא קאמר כשזה מעיד על ב' שערות בגבו וזה מעיד על ב' שערות בגפו שהן קשרי אצבעות ולא כלום הוא דהוי חצי עדות שאין על שתי שערות של מקום אחד כ"א עד אחד: '''{{עוגן1|אחד}} אומר ראיתי שערה וכו'.''' כלומר ופשיטא כשזה מעיד על שערה אחת בגבה וזה על שערה אחת בכריסה דלאו כלום הוא דהוי חצי עדות וחצי דבר: '''{{עוגן1|כ"ש}} גבו וגפו.''' בשאחד מעיד על שערה אחת בגבו ואחד על שערה אחת בגפו דכ"ש דלאו כלום הוא דכיון דהן רחוקין זו מזו נלמד במכ"ש מגבו וכריסו דלאו עדות הוי: '''{{עוגן1|שנים}} אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו.''' דעדות שלם הוא אלא שחצי דבר הוא שאין כל כת וכת מעידה אלא על שערה אחת בזה פליגי ר' יוסי ורב הושעיה: '''{{עוגן1|מאן}} דמר פסול כמעיד על חצי סימן.''' דכיון דכל כת על חצי סימן היא דמעידה אינן מצטרפין: '''{{עוגן1|ומאן}} דמר כשר.''' ס"ל דלאו חצי סימן הוא דבכל אחד מן המקומות שמעידין אני אומר שמא נשרו והיתה שם עוד שערה אחת בתחלה: '''{{עוגן1|ר'}} בא אומר דברי הכל כשר.''' דהואיל וכל אחד מעיד על סימן שלם אע"ג דחצי עדות הוא מצטרפין ולר' בא דבר שלם וחצי עדות עדיפא ליה ולא דמי לדלעיל אחד אומר ב' שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בגפו דשאני הכא הואיל ובמקומות הסמוכין הן מעידין כמקום אחד הוא: '''{{עוגן1|ר'}} חגיי.''' סבירא ליה דברי הכל פסול דלדידיה עדיפא ליה חצי דבר ועדות שלם מדבר שלם וחצי עדות והלכך אפי' מאן דמכשר לעיל מודה הכא דפסול: '''{{עוגן1|ר'}} יוסי אמר במחלוקת.''' כמו דפליגי לעיל רב יוסי ורב הושעיה בחצי דבר ועדות שלם כן נמי פליגי בדבר שלם וחצי עדות: אמר רבי יוסי לר' חגיי צ"ל וכן הוא בסוט' ובשבועות ובעיקר הסוגיא גירסא דהכא היא עיקר ובסוטה ובשבועות נשתבשה הגירסא: '''{{עוגן1|הא}} רבי יודן אמר דכוותי.''' ומה טעמא פליגת בהא: '''{{עוגן1|ועל}} רביה אנא פליג.''' אר' יוסי גופיה הוא דקאמר עלך אנא פליג שאתה רבו ומכ"ש עליו ומה אתה מביא ראיה ממנו: '''{{עוגן1|יאות}} אמר ר' חגיי.''' דד"ה מודים בזה שאין מצטרפין דמה אילו שטר שחתום בארבעה עדים עליו: '''{{עוגן1|זה}} מעיד על שנים וזה מעיד על שנים וקרא עליו ערעור.''' כלומר שלאחר שקרא על השטר ערער לומר שהוא מזויף ובאו עדים לקיים ולהעיד על חתימתן וא' מעיד על שנים מהן והשני על שנים האחרים: '''{{עוגן1|שמא}} כלום הוא ואין כל חתימה צריך שני עדים.''' בתמיה כלומר דהא ודאי לא כלום הוא ואפי' כל א' מעיד על השנים מהחתומים אין זה כלום דצריך שני עדים על כל חתימה והכא ליכא אלא עד אחד על כל השנים: '''{{עוגן1|והכא}}.''' וכן ה"נ צריך שני עדים על כל סימן וסימן ואפילו למאן דמכשר לעיל ביש ב' עדים על כל סימן הכא מודה הוא דפסול: '''{{עוגן1|שמע}} לה משני חזקה.''' צ"ל וכן הוא שם. משני חזקה הוא דיליף דאין מצטרפין דכמו גבי חזקה אלו א' מעיד וכו' דלאו כלום הוא משום דכל חזקה וחזקה דמשלש שנים רצופות צריך שני עדים וליכא וה"נ כן: '''{{עוגן1|כהדא}}.''' אפלוגתא דר' יהושע בן קרחה ורבנן דלעיל קאי דתליא בהא דלקמן: אין שומעין מן העדים לקבל עדותן אא"כ באו להעיד שניהן כאחת: '''{{עוגן1|ולכשיבא}} שני.''' אפי' למחר שומעין את דבריו: '''{{עוגן1|הא}} ר"ש בן יקים.''' הוא יודע: '''{{עוגן1|אמר}} יקום לעיל.''' כלומר דסמכיה ואמר יהא למעלה במדרגה: '''{{עוגן1|כיון}} דסלק.''' לאחר שסמכו שאל לו אם שמע הלכה כר' נתן. א"ל זה שמעתי שמודה הוא ר"י בן קרחה לר' נתן א"ל ולהדא צורכא וכי לזה הוצרכתי לשאול פשיטא דמודה לו שהרי אפי' עיקר ראיית העדים ס"ל לר"י בן קרחה דאין צריך שיראו כאחד ומכ"ש בהגדת עדותן דלא בעינן שיעידו כאחד: '''{{עוגן1|ולא}} אתכוון וכו'.''' עכשיו יודע אני שלא נתכוון ר"י ב"ח לומר שר' שמעון בן יקים יודע מזה אלא כדי להעלותו ולסמכו שהיה יודע דגברא רבא הוא בלאו הכי ראוי לכך: '''{{עוגן1|ועבדין}} ליה גזר דין.''' כותבין פסק דין ע"פ אותן עדות כשקיבל שלא בפניו ולשיבא ויערער ערעורו קיים ואם יש לו עדות להכחישן יבא ויכחיש וכלומר שלא הפסיד בזה כלום במה שקבלו שלא בפניו: '''{{עוגן1|מקבלין}} העדות בלא בעל דין.''' מאחר ששלחו אחריו ג"פ ולא בא וכותבין הפסק דין: '''{{עוגן1|כהדא}}.''' עובדא כהנא נפטר ושבק לר' יאשיה שהוא היה יורשו והיה לו איזה דין עם אחד וקיבל ר' אלעזר העדים שהיו יודעין בזכות של ר' יאשיה שלא בפניו וזיכה לו ושלא בפני הבעל דין האחר ג"כ היה: '''{{עוגן1|ולא}} עוד אלא דשבק ספרים.''' מילתא אחריתא היא דאסיק בהאי עובדא ולא עוד זאת עשה ר' אלעזר אלא דגם זו שמענו מעובדא דידיה דזה כהנא הנפטר הניח ספרים וכתב ר"א לירתוי דידיה דהוא ר' יאשיה ובחוץ לארץ היה דאין לך להוציא הספרים מכאן לפי שהספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן ח"ל. אם כתב. בתחלה ע"מ להוציאן ח"ל מוציא. לעובדא את שאיל לי. הלכה למעשה שיש לך ספרים ואתה רוצה להוציאן וא"ל לא להלכה למעשה אלא לידע הדין והורע בעיני ר' זעירא דלא אמר ליה לעובדא והיה צריך להשיב לו ובשביל לידע מהו היה אומר בזה הדין ועכשיו דהשיב לא לאו לעובדא לא חש להשיבו. ר' ירמיה היה לו דין עם אחד. וקבלו העדות שלא בפניו ונתחייב בדין והיה מצטער על זה איפשר דהדין כך שמקבלין עדות שלא בפניו ולחייבו. לא עלון בפירקא. בדרשה בבה"מ בההוא יומא ודחק ר' הונא ונכנס ומצא לר' ירמיה שיושב ומצטער לידע דין זה אם מקבלין שלא בפניו ואפי' היה הבעל דין עמהן בתוך העיר וא"צ לשלוח אחריו והשיב לו ר' הונא ראיתי כן דעתון דרבנן דעבדי הכי: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף