עריכת הדף "
פני משה/גיטין/א/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אם}} רצה להחזיר בשניהן.''' קידם שיגיע ליד האשה והעבד: '''{{עוגן1|יחזיר}}.''' ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן דחוב הוא להן: '''{{עוגן1|וחכמים}} אומרים בגיטי נשים.''' יכול הוא לחזור שחוב הוא לה שמאבדת מזונותיה: '''{{עוגן1|אבל}} לא בשחרורי עבדים.''' כדמפרשי טעמא שהרי אם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שיכול הוא לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך אלא חזור על הפתחים והילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי וכי מגרש לה מפסיד לה מזוני והל' כחכמי': '''{{עוגן1|והרי}} הוא פוסל את עבדו מן התרומה.''' בגט זה ואם עבד ישראל הוא מפסידו בשפחה כנענית ואע"ג דמתירו בבת חורין עבדא בהפקירא הוא דניחא ליה וא"כ חובה הוא לו: '''{{עוגן1|מפני}} שהוא קנינו.''' כלומר הא דאוכל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קניני של כהן ובלאו הכי יכול לפוסלו מן התרומה כדמפרש בגמרא והילכך כי משחרר לי' אע"פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זה קרוי חובה וכן בעבד ישראל כי משחרר ליה ומתירו בבת חורין עדיפא ליה דזכות של שיחרור גדול מהפקירא: '''{{עוגן1|לא}} יינתנו לאחר מיתה.''' דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה וכן שטר שחרור כי מטא לידי' הא מית ופקע רשותיה מיניה: '''{{עוגן1|תנו}} מנה יתנו לאחר מיתה.''' דדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ואע"ג דלא אמר מנה זה לא חיישינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} אתר את אמר תן כהולך.''' כלומר דמקשה הש"ס הא בעלמא אמרינן תן כהולך הוא ולאו כזכי דמי כדאמרי' בשנים אוחזין דף י' גבי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשנתינו דתנן התם אמר תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה משום דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי וכן אמר שם בהאי תלמודא הלכה ב' אלמא תן לאו כזכי דמי: '''{{עוגן1|והכא}} את אמר תן כזכה.''' דמפרש טעמא מפני שזכין לאדם שלא בפניו ומשני כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי וכן זכה גט זה לעבדי דבאמת מיירי דאמר זכה והילכך לחכמים בשחרורי עבדים זכות הוא לו וקנה אבל אם אמר תן לאו כלום הוא: '''{{עוגן1|לשון}} מתניתא אמרה כן.''' והכי מוכח מלישנא דמתני' דקתני לפי שזכין אלמא בלשון זכיה מיירי: '''{{עוגן1|רבי}} מאיר אומר.''' השתא מפרש טעם פלוגתייהו במתני' דר"מ ס"ל חובה הוא בין לאשה בין לעבד והילכך בשניהם יחזיר ורבנין כו' כדפרישית במתני': '''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' לרבנן דקאמרי לעולם זכות היא לעבד והגע עצמך אם היה עבדו של קצין ושר והרי חובה הוא לו דלא ניחא ליה ליפיק מיניה: '''{{עוגן1|חברייא}} אמרי.''' דהכא נמי בעי ר' יוחנן על דקאמרי דחובה היא לאשה לעולם הגע עצמך אם היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה שתצא ממנו: '''{{עוגן1|לית}} לך אלא כהדא.''' כלומר לא תימא דטעמייהו משום דזכות לעבד וחובה לאשה לחוד הוא דהא זימנין איפכא משכחת לה אלא ה"ק רבנן לר"מ דקאמר דחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה וע"ז השיבו לו: '''{{עוגן1|אילו}} המוכר את עבדו שלא מדעתו.''' שלא מידיעתו שמא אינו מכור הוא והילכך לא שייך ביה לקרות חובה משום שפוסלו מן התרומה דליבעי דעתו של עבד דהא אי בעי מוכרו לישראל בלא ידיעתו ופוסלו מן התרומה כל היכא דאיתיה: '''{{עוגן1|והמגרש}} את אשתו שלא מדעתה.''' כלומר שלא בידיעתה דאע"ג דאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום ידיעתה בעינן שצריך שתדע שמגורשת ממנו: '''{{עוגן1|שמא}} מגורשת היא.''' בתמיה דהא כל זמן שלא קיבלה גיטה ודאי אינה מגורשת והילכך אינו יכול לזכות לה גט בלא ידיעתה: '''{{עוגן1|מפני}} שהוא קנינו א"ר אבין קנינו הוא כו'.''' כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה הוא מפני קנינו והרי יכול לפוסלו מן התרומה בלתי ידיעתו דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כדאמרן: '''{{עוגן1|האומר}} טבי עבדי.''' לאו דוקא אלא איש פלוני עבדי ונקט לטבי שהוא מפורסם לעבד בש"ס וברייתא זו הובאה בבבלי השולח דף מ': '''{{עוגן1|עשיתי}} בן חורין כו'.''' כלומר אם אמר באחד מן הלשונו' הללו זכה העבד: ובלבד בשטר האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני: '''{{עוגן1|יעשה}} בן חורין.''' משמע לשון עתיד ובבבלי התם גריס אעשנו ר' אומר זכה דהכי משמע אעשנו בן חורין עכשיו בשטר זה שאני מוסר לו: '''{{עוגן1|וחכ"א}} לא זכה.''' שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו לעשותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר: '''{{עוגן1|תנו}} שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה כו'.''' ובתוספתא גריס איפכא וכח"א לא זכה דאין שטר לאחר מיתה אבל כופין את היורשין לשחררו ולקיים דברי המת ולגי' האי תלמודא צ"ל דהא דקאמר כופין את היורשין אדברי רבי קאי: '''{{עוגן1|בסתם}} חלוקין.''' כדמפרש ואזיל שלא אמר אלא תנו סתם דבמה אנן קיימין אם באומר בפי' שחררו אפילו רבי מודה דזכה ואם באומר כתבו ותנו אפי' רבנן מודו דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה: '''{{עוגן1|אלא}}.''' ע"כ כן אנן קיימין באומ' תנו סתם ולר' כאומ' כתבו ותנו ולא כלום הוי ולרבנן האומ' תנו לא נתכוין בשטר אלא שחררו קאמר: '''{{עוגן1|האומר}} ינתנו כל נכסיו לפלוני.''' ואותו פלוני הוא כהן: '''{{עוגן1|אע"פ}}.''' שזה אמר אי איפשי בהן זכה והעבדים אוכלין בתרומה בשבילו: '''{{עוגן1|זכו}} בהן היורשין.''' של הנותן: '''{{עוגן1|בסתם}} חלוקין.''' שבתחילה שתק ולא נתברר לנו דעתו כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם משקיבל הלה עליו משעה ראשונה כשנתן לו ונתרצה במתנה זו אף רשב"ג מודה דזכה בהן: '''{{עוגן1|אם}} בשלא קיבל עליו.''' אלא צווח מעיקרא ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו דשל יורשי הנותן הן: '''{{עוגן1|אלא}} כן אנן קיימין בסתם.''' בשעה הראשונה שתק ולבסוף צווח: '''{{עוגן1|רבי}} אומר לית בר נש.''' אין אדם יכול לומר אח"כ אי אפשי אלא מכיון שקיבל עליו שלו הן ושוב אינו יכול לחזור: '''{{עוגן1|הוכיח}} סופו על תחלתו.''' שלא נתרצה משעה הראשונה במתנה והילכך שתק בתחילה: '''{{עוגן1|האומר}} תן מנה זה לפלוני כו' לא יחזיר.''' דבמלוה ובפקדון בין שאמר תן בין שאמר הולך הוי כזכי וכשהגיע ליד השליח זכה בשביל המקבל ואין המשלח יכול לחזור ובפקדון דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דודאי ניחא לבעליו שיצא מתחת ידו אבל בלאו הכי לא דקי"ל יכול המפקיד לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ושמא לא ניחא ליה ולא זכה זה בשבילו והכי מסיק לה בבבלי דף י"ד: '''{{עוגן1|וחייב}} האיש באחריותו.''' אע"פ שזכה השליח בשביל זה מכל מקום המשלח חייב באחריות עד שיקבל אותו האיש מי שנשתלח לו את שלו: '''{{עוגן1|המתנה}} כחוב.''' דגם במתנה הוי הולך כזכי ואינו יכול לחזור: '''{{עוגן1|הלך}} ומצאו שמת.''' זה שנשתלח לא יחזיר למשלח ואם מת יתן ליורשיו אבל אם אמר זכה או קבל כו' יתן ליורשיו של המקבל שכבר זכה בהן בשעת המתנה: '''{{עוגן1|ואם}} לאחר מיתה זכה.''' שבשעת מתן מעות כבר מת זה יחזיר למשלח: '''{{עוגן1|שאין}} אדם זוכה בכתב לאחר מיתה.''' אשטר מתנה קאי ולאו דוקא ובמנה נמי לא זכה כיון דליתיה למקבל בשעת מתן מעות: '''{{עוגן1|מי}} שאמר מנה זה כו'.''' כולן כהולך הן וזכה ואם רצה לחזור לא יחזור: '''{{עוגן1|והדין}}.''' מי שזכה בדבר בשביל חבירו לא יכול ג"כ לחזור וליתנו מידו: '''{{עוגן1|דילמא}}.''' מעשה היה בר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בן כיפר שירדו לבבל לגבות חוב אחד בשביל חבירם של כאן ומסרום לידם: '''{{עוגן1|ואיתאמרת}} עליהון.''' ושוב נאמר עליהן לשון הרע ורצו להוציא המעות מידם ולא רצו להחזיר ואמרו להם כבר זכינו בשביל חבירנו: '''{{עוגן1|אמרין}} לון.''' בני אותה העיר אנחנו רוצים שתקבלו עליכם בטוב כלומר אחריות אם יאבדו ויאנסו מידכם ולא רצו ואמרו להם שומרי חנם אנחנו ואין אנו מתחייבין עצמינו בכלום: '''{{עוגן1|אתון}}.''' באו אצל ר' דוסתאי ונתרצה להחזיר ואמר להם ההנו כולה הנה. כל המעות לפניכם: '''{{עוגן1|נסבון}}.''' לקחוהו לר' יוסי שלא נתרצה בכך: '''{{עוגן1|ופטרוי}}.''' כפתוהו ויסרו אותו והכוהו והוציאו ממנו בכח: '''{{עוגן1|כד}} סלקון.''' כשעלו לכאן בא רבי יוסי אצל רבי ינאי לקבול על רבי דוסתאי וא"ל ראה מה עשה לי בנך: '''{{עוגן1|אילו}}.''' הי' משוה בדעתו עמי לא היו מוציאין כלום מידינו: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' ינאי מפני מה עשית כך וא"ל ראיתי אותן ב"ד שוה כלומר כולם שוין בדעתם ואין מוחה בידם והן בעלי אימה ומרי נפש כובעיהן כו' ומדברין מחצין כלומר קולן עבה ובכח ונראה הדיבור יוצא מטיבורן ויוסי אתי כפות והרצועה להלקותו עולה ויורדת ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבא שאמסור עצמי להריג' ולכך נתרציתי להם: '''{{עוגן1|הדא}} דתימר בהוא דלא יכיל מיקמיה טבאות.''' כלומר דוקא בשאינו יכול לעמוד בטוב כנגדם והוי אונס כהאי עובדא שאז פטור השליח כשהחזיר אבל אם יכול לעמוד כנגדם פושע הוי אם החזיר: '''{{עוגן1|מיפק}} לון.''' מוציאין מזה השליח ונותנין לזה שזכה בשבילו: '''{{עוגן1|דין}} דמחל.''' המוחל שטר שיש לו על חבירו: '''{{עוגן1|מחל}}.''' שמחילה א"צ קנין: '''{{עוגן1|עד}} דמסר לי' שטרא.''' צריך שיחזור לו השט"ח שלו ואז הוי מחילה: '''{{עוגן1|אין}} צריך לומר כו'.''' שאפילו לא אמר זכה או קבל אלא תן אין היורשין יכולין לעכב: '''{{עוגן1|בשכיב}} מרע היא מתניתא.''' האי ברייתא מיירי בשכ"מ אבל במתנת בריא תן לאו כזכי הוא: '''{{עוגן1|אם}} בשכ"מ בהדא כו'.''' כלומר ומ"ט בשכ"מ אין צריך לומר זכה או קבל ובתן סגי: '''{{עוגן1|א"ר}} מנא קיימתיה.''' מה"ט דאמרי' דברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי והוי כבריא שכתב ונתן: '''{{עוגן1|והוא}} שמת כו'.''' כמפורש לעיל בכתובות והילכך אין צריך לומר כו': '''{{עוגן1|תנו}} מנה כו'.''' דקתני במתני' מוקי לה נמי ר' בא דבשכ"מ מיירי כדמוקי רב פפא בבבלי דף י"ג: {{מרכז|'''<big>סליק פירקא בס"ד</big>'''}} <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף