עריכת הדף "פני משה/בבא מציעא/ד/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הכסף}} קונה את הזהב.''' קסבר האי תנא דדהבא דחשיב טבעא הוי וכספא דלא חשיב פירא הוי ובמטבע אין קונין אבל בפירות קונין בענין שכשימשוך זה הפירות הוא קיום דבר ומתחייב זה במטבע שהתנה עמו ולפיכך הכסף קונה את הזהב ואין הזהב שהוא המטבע קונה את הכסף דפירי הוו לגבי דהבא:

'''{{עוגן1|הנחשת}} קונה את הכסף.''' דפרוטות של נתשת שאין טיבען חבוב כל כך הוו פירי לגבי דינרי כסף והכסף שהיא טיבעא לגבי נחשת אינו קונה את הנחשת:

'''{{עוגן1|מעות}} הרעות.''' שאינן יוצאות אלא בדוחק פירי הוו לגבי היפות:

'''{{עוגן1|אסימון}}.''' שנעשה במידת מטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה:

'''{{עוגן1|המטלטלין}} קונין את המטבע.''' אפי' למעות הרעות ואסימון דמטבע הוו לגבי מטלטלין:

'''{{עוגן1|כל}} המטלטלין קונין זה את זה.''' אם החליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו והאי כל לאתוי אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|זהו}} כללו של דבר.''' לכל דיני דמתני' כל הירוד מחבירו הוי כפירי לגבי החשוב ממנו וקונה אותו במשיכתו של הירוד:

'''{{עוגן1|מאן}} תניתא.''' מאן תנא להמתני' הכסף קונה את הזהב ר"ש בר' היא שלא רצה לחזור בו כמו שחזר ר':

'''{{עוגן1|ותני}} כהדא.''' כמו שאנחנו שונים הזהב קונה את הכף:

'''{{עוגן1|א"ל}} לינא חזור בי.''' איני רוצה לחזור שעד שהיית בחילך בתוקפך ובילדותך שנית לי הכסף וכו' ותופס אני זה לעיקר:

'''{{עוגן1|מילתיה}} דר' אמרה.''' שמעינן ממילתיה דר' שחזר בו בזקנותו וסבר דזהב כפירות הוו לגבי כסף דאע"ג דחשיב מ"מ הכסף שהוא יותר חריף להוצאה ועובר לסוחר הוי טיבעא לגבי דהבא:

'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה.''' מברייתא דר' חייה רבה שמענו דס"ל כמו ששנה ר' בילדותו דכסף הוו כפירות לגבי זהב וכדמפרש ואזיל מהאי עובדא:

'''{{עוגן1|ברת}}.''' בתו של ר' חייה רבו הלויתה לרב דינרין זהובים ובאת ושאלה לר' חייה אביה מפני שנתייקר הזהב אח"כ ועמדו ביותר ממה שהיו בשעת הלואה ולפיכך שאלה אם מותרת לקבלן עכשיו משום רבית וכיצד תתנהג:

'''{{עוגן1|א"ל}} שקילי.''' מותר לך לקבל ממנו דינרי זהב טבין ותקילין וש"מ דדהבא טבעא הוו ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא במעות הכסף דהן שהוזלו להנתן הרבה בדינר זהב ודינר זהב כדקאי קאי ומטבע הלוית' ומטבע יתקבל דאי אמרת פירא הוי א"כ הוה לי' כדין סאה בסאה שאסור להלות סאה פירות בשעת הזול וזה ישלם לו סאה בעת היוקר:

'''{{עוגן1|מברת}} ר' חייה ילפין.''' ומתמה הש"ס וכי אנחנו לומדין לדינא דר"ח ס"ל הכי ממעשה דברתיה הא בהדיא לא קאמר דדהבא טבעא הוי וטעמיה דשרי לה אפשר מטעם אחר שהי' לו:

אוף אבה שהוא אבי דשמואל היה לו ג"כ כמעשה זה ושאל לר' והתיר לו:

'''{{עוגן1|אף}} ר"י ור"ל תרווייהו אמרין.''' הכי דמותר וכדמפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|קרט}} בקרט ולקן.''' קרט לשון משקל הוא מלשון קורט וכלומר שהוא מכוון בלתי חסרון ודוגמתו תמצא בפ"ד ממעשר שני הל' א'. גבי מטבעות דאמר התם מילה מקרטטא וטבא מכוונת במשקלה וטובה. לקן הוא מין משקלת קטנה שהי' בימיהם כמו שעכשיו אומרים הזהב משקלו כך וכך במשקלות קטנות לפי מנהג המדינה. וכן תמצא דוגמתו שם. דינרא הכא בתרין אלפין ובארבאל בתרין אלפין ולקן. והכא נמי הכונה שאם הדינר זהב משקל במשקל הוא וכלומר שלא מחמת שהוסיפו במשקלו נתייקר אלא שהמשקל הוא בעצמו כמו שהי' בשעת הלואה מותר ואין אנו חוששין על שנתייקר דהמעות של כסף הן שהוזלו:

'''{{עוגן1|לקן}} בלקן אסור.''' אבל אם אנו רואין שההפרש הוא לקן בלקן בתחלה הי' משקל הדינר זהב לקן א' פחות ממה שהוסיפו עליו עכשיו וא"כ מחמת משקלו שניתוסף בו נתייקר אסור דהוי רבית וקמ"ל שצריך לחקור אחר זה:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דקידושין הלכה ו'. וסוגיא זו כתובה שם וביותר ביאור בכמה דברים:

'''{{עוגן1|כל}} הנעשה דמים באחר.''' ה"ק כל הנישום דמים באחר כל דבר שאם בא לתת אותו בדבר אחר צריך לשומו כמה שוה והיינו כל המטלטלין חוץ מן המטבע:

'''{{עוגן1|כיון}} שזכה זה.''' כיון שמשך האחד זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהם לפי שבמשיכת האחד את החפץ בתורת חליפין נקנה המקח לאחר בכל מקום שהוא:

'''{{עוגן1|הא}} ציבור בציבור לא קנה.''' דכיון דקרי למטלטלין נעשה ונישום בדמים ש"מ דבעינן שומא בשעת חליפין שצריך לשום זה כנגד זה ולידע כמה הן שוין אבל צבור בצבור דאין כאן שומא אינן נקנין בתורת חליפין:

'''{{עוגן1|ר'}} ירמיה בשם רב.''' קאמר דאפילו צבור בצבור קנה דלא ממעט התנא אלא מטבע דאין דרך לשומו ואינו נקנה בחליפין אבל כל המטלטלין שדרכן לשומן נקנין אע"פ שלא שמו עכשיו לידע ערכו של כל אחד ואחד דצבור בציבור החליפו ואינו ידוע כמה הן שוין נקנין הן בתורת חליפין:

'''{{עוגן1|ר'}} אבא.''' וכן אמר ר' אבא בשם רב:

'''{{עוגן1|אמברוקלין}}.''' אוצר ובפ' הנזקין דף נ"ו קמו וקלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערי:

'''{{עוגן1|המחליף}}.''' שהחליף אוצר באוצר בלתי לדעת כמה ערכן קנה:

'''{{עוגן1|ומשך}} בעל החמור את הפרה.''' ובמשיכתו נקנה החמור שהוא בבית בעליו לבעל הפרה כדתנן כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהוא:

'''{{עוגן1|ובא}} בעל הפרה למשוך החמור.''' לביתו ומצאה שבורה או מתה ונולד לנו הספק בעל הפרה אומר עד שלא משכת את הפרה שלי מת חמורך או נשבר וברשותך מת ובעל החמור אומר משמשכתי נשבר או מת וכבר היה קנוי לך ולך מת:

'''{{עוגן1|בעל}} החמור עליו להביא ראיה וכו'.''' דאע"ג דבעל החמור מוחזק הוא וקי"ל כל המוציא מחבירו והוא בעל הפרה עליו להביא ראיה שאני הכא בחליפין דכיון דנולד הספק בעיקר הקנייה לאו מוחזק מיקרי ועליו להביא ראיה:

'''{{עוגן1|מאן}} דלא סבר להא מילתא.''' ואינו יודע לחלק כן לא סבר במילי דנזיקין כלום:

'''{{עוגן1|לינא}} סבר הדא מלתא.''' אנא לית סבר כן ולית אנא סבר לחלק בניזיקין כלום ומכח קושיא דמתני' דכתובות והש"ס קיצר כאן וסמיך על השנוי התם:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ' המדיר הלכה ז':

'''{{עוגן1|היו}} בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין אלו ונסתחפה שדהו.''' אם בא האב לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה נולדו לה אלו המומין ואע"ג דאית לה חזקה דגופה מ"מ הואיל ונמצאו המומין ברשות האב יש לומר כאן נמצאו כאן היו קודם האירוסין ולפיכך צריך האב להביא ראיה ואם לא הביא הבעל מהימן. ומהכא אין כאן קושיא לכאורה על דיניה דשמואל שהרי גם כאן נולד הספק ברשות בעל החמור אלא דלא אמרי' התם האי טעמא עד למסקנא דהתם וכמו דמייתי הש"ס הכא בקצרה לקמן. והתם מסיק להקושיא הכי דקאמר מתני' פליגא על שמואל דקתני האב צריך להביא ראיה ולא הבעל צריך להביא ראיה בתמיה דקס"ד דלשמואל לעולם על המחזיק להביא ראיה בכה"ג שיש כאן ספק זה אם נקנה לו או לא ולדידיה גם כאן על הבעל היה לו להביא ראיה:

'''{{עוגן1|סלקון}} גבי ר' יוסי לגדפה.''' והתם גריס למילף וכן הכא יש לפרשו דעלו קמיה לגדף ולהקשות להא דשמואל ואמר לון על קושיא זו שהקשו לשמואל מרישא דמתני' הא אפי' לטעמא דידכו אמור דבתרה אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל וכו' ותקשי נמי ולא האב שהוא צריך להביא להוציא הכתובה מן הבעל וא"כ סיפא מסייעא ליה לשמואל דבכה"ג על המחזיק להביא ראיה:

'''{{עוגן1|ותימר}}.''' קיצר הש"ס כאן למסקנא דהתם דהכי מסיק לה דאמר לון לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה וזה כיון שכנס כמי שמשך צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תיכנס לרשותו. וכלומר לא כדקסלקא אדעתייכו לא בקושיא ולא בטעמא דידכו לדשמואל דהא מי לא מודה שמואל שאם כבר משך בעל הפרה את החמור וכלומר שהיה החמור בתחלה בביתו של בעל הפרה כגון שהכניסו בעליו לשמרו שם ואח"כ הסכימו להחליף זה עם זה והואיל שמת או נשבר החמור בביתו של בעל הפרה ונולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה וה"נ מכיון שכנסה דינו כמו שמשך שם בעל הפרה דמכיון שנולד הספק ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה והיינו טעמא נמי דרישא דהספק נולד ברשות האב על האב להבי' ראיה והיינו דשמואל:

'''{{עוגן1|מן}} ר' בא רב יהודה וכו' עד משך בעל החמור את הפרה.''' ל"ג ומשובשת בכאן הגירסא בזה ואגב ריהטא דדינא דלעיל נכתבה. והכי גרסינן בקידושין ר' בא רב המנונא רב אדא בר אחווה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה א"ל הב לי אינון פריטייא א"ל מה את בעי מינהון א"ל מיזבין ליה חמור משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה. וזהו דין אחר וה"פ מכר לו פרה בדמים ונשאר לו חייב הדמים. דחקיה. דחקו בשביל החוב וא"ל תן לי המעות שאתה חייב לי וא"ל מה אתה רוצה לעשות בהן והשיבו שרוצה לקנות חמור ונתרצה זה ליתן לו חמור א' בשביל חוב הדמים אשר עליו. משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה. כלומר בדין הזה אפילו כשמשך בעל הפרה את החמור עכשיו ממנו לא נקנית הפרה לא שייך כאן קניית הפרה בשביל חליפי החמור שהרי כבר היא קנויה לו מאז ודמים הוא שנתחייב לו והילכך מיבעיא לן חמור מהו שתקנה חוב המכר הזה אם לא משך עדיין את החמור מי אמרינן דהוו כחליפין בשעת המקח וקונין או דילמא הדמים כחוב בעלמא והוי כמלוה דאינה קונה במכר:

'''{{עוגן1|ר'}} בא אומר קנה.''' דהוו כחליפין:

'''{{עוגן1|ר'}} יסא אמר לא קנה.''' דחוב המכר אינו קונה בחליפין כמו חוב המלוה:

'''{{עוגן1|א"ר}} מנא אית הכא מילי דיודי ר' בא לר' יוסי צ"ל.''' וכן מוכח משם דהתם גרסי'ר' מנא בשם ר' יוסי אמרה. והכי מוכרח דהא בהאי דינא ודאי לא קנה כדמסיק אדם וכו':

'''{{עוגן1|אזל}} סמכיה גבי טרפוניטיה.''' אצל השלחני ושס גריס סמכיה גבי חדא פריטייא והיינו הך שסמכו אצל השלחני לפרוע לו בשביל זה ונתרצו במעמד שלשתן:

'''{{עוגן1|ואשכחיה}} תמן קאים.''' לפני השלחני ליקח מעותו:

'''{{עוגן1|א"ל}} חמורך אצלי.''' אם חמור אתה רוצה לקנות הרי יש לי חמור ותקח לך בשביל חוב הפרה שהייתי חייב לך:

'''{{עוגן1|משך}} זה לא קנה זה וכו'.''' כלו' דכמו דבמשיכת מעות מזה לא קנה עכשיו זה החמור כן נמי לא קנה במשך מזה וטעמא דמכיון שסמכו אצל זה השלחני כבר נסתלק ממנו ואין לו שום חוב עליו שהרי במעמד שלשתן הוא ואינו יכול לחזור וא"כ במה יקנה עכשיו הא ודאי אין כאן חליפין:

'''{{עוגן1|אלא}} כל אחד ואחד נקנה בגופו.''' כל א' צריך קנין בגופו ובעצמו הקנין דשייך ביה והרי כאן לא שייכא קנין חליפין ואינו קונה החמור אלא במשיכה וכיוצא בו מדרכי הקניה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>